בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף ק״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    למעוטי שוגג אנוס ומוטעהדהכי דריש בת"כ כל ההוא דגבי ונכרת כשישנו בהווייתו ובדעתו ולא אנוס ולא שוגג מאיליו או מוטעה ע"י אחרים:

    תרי ההוא כתיבידם יחשב לאיש ההוא בשחיטה כתיב (ויקרא י״ז:ד׳):

    אלא לה'דכתיב גבי שחיטה:

    ל"ל להוציא שעיר המשתלחדמשמע הראוי ליקרב לשם חייבין עליו בחוץ ושאינו עומד לשם אין חייבין עליו בחוץ ולקמן בפ' בתרא (זבחים דף קיג:) דריש לה תנא דברייתא הכי וגלי בשחיטה והוא הדין להעלאה דהא מיגמר גמירי מהדדי כדאמרן לערב פרשיות בר מהנך תרי חומרי דמתני' דמפרשי קראי בכולהו בין לחיובא בין לפטורא:

    ושחטו פטוריןכדילפינן לעיל דכתיב ההוא:

    מה ת"ל איש אישגבי העלאה:

    אכל בהמה כתיבעל כל הבהמה הוא חייב ואינו חייב על אבר אחד הלכך כולה חדא העלאה היא:

    אבל באבר אחדוהקריבו לחצאין לאחר שהקריב שאר האיברים דאילו עליו לבדו אפילו הקריב שלם פטר ליה ר' יוסי או מיירי שפקע מעל האש וחזר והחזירו:

    דברי הכל העלאה אחת היאדהא אותו כתיב שלם ולא חסר:

    ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר אחדודכולי עלמא אותו אכל אבר ואבר כתיב ומאן דמחייב סבר מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ חייב דהא מהדרינן פוקעין למזבח דהוו להו חסר וכי כתיב אותו אמוקטרי חוץ כתיב:

    ומ"ס פטורדנפקא ליה מלא יביאנו כר' ישמעאל:

    לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ כו'מר סבר חייב דכי כתיב אותו למעוטי פחות מכזית אתא שאין הקטרה שלימה וכדדריש ליה לקמן:

    פוקעיןשפוקעין מעל האש:

    דלא כר' יוסידכיון דבפנים בני הקטרה נינהו ואע"ג דחסרו בחוץ נמי מיחייב במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ אלמא קסבר אבוה דשמואל דרבי יוסי אמוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ פליג:

    ויבן נח מזבחאלמא אפילו במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח:

    על הצורבלא בנין מזבח לשם כך וקרי ליה העלאה:

    גובהה בעלמאכדרך כל הארץ שיהא נוח להשתמש ולא לחובת מזבח:

    מזבח פתח אהל מועד כו'האי קרא דריש ליה ר"ש בת"כ הכי וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אהל מועד ולא מזבח בבמת יחיד בשעת היתר הבמות ובפ' המעלה בחוץ כתיב:

    ה"ג חייב יצא מיבעי ליה ה"ק לפיכך בשעת איסור הבמות העלה ע"ג הסלע או על גבי האבן חייב:

    יצא מיבעי ליהכיון דאמר אין מזבח בבמה בשעת היתר הבמות קאי הילכך יצא מיבעי ליה:

    ה"ק לפיכךהואיל ובבמה בשעת היתר הבמות הויא הקטרה בשעת איסורו אם העלו על הסלע חייב:

    קרן וכבש ויסוד וריבועדקי"ל דמעכבי במזבח המשכן בפרק קדשי קדשים (לעיל זבחים דף סב.) מהו שיעכבו בבמת יחיד:

    בבמה גדולהאף נוב וגבעון שהיו במות ציבור וכל שכן שילה ובית עולמים:

    זבחים 108 עמוד ב

    1למעוטי שוגג, אנוס ומוטעה. אי הכי, הכא נמי מיבעי למעוטי אנוס, שוגג ומוטעה!

    2תרי ״ההוא״ כתיבי.

    3ואלא ״לה'״ למה לי? להוציא שעיר המשתלח.

    4חומר בהעלאה כו'.

    ברייתא

    5ת"ר (ויקרא יז, ג) ״איש איש״ מה ת"ל לרבות שנים שאחזו באבר והעלו, שחייבין. שיכול והלא דין הוא: ומה השוחט להדיוט, שחייב שנים שאחזו בסכין ושחטו, פטורין; המעלה להדיוט, שפטור אינו דין ששנים שאחזו, פטורין? ת"ל ״איש איש״. דברי ר"ש׃

    6רבי יוסי אומר: ״ההוא״ אחד ולא שנים. א"כ מה ת"ל ״איש איש״? דברה תורה כלשון בני אדם.

    7ור"ש האי ״ההוא״ מיבעי ליה למעוטי שוגג, אנוס, מוטעה. ורבי יוסי מהוא ההוא ור"ש הוא ההוא לא דריש׃

    8ורבי יוסי מדהאי איש איש דברה תורה כלשון בני אדם ההוא איש איש נמי דברה תורה כלשון בני אדם ואלא השוחט להדיוט מנא ליה דחייב נפקא ליה (ויקרא יז, ד) מדם יחשב לאיש ההוא דם שפך ואפילו השוחט לאיש:

    9העלה וחזר והעלה כו':

    10אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמר סבר כי כתיב ״לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתיב ומר סבר אכל אבר ואבר כתיב אבל אבר אחד דברי הכל אינו חייב אלא אחת״׃

    11ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דמר סבר מוקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ חייב ומר סבר פטור אבל בד וה' איברין דברי הכל חייב על כל אבר ואבר׃

    12ופליגא דעולא דאמר עולא הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ שחייב לא נחלקו אלא במוקטרי בחוץ שחסרו והעלו בחוץ דמר סבר פטור ומ"ס חייב׃

    13איכא דאמרי אמר עולא הכל מודים במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ שהוא פטור לא נחלקו אלא במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ דמ"ס פטור ומ"ס חייב׃

    14ופליגי דאבוה דשמואל אלישנא קמא דעולא דאמר אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח כמאן דלא כר' יוסי:

    15ואינו חייב עד שיעלה כו': אמר רב הונא מאי טעמא דרבי יוסי דכתיב ״(בראשית ח״, כ) ויבן נח מזבח לה'׃

    16א"ר יוחנן מ"ט דר"ש דכתיב ״(שופטים יג״, יט) ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה'׃

    17ואידך נמי והכתיב ״ויבן מזבח לה' ההוא גובהה בעלמא ואידך נמי הא כתיב ויקח מנוח הוראת שעה היתה״׃

    18ואיבעית אימא ה"ט דר"ש כדתניא ר"ש אומר (ויקרא יז, ו) מזבח פתח אהל מועד ואין מזבח בבמה לפיכך העלה על הסלע או על האבן חייב׃

    19יצא מיבעי ליה ה"ק לפיכך בשעת איסור הבמות העלה על הסלע או על האבן חייב׃

    20בעי רבי יוסי בר' חנינא קרן וכבש ויסוד וריבוע מהו שיעכבו בבמה׃

    21א"ל רבי ירמיה תניא קרן וכבש וריבוע ויסוד מעכבין בבמה גדולה ואין מעכבין בבמה קטנה.

    תוספות

    שוגג אנוס ומוטעהקצת קשה אנוס ל"ל קרא פשיטא דאונס רחמנא פטריה ושמא האי אנוס פרט לאומר מותר ותימה ל"ל קרא למיפטריה מכרת כשהוא שוגג. פשיטא בר קרבן הוא י"ל ס"ד אמינא אי לא מייתי קרבן ליהוי בכרת דהא לאחר הבאת קרבן דוקא כתיב ונסלח לו:

    להוציא שעיר המשתלחהיינו לאחר הגרלה דקודם הגרלה מיחייב אתרוייהו כדמוכח פרק שני שעירי (יומא דף סב:):

    והמעלה להדיוט פטורפי' בקונטרס פטור משום העלאת חוץ וחייב משום עובד עבודת כוכבים ואם הזיד בעבודת כוכבים ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא על שגגתו חטאת ותימה אמאי יתחייב מעלה לחבירו משום מעלה בחוץ כיון דמזיד בעבודת כוכבים לאו שב מידיעתו הוא דמומר לעבודת כוכבים מומר לכל התורה כולה ובחנם דחק עצמו בקונטרס דמעלה לחבירו אין שייך לחייבו משום עבודת כוכבים כיון דאין מתכוין לשם עבודת כוכבים:

    דברה תורה כלשון בני אדםבפרק אלו מציאות (ב"מ דף לא:) פירשתי:

    אכל בהמה כתיבלפיכך העלה כמה אברים זה אחר זה אינו חייב אלא אחת אקמא מיחייב דאייתיה לכולה בהמה ואאחריני פטור דכבר חסרה דמה שהעלה הרי הוא כנאבד ומ"ס אכל אבר ואבר אבל אבר אחד שהעלה לחצאין לכ"ע לא מיחייב אלא אחת ומיחייב אזית קמא ורבי יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דמר סבר מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ חייב וכי כתיב לעשות אותו אשחוטי חוץ אבל לא אשחוטי פנים דהא מהדרינן פוקעין ומר סבר פטור כר' ישמעאל דלעיל וקסבר דלא מהדרינן פוקעין [אבל בד' וה' אברים חייב על כל אבר] לכ"ע וא"ת מאי טעמא לא מיחייב אכזית שני נהי דלא מהדרינן פוקעין מ"מ אם מחתך אבר אחד לכמה זיתים חייב להעלות את כולן א"כ הקטרה הוא ואמאי לא מיחייב עלה בחוץ וי"ל דהא מיחייב להקטיר הכל לאו משום דתיהוי חשובה הקטרה בחצי אבר אלא משום דכולה חדא הקטרה היא וכיון שהתחיל בה גומר אבל אי מהדרי פוקעין שחסרה ונקטרה שאר מזה יש ללמוד דחשיבא הקטרה בחצי אבר וכ"נ שיטה זו ובקונטרס פי' בע"א:

    לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ שחסרו והעלן בחוץ מר סבר חייבפי' בקונטרס וכי כתיב אותו למעוטי פחות מכזית אתא שאין הקטרה שלימה וכדדריש לקמן וא"ת ומאי טעמא בעי קרא למעוטי פחות מכזית היכן מצינו שחייבה תורה בחצי שיעור וחצי זית חצי שיעור הוא דלא מצינו הקטרה להתחייב בפחות מכזית לא לענין מחשבה ושום דבר אלא דוקא גבי שאור ודבש דחייב בפחות מכזית למאן דאית ליה מכח קראי ויש לומר דשמא כיון דמהדרי' פוקעין פחות מכזית הוה אמינא דמחייב בחוץ אי לאו דכתיב אותו:

    כמאן מהדרינן פוקעין כו'הא דמיחייבינן בריש פירקין (זבחים דף קז.) לר״ע מוקטרי פנים שחסרו והקריבן בחוץ היינו דוקא כגון אימורי או איברי עולה שחסרו דלא מפסלי בהכי אבל מנחה שחסרה וקטרת ולבונה שחסרו דמיפסלי מחמת חסרון פטור כדתנן לקמן (זבחים דף קט:) וכולן שחסרו כל שהוא והקריבן בחוץ פטור וגבי עולה קתני המעלה (עולת כזית) חייב ומצטרפין לכזית להעלותן בחוץ וליחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא (ואימורים ומן האימורין בחוץ חייב) ומשמע בגמרא דבניתותרו מיירי דקתני בברייתא עולה ואימורין אין שלמים ואימוריהן לא ומוקי לה בניתותרו וכר' יהושע וקצת תימה קומץ ולבונה אמאי לא מיחייב עלייהו בחוץ כשחסרו נהי דמיפסלי לכתחילה מ״מ מתקבלין הם בפנים דאם עלו לא ירדו דהוה ליה פסולו בקדש כשחסר בין קמיצה להקטרה ולמאן דחשיב במנחות פ' קמא (דף ט:) חסרון כבעל מום ניחא וי״ל דאפילו תמצא לומר דאם עלה לא ירד מ״מ סברא הוא למעוטיה מדכתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר כיון דלכתחילה לא יעלה וצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעין דידהו ובפרק המזבח מקדש (לעיל זבחים דף פג:) איכא כמה קראי לרבן גמליאל מהיא העולה על מוקדה ולאידך מאשר תאכל האש ועוד דדרשינן לעיל (זבחים דף פו.) ועשית עולותיך הבשר והדם עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות משמע הא בשר דומיא דגידים ועצמות מהדרינן אפילו במקצת ותימה אי פליג עליה רבי יוסי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף ק״ח עמוד ב׳

    מסכת זבחים דף ק״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־402 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    למעוטי שוגג אנוס ומוטעה דהכי דריש בת"כ כל ההוא דגבי ונכרת כשישנו בהווייתו ובדעתו ולא אנוס ולא שוגג מאיליו או מוטעה ע"י אחרים:

    תרי ההוא כתיבי דם יחשב לאיש ההוא בשחיטה כתיב (ויקרא י״ז:ד׳):

    אלא לה' דכתיב גבי שחיטה:

    ל"ל להוציא שעיר המשתלח דמשמע הראוי ליקרב לשם חייבין עליו בחוץ ושאינו עומד לשם אין חייבין עליו בחוץ ולקמן בפ' בתרא (זבחים דף קיג:) דריש לה תנא דברייתא הכי וגלי בשחיטה והוא הדין להעלאה דהא מיגמר גמירי מהדדי כדאמרן לערב פרשיות בר מהנך תרי חומרי דמתני' דמפרשי קראי בכולהו בין לחיובא בין לפטורא:

    ושחטו פטורין כדילפינן לעיל דכתיב ההוא:

    מה ת"ל איש איש גבי העלאה:

    אכל בהמה כתיב על כל הבהמה הוא חייב ואינו חייב על אבר אחד הלכך כולה חדא העלאה היא:

    אבל באבר אחד והקריבו לחצאין לאחר שהקריב שאר האיברים דאילו עליו לבדו אפילו הקריב שלם פטר ליה ר' יוסי או מיירי שפקע מעל האש וחזר והחזירו:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 108b · Sefaria

    תוספות

    שוגג אנוס ומוטעה קצת קשה אנוס ל"ל קרא פשיטא דאונס רחמנא פטריה ושמא האי אנוס פרט לאומר מותר ותימה ל"ל קרא למיפטריה מכרת כשהוא שוגג. פשיטא בר קרבן הוא י"ל ס"ד אמינא אי לא מייתי קרבן ליהוי בכרת דהא לאחר הבאת קרבן דוקא כתיב ונסלח לו:

    להוציא שעיר המשתלח היינו לאחר הגרלה דקודם הגרלה מיחייב אתרוייהו כדמוכח פרק שני שעירי (יומא דף סב:):

    והמעלה להדיוט פטור פי' בקונטרס פטור משום העלאת חוץ וחייב משום עובד עבודת כוכבים ואם הזיד בעבודת כוכבים ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא על שגגתו חטאת ותימה אמאי יתחייב מעלה לחבירו משום מעלה בחוץ כיון דמזיד בעבודת כוכבים לאו שב מידיעתו הוא דמומר לעבודת כוכבים מומר לכל התורה כולה ובחנם דחק עצמו בקונטרס דמעלה לחבירו אין שייך לחייבו משום עבודת כוכבים כיון דאין מתכוין לשם עבודת כוכבים:

    דברה תורה כלשון בני אדם בפרק אלו מציאות (ב"מ דף לא:) פירשתי:

    אכל בהמה כתיב לפיכך העלה כמה אברים זה אחר זה אינו חייב אלא אחת אקמא מיחייב דאייתיה לכולה בהמה ואאחריני פטור דכבר חסרה דמה שהעלה הרי הוא כנאבד ומ"ס אכל אבר ואבר אבל אבר אחד שהעלה לחצאין לכ"ע לא מיחייב אלא אחת ומיחייב אזית קמא ורבי יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דמר סבר מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ חייב וכי כתיב לעשות אותו אשחוטי חוץ אבל לא אשחוטי פנים דהא מהדרינן פוקעין ומר סבר פטור כר' ישמעאל דלעיל וקסבר דלא מהדרינן פוקעין [אבל בד' וה' אברים חייב על כל אבר] לכ"ע וא"ת מאי טעמא לא מיחייב אכזית שני נהי דלא מהדרינן פוקעין מ"מ אם מחתך אבר אחד לכמה זיתים חייב להעלות את כולן א"כ הקטרה הוא ואמאי לא מיחייב עלה בחוץ וי"ל דהא מיחייב להקטיר הכל לאו משום דתיהוי חשובה הקטרה בחצי אבר אלא משום דכולה חדא הקטרה היא וכיון שהתחיל בה גומר אבל אי מהדרי פוקעין שחסרה ונקטרה שאר מזה יש ללמוד דחשיבא הקטרה בחצי אבר וכ"נ שיטה זו ובקונטרס פי' בע"א:

    לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ שחסרו והעלן בחוץ מר סבר חייב פי' בקונטרס וכי כתיב אותו למעוטי פחות מכזית אתא שאין הקטרה שלימה וכדדריש לקמן וא"ת ומאי טעמא בעי קרא למעוטי פחות מכזית היכן מצינו שחייבה תורה בחצי שיעור וחצי זית חצי שיעור הוא דלא מצינו הקטרה להתחייב בפחות מכזית לא לענין מחשבה ושום דבר אלא דוקא גבי שאור ודבש דחייב בפחות מכזית למאן דאית ליה מכח קראי ויש לומר דשמא כיון דמהדרי' פוקעין פחות מכזית הוה אמינא דמחייב בחוץ אי לאו דכתיב אותו:

    כמאן מהדרינן פוקעין כו' הא דמיחייבינן בריש פירקין (זבחים דף קז.) לר״ע מוקטרי פנים שחסרו והקריבן בחוץ היינו דוקא כגון אימורי או איברי עולה שחסרו דלא מפסלי בהכי אבל מנחה שחסרה וקטרת ולבונה שחסרו דמיפסלי מחמת חסרון פטור כדתנן לקמן (זבחים דף קט:) וכולן שחסרו כל שהוא והקריבן בחוץ פטור וגבי עולה קתני המעלה (עולת כזית) חייב ומצטרפין לכזית להעלותן בחוץ וליחייב עליהן משום פיגול נותר וטמא (ואימורים ומן האימורין בחוץ חייב) ומשמע בגמרא דבניתותרו מיירי דקתני בברייתא עולה ואימורין אין שלמים ואימוריהן לא ומוקי לה בניתותרו וכר' יהושע וקצת תימה קומץ ולבונה אמאי לא מיחייב עלייהו בחוץ כשחסרו נהי דמיפסלי לכתחילה מ״מ מתקבלין הם בפנים דאם עלו לא ירדו דהוה ליה פסולו בקדש כשחסר בין קמיצה להקטרה ולמאן דחשיב במנחות פ' קמא (דף ט:) חסרון כבעל מום ניחא וי״ל דאפילו תמצא לומר דאם עלה לא ירד מ״מ סברא הוא למעוטיה מדכתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר כיון דלכתחילה לא יעלה וצריך לדקדק אי מהדרינן פוקעין דידהו ובפרק המזבח מקדש (לעיל זבחים דף פג:) איכא כמה קראי לרבן גמליאל מהיא העולה על מוקדה ולאידך מאשר תאכל האש ועוד דדרשינן לעיל (זבחים דף פו.) ועשית עולותיך הבשר והדם עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות משמע הא בשר דומיא דגידים ועצמות מהדרינן אפילו במקצת ותימה אי פליג עליה רבי יוסי:

    Tosafot on Zevachim 108b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ק״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־402 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 113 מילים

      נפתחת ב״למעוטי שוגג, אנוס ומוטעה. אי הכי, הכא…״

    2. קטע 23 מילים

      נפתחת ב״תרי ״ההוא״ כתיבי.…״

    3. קטע 37 מילים

      נפתחת ב״ואלא ״לה'״ למה לי? להוציא שעיר המשתלח.…״

    4. קטע 43 מילים

      נפתחת ב״חומר בהעלאה כו'.…״

    5. קטע 540 מילים

      נפתחת ב״ת"ר (ויקרא יז, ג) ״איש איש״ מה…״

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי אומר: ״ההוא״ אחד ולא שנים.…״

      חכמים: רבי יוסי.

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״ור"ש האי ״ההוא״ מיבעי ליה למעוטי שוגג,…״

      חכמים: רבי יוסי.

    8. קטע 839 מילים

      נפתחת ב״ורבי יוסי מדהאי איש איש דברה תורה…״

      חכמים: רבי יוסי.

    9. קטע 94 מילים

      נפתחת ב״העלה וחזר והעלה כו':…״

    10. קטע 1038 מילים

      נפתחת ב״אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמר…״

    11. קטע 1128 מילים

      נפתחת ב״ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר אחד דמר…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״ופליגא דעולא דאמר עולא הכל מודים במוקטרי…״

      חכמים: עולא.

    13. קטע 1325 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי אמר עולא הכל מודים במוקטרי…״

      חכמים: עולא.

    14. קטע 1418 מילים

      נפתחת ב״ופליגי דאבוה דשמואל אלישנא קמא דעולא דאמר…״

      חכמים: שמואל, עולא.

    15. קטע 1520 מילים

      נפתחת ב״ואינו חייב עד שיעלה כו': אמר רב…״

      חכמים: רב הונא, רבי יוסי.

    16. קטע 1619 מילים

      נפתחת ב״א"ר יוחנן מ"ט דר"ש דכתיב (שופטים יג,…״

    17. קטע 1718 מילים

      נפתחת ב״ואידך נמי והכתיב ויבן מזבח לה' ההוא…״

    18. קטע 1825 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא ה"ט דר"ש כדתניא ר"ש אומר…״

    19. קטע 1915 מילים

      נפתחת ב״יצא מיבעי ליה ה"ק לפיכך בשעת איסור…״

    20. קטע 2012 מילים

      נפתחת ב״בעי רבי יוסי בר' חנינא קרן וכבש…״

      חכמים: רבי יוסי.

    21. קטע 2115 מילים

      נפתחת ב״א"ל רבי ירמיה תניא קרן וכבש וריבוע…״

      חכמים: רבי ירמיה.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף ק״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026