בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף מ״ד עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ואם לא נאמרו הייתי אומר כו'ל"ג הכא דליכא למיפרך דיו דהא קלות נמי במיתה:

    ודיו לבא מן הדין להיות כנדוןולא אמינא בה מיתה אלא לאו:

    והכי קאמר אילו נאמר טומאת שרץ ונאמר מעשרבלאו כדאיתא ותרומה במיתה כדאיתא ולא נאמר טומאת מת הייתי אומר קלות על הקלות בלאו בטומאת קלה דשרץ על אכילת קלות כגון מעשר יהא בלאו כדאיתא וקלות על החמורות במיתה וטומאת שרץ על אכילות החמורות כגון תרומה במיתה כדאיתא ומינה הוה גמרינן דמה שרץ קלות על החמורות במיתה אף חמורות על קלות נמי במיתה דמה לי טומאה חמורה ואכילה קלה מה לי אכילה חמורה וטומאה קלה (וטומאת המת על אכילת מעשר תהא במיתה) לכך נאמרו חמורות טומאת המת על אכילת מעשר שלא תהא במיתה ופירש בה לאו ולא במיתה לומר לך שהיא באזהרה:

    או אינו מביא כו'רישא דברייתא בת"כ לענין פיגול קתני יכול לא יהא חייב אלא על השלמים בלבד ת"ל לענין טומאה וינזרו מקדשי ולקמן יליף נותר חילול חילול מטומאה ופיגול בעון עון מנותר:

    או אינומרבה אלא כיוצא בשלמים שהרי כלל ופרט אמור כאן כדמפרש לקמן ונימא מה הפרט מפורש נאכלין לשני ימים כו':

    ת"ל מבשרריבויא הוא דכתיב גבי פיגול (ויקרא ז׳:י״ח) מבשר זבח השלמים ועלה קאי והנפש האוכלת ממנו עונה תשא:

    עד שאני מרבהכלומר אחרי שאני מרבה ארבה עמהם אף לוג שמן של מצורע אם פיגל בדם האשם נתפגל הלוג:

    תלמוד לומרלענין טומאה אשר הם מקדישים גבי וינזרו כתיב ואתי נותר חילול חילול מטומאה מה טומאה הכל בכלל אף נותר הכל בכלל בנותר כתיב כי את קודש ה' חילל (ויקרא יט) ובטומאה כתיב וינזרו ולא יחללו (שם כב) והדר אתי פיגול עון עון מנותר:

    אף כל שיש לו מתיריןאו לאדם או למזבח ועולה ילפא מאימורי שלמים וכן אימורי כל הקדשים ובשר כל הקדשים הנאכלין ילפי מבשר שלמים שאין לו מתירין אלא לאדם וחייבין עליו:

    כיוצא בשלמים מאי ניהודקתני לעיל או אינו מביא כו' אלא כיוצא:

    האכלכלל מבשר שלמים פרט יאכל חזר וכלל:

    הני תרי כללי דסמיכי נינהושלא נכתב הפרט אלא בסוף:

    הטל פרט ביניהםהכתוב אחריהם הטל ביניהם ודונם כו' הלכך אי לאו דרבי רחמנא מבשר תחילה הוה דיינינן ליה במה הפרט מפורש כו':

    חייבין עליו משום פיגולאם בא עם האשם ופיגל באשם ואף על גב שאם היה רוצה יכול להביאו מכאן ועד עשרה ימים כדלקמן אית ליה לרבי מאיר דכי הביאו עם האשם דם האשם הוא המתירו למתן בהונות ושיריו לאכילה ששירי הלוג נאכלין כדאמרינן בשמעתא דלקמן:

    אמר רב יוסף רבי היא כו'וסבר לה כרבנן דהואיל ואפשר להביא נסכים לאחר זמן אין דם הזבח מפגלן ואפילו הביאן עמו ולוג שמן נמי הא דקתני נמי פיגול לא שיהא דם האשם מפגלו אלא מתנות שמן עצמו שמזה ממנו שבע הזאות בפנים הם מפגלין אותו אם הזה על מנת לאכול שיריו חוץ לזמנו והוא נאכל ליום ולילה כדמרבינן ליה לקמן עם שאר קדשי קדשים:

    ומדשמעינן ליה לרבי דאמר לוג שמן של מצורע מתנותיו שרו ליהלכהנים דאמר אף על פי שנזרק דם האשם יש מעילה בשמן עד שיתן שבע הזאות של צרכי גבוה הלכך מתנותיו מפגלין ליה שהן מתירין:

    ולא נהניןמדרבנן עד שיתן מתנותיו:

    ולא מועליןדקסבר דם האשם מתירו לכהנים וכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה:

    רבי אומר מועלין בו עד שיתן שבע הזאות של גבוהאבל מתן בהונות דלאו צורך גבוה הוא ודאי לא פליג רבי:

    ושויןשאפילו נתן מתנות גבוה אסור הוא מדרבנן עד שיתן אף מתן בהונות:

    אמרוהרבנן להא דרב יוסף:

    זבחים 44 עמוד א

    1אם לא נאמרו חמורות, הייתי אומר על החמורות במיתה?! הא מטומאת שרץ קאתיא, ודיו לבא מן הדין להיות כנדון!

    2אמר זעירי: קלות טומאת שרץ, חמורות טומאת מת. והכי קאמר: אילו נאמר טומאת שרץ ונאמר מעשר ותרומה, ולא נאמרה טומאת מת הייתי אומר: [קלות] על הקלות בלאו, ועל החמורות במיתה;׃

    3ומדקלות על החמורות במיתה חמורות נמי על הקלות במיתה; לכך נאמרו חמורות.

    4כל שיש לו מתירין, בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פיגול.

    ברייתא

    5תנו רבנן: או אינו מביא אלא כיוצא בשלמים; מה שלמים מיוחדים נאכלין לשני ימים ולילה אחד, אף כל נאכל לשני ימים ולילה אחד;׃

    6נאכל ליום ולילה מנין? תלמוד לומר: ״מבשר״ כל ששירין נאכלין. עולה שאין שיריה נאכלין, מנין? תלמוד לומר: ״זבח״.

    7מנין לרבות העופות והמנחות, עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע? תלמוד לומר: (ויקרא כב, ב) ״אשר הם מקדישים לי״.

    8ואתי נותר חילול חילול מטומאה, ואתי פיגול עון עון מנותר.

    9ומאחר שסופו לרבות כל דבר, למה נאמר שלמים מעתה? לומר לך: מה שלמים מיוחדים שיש להן מתירין בין לאדם בין למזבח, אף כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליהן משום פיגול.

    10העולה דמה מתיר את בשרה למזבח, ועורה לכהנים. עולת העוף דמה מתיר את בשרה למזבח. חטאת העוף דמה מתיר את בשרה לכהנים. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דמם מתיר את אימוריהן ליקרב.

    11ומוציא אני את הקומץ, ואת הלבונה, והקטרת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, והדם.

    12ר"ש אומר: מה שלמים מיוחדין שיש בו על מזבח החיצון וחייבין עליו, אף כל שישנן על מזבח החיצון חייבין עליו משום פיגול. יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, הואיל שאין על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול.

    13[אמר מר]: כיוצא בשלמים. מאי ניהו? בכור, דנאכל לשני ימים ולילה אחד. במאי אתי? אי במה מצינו איכא למיפרך:

    14מה לשלמים שהן טעונין סמיכה ונסכים, ותנופת חזה ושוק!

    15אלא (ויקרא ז, יח) מאם האכל יאכל.

    16הני תרי כללי דסמיכי אהדדי נינהו! אמר רבא, כדאמרי במערבא: כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה, - הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט.

    17עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע. הא מני רבי מאיר היא, דתניא: לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול, דברי רבי מאיר. אימא סיפא: ומוציא אני מנחת נסכים והדם אתאן לרבנן!

    18דתניא: נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול, מפני שדם הזבח מתירן ליקרב. דברי רבי מאיר. אמרו לו: והלא אדם מביא את זבחיו היום, ונסכין מיכן עד עשרה ימים! אמר להן: אף אני לא אמרתי, אלא בבאין עם הזבח.

    19אמר רב יוסף: הא מני רבי היא, דאמר: לוג שמן של מצורע מתנותיו שרו ליה; ומדמתנותיו שרו ליה -- מתנותיו מפגלי ליה.

    20דתניא: לוג שמן של מצורע מועלין בו, עד שיזרוק הדם. נזרק הדם - לא נהנין ולא מועלין.

    21רבי אומר: מועלין, עד שיתן מתנותיו. ושוין שאסור באכילה עד שיתן מתן שבע ומתן בהונות.

    22אמרוה קמיה דרבי ירמיה, אמר: גברא רבא כרב יוסף, לימא כי הא מילתא?!

    תוספות

    נאכל ליום ולילה מניןלקמן בסוף דם חטאת (זבחים דף צח.) דרשינן מהיקישא דזאת התורה מה שלמים מפגלין כו' ונראה דהאי תנא לית ליה ההוא היקישא דאי אית ליה לא היה צריך לכל הנך ייתורים:

    ואתי נותר חילול חילול מטומאה ואתי פיגול עון עון מנותרמכאן הוה מצי למידק לקמן (זבחים דף נ:) דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בגזירה שוה:

    כיוצא בשלמים מאי ניהו בכורמשמע דבכור דמי לשלמים טפי משאר קדשים ובעלמא אינו כן דאמר מנחות (דף צא:) מה שלמים באין בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה:

    אלא מאם האכל יאכלואע"ג דאמרינן לעיל בסוף פרק שני (זבחים דף כח:) בשתי אכילות הכתוב מדבר תרתי שמע מינה מדלא כתיב האכל האכל או יאכל יאכל כדאמר בריש הקומץ רבה (מנחות דף יז:) ומיהו רבי אליעזר דמוקי לה התם בדרשא אחרינא נפקא ליה הך דרשא מקרא אחרינא וכרבא דמפרש לעיל בסוף פרק שני (זבחים דף כח:) כולהו מקרא (אחרינא) [אריכא] ודריש מבשר זבח שלמיו מה שלמים מפגלין ומתפגלין כו' לא כמו שפירש שם בקונטרס מדכתיב זבח שלמים דמשמע דמקיש זבח לשלמים אלא אהך ברייתא סמיך והקשה ה"ר חיים אמאי שביק לשון הברייתא דהוה ליה למימר מה שלמים מיוחדים שיש להם מתירין בין לאדם בין למזבח ועוד דמלישנא דמפגל ומתפגלין לא ממעיט דם דדם מפגל ומתפגל כדתניא בתוספתא דזריקה מפגלת ומתפגלת שהדם מפגל הבשר ומתפגלת על ידי זריקה אם זרק על מנת לשפוך שירים למחר:

    ודונם בכלל ופרטומ"מ צריכי ייתורי דלעיל דמכלל ופרט לא מרבי אלא הדומה לפרט בכל צדדין:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' ואתי נותר חילולע"ל דף מו ע"א תוס' ד"ה ה"ג:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף מ״ד עמוד א׳

    מסכת זבחים דף מ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־461 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ואם לא נאמרו הייתי אומר כו' ל"ג הכא דליכא למיפרך דיו דהא קלות נמי במיתה:

    ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא אמינא בה מיתה אלא לאו:

    והכי קאמר אילו נאמר טומאת שרץ ונאמר מעשר בלאו כדאיתא ותרומה במיתה כדאיתא ולא נאמר טומאת מת הייתי אומר קלות על הקלות בלאו בטומאת קלה דשרץ על אכילת קלות כגון מעשר יהא בלאו כדאיתא וקלות על החמורות במיתה וטומאת שרץ על אכילות החמורות כגון תרומה במיתה כדאיתא ומינה הוה גמרינן דמה שרץ קלות על החמורות במיתה אף חמורות על קלות נמי במיתה דמה לי טומאה חמורה ואכילה קלה מה לי אכילה חמורה וטומאה קלה (וטומאת המת על אכילת מעשר תהא במיתה) לכך נאמרו חמורות טומאת המת על אכילת מעשר שלא תהא במיתה ופירש בה לאו ולא במיתה לומר לך שהיא באזהרה:

    או אינו מביא כו' רישא דברייתא בת"כ לענין פיגול קתני יכול לא יהא חייב אלא על השלמים בלבד ת"ל לענין טומאה וינזרו מקדשי ולקמן יליף נותר חילול חילול מטומאה ופיגול בעון עון מנותר:

    או אינו מרבה אלא כיוצא בשלמים שהרי כלל ופרט אמור כאן כדמפרש לקמן ונימא מה הפרט מפורש נאכלין לשני ימים כו':

    ת"ל מבשר ריבויא הוא דכתיב גבי פיגול (ויקרא ז׳:י״ח) מבשר זבח השלמים ועלה קאי והנפש האוכלת ממנו עונה תשא:

    עד שאני מרבה כלומר אחרי שאני מרבה ארבה עמהם אף לוג שמן של מצורע אם פיגל בדם האשם נתפגל הלוג:

    תלמוד לומר לענין טומאה אשר הם מקדישים גבי וינזרו כתיב ואתי נותר חילול חילול מטומאה מה טומאה הכל בכלל אף נותר הכל בכלל בנותר כתיב כי את קודש ה' חילל (ויקרא יט) ובטומאה כתיב וינזרו ולא יחללו (שם כב) והדר אתי פיגול עון עון מנותר:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 44a · Sefaria

    תוספות

    נאכל ליום ולילה מנין לקמן בסוף דם חטאת (זבחים דף צח.) דרשינן מהיקישא דזאת התורה מה שלמים מפגלין כו' ונראה דהאי תנא לית ליה ההוא היקישא דאי אית ליה לא היה צריך לכל הנך ייתורים:

    ואתי נותר חילול חילול מטומאה ואתי פיגול עון עון מנותר מכאן הוה מצי למידק לקמן (זבחים דף נ:) דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בגזירה שוה:

    כיוצא בשלמים מאי ניהו בכור משמע דבכור דמי לשלמים טפי משאר קדשים ובעלמא אינו כן דאמר מנחות (דף צא:) מה שלמים באין בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה:

    אלא מאם האכל יאכל ואע"ג דאמרינן לעיל בסוף פרק שני (זבחים דף כח:) בשתי אכילות הכתוב מדבר תרתי שמע מינה מדלא כתיב האכל האכל או יאכל יאכל כדאמר בריש הקומץ רבה (מנחות דף יז:) ומיהו רבי אליעזר דמוקי לה התם בדרשא אחרינא נפקא ליה הך דרשא מקרא אחרינא וכרבא דמפרש לעיל בסוף פרק שני (זבחים דף כח:) כולהו מקרא (אחרינא) [אריכא] ודריש מבשר זבח שלמיו מה שלמים מפגלין ומתפגלין כו' לא כמו שפירש שם בקונטרס מדכתיב זבח שלמים דמשמע דמקיש זבח לשלמים אלא אהך ברייתא סמיך והקשה ה"ר חיים אמאי שביק לשון הברייתא דהוה ליה למימר מה שלמים מיוחדים שיש להם מתירין בין לאדם בין למזבח ועוד דמלישנא דמפגל ומתפגלין לא ממעיט דם דדם מפגל ומתפגל כדתניא בתוספתא דזריקה מפגלת ומתפגלת שהדם מפגל הבשר ומתפגלת על ידי זריקה אם זרק על מנת לשפוך שירים למחר:

    ודונם בכלל ופרט ומ"מ צריכי ייתורי דלעיל דמכלל ופרט לא מרבי אלא הדומה לפרט בכל צדדין:

    Tosafot on Zevachim 44a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' ואתי נותר חילול ע"ל דף מו ע"א תוס' ד"ה ה"ג:

    Gilyon HaShas on Zevachim 44a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף מ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־461 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״אם לא נאמרו חמורות, הייתי אומר על…״

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״אמר זעירי: קלות טומאת שרץ, חמורות טומאת…״

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״ומדקלות על החמורות במיתה חמורות נמי על…״

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״כל שיש לו מתירין, בין לאדם בין…״

    5. קטע 523 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: או אינו מביא אלא כיוצא…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״נאכל ליום ולילה מנין? תלמוד לומר: ״מבשר״…״

    7. קטע 720 מילים

      נפתחת ב״מנין לרבות העופות והמנחות, עד שאני מרבה…״

      חכמים: רבה.

    8. קטע 810 מילים

      נפתחת ב״ואתי נותר חילול חילול מטומאה, ואתי פיגול…״

    9. קטע 934 מילים

      נפתחת ב״ומאחר שסופו לרבות כל דבר, למה נאמר…״

    10. קטע 1031 מילים

      נפתחת ב״העולה דמה מתיר את בשרה למזבח, ועורה…״

    11. קטע 1115 מילים

      נפתחת ב״ומוציא אני את הקומץ, ואת הלבונה, והקטרת,…״

    12. קטע 1238 מילים

      נפתחת ב״ר"ש אומר: מה שלמים מיוחדין שיש בו…״

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״[אמר מר]: כיוצא בשלמים. מאי ניהו? בכור,…״

    14. קטע 149 מילים

      נפתחת ב״מה לשלמים שהן טעונין סמיכה ונסכים, ותנופת…״

    15. קטע 157 מילים

      נפתחת ב״אלא (ויקרא ז, יח) מאם האכל יאכל״.…״

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״הני תרי כללי דסמיכי אהדדי נינהו! אמר…״

      חכמים: רבא.

    17. קטע 1733 מילים

      נפתחת ב״עד שאני מרבה לוג שמן של מצורע.…״

      חכמים: רבי מאיר, רבה.

    18. קטע 1838 מילים

      נפתחת ב״דתניא: נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול,…״

      חכמים: רבי מאיר.

    19. קטע 1922 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יוסף: הא מני רבי היא,…״

      חכמים: רב יוסף, רבי היא.

    20. קטע 2017 מילים

      נפתחת ב״דתניא: לוג שמן של מצורע מועלין בו,…״

    21. קטע 2115 מילים

      נפתחת ב״רבי אומר: מועלין, עד שיתן מתנותיו. ושוין…״

      חכמים: רבי אומר.

    22. קטע 2213 מילים

      נפתחת ב״אמרוה קמיה דרבי ירמיה, אמר: גברא רבא…״

      חכמים: רבי ירמיה, רב יוסף, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    • רב יוסף · דור שלישי לאמוראים

      סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.

      מקור: מסכת זבחים דף מ״ד עמוד א׳ · קטע 19 — “אמר רב יוסף: הא מני רבי היא, דאמר: לוג…

    • זעירי · אמוראים · דור ראשון לאמוראים

      תלמידו של רבי חייא הגדול, כמו שמצינו: כתוב בפנקסו של זעירי, שאלתי את רבי, ומי הוא?

      מקור: מסכת זבחים דף מ״ד עמוד א׳ · קטע 2 — “אמר זעירי: קלות טומאת שרץ, חמורות טומאת מת. והכי…

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף מ״ד ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026