בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף ק״ו עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ורבנןדמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים ולית להו ג"ש:

    היכא שריף להולאיזו רוח של ירושלים:

    לצפונה של ירושליםשכל מעשה חטאת בצפון:

    אבית הדשןצריך שיקדים לשם דשן מזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלת"ק לא צריך:

    רבי אליעזר בן יעקב היאדאמר לא אשמועינן על שפך אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:

    ודילמא במקומו משופך הוא דפליגיומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן אלא דבעי נמי מקומו משופך:

    השורףהמתעסק בצרכי שריפתן כגון המסייע בשעת שריפה והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור:

    דשוייה חרוכאדהוי ניתך הבשר ואפר מיהא לא הוה לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא בהו אבל אפר לא מיקרי ולרבי אלעזר ברבי שמעון אין מטמאין בגדים:

    מתני' השוחט קדשים בחוץ והעלהבחוץ. בהעלם אחד:

    חייב על השחיטה וחייב על העלייהשהן שני גופי עבירה דתרוייהו כתיבי אשר ישחט ואשר יעלה (ויקרא יז):

    שלא העלה אלא דבר פסולואנן מתקבל בפנים בעינן דכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו (שם):

    כיון שהוציאו פסלוואפ"ה חייב וה"ה לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ:

    הטמא שאכל כו'משום דפליגי ר' יוסי הגלילי ורבנן בתרוייהו ודמו הנך פלוגתא להדדי תנינהו גבי הדדי:

    כיון שנגע בו טמאוהוואפ"ה הדר אכיל ליה מחייב ומה לי נטמא בשר על ידו מה לי נטמא ע"י אחרים:

    שאינו חייב אלא על טומאת הגוףכדכתיב וטומאתו עליו ונכרתה ודרשינן בפ' בית שמאי (לעיל זבחים דף מג.) בטומאת הגוף הכתוב מדבר מי שטומאה פורחת ממנו:

    גמ' שחיטה והעלאה ב' פרשיות סמוכות זו לזו באחרי מות:

    אלא אזהרה מנלןדקא מחייבינן ליה עליה חטאת שאין חטאת באה אלא על לאו וכרת כדתנן הפסח והמילה מצות עשה ואין חייבין עליהן חטאת במסכת כריתות (דף ב.):

    למרקוליסאע"פ שעבודתו דרך בזיון לסקלו באבנים וזה עובדו דרך כבוד ולא קרינא ביה איכה יעבדו ואעשה כן ואפ"ה מניין שהוא חייב:

    קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עודדאי לכדרבי אלעזר לכתוב ולא עוד את זבחיהם לשעירים והאי דכתיב ולא יזבחו לאזהרת שחוטי חוץ אתא דסמיך לההיא פרשתא:

    ע"כעד המקרא הזה דלא יזבחו כל הענין העליון שנענש כרת על שחיטת חוץ ועל העלאת חוץ:

    מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמותמשהוקם המשכן דאילו הנך דהוקדשו מעיקרא אי לא מרבי להו קרא בהדיא מסתמא לא שמעינן להו:

    זבחים 106 עמוד א

    1אף כאן למזרחה של ירושלים.

    2אלא לרבנן היכא שריף להו? כדתניא: היכן נשרפין? לצפון ירושלים, חוץ לשלש מחנות. רבי יוסי הגלילי אומר: אבית הדשן נשרפין.

    3אמר רבא: מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי הגלילי? ר' אליעזר בן יעקב היא, דתניא: (ויקרא ד, יב) ״על שפך הדשן ישרף״ שיהא שם דשן (שיקדים לשם דשן). ר' אליעזר בן יעקב אומר: שיהא מקומו משופך.

    4אמר ליה אביי: דילמא במקומו משופך פליגי.

    ברייתא

    5תנו רבנן: השורף מטמא בגדים, ולא המצית את האור מטמא בגדים, ולא המסדר את המערכה מטמא בגדים. ואיזהו השורף? המסייע בשעת שריפה.

    6יכול אף משנעשו אפר מטמא בגדים? תלמוד לומר: ״אותם״ אותם מטמאין בגדים, ומשנעשין אפר אין מטמאין בגדים. רבי שמעון אומר: אותם מטמאין בגדים, ניתך הבשר אין מטמאין בגדים.

    7מאי בינייהו? אמר רבא: איכא בינייהו דשוייה חרוכא.

    8הדרן עלך טבול יום׃

    מתני׳ · משנה

    9השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה, וחייב על העלאה.

    10רבי יוסי הגלילי אומר: שחט בפנים והעלה בחוץ. שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור, שלא העלה אלא דבר פסול. אמרו לו: אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ, כיון שהוציאו פסלו.

    11הטמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב. רבי יוסי הגלילי אומר: טמא שאכל טהור חייב, וטמא שאכל טמא פטור, שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו: אף טמא שאכל את הטהור, כיון שנגע בו טמאוהו.

    12וטהור שאכל טמא פטור, שאינו חייב אלא על טומאת הגוף.

    גמ׳ · גמרא

    13בשלמא העלה כתיב ״עונש וכתיב אזהרה״. עונש דכתיב: ״(ויקרא יז״, ד) ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״. אזהרה דכתיב: ״(דברים יב״, יג) ״השמר לך פן תעלה עולותיך״; וכי הא דא"ר אבין א"ר אלעזר: כל מקום שנאמר ״השמר״, ״פן״ ואל אינו אלא לא תעשה.

    14אלא שחיטה בשלמא עונש, דכתיב: ״(ויקרא יז״, ד) ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״; אלא אזהרה מנלן? אמר קרא: ״(ויקרא יז״, ז) ״ולא יזבחו עוד״.

    15האי מיבעי ליה לכדר"א דאמר: מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב? דכתיב: ״ולא יזבחו עוד את זבחיהם״ אם אינו ענין לכדרכה, דכתיב: ״(דברים יב״, ל) ״איכה יעבדו״; תנהו ענין לשלא כדרכה.

    16אמר רבה: קרי ביה ״ולא יזבחו״, וקרי ביה ״ולא עוד״.

    17אכתי מיבעי ליה לכדתניא: עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות׃

    תוספות

    כיון שנגע בו טימאהואע"ג דמשכחת לה כשתחב לו חבירו בבית הבליעה סתמא דמילתא מיירי קרא אפילו בנותן לתוך פיו:

    אזהרה מנלןפי' בקונטרס דקא מחייבי ליה עלה [חטאת] שאין חטאת באה אלא על לאו וכרת כדתנן הפסח והמילה מצות עשה ואין חייבין עליהן חטאת במסכת כריתות (דף ב.) וקשה לפי' דבריש אלו הן הלוקין (מכות דף יג:) משמע דקרבן לא בעי אזהרה דפריך התם ודילמא אזהרה לקרבן הוא דהא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן ומשני התם היינו טעמא משום דאיתקוש כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום עשה נינהו ונראה לפרש דהאי דבעי הכא אזהרה מנא לן היינו משום דחשיב ליה בפרק אלו הן הלוקין (שם.) השוחט והמעלה בחוץ ולאו אמתני' קאי והאי דקתני בכריתות (דף ב.) הפסח והמילה מצות עשה היינו כלומר דקום עשה נינהו ולהכי לית בהו חטאת ומיהו לקמן בשמעתין משמע דלאפוקי לאו קאתיא דפריך רבא הא דתנן פסח ומילה מצות עשה תיתי בק"ו ממותיר ומה מותיר שלא ענש הזהיר כו' וכן פ' המוצא תפילין (עירובין דף צו.) יצא פסח [ומילה] שהן מצות עשה [ופריך] הא כתיב ושמרת את החוקה וא"ר אילעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל הוי לא תעשה אלמא הוי פירושא יצא פסח [ומילה] שיש בעשה היינו שאין בהן לאו ואזהרה ואין לומר דסוגיא דידן כרבינא דמשני שינויא אחרינא בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יג:) ומצי למימר אליביה דקרבן קבעי אזהרה דמ"מ קשיא דרבא אדרבא דהיינו רבא בשמעתין וההיא מסקנא דמכות דקרבן לא בעי אזהרה אליבא דרבא ולפירוש הקונטרס נמי קשה קצת דאמאי תלי טעמא דפסח ומילה משום דלית בהו לאו תיפוק ליה משום דלית בהו מעשה דאפילו לר"ע דאמר לא בעי מעשה הא אמר ריש לקיש בריש כריתות (דף ג:) נהי דלא בעי ר"ע מעשה רבה מעשה זוטא בעי מיהו איכא לאוקמה שמעתין כרבי יוחנן דאמר ר"ע לא בעי מעשה כלל ונראה לפרש דלישנא דמתני' קא דייק דקתני פסח ומילה מצות עשה היינו שהם בקום עשה ומשמע נמי הלשון דלית בהו אזהרה כלל:

    מניין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייבפי' בקונטרס אע"פ שעבודתו דרך בזיון לסקלו באבנים וזה עובדו דרך כבוד ולא קרינא ביה איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן אפ"ה מניין שחייב ונראה דכל הנהו דלאו אורחייהו בזביחה אע"ג דמכובדים נינהו לא נפקא מאיכה יעבדו כדמוכח בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סג.) דאמר אביי שלש השתחואות בעבודת כוכבים [למה] אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת לחלק ופריך כדרכה מאיכה יעבדו נפקא אלא אחת לשלא כדרכה ואפילו לשלא כדרכה כלל שעובדין אותה בבזיון כגון פעור ומרקוליס ואחת כדרכה ושלא כדרכה פי' כדרכה בעבודת כבוד אלא שאין דרכה בהשתחואה ואם תאמר מנלן הכא זובח בהמה למרקוליס אימא כי אתא קרא למכובדים שאין דרכן בזביחה אבל למבוזין כגון פעור ומרקוליס לא וי"ל דגלי ליה בהשתחואה דמכובדים ומבוזין שוין הוא הדין בזביחה ור"ת מפרש דתרי קראי בזביחה כתיבי האי קרא דהכא ולא יזבחו ועוד כתיב זובח לאלהים יחרם דדרשינן בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף סא.) דיצתה זביחה ללמד על הכלל לחייב בכל עבודת פנים אפילו בשלא כדרכה וקשה לפי' דמהאי קרא לא שמעינן אלא אזהרה אבל עונש במבוזין מנא לן ועוד תרוייהו למכובדין צריכי חד לעונש וחד לאזהרה ועוד דלא ה"ל לאיתויי איכה יעבדו אלא הוה ליה למימר אם אינו ענין לכדרכה של מכובדין דכתיב זובח לאלהים יחרם תנהו ענין לשלא כדרכה כלומר מבוזין אלא כמו שפירשנו נראה דרבי אלעזר אכל שלא כדרכה אתא לאשמועי' דחייב אלא דנקט מרקוליס לרבותא ומהשתחואה נפקא לן דאין חילוק בין מכובדין למבוזין כדפרי' תדע דהא אמר בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סד:) ג' כריתות בעבודת כוכבים למה אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת למולך ולא מיבעיא לן קרא אחרינא חד למכובדין וחד למבוזין וק"ק הא דפריך בפ' ד' מיתות אימא יצתה השתחואה ללמד על הכלל כולו ודקאמרת זובח למה לי לגופיה דמחשבין מעבודה לעבודה ומתמה עליה הש"ס אלא הא דקאמר רבי אלעזר מניין לזובח בהמה למרקוליס כו' מהשתחואה נפקא מאי קושיא דילמא איצטריך לאזהרה במחשב מעבודה לעבודה דהא לעולם הוא כך דלא יזבחו אזהרה לעונש דזובח לאלהים יחרם וי"ל דאם איתא דהשתחואה ללמד על הכלל א"כ לא תעבדם דאוקמינן (סנהדרין דף ס:) למגפף ומנשק הוה מייתר לן לאזהרה אזביחה דמהשתחואה הוה ילפינן אפילו חיוב מיתה במגפף ומנשק:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה אזהרה וכו' דקרבן לא בעי אזהרהעיין בב"ק דף קה ע"ב תוס' ד"ה מאי לאו ושבועות דף יח ע"ב תוס' ד"ה ל"ת:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף ק״ו עמוד א׳

    מסכת זבחים דף ק״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־342 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ורבנן דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים ולית להו ג"ש:

    היכא שריף להו לאיזו רוח של ירושלים:

    לצפונה של ירושלים שכל מעשה חטאת בצפון:

    אבית הדשן צריך שיקדים לשם דשן מזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלת"ק לא צריך:

    רבי אליעזר בן יעקב היא דאמר לא אשמועינן על שפך אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:

    ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן אלא דבעי נמי מקומו משופך:

    השורף המתעסק בצרכי שריפתן כגון המסייע בשעת שריפה והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור:

    דשוייה חרוכא דהוי ניתך הבשר ואפר מיהא לא הוה לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא בהו אבל אפר לא מיקרי ולרבי אלעזר ברבי שמעון אין מטמאין בגדים:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 106a · Sefaria

    תוספות

    כיון שנגע בו טימאהו אע"ג דמשכחת לה כשתחב לו חבירו בבית הבליעה סתמא דמילתא מיירי קרא אפילו בנותן לתוך פיו:

    אזהרה מנלן פי' בקונטרס דקא מחייבי ליה עלה [חטאת] שאין חטאת באה אלא על לאו וכרת כדתנן הפסח והמילה מצות עשה ואין חייבין עליהן חטאת במסכת כריתות (דף ב.) וקשה לפי' דבריש אלו הן הלוקין (מכות דף יג:) משמע דקרבן לא בעי אזהרה דפריך התם ודילמא אזהרה לקרבן הוא דהא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן ומשני התם היינו טעמא משום דאיתקוש כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום עשה נינהו ונראה לפרש דהאי דבעי הכא אזהרה מנא לן היינו משום דחשיב ליה בפרק אלו הן הלוקין (שם.) השוחט והמעלה בחוץ ולאו אמתני' קאי והאי דקתני בכריתות (דף ב.) הפסח והמילה מצות עשה היינו כלומר דקום עשה נינהו ולהכי לית בהו חטאת ומיהו לקמן בשמעתין משמע דלאפוקי לאו קאתיא דפריך רבא הא דתנן פסח ומילה מצות עשה תיתי בק"ו ממותיר ומה מותיר שלא ענש הזהיר כו' וכן פ' המוצא תפילין (עירובין דף צו.) יצא פסח [ומילה] שהן מצות עשה [ופריך] הא כתיב ושמרת את החוקה וא"ר אילעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל הוי לא תעשה אלמא הוי פירושא יצא פסח [ומילה] שיש בעשה היינו שאין בהן לאו ואזהרה ואין לומר דסוגיא דידן כרבינא דמשני שינויא אחרינא בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יג:) ומצי למימר אליביה דקרבן קבעי אזהרה דמ"מ קשיא דרבא אדרבא דהיינו רבא בשמעתין וההיא מסקנא דמכות דקרבן לא בעי אזהרה אליבא דרבא ולפירוש הקונטרס נמי קשה קצת דאמאי תלי טעמא דפסח ומילה משום דלית בהו לאו תיפוק ליה משום דלית בהו מעשה דאפילו לר"ע דאמר לא בעי מעשה הא אמר ריש לקיש בריש כריתות (דף ג:) נהי דלא בעי ר"ע מעשה רבה מעשה זוטא בעי מיהו איכא לאוקמה שמעתין כרבי יוחנן דאמר ר"ע לא בעי מעשה כלל ונראה לפרש דלישנא דמתני' קא דייק דקתני פסח ומילה מצות עשה היינו שהם בקום עשה ומשמע נמי הלשון דלית בהו אזהרה כלל:

    מניין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב פי' בקונטרס אע"פ שעבודתו דרך בזיון לסקלו באבנים וזה עובדו דרך כבוד ולא קרינא ביה איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן אפ"ה מניין שחייב ונראה דכל הנהו דלאו אורחייהו בזביחה אע"ג דמכובדים נינהו לא נפקא מאיכה יעבדו כדמוכח בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סג.) דאמר אביי שלש השתחואות בעבודת כוכבים [למה] אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת לחלק ופריך כדרכה מאיכה יעבדו נפקא אלא אחת לשלא כדרכה ואפילו לשלא כדרכה כלל שעובדין אותה בבזיון כגון פעור ומרקוליס ואחת כדרכה ושלא כדרכה פי' כדרכה בעבודת כבוד אלא שאין דרכה בהשתחואה ואם תאמר מנלן הכא זובח בהמה למרקוליס אימא כי אתא קרא למכובדים שאין דרכן בזביחה אבל למבוזין כגון פעור ומרקוליס לא וי"ל דגלי ליה בהשתחואה דמכובדים ומבוזין שוין הוא הדין בזביחה ור"ת מפרש דתרי קראי בזביחה כתיבי האי קרא דהכא ולא יזבחו ועוד כתיב זובח לאלהים יחרם דדרשינן בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף סא.) דיצתה זביחה ללמד על הכלל לחייב בכל עבודת פנים אפילו בשלא כדרכה וקשה לפי' דמהאי קרא לא שמעינן אלא אזהרה אבל עונש במבוזין מנא לן ועוד תרוייהו למכובדין צריכי חד לעונש וחד לאזהרה ועוד דלא ה"ל לאיתויי איכה יעבדו אלא הוה ליה למימר אם אינו ענין לכדרכה של מכובדין דכתיב זובח לאלהים יחרם תנהו ענין לשלא כדרכה כלומר מבוזין אלא כמו שפירשנו נראה דרבי אלעזר אכל שלא כדרכה אתא לאשמועי' דחייב אלא דנקט מרקוליס לרבותא ומהשתחואה נפקא לן דאין חילוק בין מכובדין למבוזין כדפרי' תדע דהא אמר בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סד:) ג' כריתות בעבודת כוכבים למה אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת למולך ולא מיבעיא לן קרא אחרינא חד למכובדין וחד למבוזין וק"ק הא דפריך בפ' ד' מיתות אימא יצתה השתחואה ללמד על הכלל כולו ודקאמרת זובח למה לי לגופיה דמחשבין מעבודה לעבודה ומתמה עליה הש"ס אלא הא דקאמר רבי אלעזר מניין לזובח בהמה למרקוליס כו' מהשתחואה נפקא מאי קושיא דילמא איצטריך לאזהרה במחשב מעבודה לעבודה דהא לעולם הוא כך דלא יזבחו אזהרה לעונש דזובח לאלהים יחרם וי"ל דאם איתא דהשתחואה ללמד על הכלל א"כ לא תעבדם דאוקמינן (סנהדרין דף ס:) למגפף ומנשק הוה מייתר לן לאזהרה אזביחה דמהשתחואה הוה ילפינן אפילו חיוב מיתה במגפף ומנשק:

    Tosafot on Zevachim 106a · Sefaria

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה אזהרה וכו' דקרבן לא בעי אזהרה עיין בב"ק דף קה ע"ב תוס' ד"ה מאי לאו ושבועות דף יח ע"ב תוס' ד"ה ל"ת:

    Gilyon HaShas on Zevachim 106a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ק״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־342 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 15 מילים

      נפתחת ב״אף כאן למזרחה של ירושלים.…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״אלא לרבנן היכא שריף להו? כדתניא: היכן…״

      חכמים: רבי יוסי.

    3. קטע 336 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: מאן תנא דפליג עליה דר'…״

      חכמים: רבא.

    4. קטע 47 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה אביי: דילמא במקומו משופך פליגי.…״

      חכמים: אביי.

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן: השורף מטמא בגדים, ולא המצית…״

    6. קטע 628 מילים

      נפתחת ב״יכול אף משנעשו אפר מטמא בגדים? תלמוד…״

      חכמים: רבי שמעון.

    7. קטע 78 מילים

      נפתחת ב״מאי בינייהו? אמר רבא: איכא בינייהו דשוייה…״

      חכמים: רבא.

    8. קטע 84 מילים

      נפתחת ב״הדרן עלך טבול יום…״

    9. קטע 910 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה,…״

    10. קטע 1028 מילים

      נפתחת ב״רבי יוסי הגלילי אומר: שחט בפנים והעלה…״

      חכמים: רבי יוסי.

    11. קטע 1137 מילים

      נפתחת ב״הטמא שאכל בין קדש טמא בין קדש…״

      חכמים: רבי יוסי.

    12. קטע 1210 מילים

      נפתחת ב״וטהור שאכל טמא פטור, שאינו חייב אלא…״

    13. קטע 1344 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ בשלמא העלה כתיב עונש וכתיב אזהרה.…״

    14. קטע 1425 מילים

      נפתחת ב״אלא שחיטה בשלמא עונש, דכתיב: (ויקרא יז,…״

    15. קטע 1531 מילים

      נפתחת ב״האי מיבעי ליה לכדר"א דאמר: מנין לזובח…״

    16. קטע 1610 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה: קרי ביה ״ולא יזבחו״, וקרי…״

      חכמים: רבה.

    17. קטע 1717 מילים

      נפתחת ב״אכתי מיבעי ליה לכדתניא: עד כאן הוא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף ק״ו ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026