בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף נ״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    תנא דבי רבי ישמעאלהיו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד מערבי תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל:

    וסימניךשלא תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי:

    משכוה גברי לגבראתלמידי ר' ישמעאל שהן מרובין משכו את ר"ש לומר כדברי רבן:

    מתני' העולה קדשי קדשיםהיא ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ומועלין בה:

    שתי מתנותבקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והכי תנן במסכת תמיד (דף ל:) בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן מערבית דרומית וטעמא משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה טעונה תורת מתן דמה כנגד היסוד וכדרבינן לעיל (זבחים דף נא.) מק"ו משירי חטאת הילכך בעי [הנך] תרתי דאמרן:

    שתי מתנות שהן ד'בעינן כדי שיהא מתן הדם בד' רוחות המזבח והא לא משכחת לה אלא בשתי קרנות העומדות באלכסונה של זו דאי בשתים שברוח אחת לא הוי דם אלא בג' רוחות של מזבח ולא קרינן ביה סביב:

    שהן ארבעבגמ' מפרש היכי עביד:

    גמ' מאי טעמא תני בה קדשי קדשיםמאי דלא תני גבי חטאות ואשמות דהוו נמי קדשי קדשים:

    ומשני משום דלא כתיב בהאיצטריך לאשמועינן דאפ"ה קדשי קדשים היא דהא כולה לגבוה ואין לך קדשי קדשים כזה ובקדשים קלים גופייהו מאי דאזיל מינייהו לגבוה קדשי קדשים הוא כדתנן לקמן בפ' התדיר (זבחים דף פט.) מעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו:

    היכי עבידדנעשים השתים שהן ארבע:

    נותן וחוזר ונותןזורק מן הכלי ולמזבח ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה של קרן וכן לקרן שכנגדה באלכסון ונמצא מן הדם לד' רוחות של מזבח מתנה לכל רוח:

    כמין גמאזורק נגד הפינה מן הכלי והדם מתפשט לשתי רוחות הפינה והרי הוא כמין גאם אות יונית עשויה ככף פשוטה:

    וזרקו את הדם על המזבח סביבבעולה כתיב וכן כתיב בשלמים ואשם:

    ת"ל וזרקוואין זריקה אלא מרחוק ובחוט אי אפשר להקיף אלא באצבע ובנגיעה:

    ודמה טעון כו'כמין גמא ובשתי קרנות שבאלכסון דאיכא סביב לארבע רוחות המזבח ובזריקה:

    ונאמר להלן סביבבחטאות המלואין בצו את אהרן:

    מה להלן פיסוק ד' מתנותד' נפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות נותן:

    אף כאןאע"פ שבשתי קרנות פיסוק בעינן והיינו כדרב נותן וחוזר ונותן:

    עולה טעונה יסודתחילת מתנותיה צריכה נגד היסוד שיהא יסוד המזבח תחת מקום מתנה ומקל וחומר אייתינה לעיל בפירקין (זבחים דף נא.):

    לא היה לה יסודלקמיה מפרש היכי דמי הילכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל:

    מאי טעםלא היה לה יסוד:

    טורףבנימין דכתיב ביה זאב יטרף (בראשית מ״ט:כ״ז) שנתנבא יעקב עליו בבקר יאכל עד (שם) באחסנתיה תיתבני מדבחא ואותה הקרן לא היתה בחלקו כדמפרש ואזיל:

    דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה - אמה במזרחו אמה בדרומו על כל האורך בעובי אמה אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בסמוך לקרן אמה וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום שכשמגעת לקרן דרומית מערבית כלה בסמוך לקרן אמה כדתנן לקמן (זבחים דף נד.) היסוד מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת נמצא יסוד לג' קרנות כזה:

    רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודהלדרומו של מזבח שחלקו של יהודה היתה במזרח כדתניא (יומא דף יב.) מה היה בחלקו של יהודה הר הבית (בכניסתו) והלשכות שבו והעזרות עזרת נשים כולה (ועזרת) ושנים ועשרים אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל מיקרו עזרות נמצא חלקו של יהודה במזרח המזבח ובצדו [לדרום] והמזבח אוכל בחלקו אמה במזרח מלבד אמה של קרן מזרחית צפונית היתה כולה חלקו של יהודה שהיתה אותה אמה ברחוק מן הקרן אמה והרצועה היתה יוצאה בדרום למזבח ונכנסת בחלקו של בנימין שממקום הדריסה ולמעלה היה חלקו של בנימין אלא שרצועה זו היתה ליהודה באה בתוך חלקו של בנימין בדרומו של מזבח ומזבח אוכל בה אמה והיא אמה שהיא כניסת היסוד ראוי להיות בה כדאמר מר (מדות פרק ג מ"א) עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד כל אורך כותל מזרחי בעובי אמה היה אוכל חלקו של יהודה וכן כותל דרומי לבד אמה סמוך לקרן דרומית מערבית:

    זבחים 53 עמוד ב

    1תנא דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי אומרים: זה וזה יסוד מערבי. וסימניך: משכו גברי לגברא.

    מתני׳ · משנה

    2העולה קדשי קדשים, שחיטתה בצפון, וקיבול דמה בכלי שרת בצפון, ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע, וטעונה הפשט וניתוח, וכליל לאשים.

    גמ׳ · גמרא

    3עולה מ"ט תני ליה קדשי קדשים? משום דלא כתיב בה ״(לה') קדשי קדשים היא״.

    4ודמה טעון שתי מתנות. היכי עביד? אמר רב: נותן וחוזר ונותן. ושמואל אמר: מתנה אחת כמין גמא נותן.

    5כתנאי יכול יזרקנו זריקה אחת? ת"ל ״סביב״. אי סביב, יכול יקיפנו כחוט? ת"ל ״וזרקו״. הא כיצד? כמין גמא (ודמה טעון) שתי מתנות שהן ארבע.

    6ר' ישמעאל אומר: נאמר כאן ״סביב״, ונאמר להלן (ויקרא ח, טו) ״סביב״; מה להלן פיסוק וארבע מתנות, אף כאן פיסוק וארבע מתנות.

    7אי מה להלן ארבע מתנות על ארבע קרנות, אף כאן ארבע מתנות על ארבע קרנות?! אמרת: עולה טעונה יסוד; וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד.

    8מ"ט אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף. דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה.

    9אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר:

    תוספות

    וסימניך משכינהו גברי לגבראפירש בקונטרס תלמידי רבי ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר כדברי רבם ותימה דלקמן פרק בתרא (זבחים דף קיט:) אמרינן וסימניך משכינהו גברא לגברי דר' שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו לרבי ישמעאל והשתא מה סימניך הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי לגברא רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו ור' ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא וגרסינן נמי פרק בתרא (שם) וסימניך משכינהו גברי לגברא וכן בערוך בערך משך:

    העולה קדשי קדשים כו'תימה דלא תני שפיכות שיריים בעולה והלא כל הדמים טעונין יסוד כדדרשינן העולה למזבחה של עולה לפירוש הקונטרס ובריש בית שמאי (לעיל זבחים דף לז.) אמרינן מנין לכל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד ועוד דבמסכת תמיד (דף ל:) תנן שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותירץ ה"ר משה מפונטיז"א משום דעולה בזריקת כלי וזימנין דלית בה שירים בחטאת דבאצבע אי אפשר בלא שיריים ולא נהירא דכולה שמעתא מוכחת דמצוה במתן שיריים וה"ר יעקב מאורליינ"ש פירש דכיון דשמעי' תנא דפנימיים ביסוד מערבי וגם התחיל בחיצונים למיתני יסוד דרומי הוא הדין בכולהו ואע"ג דקחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק:

    קדשי קדשיםפי' בקונטרס ליפסל ביוצא ובטבול יום ומועלין בה ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל קדשים אפילו קלים אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא (מבטלי) מיפסלי ביוצא ואין בהן מעילה:

    משום דלא כתיב בה קדשי קדשיםתימה ומהאי טעמא הוה ליה למימר גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתב בהו קדשי קדשים וילפינן להו לקמן (זבחים דף נה.) מדאיתקש לעולה מה עולה קדשי קדשים:

    נאמר כאן סביב כו'הא דאיצטריך לעיל לאקושי חטאת לעולה לענין צפון משום דמהך גזירה שוה דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות דהא חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה ודמה טעון כיבוס מה שאין כן בעולה:

    מה להלן פיסוק מתנות כו'תימה כי היכי דדרשינן בפרק קמא (לעיל זבחים ד' י:) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה הכא נמי נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    בן יהוידע

    מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָרלְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף. נראה לי בס"ד היינו טעמא דקרי לבנימין בשם טוֹרֵף שבחלקו היה בית קודש קדשים שעליו נאמר בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת (שיר השירים ד, ד) תל שכל פיות פונים (ברכות ל.) שהוא העיקר הנקרא בית תפלה כדכתיב בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (ישעיה נו, ז) ולכן האבן שבחשן של בנימין היתה יָשְׁפֵה (שמות כח, כ) והיינו 'יש פה' שבחלקו היה בית תפלה שהוא בית קודש קדשים והוא תל שכל פיות פונים בו. גם טוֹרֵף בהפוך אתוון פּוֹטֵר מלשון יַפְטִירוּ בְשָׂפָה (תהלים כב, ח) וכן פּוֹטֵר מַיִם (משלי יז, יד). גם טוֹרֵף 'טור פ"ה' נמצא יהודה לקח מן המזבח קרן אחת וזהו שאמר דוד המלך ע"ה דאתי מיהודה זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ (תהלים קלב, יד) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי (תהלים קלב, יז) קאי על קרן המזבח הנזכר. ומה שאמר ' מִזְבֵּחַ הָיָה אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה ' נראה כנגד זה תיקן דוד המלך ע"ה מאה ברכות בכל יום.

    רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. יש להקשות כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים מה ראו להכניס ליהודה רצועה אחת בחלקו של בנימין, דהא ודאי אין דרך לעשות חלוקה מעורבבת בעקלתון ובפרט כי כל חלוקה היא גדולה מאד ארץ רחבת ידים מה ראו על ככה להכניס אמה אחת או שתים לאחד בגבול חבירו? ונראה לי בס"ד כי מחלקי הארץ היו נביאים בעלי רוח הקודש והמה ידעו ששם בחלקו של בנימין יהיה בית המקדש ומקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה והמה צפו ברוח הקודש שאברהם אבינו ע"ה אחר עקידת יצחק נתנבא שיהיה ליהודה חלק במקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה יען דכתיב וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא הֳ' יִרְאֶה (בראשית כב, יד) נמצא קראו יִרְאֶה שהוא בהפוך אתוון אַרְיֵה והיינו לומר מי שנדמה לאריה יש לו חלק ונחלה כאן, ולכך אש של מעלה היתה רבוצה על גבי מזבח בבית ראשון דוגמת אריה מפני שיהודה שנמשל לאריה יש לו חלק שם ולכן הוכרחו מחלקי הארץ לתת רצועה ליהודה בחלקו של בנימין במקום המזבח כדי לקיים דבר זה. וענין זה רמזו יעקב אבינו ע"ה בברכותיו ליהודה דכתיב גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ (בראשית מט, ט) והיינו גּוּר לשון 'גירה' רצונו לומר תשכון במקום שיש בו צורת אַרְיֵה ששם אש של מעלה רובצת דוגמת אריה מִטֶּרֶף בְּנִי בנימין שהיה חופף לבלוע הרצועה שלך עָלִיתָ שנצחת ונתגברתה ולא היה יכול לבלעה כי נתן השם יתברך בלב מחלקי הארץ לעשות לך רצועה שם במקום המזבח כָּרַע בבית ראשון רָבַץ בבית שני ואחר כך יהיה כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא בבית שלישי כי מדת מִי שהוא סוד בינה עלאה יְקִימֶנּוּ קימה שלימה.

    וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכָל יוֹם לְנוֹטְלָהּ (דברים לג, יב)מקשים מאחר שידע בנימין הצדיק שאותה רצועה היתה מחלקו של יהודה איך ישתוקק לנטלה, וכי עולם של הפקר הוא לחטוף ח"ו דבר שאינו שלו, ולא עוד אלא שמצינו שקבל שכר על זאת? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל סבור מעיקרא לבנות בית המקדש בחלק בנימין בְּעֵין עֵיטָם שהוא מקום גבוה ביותר ואחר כך הסכימו לבנותו בירושלים שהיא למטה מעין עיטם דכתיב בֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן (דברים לג, יב) ולכן יש לומר דבנימין לא היה רוצה ליטול אותה הרצועה שהיא חלק יהודה לעצמו אלא רצה ליטול ולסלק אותה מן קדושת המזבח שלא יהיה המזבח בנוי באותו מקום כדי שתטול אותה הרצועה מקדושת המזבח כי נשתוקק שיבנה בית המקדש בְּעֵין עֵיטָם ואז יהיה מקום המזבח רחוק מחלק יהודה הרבה ולא יגיע לאותה רצועה כלל 'לְפִיכָךְ זָכָה וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה' פירוש שבית המקדש נעשה קבוע בחלקו בין בבית שני בין בבית שלישי שיבנה בב"א שלא נשתנה לבנותו בחלק אחר אחר שחרב בראשון.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף נ״ג עמוד ב׳

    מסכת זבחים דף נ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 9 קטעים ממוספרים, כ־195 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    תנא דבי רבי ישמעאל היו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד מערבי תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל:

    וסימניך שלא תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי:

    משכוה גברי לגברא תלמידי ר' ישמעאל שהן מרובין משכו את ר"ש לומר כדברי רבן:

    מתני' העולה קדשי קדשים היא ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ומועלין בה:

    שתי מתנות בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והכי תנן במסכת תמיד (דף ל:) בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן מערבית דרומית וטעמא משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה טעונה תורת מתן דמה כנגד היסוד וכדרבינן לעיל (זבחים דף נא.) מק"ו משירי חטאת הילכך בעי [הנך] תרתי דאמרן:

    שתי מתנות שהן ד' בעינן כדי שיהא מתן הדם בד' רוחות המזבח והא לא משכחת לה אלא בשתי קרנות העומדות באלכסונה של זו דאי בשתים שברוח אחת לא הוי דם אלא בג' רוחות של מזבח ולא קרינן ביה סביב:

    שהן ארבע בגמ' מפרש היכי עביד:

    גמ' מאי טעמא תני בה קדשי קדשים מאי דלא תני גבי חטאות ואשמות דהוו נמי קדשי קדשים:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 53b · Sefaria

    תוספות

    וסימניך משכינהו גברי לגברא פירש בקונטרס תלמידי רבי ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר כדברי רבם ותימה דלקמן פרק בתרא (זבחים דף קיט:) אמרינן וסימניך משכינהו גברא לגברי דר' שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו לרבי ישמעאל והשתא מה סימניך הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי לגברא רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו ור' ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא וגרסינן נמי פרק בתרא (שם) וסימניך משכינהו גברי לגברא וכן בערוך בערך משך:

    העולה קדשי קדשים כו' תימה דלא תני שפיכות שיריים בעולה והלא כל הדמים טעונין יסוד כדדרשינן העולה למזבחה של עולה לפירוש הקונטרס ובריש בית שמאי (לעיל זבחים דף לז.) אמרינן מנין לכל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד ועוד דבמסכת תמיד (דף ל:) תנן שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותירץ ה"ר משה מפונטיז"א משום דעולה בזריקת כלי וזימנין דלית בה שירים בחטאת דבאצבע אי אפשר בלא שיריים ולא נהירא דכולה שמעתא מוכחת דמצוה במתן שיריים וה"ר יעקב מאורליינ"ש פירש דכיון דשמעי' תנא דפנימיים ביסוד מערבי וגם התחיל בחיצונים למיתני יסוד דרומי הוא הדין בכולהו ואע"ג דקחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק:

    קדשי קדשים פי' בקונטרס ליפסל ביוצא ובטבול יום ומועלין בה ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל קדשים אפילו קלים אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא (מבטלי) מיפסלי ביוצא ואין בהן מעילה:

    משום דלא כתיב בה קדשי קדשים תימה ומהאי טעמא הוה ליה למימר גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתב בהו קדשי קדשים וילפינן להו לקמן (זבחים דף נה.) מדאיתקש לעולה מה עולה קדשי קדשים:

    נאמר כאן סביב כו' הא דאיצטריך לעיל לאקושי חטאת לעולה לענין צפון משום דמהך גזירה שוה דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות דהא חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה ודמה טעון כיבוס מה שאין כן בעולה:

    מה להלן פיסוק מתנות כו' תימה כי היכי דדרשינן בפרק קמא (לעיל זבחים ד' י:) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה הכא נמי נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות:

    Tosafot on Zevachim 53b · Sefaria

    בן יהוידע

    מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף. נראה לי בס"ד היינו טעמא דקרי לבנימין בשם טוֹרֵף שבחלקו היה בית קודש קדשים שעליו נאמר בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת (שיר השירים ד, ד) תל שכל פיות פונים (ברכות ל.) שהוא העיקר הנקרא בית תפלה כדכתיב בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (ישעיה נו, ז) ולכן האבן שבחשן של בנימין היתה יָשְׁפֵה (שמות כח, כ) והיינו 'יש פה' שבחלקו היה בית תפלה שהוא בית קודש קדשים והוא תל שכל פיות פונים בו. גם טוֹרֵף בהפוך אתוון פּוֹטֵר מלשון יַפְטִירוּ בְשָׂפָה (תהלים כב, ח) וכן פּוֹטֵר מַיִם (משלי יז, יד). גם טוֹרֵף 'טור פ"ה' נמצא יהודה לקח מן המזבח קרן אחת וזהו שאמר דוד המלך ע"ה דאתי מיהודה זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ (תהלים קלב, יד) שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי (תהלים קלב, יז) קאי על קרן המזבח הנזכר. ומה שאמר ' מִזְבֵּחַ הָיָה אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה ' נראה כנגד זה תיקן דוד המלך ע"ה מאה ברכות בכל יום.

    רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. יש להקשות כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים מה ראו להכניס ליהודה רצועה אחת בחלקו של בנימין, דהא ודאי אין דרך לעשות חלוקה מעורבבת בעקלתון ובפרט כי כל חלוקה היא גדולה מאד ארץ רחבת ידים מה ראו על ככה להכניס אמה אחת או שתים לאחד בגבול חבירו? ונראה לי בס"ד כי מחלקי הארץ היו נביאים בעלי רוח הקודש והמה ידעו ששם בחלקו של בנימין יהיה בית המקדש ומקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה והמה צפו ברוח הקודש שאברהם אבינו ע"ה אחר עקידת יצחק נתנבא שיהיה ליהודה חלק במקום המזבח ששם נעקד יצחק אבינו ע"ה יען דכתיב וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא הֳ' יִרְאֶה (בראשית כב, יד) נמצא קראו יִרְאֶה שהוא בהפוך אתוון אַרְיֵה והיינו לומר מי שנדמה לאריה יש לו חלק ונחלה כאן, ולכך אש של מעלה היתה רבוצה על גבי מזבח בבית ראשון דוגמת אריה מפני שיהודה שנמשל לאריה יש לו חלק שם ולכן הוכרחו מחלקי הארץ לתת רצועה ליהודה בחלקו של בנימין במקום המזבח כדי לקיים דבר זה. וענין זה רמזו יעקב אבינו ע"ה בברכותיו ליהודה דכתיב גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ (בראשית מט, ט) והיינו גּוּר לשון 'גירה' רצונו לומר תשכון במקום שיש בו צורת אַרְיֵה ששם אש של מעלה רובצת דוגמת אריה מִטֶּרֶף בְּנִי בנימין שהיה חופף לבלוע הרצועה שלך עָלִיתָ שנצחת ונתגברתה ולא היה יכול לבלעה כי נתן השם יתברך בלב מחלקי הארץ לעשות לך רצועה שם במקום המזבח כָּרַע בבית ראשון רָבַץ בבית שני ואחר כך יהיה כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא בבית שלישי כי מדת מִי שהוא סוד בינה עלאה יְקִימֶנּוּ קימה שלימה.

    וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכָל יוֹם לְנוֹטְלָהּ (דברים לג, יב) מקשים מאחר שידע בנימין הצדיק שאותה רצועה היתה מחלקו של יהודה איך ישתוקק לנטלה, וכי עולם של הפקר הוא לחטוף ח"ו דבר שאינו שלו, ולא עוד אלא שמצינו שקבל שכר על זאת? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל סבור מעיקרא לבנות בית המקדש בחלק בנימין בְּעֵין עֵיטָם שהוא מקום גבוה ביותר ואחר כך הסכימו לבנותו בירושלים שהיא למטה מעין עיטם דכתיב בֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן (דברים לג, יב) ולכן יש לומר דבנימין לא היה רוצה ליטול אותה הרצועה שהיא חלק יהודה לעצמו אלא רצה ליטול ולסלק אותה מן קדושת המזבח שלא יהיה המזבח בנוי באותו מקום כדי שתטול אותה הרצועה מקדושת המזבח כי נשתוקק שיבנה בית המקדש בְּעֵין עֵיטָם ואז יהיה מקום המזבח רחוק מחלק יהודה הרבה ולא יגיע לאותה רצועה כלל 'לְפִיכָךְ זָכָה וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה' פירוש שבית המקדש נעשה קבוע בחלקו בין בבית שני בין בבית שלישי שיבנה בב"א שלא נשתנה לבנותו בחלק אחר אחר שחרב בראשון.

    Ben Yehoyada on Zevachim 53b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף נ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־195 מילים ב־9 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 9 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 117 מילים

      נפתחת ב״תנא דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן…״

      חכמים: רבי שמעון.

    2. קטע 222 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ העולה קדשי קדשים, שחיטתה בצפון, וקיבול…״

    3. קטע 315 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ עולה מ"ט תני ליה קדשי קדשים?…״

    4. קטע 418 מילים

      נפתחת ב״ודמה טעון שתי מתנות. היכי עביד? אמר…״

      חכמים: שמואל.

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״כתנאי יכול יזרקנו זריקה אחת? ת"ל ״סביב״.…״

    6. קטע 622 מילים

      נפתחת ב״ר' ישמעאל אומר: נאמר כאן ״סביב״, ונאמר…״

    7. קטע 726 מילים

      נפתחת ב״אי מה להלן ארבע מתנות על ארבע…״

    8. קטע 822 מילים

      נפתחת ב״מ"ט אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה…״

      חכמים: רב שמואל בר רב, שמואל.

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי…״

      חכמים: רבי לוי בר חמא, רבי חמא ברבי חנינא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף נ״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026