מנחת נדבת כהנים — כולה כליל ואינה נקמצת הלכך אין אחר מתירה:
וכן מנחת כהן משיח — חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב (ויקרא ו׳:י״ג):
ומנחת נסכים לא גרסי' דהא מיפלג פליגי בה ונתן חילוק בין באה עם הזבח לבאה בפני עצמו:
והדם — הוא המתיר:
והנסכים הבאין בפני עצמן — בין שהתנדבן בפני עצמן כדאמר במנחות (דף קד:) מתנדב אדם מנחת נסכים בין שבאו בגלל זבח אלא שהביא היום זבחו ונסכיו למחר דאמר מר מנחתם ונסכיהם אף למחר אבל אם הביאן עם זבחו ופיגל בזבח נתפגלו הנסכים:
וחכמים אומרים אף הבאים עם הבהמה — דכיון דיכול להקריב נסכים למחר נמצא שאין הזבח מתירן ליקרב אלא הן מתירין את עצמן:
לוג שמן של מצורע — שיריו נאכלין כדיליף בפירקין לקמן (זבחים דף מד:):
אין חייבין עליו משום פיגול — אם פיגל באשם לא נפגל הלוג ואע"פ שהלוג תלוי באשם כדכתיב על מקום דם האשם (ויקרא י״ד:כ״ח) ואם לא נתן מדם האשם תחילה אין נתינת השמן כלום אפילו הכי כיון דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים נמצא שאין האשם מתירו וכיון דאין לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול:
ר"מ אומר — לוג הבא עם האשם בו ביום חייבין עליו משום פיגול אם פיגל באשם:
בין לאדם בין למזבח — או לזה או לזה:
דמה מתיר בשרה למזבח — דכתיב (שם א) וזרקו והדר וערכו:
ועורה לכהנים — עור העולה אשר הקריבו אין לו אלא לאחר זריקה:
חטאת העוף כו' — בגמ' מפרש מנין דנאכל לכהנים:
דמן מתיר אימוריהן ליקרב — לפיכך פיגל באימורים בשעת עבודת הדם נתפגלו פרים:
ר' שמעון — אפרים הנשרפין פליג:
כל שאין מתן דמו על המזבח החיצון כשלמים — שפיגול כתיב בהו (ויקרא ז) אין חייבין עליו משום פיגול:
גמ' פקע פיגולו ממנו — לקמן מפרש למאי הלכתא פקע:
מאי קאמר — קבעי למימר פקע פיגולו ממנו ונסיב טעמא דבא לידי פיגול:
אם אינו מתקבל — בהקטרה:
היאך מביא אחרים לידי פיגול — המקטיר קומץ על מנת שיאכל שירים למחר היאך מנחה מתפגלת אם אין הקטרתו הקטרה והכי קאמר הוא עצמו לא כל שכן שיתקבל אחרי שמתקבל לרצות אחרים לפיגולו:
מאי קא משמע לן — למאי מיבעי ליה הא פקע פיגולו:
אי — למימרא דאם אכל ממנו אחרי שעלה אין חייבין עליו כרת:
תנינן — דבלאו עלה נמי אין חייבין עליו:
אלא — להכי אהני פקיעה דכיון שעלה לא ירד:
תנינא ושנשחט חוץ לזמנו — דהיינו פיגול:
הלן — בשר הלן:
אלא — אהני פקיעה שאם ירד לאחר שהעלוהו (לא) יחזור ויעלה:
תנינא — בלאו הכי:
לא צריכא — הא דעולא אלא שמשלה בו האור ואשמעינן דנעשה לחמו של מזבח ואפי' ירדו יעלו וההיא דקתני לא יעלו בשלא משלה בו האור:
לא שנו — דאם ירדו הנך פסולין משעלו לא יעלה:
