בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף ק״ד עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    היו סובלין אותוהנשרפין כמצותן במוטות לקמן יליף לה:

    הראשוניםבני אדם הנושאין במוט אותן שבראש האחר יוצאים ראשונים:

    עד שיצאוהאחרונים בגמרא יליף לה:

    ניתך הבשרדגמרה שריפתן אין המסייע שוב בהן מטמא בגדים אבל מקמי הכי כל המסייעין בשעת שריפה מטמאין בגדים וכולה יליף בגמרא:

    גמ' ששם שורפים פסולי בשר קדשי קדשיםשמחיצת אכילתן בעזרה ופסולי אימורים אפילו של קדשים קלים דהואיל והקטרת הכשירין בעזרה אף שריפת פסוליהן בעזרה כדילפינן בפסחים בפרק כל שעה (פסחים דף כד.) מבקדש באש תשרף:

    קודם זריקהשלא הגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין בעזרה:

    אחר זריקהשהגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין חוץ לעזרה:

    וכמצותןוכשהן נשרפין כמצותן שלא אירע בהן שום פסול:

    נשרפין חוץ לג' מחנותכדילפינן בפירקין:

    בין לאחר זריקההואיל ועדיין לא יצאו:

    ביציאתןלאחר שיצאו:

    מהו שתועיללפוסלן אם לנו:

    בבשר דבר אכילהעולה או אימורין שהן לאכילת מזבח אבל הני דלשריפה קיימי דלא אשכחן לה אלא או באכילת מזבח כדכתיב (שמות כג) לא ילין חלב חגי וגו' או באכילת אדם כדכתיב (שם יב) לא תותירו וגו':

    ושוין שאם חישב כו'ושוין ר"ש וחכמי' שנחלקו בפ' ב"ש (לעיל זבחים מג.) אם פיגול נוהג בחטאות הפנימיות שאם חישב לאכול מבשר הפרים למחר או אם חישב בשחיטה על מנת לשורפן חוץ לג' מחנות למחר לא עשה כלום דמחשבת אכילה בדבר שדרכו לאכול בעינן והני לאו דרכן לאכול וגבי שריפה נמי אע"ג דכי אורחיה חשיב אכילת מזבח או אכילת אדם בעינן לפגל ומ"ד פיגול נוהג בפנימיים כגון אם חישב על הקטרת אימורים להקריבו למחר:

    לינה נמי לא פסלהבבשרו קס"ד דאי לינה פסלה מחשבת לינה נמי פסלה:

    לינת אימוריןדבמידי דהקטרה ודאי פסלה לינה:

    עד שיותך הבשרדכל זמן שלא נעשית מצותן מועלין בהן:

    מדסיפאלענין מעילה בבשר איירי:

    רישא נמילענין לינה לענין בשר קאמר:

    דתני לויבמתניתא דלעיל:

    ופסול יציאהכגון שיצאו לפני זריקת דמים שעדיין לא הגיע זמנן לצאת:

    יציאה מהו שתועיללפוסלן אם יצאו מן העזרה לפני זריקת דמים:

    מאי קמיבעיא ליהאמאי תיפסול הרי סופן לצאת:

    א"ר ירמיה בר אבאכי קא מיבעיא ליה אליבא דמאן דפסיל בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים משום דעדיין לא הגיע זמנו לצאת בפרק כל התדיר (לעיל זבחים פט:) הכא מאי מי אמרינן הני מילי בבשר קדשים קלים דאין סופן חובה לצאת אבל הני שסופן לצאת חובה לא מיפסלי ביציאתן:

    לא פסול טומאה ולינהדקאי הכא ומדחי ליה קאי הכא ומדחי ליה:

    שיצא רובוומיעוט אחד מן האברים משלים לרובא של בהמה ליציאתה:

    מהומי הוי יציאה לטמא את המתעסקין בהוצאת רובן או לא הוי יציאה מי אמרינן שדי מיעוטא דאבר בתר רוב האבר והוה ליה כמאן דלא נפק ואין כאן רוב הבהמה לחוץ ולענין טומאת בגדים מחוץ למחנה בעי (האי מיעוטא דאבר שיצא לחוץ):

    אלא שיצא חציושל פר ברוב אבר בחצי הפר (הג"ה) יצא רוב אחד מן האברים ומיעוטו בחצי הפר שבפנים האי מיעוטא דאבר שנשאר בפנים בתר רובא דאבר שיצא שדינן ליה והוה ליה כמאן דנפק ואשתכח רוב בהמה מבחוץ:

    זבחים 104 עמוד ב

    1היו סובלין אותו במוטות. יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו הראשונים מטמאין בגדים, והאחרונים אינן מטמאין בגדים עד שיצאו. יצאו אלו ואלו מטמאין בגדים. רבי שמעון אומר: אינן מטמאין עד שיוצת האור ברובן. ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים.

    גמ׳ · גמרא

    2מאי בירה? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מקום יש בהר הבית, ובירה״ שמו. ור"ל אמר: כל הבית כולו קרוי ״בירה״, שנאמר: ״(דברי הימים א כט״, יט) ״(ואל) הבירה אשר הכינותי.

    3אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, שלשה בית הדשנין הן: בית הדשן גדול היה בעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים, ופרים הנשרפין, ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול קודם זריקה.

    4ובית הדשן אחר היה בהר הבית ששם שורפין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול אחר זריקה. וכמצותן, חוץ לשלש מחנות.

    5תני לוי: שלשה בית הדשנין הן: בית הדשן גדול היה בעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים, ופרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול, בין קודם זריקה בין לאחר זריקה. ובית הדשן אחר היה בהר הבית, ששם שורפין פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול ביציאתן. וכמצותן, חוץ לשלש מחנות.

    6בעי רבי ירמיה: לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים ובשעירים הנשרפים? מי אמרינן: כי מהניא לינה בבשר דבר אכילה, אבל הני דלאו בני אכילה נינהו לא; או דלמא לא שנא?

    7אמר רבא: הא מילתא איבעיא ליה לאביי, ופשטנא ליה מהא: ושוין שאם חישב באכילת פרים ובשריפתן שלא עשה כלום. מאי, לאו מדמחשבה לא פסלה לינה נמי לא פסלה?

    8ודלמא מחשבה הוא דלא פסלה, אבל לינה פסלה!

    9תא שמע: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין מועלין בהן משהוקדשו. נשחטו הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה. מאי, לאו לינת בשר?

    10לא, לינת אימורין.

    11והא מדקתני סיפא: כולן מועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר מדסיפא בשר, רישא נמי בשר! מידי איריא?! סיפא בשר, רישא אימורין!

    12תא שמע, דתני לוי: שאירע בהן פסול ביציאתן. מאי, לאו לינה? לא, פסול טומאה ופסול יציאה.

    13בעי ר"א יציאה, מהו שתועיל בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים?

    14מאי קמיבעיא ליה? א"ר ירמיה בר אבא: אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנו לצאת.

    15מי אמרינן: ה"מ בשר דאין סופו לצאת חובה, אבל הני דסופן לצאת חובה לא; או דלמא, ה"נ לא הגיע זמנו לצאת?

    16ת"ש דתני לוי: שאירע בו פסול ביציאתו. מאי, לאו פסול יציאה? לא; פסול טומאה ופסול לינה.

    17בעי רבי אלעזר: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, שיצא רובו במיעוט אבר מהו? הך מיעוטא דאבר בתר רובא שדינן ליה והא לא נפקא ליה; או דלמא, בתר רובא דבהמה שדינן?

    18פשיטא דלא שבקינן רובא דבהמה ואזלינן בתר רובא דאברים! אלא שיצא חציו ברוב אבר האי מיעוטא דאבר׃

    תוספות

    לא מחשבה הוא דלא פסלה אבל לינה פסלהתימה דבריש הוציאו לו (יומא דף מח.) בעי רב פפא חישב בחפינת קטרת מהו ת"ש הוסיף רבי עקיבא הקומץ והקטרת כו' מדפסיל טבול יום פסולה נמי מלינה ומדפסלה לינה פסלה נמי מחשבה ולא דחי כדהכא וי"ל דהתם דבאכילת מזבח מה לי מחשבה מה לי לינה אבל הכא בבשר פרים הנשרפין וא"ת היכי פסלה מחשבה בקטרת הא תנן לעיל בפרק ב"ש (זבחים דף מב:) דקטרת ולבונה אין בהן משום פיגול וי"ל דנהי דכרת ליכא מחשבה מיהא פסלה מידי דהוה אחטאות הפנימיות לרבי שמעון דאמר בפ"ק (לעיל זבחים יד.) מודה היה רבי שמעון לפסול מק"ו משלא לשמו ובקטרת נמי אהני ג"ש דמלא מלא ממנחה והתם הקשה בקונטרס אמאי הוצרך לדקדק מטבול יום הוה ליה לאתויי ממתני' דמעילה (דף י.) דקתני בהדיא הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה ותירץ רבינו יב"א משום דההיא מיירי בקטרת דכל השנה כדקתני קדשו בכלי וההוא דמיקדש בכלי פסלה ביה לינה אבל התם בקטרת דיום הכיפורים דעיקרה אינה בכלי אלא משום דלא אפשר כדאמר התם לעיל והא אמרי' דלא מיפסלה בלינה אבל ההיא דרבי עקיבא משמע דמיירי בכל קטרת ועוד י"ל דההיא דמעילה איכא לדחויי מדרבנן וכן מחייבין עליה משום פיגול וטמא הוה אמינא מכת מרדות כמו אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ושתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס חייב דהיינו מדרבנן דפסול גויה [הוי דרבנן] כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ:) אבל ההיא דר' עקיבא פשיטא דאורייתא מדפסל טבול יום ע"י צירוף דאי מדרבנן לא הוה מחמירין נמי האי פסול על ידי צירוף וא"ת והיכי דייק מדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה והא משניתנה במכתשת נפסלת בטבול יום ולינה לא פסלה עד שתנתן במחתה כדאמר פרק קמא דשבועות (דף יא.) וי"ל דהא דנפסלת בטבול יום היינו מדרבנן:

    שיצא רובו במיעוט אברפי' בקונטרס דמיבעיא ליה לענין טמא המתעסק בהן וקשה דבסוף כיצד צולין (פסחים פה:) אמרינן המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח הוצאה כתיב ביה כשבת ופריך ממתני' דהכא דהיו סובלין אותו במוטות דקתני ראשונים מטמאין בגדים אחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו ואף על גב דלא נח ומשני בנגררים ואם כן רובו במיעוט אבר דהכא לא מחייב לענין שבת כיון דאגודו בפנים לא יטמא בגדים ונראה לפרש דמבעיא ליה לענין לשורפו בפנים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' לא פסול טומאה ופסול יציאההא דנקיט פסול יציאה דלמ"ד טומאה הותרה בציבור ל"ש טומאה. וק"ל דאיך נפרש מה דאמר לוי נפסל אחר זריקה שריפתו בעזרה מה פסול משכחת לה אם אין בו פסול לינה ולא נשאר רק פסול יוצא וממילא הוי נפסל ביציאתו דשריפתו בבירה:

    שם יציאה מהו שתועיל בפריםעיין בירושלמי פרק ו דיומא הלכה ו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף ק״ד עמוד ב׳

    מסכת זבחים דף ק״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־414 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    היו סובלין אותו הנשרפין כמצותן במוטות לקמן יליף לה:

    הראשונים בני אדם הנושאין במוט אותן שבראש האחר יוצאים ראשונים:

    עד שיצאו האחרונים בגמרא יליף לה:

    ניתך הבשר דגמרה שריפתן אין המסייע שוב בהן מטמא בגדים אבל מקמי הכי כל המסייעין בשעת שריפה מטמאין בגדים וכולה יליף בגמרא:

    גמ' ששם שורפים פסולי בשר קדשי קדשים שמחיצת אכילתן בעזרה ופסולי אימורים אפילו של קדשים קלים דהואיל והקטרת הכשירין בעזרה אף שריפת פסוליהן בעזרה כדילפינן בפסחים בפרק כל שעה (פסחים דף כד.) מבקדש באש תשרף:

    קודם זריקה שלא הגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין בעזרה:

    אחר זריקה שהגיע זמנו לצאת לפיכך נשרפין חוץ לעזרה:

    וכמצותן וכשהן נשרפין כמצותן שלא אירע בהן שום פסול:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 104b · Sefaria

    תוספות

    לא מחשבה הוא דלא פסלה אבל לינה פסלה תימה דבריש הוציאו לו (יומא דף מח.) בעי רב פפא חישב בחפינת קטרת מהו ת"ש הוסיף רבי עקיבא הקומץ והקטרת כו' מדפסיל טבול יום פסולה נמי מלינה ומדפסלה לינה פסלה נמי מחשבה ולא דחי כדהכא וי"ל דהתם דבאכילת מזבח מה לי מחשבה מה לי לינה אבל הכא בבשר פרים הנשרפין וא"ת היכי פסלה מחשבה בקטרת הא תנן לעיל בפרק ב"ש (זבחים דף מב:) דקטרת ולבונה אין בהן משום פיגול וי"ל דנהי דכרת ליכא מחשבה מיהא פסלה מידי דהוה אחטאות הפנימיות לרבי שמעון דאמר בפ"ק (לעיל זבחים יד.) מודה היה רבי שמעון לפסול מק"ו משלא לשמו ובקטרת נמי אהני ג"ש דמלא מלא ממנחה והתם הקשה בקונטרס אמאי הוצרך לדקדק מטבול יום הוה ליה לאתויי ממתני' דמעילה (דף י.) דקתני בהדיא הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה ותירץ רבינו יב"א משום דההיא מיירי בקטרת דכל השנה כדקתני קדשו בכלי וההוא דמיקדש בכלי פסלה ביה לינה אבל התם בקטרת דיום הכיפורים דעיקרה אינה בכלי אלא משום דלא אפשר כדאמר התם לעיל והא אמרי' דלא מיפסלה בלינה אבל ההיא דרבי עקיבא משמע דמיירי בכל קטרת ועוד י"ל דההיא דמעילה איכא לדחויי מדרבנן וכן מחייבין עליה משום פיגול וטמא הוה אמינא מכת מרדות כמו אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ושתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס חייב דהיינו מדרבנן דפסול גויה [הוי דרבנן] כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף פ:) אבל ההיא דר' עקיבא פשיטא דאורייתא מדפסל טבול יום ע"י צירוף דאי מדרבנן לא הוה מחמירין נמי האי פסול על ידי צירוף וא"ת והיכי דייק מדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה והא משניתנה במכתשת נפסלת בטבול יום ולינה לא פסלה עד שתנתן במחתה כדאמר פרק קמא דשבועות (דף יא.) וי"ל דהא דנפסלת בטבול יום היינו מדרבנן:

    שיצא רובו במיעוט אבר פי' בקונטרס דמיבעיא ליה לענין טמא המתעסק בהן וקשה דבסוף כיצד צולין (פסחים פה:) אמרינן המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח הוצאה כתיב ביה כשבת ופריך ממתני' דהכא דהיו סובלין אותו במוטות דקתני ראשונים מטמאין בגדים אחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו ואף על גב דלא נח ומשני בנגררים ואם כן רובו במיעוט אבר דהכא לא מחייב לענין שבת כיון דאגודו בפנים לא יטמא בגדים ונראה לפרש דמבעיא ליה לענין לשורפו בפנים:

    Tosafot on Zevachim 104b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' לא פסול טומאה ופסול יציאה הא דנקיט פסול יציאה דלמ"ד טומאה הותרה בציבור ל"ש טומאה. וק"ל דאיך נפרש מה דאמר לוי נפסל אחר זריקה שריפתו בעזרה מה פסול משכחת לה אם אין בו פסול לינה ולא נשאר רק פסול יוצא וממילא הוי נפסל ביציאתו דשריפתו בבירה:

    שם יציאה מהו שתועיל בפרים עיין בירושלמי פרק ו דיומא הלכה ו:

    Gilyon HaShas on Zevachim 104b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ק״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־414 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 141 מילים

      נפתחת ב״היו סובלין אותו במוטות. יצאו הראשונים חוץ…״

      חכמים: רבי שמעון.

    2. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מאי בירה? אמר רבה בר בר…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבה.

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה,…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    4. קטע 421 מילים

      נפתחת ב״ובית הדשן אחר היה בהר הבית ששם…״

    5. קטע 552 מילים

      נפתחת ב״תני לוי: שלשה בית הדשנין הן: בית…״

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״בעי רבי ירמיה: לינה מהו שתועיל בפרים…״

      חכמים: רבי ירמיה.

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: הא מילתא איבעיא ליה לאביי,…״

      חכמים: רבא, אביי.

    8. קטע 88 מילים

      נפתחת ב״ודלמא מחשבה הוא דלא פסלה, אבל לינה…״

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״תא שמע: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין מועלין…״

    10. קטע 103 מילים

      נפתחת ב״לא, לינת אימורין.…״

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״והא מדקתני סיפא: כולן מועלין בהן בבית…״

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״תא שמע, דתני לוי: שאירע בהן פסול…״

    13. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״בעי ר"א יציאה, מהו שתועיל בפרים הנשרפים…״

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״מאי קמיבעיא ליה? א"ר ירמיה בר אבא:…״

      חכמים: אבא.

    15. קטע 1521 מילים

      נפתחת ב״מי אמרינן: ה"מ בשר דאין סופו לצאת…״

    16. קטע 1616 מילים

      נפתחת ב״ת"ש דתני לוי: שאירע בו פסול ביציאתו.…״

    17. קטע 1729 מילים

      נפתחת ב״בעי רבי אלעזר: פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים,…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    18. קטע 1817 מילים

      נפתחת ב״פשיטא דלא שבקינן רובא דבהמה ואזלינן בתר…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף ק״ד ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026