נטילת נשמה — כרת:
ואכתי מיבעי ליה כו' — וכיון דלאחר זריקה נפקא לן מיניה היכי יליף מיניה תרתי:
אתיא טומאתו טומאתו — אזהרת טמא שלא יאכל קדש אלמא אזהרתו מעונשו ילפא ועונשו לאחר זריקה הוא ולא לפני זריקה כדקתני בגמ' דהקומץ רבה (מנחות כה:) יכול יהו חייבין עליו משום טומאה לפני זריקת דמים תלמוד לומר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו' (ויקרא ז׳:י״ט-כ׳) הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין ניתר לטהורים אין חייבים עליו משום טומאה:
אם כן — דלאוכל לאחר זריקה אתא קרא לכתוב בקדש ואנא אמינא לאחר זריקה הוא דומיא דעונש:
מחלוקת בטומאת הגוף — בההוא קאמר ר' יוחנן אינו לוקה דנפקא ליה אזהרה מעונש:
אבל טומאת בשר — טהור שאכל את הטמא דאזהרה דידיה בהדיא כתיבי והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (שם) דברי הכל לוקה:
דאמר מר והבשר — יתירא דכתיב בסיפיה והבשר כל טהור וגו':
לרבות עצים ולבונה — לטומאת עצמן דחיבת הקדש מכשרתם לשוינהו אוכלא ואע"ג דהני לאו בני אכילה נינהו ובשר לפני זריקה לא גרע מינייהו:
ה"ג ורבא אמר בטומאת הגוף אבל טומאת בשר איתקיש לעונש דסמיך לי' והנפש אשר תאכל בשר דאוקימנא בלאחר (זריקת בשר):
שקדשו בכלי — עצים שחתה אותן במחתת כלי שרת מעל המזבח עם גחלים ולבונה שקידשה בבזיכין דאפי' כרת בטומאת הגוף נמי אית בהו:
דתנן — לקמן בפרק בית שמאי (זבחים דף מג.) גבי טומאת הגוף:
כל שיש לו מתירין — המתירין אותו באכילה חייבין עליו משום טומאה משקרבו מתיריו ושאין לו מתירין משקדש בכלי:
בהמה טמאה — סוסים וגמלים:
טהורים אין — מן הבקר ומן הצאן תקריבו:
אותה תאכלו — מפרסת פרסה ומעלת גרה:
ולאו הבא מכלל עשה עשה — כך שנויה בתוך הברייתא ומסקינן בלא תעשה מניין תלמוד לומר אך את זה לא תאכלו אלמא מדאיצטריך לא תעשה אחריה לאו אזהרה הוא:
דכ"ע ל"פ — דעשה הוא דאיכא ותו לא:
כי פליגי בחיה — ולא לענין מלקות אלא לעשה ואימור נמי איפוך דרבי יוחנן לריש לקיש והכי הוה שמיע ליה לרבי יעקב:
ההוא למצוה — בהמה מצוה להקריב וחיה רשות ומיהו טמאה ודאי לא דכתיב ממשקה ישראל מן המותר לישראל בפרק קמא דמנחות (דף ו.) גבי טריפה:
אילו נאמר קרבן לה' מן הבהמה — ולא פירש בקר וצאן:
הייתי אומר כו' — כענין שנאמר זאת הבהמה וכתיב בתריה איל וצבי:
תרי בקר וצאן כתיבי התם מן הבקר ומן הצאן תקריבו והדר כתיב אם עולה קרבנו מן הבקר ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים:
