חטאת העוף פסולה — שמלקה בראש המזבח שלא לשמה ופסל דאף על גב דנעשית למטן הא אמר מר לעיל (זבחים דף סג:) מלקה בכל מקום במזבח כשרה ולא פסול מעלה דידיה אלא בהזאה והיכא דמלקה בפסול בראש המזבח וקי"ל בכל הפסולין אם עלו לא ירדו היכי שרי ליה מר להזות מדמה הרי מגביה ומתיז כשאוחז בה ומזה והוה ליה ירוד:
שאר פסולים — דמים בבהמה לר"ג דאמר במתני' הדם פסול שעלה לא ירד:
היכי זריק — מדמן הרי זריקה מרחוק הוא זורק והוה ליה אויר המזבח:
ומשני דמגע להו — לכותל מזבח כשמזה בחטאת העוף וכן בזריקת דם פסול:
ופרכינן הא הזאה היא — בתמיה מיצוי הוא ולענין דמים פסולים נמי אי מגע להו שפיכה הוי ולא זריקה ועוד וכי דרך הזאה וזריקה בכך אלא לאו משום דאויר מזבח כמזבח דמי:
אמר רב אשי — לעולם בעיין מהא לא תפשוט דהא גברא בראש המזבח קאי ונקיט להו וכה"ג לא מיבעיא לן באויר מזבח לעיל דהנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן דמי וכי קמבעיא לן כגון דקאי אארעא ותלינהו בקניא באויר המזבח:
מתני' כלי הלח — קערות ומזרקות לדם וליין ולשמן:
מדות היבש — שתי מדות של יבש היו שם עשרון וחצי עשרון עשרון למדידת כל המנחות וחצי עשרון לחצות בו מנחת חביתי כ"ג מחציתה בבוקר ומחציתה בערב להכי נקט גבי יבש מדות שאין כלים מיוחדים ליבש אלא אלו דכלי שנותנין בו מנחה כלי לח הוא שמזרקות וקערות ראוין לכך:
ואין כלי לח מקדשות את היבש — בגמרא מתרגם לה אמדות הלח:
שהיו עושין והן שלימים — כשהן שלימים:
אלא בקדש — בעזרה:
גמ' לא שנו — דאין כלי הלח מקדשין את היבש:
אלא מדות — ז' מדות הלח שהיו שם הין וחצי הין ושליש ההין וכו' דכיון דהנך לא חזו ליבש למידי למדוד והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה:
אבל מזרקות — אע"ג דכלי הלח נינהו מקדשין יבש דכי היכי דחזו ללח חזו לסלת שהוא יבש:
לחה היא — דהא כתיב בלולה בשמן והיכי ילפת מהאי קרא דמקדשין יבש:
ליבש שבה — שאי אפשר ליבלל כולה שלא יהו בה קרטין קרטין של יבש שלא נגע בהן השמן וקדשינהו מזרקות. כ"ש:
כיבש דמיא — ושפיר תפשוט מינה ליבש גמור:
אלא שלימין — לאפוקי נקבו:
ואין מקדשין אלא מלאין — כלומר שיהא בהן שיעור שלם הצריך לדבר אם יבש הוא שיהיה שם עשרון שלם למנחה ואם מנחת נסכים היא שניתנה בכלי יהא שם ג' עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל אבל אם חסר השיעור אין הכלי מקדשן שאינו ראוי לכלי כך שמעתי במנחות (דף ח.):
אלא בפנים — בעזרה:
בירוצי מדות איכא בינייהו — למאן דתני אין מקדשין אלא מתוכן קסבר בירוצי מדות לא נתקדשו אלא מה שבתוך חללו של כלי בירוצי מדות גודשי מדות ופלוגתא היא במנחות בפרק שתי מדות (מנחות דף צ.):
לא שנו — הא דאמרינן דאין מקדשין אלא מלאים:
אלא שאין דעתו להשלים — ולהוסיף עד כשיעור:
תניא נמי הכי מלאים — שניהם מלאים סלת:
אלא שלימים — שהיו עשרונים ולוגין שלימים לאפוקי שיעור חסר דלא מקדשי:
אבל מקדשין כלי הלח את היבש ליפסל — שאם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום נפסל דאהני ליה כלי להכשירו ליפסל כדתניא מעילה (דף י.) המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים:
מנחות ונסכים ומנחת בהמה מן המדומע — ואע"פ שמותר לכהנים דבעינן מותר לכל ישראל שנאמר (יחזקאל מה) ממשקה ישראל מן המותר לישראל:
ואין צ"ל מערלה — שאסורה אף לכהנים:
ליפסל — דלא נפקי לחול וישרפו שקדשם הכלי והא דרב אסי לא מהדר אבכורים אלא אמנחות דבכורים לאו קדושת כלי הוא ומאי ליפסל איכא ומאי ליקרב איכא הא לא קרבו:
אין מתיכין אותן — כמו שעושין למדות מנוקבות שמתיכין אותן סביבות הנקב ונסתם הנקב:
ואין מתיכין לתוכן אבר — לסתום הנקב וכולהו משום דמיחזי כעניות ולאו אורח ארעא:
נפגמו — פגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר:
סכין מטרפת — שהיתה רכה ליפגם פגימות דקות תמיד ומטרפת את הקדשים:
אין עושין אותן מעשה מחט — לאורגן כמין יריעה ולעשותן אחרי כן לבוש תפור במחט אלא כמין מלבוש אורגין אותן בכליהם:
אהל — מין כיבוס הוא שמעביר את הגיעול וכן נתר:
הא במים מכבסין — בתמיה כיון דטעמא משום דמיחזי כעניות הוא מה לי נתר מה לי מים הרי נתגעלו וכבסן כל שכן דכי לא מחוור להו שפיר גריעי טפי:
