עיברה זמנו — זמן שחיטת הפסח:
לא זמנו ולא שנתו — ואם שחטו קודם הפסח לשם שלמים כשר ואע"ג דחזי לפסח ראשון:
ממילתייהו — מפסח ראשון:
משמיה דמבוג — שם חכם:
חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון — שעיר חטאת [דחנוכת] הנשיאים:
כשרה — ולא הויא שינוי קדש דלא אמרי' חטאת נחשון כיון דלדורון אתי ולא לכפרה על חטא הרי היא כשחיטה לשם עולה וכ"ש דשינוי בעלים לא הוי דלא שחטה להתכפר בה נחשון:
ועלו לבעלים — ר"ש פליג אמנחות ומודה בזבחים:
מחבת ומרחשת — שני כלים שבהם מטגנים את המנחות שכל המנחות היו עשר עשר חלות מחבת צפה ומעשיה קשים מתוך שהכלי צף מעשיה מתפשטין והאור שורף את השמן מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין ורכין שאין האור שורף את השמן וכשמניח אדם אצבעו עליה נראה כמו רוחשת:
חריבה — מנחת חוטא שאין בה שמן דכתיב (ויקרא ה) לא ישים עליה שמן:
מעשיה מוכיחין — דמחשבה הניכרת שהיא שקר סבר ר"ש דלא מהניא:
שחיטה אחת לכולן — וכי שחיט עולה לשם חטאת ליכא הכירא דמשקר הילכך מהניא מחשבה כ"ך שמעת"י במנחו"ת:
טעמא כו' — אלמא אפי' לרבי שמעון דמהדר להיכשירא לא יליף מזאת תורה וכ"ש דמדרבנן קשיא לך דאמרי אף במנחות לא עלו אלמא לא דרשי תורה להכי ולרבא דאמר לעיל (זבחים דף ז.) חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשירה ליכא למיפרך מינה דהתם כיון דכי הדדי נינהו דתרוייהו חטאת סתמא שמייהו וכפרת שתיהן שוה על הכרת אין שם שינוי קודש והרי חטאת לשם חטאת נשחטה ואילו מנחת מחבת ומנחת מרחשת אין שמותיהן שוין זו שמה לבדה וזו שמה לבדה אלא לרב קשיא דהא לשם חטאת נחשון שינוי גמור הוא שהרי היא כעולה וקאמר כשרה משום תורת חטאת:
אלא אי איתמר — דרב הכי איתמר ובשינוי בעלים איתמר:
שיתכפר בה — היינו שינוי בעלים:
שאין כפרה למתים — הילכך לא קרינא ביה במחוייב כפרה כמותו:
הא חי — אם שחטה בשינוי בעלים לשם אדם חי:
דומיא דנחשון — שמחוייב חטאת שאינה על חטא הדומה לשעיר נחשון כגון חטאת נזיר ומצורע הבאות להכשיר פסולה:
ופרכינן הני עולות נינהו — ואנן קים לן לעיל (זבחים דף ז.) חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה כשירה והני כעולה דמו:
פשיטא ל"ג:
עיקר חטאת נקט — שורש החטאת שהיא היתה חטאת יחיד ראשונה:
לשם חטאת עבודת כוכבים — רבותא נקט אע"ג דלא דמיא לשאר חטאות שהן בכבשה או שעירה והיא אינה כשירה בכבשה אלא בשעירה:
מי אמרינן כרת כמותה — והוה ליה מחוייב כפרה כמותו וקרינן ביה עליו ולא על חבירו וחבירו דומיא דידיה או דילמא כו' דאין קבוע כמותו שבא בעולה ויורד:
בעיא דרבא היכי מתניתו לה — וכיון דאמרת דרבא בכולהו פסיל ואפילו חטאת חלב לשם חטאת דם כ"ש לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו:
שחטה לשמה — שלא חישב על השחיטה אלא על הזריקה חישב בשעת שחיטה דהיינו מעבודה לעבודה:
מחשבין מעבודה לעבודה — כלומר מחשבה מועלת מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו:
דילפינן ממחשבת פיגול — דמהניא ביה הכי דתנן בפרק שני (לקמן זבחים דף כז:) השוחט את הזבח על מנת לזרוק דמו למחר פיגול:
אין מחשבין מעבודה לעבודה — בשלא לשמו דלא ילפינן לה מפיגול דהתם עיקר מחשבתו המביאה לידי פיגול זו היא שיחשוב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו וזריקה אכילת מזבח היא והוא הדין אם חישב על הקטרת החלב שאינה מן עבודות הילכך לא דמיא לשלא לשמו:
