ואע"ג דתרתי לאו דוקא תרתי דוקא — אע"ג דמותבינן ארבעה פרכי איכא תרתי שאינן עיקר כדמפרש ואזיל:
תרתי מיהא דוקא — והשתא מפרש אמאי תרתי לאו דוקא:
ולרב פנחס כו' — ולקמן בשילהי שמעתין אזלה לה הך פירכא דלאחר מיתה:
לכפר עליו — היינו זריקה אלמא זריקה לשם בעלים בעיא:
את שעליו — כגון נדר דאמר הרי עלי עולה חייב באחריותו אם הפריש בהמה לנדרו אם מתה או נגנבה דהכי משמע אותו שעליו יקריב אותו ונרצה לו ועד שיקריבנו לא נרצה ולא נפטר:
את שאינו עליו — כגון דאמר הרי זו עולה:
מונרצה לו לכפר קאמר — דהכי משמע לו לכפר ולא לחבירו:
שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ — דכתיב (ויקרא י״ז:ג׳) אשר ישחט מחוץ למחנה וזורק נמי מרבינן ליה לקמן בפ' השוחט (זבחים דף קז.) דם שפך לרבות הזורק תאמר בקבלה והולכה שאין חייבין עליה בחוץ דתנן בפ' בתרא (שם קיב:) והיוצק והבולל כו' והמקבל דמים בחוץ פטור:
יעשה כלל — שיהו כל עשיותיו לשם שלמים:
זבח פרט — שחיטה הוא דבעי לשמה:
אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת — דמשמע כללא שיהו עשייתו שלמים:
השתא דכתיב יעשה זבח שלמים — לא גמר הכלל את דבריו ולא נשלם להשמיענו על מה הוזכרו כאן העשיות עד שבא זבח והפסיק את הדבר:
כלל שאינו מלא — ולא נתמלא דבריו להשלים מלא פרדאשביי"ן בלע"ז:
עשייתו — עבודות המיוחדות שחיטה וזריקה קבלה והולכה:
לה' — יעשה זבח שלמים לה':
שפיכת שירים — שנשפכין שירי הדם ליסוד [אחר] שנתן ארבע מתנות ואינן מעכבין כפרה:
הא תנא דבי רבי ישמעאל כו' — בשילהי אלו טריפות (חולין דף סו.) גבי פרשת חגבים:
איכא למימר הכי — עבודה וחייבין עליה בחוץ ואתיא לה זריקה:
ואיכא למימר הכי — עבודה שטעונה צפון ואתיא לה קבלה:
שקולין הן — המדות שוות והי מינייהו מפקת אי דרשת הא אנא דרישנא לאידך הלכך יבאו שניהם והולכה על כרחך לא תפקה מכלל קבלה:
מדרב אשי — מונרצה לו לכפר וכלל ופרט לאיתויי קבלה דאי לזריקה לא איצטריך:
שכן יש עמו דמים אחרים — שבאין עמו חטאת ועולה:
אשכחן שלמים — בין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים:
שכן טעונין כו' — ושאר זבחים יש מהן שאין טעונים סמיכה ולא נסכים כגון בכור ומעשר ופסח ויש מהן שאין טעונין נסכים כגון חטאת ואשם ובכולן אין אחד שיהא טעון חזה ושוק:
ליפסלו — שהרי לא נעשו כהלכתן ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה:
ואיצטריך — למיכתב זאת התורה למיגמר משלמים ולא תימא ממוצא שפתיך נפקא דלכתחילה בעינן לשמה:
