בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף כ״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    יכול בן נכר ממשעובד כוכבים:

    תלמוד לומר ערל לבאינו נפסל אלא מחמת ערלות לבו אלמא בכהן קאמר:

    שנתנכרו מעשיונחשבים לנכרים למקום:

    ערל בשרוהוא צדיק מנין:

    טמא פסולאמתני' קאי דתנן במתני' טמא מחלל עבודה ועל כרחיך בקרבן יחיד קאמר דאילו קרבן צבור קרב בטומאה:

    מתוך שמרצה בצבורלכתחילה:

    מרצה ביחידדיעבד על ידי שהציץ מרצה עליו והאי דבטומאת מת פשיטא לן דכתיב במועדו ואפי' בטומאה משמע בין שכהן (נמי) טמא בין שהצבור טמאין ומדגלי בדוכתא אחריתי גבי טומאת בעלים דכי אישתראי טומאה בצבור במת אישתראי דכתיב איש כי יהיה טמא לנפש ילפינן מינה איש נדחה ואין צבור נדחין אף גבי כהן המרצה נמי במת אישתראי: אי הכי ל"ג:

    טמא שרץ נמי ליתי בקל וחומרדמרצה בצבור לכתחילה בק"ו מטמא מת:

    קסברי זקני דרוםדאמרי מת דווקא:

    מכפרין כמתכפריןכשהותרה טומאה בצבור שניהם היו במשמע הכהן והצבור דהא ממועדו נפקא לן (פסחים דף עז.) הילכך כהן כציבור מה כשהותרה טומאה אצל רוב צבור שנטמאו טמא מת הותר ולא טמא שרץ [אף כשהותר לכהן בקרבן צבור מת הותר ולא שרץ]:

    מאי קסבריזקני דרום דפשיטא להו דלא הותרה טומאת שרץ אצל רוב צבור ותיתי בקל וחומר:

    אי קסברי אין שוחטין וזורקיןאת הפסח על יחיד טמא שרץ ואף ע"ג דיכול לטבול ולאכול לערב ואיכא למ"ד בפסחים (דף צ:) [דס"ל] הכי ויליף לה מאיש איש כי יהיה טמא לנפש ואפילו חל שביעי שלו ערב הפסח במשמע דהוה ליה כטמא שרץ:

    אמאי לא עבדי ציבור בטומאה הא כל שביחיד נדחה צבור עבדי בטומאהדאיש ולא ציבור קאמר רחמנא:

    אלא סברי לן כמ"ד התם שוחטין וזורקין על טמא שרץהואיל וחזי לאורתא הילכך צבור טמאי שרץ אף הן לא הותר להן ליכנס לעזרה טמאין אלא ישלחו קרבנותיהם לעזרה ויקריבוהו כהנים טהורין ויטבלו ויאכלו לערב דלא הותרה להם טומאה אלא במקום שאילו לא הותרה היו נדחין הילכך טמא מת שאינו מותר לאכול לערב הותר להן אבל טומאת שרץ לא ואין כאן ק"ו שהרי יכולין לעשותו בטהרה:

    תקע להוצעק להם קול גדול:

    איזה כח מרובהלדחות את הטומאה:

    הוי אומר כח מתכפריןכדמפרש ואזיל שהיחיד טמא שרץ משלח קרבנו לעזרה כדקאמריתו שוחטין וזורקין על טמא שרץ והכהן המרצה בו אם נטמא בשרץ פסול לו כדמוקמיתו מתני' דקתני טמא פסול בטמא שרץ:

    מקום שאם נטמאו בעלים כו'יחיד שנטמא במת אין משלח פסחו לעזרה לשחוט עליו [אלא נדחה לפסח שני] כדכתיב איש איש כי יהיה וגו' ואע"ג דכחו מרובה משל כהן אצל שרץ:

    כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצהשהרי כחו רע משל בעלים אצל שרץ ואמאי אמרי זקני דרום מרצה ביחיד מגו דמרצה בצבור:

    טמא מת נמייחיד טמא מת נמי משלח קרבנותיו כלומר אם שילח פסחו לעזרה ושחטו וזרקו עליו פטור מלעשות פסח שני ואף על פי שלא יאכל ממנו דקסברי אכילת פסחים לא מעכבת ומיהו לכתחילה אמר רחמנא נדחה לפסח שני וצבור עבדי בטומאה הילכך כהן המכפר בקרבן יחיד מתוך שמרצה [בצבור] לכתחילה מרצה ביחיד דיעבד:

    והכתיב איש איש וגו' ועשה פסח בחדש השניאלמא מידחי:

    זבחים 22 עמוד ב

    1יצאו מי כיור שיש להם שם לווי. אלא לאו דראויין למי כיור? אלמא מים חיים נינהו!

    2תנאי היא. דאמר ר' יוחנן: מי כיור ר' ישמעאל אומר: מי מעין הן, וחכמים אומרים: שאר מימות הן.

    3ערל מנלן? אמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו: (יחזקאל מד, ט) ״כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי (לשרתני)״.

    4ומנלן דמחלי עבודה? דכתיב: ״(יחזקאל מד״, ז) ״בהביאכם (את) בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחלל את ביתי״.

    ברייתא

    5תנו רבנן: ״בן נכר״ יכול בן נכר ממש? תלמוד לומר ״ערל לב״. אם כן, מה תלמוד לומר ״בן נכר״? שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. ואין לי אלא ערל לב; ערל בשר מנין? תלמוד לומר: ״וערל בשר״.

    6וצריכי; דאי כתב רחמנא: ״ערל בשר״ משום דמאיס; אבל ערל לב, דלא מאיס אימא לא. ואי אשמעינן ערל לב משום דאין לבו לשמים; אבל ערל בשר, דלבו לשמים אימא לא; צריכי.

    7טמא פסול. אמרו זקני דרום: לא שנו אלא טמא שרץ; אבל טמא מת מתוך שמרצה בציבור, מרצה נמי ביחיד.

    8אי הכי, טמא שרץ נמי ליתי בקל וחומר מטמא מת: מה טמא מת, שטעון הזאה שלישי ושביעי מרצה; טמא שרץ, שאינו טעון הזאה ג' ושביעי אינו דין שמרצה?!

    9קסברי זקני דרום: מכפרין כמתכפרין; מה מתכפרין טמא מת אין, טמא שרץ לא; אף מכפרין טמא מת אין, טמא שרץ לא.

    10מאי קסברי? אי קסברי: אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ; אמאי לא עבדי ציבור בטומאה? הא כל שביחיד נדחה ציבור עבדי בטומאה!

    11אלא קסברי: שוחטין וזורקין על טמא שרץ.

    12אמר עולא, תקע להו ר"ל לדרומאי: וכי איזה כח מרובה כח מכפרין או כח מתכפרין? הוי אומר: כח מתכפרין;׃

    13ומה במקום שנטמאו בעלים בשרץ משלחין קרבנותיהן כהן שנטמא בשרץ אינו מרצה; מקום שנטמאו בעלים במת, שאין משלחין קרבנותיהן כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה?!

    14קסברי זקני דרום: טמא מת [נמי] משלח קרבנותיו.

    15והכתיב: ״(במדבר ט״, י) ״איש איש כי יהיה טמא ועשה פסח בחדש השני וגו'״! למצוה.

    16והא כתיב: ״(שמות יב״, ד) איש׃

    תוספות

    יצאו מי כיור שיש להם שם לוויהא דאמרינן בסוכה (דף יג.) ובחולין (דף סב:) כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאה תורה והקפידה עליו זהו שם לווי לא קשיא מידי דכך שמו מי כיור בשעת מתן תורה:

    ערלמפרש רבינו שלמה בכל מקום שמתו אחיו מחמת מילה ור"ת מפרש דמומר לערלות וקרי ליה לבו לשמים לפי שאינו עושה אלא מדאגת צער המילה ובריש הערל (יבמות דף ע.) פירשתי:

    משום דאין לבו לשמיםאפילו שב בשעת עבודה אמרינן בסוף מנחות (דף קט.) דאין קרבנו ריח ניחוח ואע"ג דהשתא לבו לשמים מתחילה לא היה לבו לשמים:

    אבל טמא מתפירוש קודם שביעי מרצה אפי' בקרבן יחיד על ידי ציץ מתוך שמרצה בלא ציץ והא דאמר עון הקדשים ולא עון מקדישים מוקמינן להו בטומאת שרץ וכן כל טומאת מת דשמעתין היינו קודם שביעי שלו אבל בשביעי היינו כמו טמא שרץ דאינו מרצה ביחיד לפי ששוחטין וזורקין עליו וגם אינו מרצה בצבור טמא מת בשביעי [נמי] לפי שיכולין לעשות ע"י שלוחין טהורים ולאורתא מצו אכלי הפסח בטהרה. ברוך:

    אי הכי טמא שרץ נמיבקונטרס לא גרס אי הכי דאפי' לית לן מתוך שמרצה כו' מצי לאקשויי הך פירכא טמא שרץ לירצי בצבור מקל וחומר מטמא מת ויש ליישב אי הכי דקאמרת מתוך שמרצה וכו' וילפת יחיד בדיעבד מצבור לכתחילה א"כ טמא שרץ נמי לירצי ביחיד דהא מרצה הוא בציבור מק"ו דטמא מת אבל אי לאו מתוך לא הוה קשיא מידי דאמינא דמתני' דפסלה טמא מיירי בין בטמא מת בין בטמא שרץ ועוד יש לפרש כי נמי אמרינן מתוך הוה לכו לאוקמי מתני' בזב ומצורע מי שטומאה יוצאת מגופו אבל טמא מת ושרץ לא דמרצו ביחיד בדיעבד הואיל ומרצו בצבור לכתחילה ושרץ מקל וחומר ומשני טמא שרץ אינו מרצה בציבור לכתחילה שהרי מכפרין כמתכפרין ובמתכפרין טמאי שרץ אינן עושים פסח בטומאה שהרי שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכל שאין היחיד נדחה אין צבור עושין בטומאה אלא שולחין שלוחיהן הטהורים ועושים פסחיהן בשבילם וא"כ איכא למיפרך מה לטמא מת שכן מרצה בצבור מה שאין כן בטמא שרץ [הגה"ה]:

    ורבינו תם גרס אי הכי ומפרש דבמועדו אפי' בטומאה היינו בין במת בין בשרץ בין דפסח בין דתמיד והא דקאמרי זקני דרום לא שנו אלא טמא שרץ אבל טמא מת מתוך שמרצה בצבור מיירי בריצוי של אכילה בטומאה כלומר מתוך שמרצה ריצוי גדול שנאכל בטומאת בעלים במת מרצה נמי ביחיד ששימש בטומאת מת אבל טמא שרץ נהי דיש לו ריצוי בצבור כגון היכא דנטמאו הכהנים או הסכינים בשרץ דעבדי בטומאה דבמועדו אמר רחמנא ואפילו בטומאה וכל שביחיד נדחה בצבור עבדי בטומאה מ"מ אין לו ריצוי גדול כמו מת ואילו נטמאו צבור בשרץ אין להם לאכול בטומאה כמו שאמר לבסוף ופריך אי הכי טמא שרץ נמי כיון דאמרת דבטומאת מת מרצה ביחיד מטעם דמרצה בצבור דאכלי בטומאת מת א"כ טמא שרץ נמי בקרבן יחיד לירצי מקל וחומר מטמא מת דיחיד ומשני קסברי זקני דרום מכפרין פירוש דיחיד כמתכפרין דטמא מת אין טמא שרץ לא ואם תאמר ומנ"ל דבמועדו איירי אף בטומאת שרץ אי ממשמעותא דמועדו אם כן אפילו זב ומצורע אי מקל וחומר דמת שטעון שלישי ושביעי מה לטומאת מת שכן אישתראי לאכול בטומאת בעלים תאמר בשרץ דאם נטמאו בעלים בשרץ לא אכלי [ויש לומר דהאי דלא אכלי] לאו משום חומר דשרץ אלא משום דשוחטין וזורקין עליו [ולא] איפטר ליה מפסח וכה"ג במת בשביעי שלו אם היו רוב צבור טמאים בשביעי שיכולים ליטהר לערב לא הוו אכלי בטומאה וקשה לפירוש ר"ת כי היכי דאמר מכפרין כמתכפרים [למעוטי טומאת שרץ דלא לירצי ביחיד] הכי נמי נימא בציבור ודווקא טמא מת ולא טמא שרץ ואי משום דאתי קל וחומר ומפיק מהיקישא הכא נמי נייתי ק"ו ליפוק מהיקשא ועוד קשה היכי יליף טמא שרץ דיחיד בק"ו מטמא מת דיחיד הא טמא גופיה דיחיד יליף על ידי מתוך וכי האי גוונא חשיב בבנין אב בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נא.) דקאמר לן בדם כשר הואיל ולן כשר באימורין ודבר הלמד בבנין אב אינו חוזר ומלמד בקל וחומר וי"ל דבעיא היא באיזהו מקומן והכא אם נאמר דילפי' קאמר ועוד י"ל דהאי מתוך אינו בבנין אב דאי הוי בבנין אב א"כ יאכל ביחיד כבציבור:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף כ״ב עמוד ב׳

    מסכת זבחים דף כ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־323 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    יכול בן נכר ממש עובד כוכבים:

    תלמוד לומר ערל לב אינו נפסל אלא מחמת ערלות לבו אלמא בכהן קאמר:

    שנתנכרו מעשיו נחשבים לנכרים למקום:

    ערל בשר והוא צדיק מנין:

    טמא פסול אמתני' קאי דתנן במתני' טמא מחלל עבודה ועל כרחיך בקרבן יחיד קאמר דאילו קרבן צבור קרב בטומאה:

    מתוך שמרצה בצבור לכתחילה:

    מרצה ביחיד דיעבד על ידי שהציץ מרצה עליו והאי דבטומאת מת פשיטא לן דכתיב במועדו ואפי' בטומאה משמע בין שכהן (נמי) טמא בין שהצבור טמאין ומדגלי בדוכתא אחריתי גבי טומאת בעלים דכי אישתראי טומאה בצבור במת אישתראי דכתיב איש כי יהיה טמא לנפש ילפינן מינה איש נדחה ואין צבור נדחין אף גבי כהן המרצה נמי במת אישתראי: אי הכי ל"ג:

    טמא שרץ נמי ליתי בקל וחומר דמרצה בצבור לכתחילה בק"ו מטמא מת:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 22b · Sefaria

    תוספות

    יצאו מי כיור שיש להם שם לווי הא דאמרינן בסוכה (דף יג.) ובחולין (דף סב:) כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאה תורה והקפידה עליו זהו שם לווי לא קשיא מידי דכך שמו מי כיור בשעת מתן תורה:

    ערל מפרש רבינו שלמה בכל מקום שמתו אחיו מחמת מילה ור"ת מפרש דמומר לערלות וקרי ליה לבו לשמים לפי שאינו עושה אלא מדאגת צער המילה ובריש הערל (יבמות דף ע.) פירשתי:

    משום דאין לבו לשמים אפילו שב בשעת עבודה אמרינן בסוף מנחות (דף קט.) דאין קרבנו ריח ניחוח ואע"ג דהשתא לבו לשמים מתחילה לא היה לבו לשמים:

    אבל טמא מת פירוש קודם שביעי מרצה אפי' בקרבן יחיד על ידי ציץ מתוך שמרצה בלא ציץ והא דאמר עון הקדשים ולא עון מקדישים מוקמינן להו בטומאת שרץ וכן כל טומאת מת דשמעתין היינו קודם שביעי שלו אבל בשביעי היינו כמו טמא שרץ דאינו מרצה ביחיד לפי ששוחטין וזורקין עליו וגם אינו מרצה בצבור טמא מת בשביעי [נמי] לפי שיכולין לעשות ע"י שלוחין טהורים ולאורתא מצו אכלי הפסח בטהרה. ברוך:

    אי הכי טמא שרץ נמי בקונטרס לא גרס אי הכי דאפי' לית לן מתוך שמרצה כו' מצי לאקשויי הך פירכא טמא שרץ לירצי בצבור מקל וחומר מטמא מת ויש ליישב אי הכי דקאמרת מתוך שמרצה וכו' וילפת יחיד בדיעבד מצבור לכתחילה א"כ טמא שרץ נמי לירצי ביחיד דהא מרצה הוא בציבור מק"ו דטמא מת אבל אי לאו מתוך לא הוה קשיא מידי דאמינא דמתני' דפסלה טמא מיירי בין בטמא מת בין בטמא שרץ ועוד יש לפרש כי נמי אמרינן מתוך הוה לכו לאוקמי מתני' בזב ומצורע מי שטומאה יוצאת מגופו אבל טמא מת ושרץ לא דמרצו ביחיד בדיעבד הואיל ומרצו בצבור לכתחילה ושרץ מקל וחומר ומשני טמא שרץ אינו מרצה בציבור לכתחילה שהרי מכפרין כמתכפרין ובמתכפרין טמאי שרץ אינן עושים פסח בטומאה שהרי שוחטין וזורקין על טמא שרץ וכל שאין היחיד נדחה אין צבור עושין בטומאה אלא שולחין שלוחיהן הטהורים ועושים פסחיהן בשבילם וא"כ איכא למיפרך מה לטמא מת שכן מרצה בצבור מה שאין כן בטמא שרץ [הגה"ה]:

    ורבינו תם גרס אי הכי ומפרש דבמועדו אפי' בטומאה היינו בין במת בין בשרץ בין דפסח בין דתמיד והא דקאמרי זקני דרום לא שנו אלא טמא שרץ אבל טמא מת מתוך שמרצה בצבור מיירי בריצוי של אכילה בטומאה כלומר מתוך שמרצה ריצוי גדול שנאכל בטומאת בעלים במת מרצה נמי ביחיד ששימש בטומאת מת אבל טמא שרץ נהי דיש לו ריצוי בצבור כגון היכא דנטמאו הכהנים או הסכינים בשרץ דעבדי בטומאה דבמועדו אמר רחמנא ואפילו בטומאה וכל שביחיד נדחה בצבור עבדי בטומאה מ"מ אין לו ריצוי גדול כמו מת ואילו נטמאו צבור בשרץ אין להם לאכול בטומאה כמו שאמר לבסוף ופריך אי הכי טמא שרץ נמי כיון דאמרת דבטומאת מת מרצה ביחיד מטעם דמרצה בצבור דאכלי בטומאת מת א"כ טמא שרץ נמי בקרבן יחיד לירצי מקל וחומר מטמא מת דיחיד ומשני קסברי זקני דרום מכפרין פירוש דיחיד כמתכפרין דטמא מת אין טמא שרץ לא ואם תאמר ומנ"ל דבמועדו איירי אף בטומאת שרץ אי ממשמעותא דמועדו אם כן אפילו זב ומצורע אי מקל וחומר דמת שטעון שלישי ושביעי מה לטומאת מת שכן אישתראי לאכול בטומאת בעלים תאמר בשרץ דאם נטמאו בעלים בשרץ לא אכלי [ויש לומר דהאי דלא אכלי] לאו משום חומר דשרץ אלא משום דשוחטין וזורקין עליו [ולא] איפטר ליה מפסח וכה"ג במת בשביעי שלו אם היו רוב צבור טמאים בשביעי שיכולים ליטהר לערב לא הוו אכלי בטומאה וקשה לפירוש ר"ת כי היכי דאמר מכפרין כמתכפרים [למעוטי טומאת שרץ דלא לירצי ביחיד] הכי נמי נימא בציבור ודווקא טמא מת ולא טמא שרץ ואי משום דאתי קל וחומר ומפיק מהיקישא הכא נמי נייתי ק"ו ליפוק מהיקשא ועוד קשה היכי יליף טמא שרץ דיחיד בק"ו מטמא מת דיחיד הא טמא גופיה דיחיד יליף על ידי מתוך וכי האי גוונא חשיב בבנין אב בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נא.) דקאמר לן בדם כשר הואיל ולן כשר באימורין ודבר הלמד בבנין אב אינו חוזר ומלמד בקל וחומר וי"ל דבעיא היא באיזהו מקומן והכא אם נאמר דילפי' קאמר ועוד י"ל דהאי מתוך אינו בבנין אב דאי הוי בבנין אב א"כ יאכל ביחיד כבציבור:

    Tosafot on Zevachim 22b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף כ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־323 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״יצאו מי כיור שיש להם שם לווי.…״

    2. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״תנאי היא. דאמר ר' יוחנן: מי כיור…״

    3. קטע 332 מילים

      נפתחת ב״ערל מנלן? אמר רב חסדא: דבר זה…״

      חכמים: רב חסדא.

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״ומנלן דמחלי עבודה? דכתיב: (יחזקאל מד, ז)…״

    5. קטע 535 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: ״בן נכר״ יכול בן נכר…״

    6. קטע 631 מילים

      נפתחת ב״וצריכי; דאי כתב רחמנא: ״ערל בשר״ משום…״

    7. קטע 719 מילים

      נפתחת ב״טמא פסול. אמרו זקני דרום: לא שנו…״

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, טמא שרץ נמי ליתי בקל…״

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״קסברי זקני דרום: מכפרין כמתכפרין; מה מתכפרין…״

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״מאי קסברי? אי קסברי: אין שוחטין וזורקין…״

    11. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״אלא קסברי: שוחטין וזורקין על טמא שרץ.…״

    12. קטע 1219 מילים

      נפתחת ב״אמר עולא, תקע להו ר"ל לדרומאי: וכי…״

      חכמים: עולא.

    13. קטע 1326 מילים

      נפתחת ב״ומה במקום שנטמאו בעלים בשרץ משלחין קרבנותיהן…״

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״קסברי זקני דרום: טמא מת [נמי] משלח…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״והכתיב: (במדבר ט, י) ״איש איש כי…״

    16. קטע 166 מילים

      נפתחת ב״והא כתיב: (שמות יב, ד) ״איש…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף כ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026