ורבנן — דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים ולית להו ג"ש:
היכא שריף להו — לאיזו רוח של ירושלים:
לצפונה של ירושלים — שכל מעשה חטאת בצפון:
אבית הדשן — צריך שיקדים לשם דשן מזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלת"ק לא צריך:
רבי אליעזר בן יעקב היא — דאמר לא אשמועינן על שפך אלא שיהא מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:
ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי — ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים שם דשן אלא דבעי נמי מקומו משופך:
השורף — המתעסק בצרכי שריפתן כגון המסייע בשעת שריפה והאי תנא אית ליה כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים עד שיוצת בהן האור:
דשוייה חרוכא — דהוי ניתך הבשר ואפר מיהא לא הוה לתנא קמא מטמאין עד שיעשו אפר דאותם קרינא בהו אבל אפר לא מיקרי ולרבי אלעזר ברבי שמעון אין מטמאין בגדים:
מתני' השוחט קדשים בחוץ והעלה — בחוץ. בהעלם אחד:
חייב על השחיטה וחייב על העלייה — שהן שני גופי עבירה דתרוייהו כתיבי אשר ישחט ואשר יעלה (ויקרא יז):
שלא העלה אלא דבר פסול — ואנן מתקבל בפנים בעינן דכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו (שם):
כיון שהוציאו פסלו — ואפ"ה חייב וה"ה לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ:
הטמא שאכל כו' — משום דפליגי ר' יוסי הגלילי ורבנן בתרוייהו ודמו הנך פלוגתא להדדי תנינהו גבי הדדי:
כיון שנגע בו טמאוהו — ואפ"ה הדר אכיל ליה מחייב ומה לי נטמא בשר על ידו מה לי נטמא ע"י אחרים:
שאינו חייב אלא על טומאת הגוף — כדכתיב וטומאתו עליו ונכרתה ודרשינן בפ' בית שמאי (לעיל זבחים דף מג.) בטומאת הגוף הכתוב מדבר מי שטומאה פורחת ממנו:
גמ' שחיטה והעלאה ב' פרשיות סמוכות זו לזו באחרי מות:
אלא אזהרה מנלן — דקא מחייבינן ליה עליה חטאת שאין חטאת באה אלא על לאו וכרת כדתנן הפסח והמילה מצות עשה ואין חייבין עליהן חטאת במסכת כריתות (דף ב.):
למרקוליס — אע"פ שעבודתו דרך בזיון לסקלו באבנים וזה עובדו דרך כבוד ולא קרינא ביה איכה יעבדו ואעשה כן ואפ"ה מניין שהוא חייב:
קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד — דאי לכדרבי אלעזר לכתוב ולא עוד את זבחיהם לשעירים והאי דכתיב ולא יזבחו לאזהרת שחוטי חוץ אתא דסמיך לההיא פרשתא:
ע"כ — עד המקרא הזה דלא יזבחו כל הענין העליון שנענש כרת על שחיטת חוץ ועל העלאת חוץ:
מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות — משהוקם המשכן דאילו הנך דהוקדשו מעיקרא אי לא מרבי להו קרא בהדיא מסתמא לא שמעינן להו:
