מסכת זבחים דף צ״ו עמוד ב׳

ואפי' לרבי יוסי כו' — במסכת סוכה בפרק החליל (סוכה דף נ:):

אבל דחרס לא — כדאמרינן התם מאי מיעט מיעט חרס:

פגע ביה — רמי בר חמא ברב יצחק:

אמר ליה — רמי לרב יצחק:

אלקפטין נקטן ריח אתי לה ליד משום דאזלת לך קמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת - משל הוא על גסי הרוח משתדלין לעמוד במקום גדולים [ואמר] הדוכוס אחזני בידי וריח המלוכה נקלט לתוך ידי אלקפטא דוכוס במסכת שבועות (דף ו:):

א"ל לאו — לא לגאוה נתכוונתי:

משכחנא מתניתא — דלא אמרה הכי פרכא לה למילתיה דמר דשמעתא דאמורא במקום מתניתא ליתא:

פשיט ממתניתא — שמשניות סדורות בפיו כדאמרינן בעירובין (דף סז.) רב חסדא מרחשן שיפוותיה ממתנית' דרב ששת וכי נמי משכחנא כו':

דאיפשיט לך כי מתניתא — מסברא איפשוט לך וכי תדוק במתניתא תשכח כוותאי:

מידי דהוה אהזאה — דם חטאת שניתז על הבגד דתנן במתניתין אין טעון כיבוס אלא מקום הדם:

והא לא תניא הכי — הא לא אשכחן מתניתא דקאי כוותך ואת אמרת דתפשוט כי מתני':

[א"ל] מסתברא כי בגד — דמתניתין היא:

מפעפע — מתפשט בכל הכלי:

חומר בהזאה מבמריקה כו' — בדם חטאת שניתז על הבגד:

מריקה ושטיפה אינה בפנימיות ואינה לפני זריקה — שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות דסמיך ליה (ויקרא ו׳:כ״ב) כל זכר בכהנים יאכל אותה:

הכי גרסי' בת"כ כל הקדשים מנין ת"ל קדש קדשים היא וסמיך ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה:

קדש קדשים היא — ולקמן מפרש דקדש קדשים לאו דוקא מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה דאי קדש קדשים דוקא אותה למעוטי מאי אתא לאו לקדשים קלים איצטריך וכ"ש לתרומה:

אותה — יאכל אותה בתר מריקה ושטיפה כתיב:

אותה כדאמרן — אותה כשרה ולא פסולה דאפקיה ר' שמעון לעיל (זבחים דף צג.) חטאת שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה:

ואם בישל בנ"ט — נאסרין החולין לזרים אלמא בעי הגעלה לפלוט איסור הנבלע בכלי שלא יאסר:

אמר אביי — מודינן דהגעלה בעי ולא נצרכא האי דאימעיט מתורת מריקה ושטיפה:

אלא מקום בישול — הא דאמרינן בקדשים צריך מריקה כל הכלי גזירת הכתוב היא בדת מריקה ושטיפה:

אלא לכדאמר מר — בתורת כהנים ומורק ושוטף במים במים ולא ביין כו':

במזוג — מים ויין כאחד שני חלקי מים ואחד יין:

הא — תרומה אפי' ביין ומזוג דלא קפדינן אלא אהגעלת איסור הנבלע בו:

הכי גרסינן לא נצרכא אלא לכדאמר מר מריקה ושטיפה בצונן הא אפילו בחמין הניחא למאן דאמר מריקה ושטיפה בצונן אלא למאן דאמר מריקה בחמין ושטיפה בצונן מאי איכא למימר שטיפה יתירתא:

לא נצרכא אלא לכדאמר מר — לקמן (זבחים דף צז.):

מריקה ושטיפה בצונן — בר מהגעלת חמין הא דתרומה דאימעיט מתורת מריקה ושטיפה סגי לה בהגעלת חמין לחודייהו:

אלא למ"ד מריקה בחמין — והיא הגעלה שלהן מהשתא ממאי אימעיט תרומה:

ומשני שטיפה יתירתא — בצונן איכא בקדשים בתר מריקה דהוא הגעלת חמין ותרומה לא בעי שטיפת צונן:

מתני' יבשל בו כל הרגל — בלא מריקה ושטיפה ולבסוף הרגל ימרוק וישטוף וטעמא מפרש בגמרא:

זמן אכילה כו' — מפרש בגמרא מאי קאמר:

מריקה כמריקת הכוס — מבפנים ככוס של ברכה כדאמרינן בברכות (דף נא.) שטעון הדחה בפנים ושטיפה מבחוץ: