בפרה — והזה אל נכח פני אהל מועד וגו' וכתב חוקה לעיכובא:
בנגעים — בלוג שמן של מצורע והזה מן השמן באצבעו וגו' וכתיב זאת תהיה תורת המצורע (ויקרא י״ד:ט״ז) וכל הווייה עיכובא:
מתן ארבע נמי כתיבן בהדיא וכפילן — דועשה כאשר עשה אכולה מילתא קאי ומהיכא תיתי למעוטינהו:
דכתיבן — בהדיא:
וכפילן — ועשה כאשר עשה:
מתן ארבע נמי כתיבן בהדיא וכפילן — דועשה כאשר עשה אכולה מילתא קאי ומהיכא תיתי למעוטינהו:
לא נצרכא אלא לר"ש — דאמר לא כתיב ביה אלא שתים ושתים אחרות בהיקשא דהאי קרא איתקוש פר כהן משיח ופר העלם דבר כדאמרן לפר זה פר כהן משיח הילכך אי לא דהדר כפלינהו לא הוו כפולין:
למעלה — בפר כהן משיח:
למטה — בפר העלם:
קרן קרנות — מדמצי למיכתב קרן וכתב קרנות הויא שתים דאית ליה לר"ש יש אם למקרא וחוזרים ומלמדים זה מזה בהיקש:
הרי הוא אומר — בשניהם על קרנות מזבח קטרת סמים אשר לפני ה' אשר באהל מועד והאי באהל מועד יתירא הוא דהא כתיב אשר לפני ה' ולמדך על כל הקרנות שבתוך ההיכל צריך ליתן:
סמיכה ושפיכת שירים לא נאמרו בפרשת אחרי מות:
ת"ל כן יעשה — לרבות פר יוה"כ לסמיכה ושירים דהא פר יוה"כ בהאי קרא כתיב כדאמר לפר זה יוה"כ:
והאמרת לפר כו' — וכיון דאיתקש להאי איתרבו להו סמיכה ושירים בהיקשא ולמה לי תו כן יעשה:
ס"ד אמינא — כי איתקש לעבודה דמעכבא כפרה הוא דאיתקש כדכתיב וכפר בהאי קרא ולרבויי בי' את בדם וטבילה כדמפרש לקמן:
נפחתה — תקרת עלייתו וגגו תו לאו אהל הוא:
מאשר — נפקא ליה ארבע קרנות מאשר דמצי למכתב אשר לפני ה' באהל מועד למה לי [למיהדר] למיכתב אשר אלא על כל הקרנות אשר באהל דהאי אשר בתרא משום מזבח לא איצטריך למיכתביה:
לר' יהודה נמי — אע"ג דכתיבי מתן ארבע בהדיא וכפילן בועשה כאשר עשה:
איצטריך — כן יעשה לרבויינהו שיעכבנו:
סד"א מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם — דפר העלם גופיה דכתיבן וכפילן ולא מעכבי כדאוקימנא עילוייהו מיעוטא דוכפר ונסלח משום טעם דאין מעכבות בכ"מ:
מתן ארבע — שאין מעכבות בחטאת החיצונה נמי לא ליעכבו דנימעטו נמי מוכפר ונסלח:
קמ"ל — (דלענין סמיכה ושירים שאין מעכבין בכ"מ קא חשיב להו כפרה) דאילו סמיכה ושירים אפילו עקרינהו לגמרי לא מעכבי ואילו מתן ארבע חדא מינייהו מעכב בחטאת החיצונה הילכך מייתינן לכולהו לעיכובא מוכן יעשה:
למאי הילכתא לעכב — דהא לא כתיבן וכפילן ביה ואיצטריך לאקשויי:
פשיטא — גרסינן גבי פר יוה"כ:
לעכב — שיהו כל המתנות מעכבות:
חוקה כתיב — בסוף פרשת אחרי מות והיתה זאת לכם לחוקת עולם וגו':
לרבי יהודה — בפ' הוציאו לו (יומא דף ס.):
דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים — מתנות וקטרת שעל בין הבדים:
הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום — דחוקה עלייהו כתיב:
אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ — כגון מתנות פר ושעיר שעל הפרכת:
הקדים שעיר לפר מה שעשה עשוי — דחוקה לאו עלייהו כתיב והתם מפרש טעמייהו:
אימא מדכסדרן לא מעכבי — אלמא חוקה לאו עלייהו קיימא מנין הזאות גופייהו נמי לא ליעכב אם חסר מהן:
קמ"ל — היקשא דהכא:
ומי מצית אמרת הכי — דלר' יהודה עיכובא מהכא יליף:
וכלה מכפר — קרא יתירא הוא דלא הוה ליה למיכתב אלא והקריב את השעיר החי:
אם כיפר — כפרה המעכבת בשאר מקומות כגון מתנת דמים מתן שבע ומתן ד':
כילה — אע"פ שלא שפך שירים ליסוד מזבח חיצון:
מפני מה לא נדרוש — המקרא כסדר מכתבו ונאמר אם כילה הכל אפילו שפיכת שירים כיפר:
ואם לא כילה לא כיפר — והכי מפרש בסדר יומא דשיריים מעכבין איכא בינייהו אלמא עיכוב לר' יהודה מהכא נפקא:
לא נצרכא — האי דמקיש פר יוה"כ לפר העלם דבר ולפר כהן משיח:
אלא לאת בדם וטבילה — דבפר כהן משיח כתיב וטבל הכהן את אצבעו בדם ואי קשיא בהאי קרא פר יום הכפורים לפר העלם הוא דאיתקש דבדידיה קא מישתעי קרא ובפר העלם לא כתיב את בדם וטבילה הא אמרן כאשר עשה לפר זה פר כהן משיח אלמא לפר כהן משיח נמי איתקוש ובפר יום הכפורים לא כתיב את ולא כתיב טבילה ולא כתיב בדם דהכי כתיב ולקח מדם הפר באצבעו ואקשינ' להאי ללמד הימנו הילכות ריבוייא של את והילכות בדם וטבילה כדמפרש:
