מסכת זבחים דף מ״ח עמוד ב׳

וכי מכאן — צריך ללמד לזה בפני עצמו והלא כל החטאות בכלל תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה וגו':

לקבוע — לשנות עליו לעכב קיבועו בכך:

או אינו — בא לעכב אלא לכתוב בו אותו דהוי מיעוטא וללמד זה בצפון ואין שעיר אחר בצפון כגון שעירי יוה"כ ושעירי עבודת כוכבים ושל מוספי המועדות ומה אני מקיים תשחט החטאת בשאר בהמות חוץ משעירים דאותו כתיב למעוטינהו:

תלמוד לומר — בשעירת יחיד (ויקרא ד׳:כ״ט) ושחט את החטאת דהוה ליה למכתב ושחט אותה בנין אב הוא לכל חטאות ועיכובא מיהא לא נפקא לן מיניה דאיכא למימר למצוה איצטריך ולהביא שעירי חטאות דלא למעוטינהו מאותו דשעיר נשיא ולקמן פריך ואלא אותו למה לי:

שאר חטאות נמי למצוה — אשכחן מתשחט החטאת:

דכתיב בכשבה וכתיב בשעירה — בכולם כתיב במקום אשר ישחט העולה וסגי ליה בשעירה ותילף מיניה כשבה למצוה וכי הדר כתביה בכשבה תנהו לענין לפנימיות ולשעירי הרגלים לעיכובא:

ואין שעיר נחשון — שעירי חנוכת הנשיאים שלא באו על חטא:

לכדתניא — דאיתרבי לסמיכה וס"ד לרבויי נמי לשחיטה בצפון להכי כתיב אותו למעוטי:

על ראש השעיר — בשעיר נשיא כתיב והוה ליה למכתב על ראשו:

לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה — משום דמעטינהו ר' יהודה לסמיכה במס' מנחות (דף צב.) מהאי דשעיר המשתלח דכתיב וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי (ויקרא ט״ז:כ״א) החי טעון סמיכה ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה ור"ש דרש החי טעון סמיכה באהרן ואין שעיר עבודת כוכבים טעון סמיכה באהרן אלא בזקני העדה ומרבי ליה מהכא:

הניחא לרבי יהודה — דמרבי ליה לסמיכה איצטריך למעוטי צפון:

למאי דלא איתרבי לא איתרבי — דהא רבויא גבי סמיכה כתיב וצפון מהיכא תיתי:

הכי גרסינן להך סוגיא במנחות (דף נה:) וכי תימא אי לא מעטיה קרא הוה אמינא תיתי בבנין אב א"כ סמיכה גופה לשתוק קרא מיניה ותיתי מבנין אב:

בבנין אב — מושחט את החטאת:

סמיכה גופה נמי תיתי מבנין אב — דכתיב וסמך על ראש החטאת ומצי למכתב על ראשו אלא בנין אב הוא לכל ששמו חטאת שיטעון סמיכה:

אלא כו' — מסקנא דקושיא היא סמיכה מאי טעמא איצטריך לרבויי משום דאי לא רבוייא לא הוה גמרינן קדשי שעה בבנין אב מקדשי דורות הכי נמי משחיטת צפון למה לי אותו למעוטי כל כמה דלא לימא קרא לא גמרי בבנין אב:

לפי שמצינו שהמקבל כו' — מלקח ולקח כדלעיל:

ולא שוחט בצפון — אין צריך שיעמוד בצפון שאם רצה עומד בדרום אצל צפון ויושיט ידו בצפון וישחוט:

ה"ג אלא אותו בצפון ואין בן עוף בצפון דתניא יכול יהא בן עוף טעון צפון ודין הוא כו' ת"ל אותו מה לבן צאן כו':

ואין בן עוף — מליקת תורין ובני יונה:

שלא קבע לו כהן — דשחיטה בזר כשרה:

בן עוף קבע לו כהן — [דכתיב] והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגו' (ויקרא א׳:י״ד-ט״ו):

שכן קבע לו כלי — סכין לשחיטה מויקח את המאכלת (לקמן זבחים דף צז:) והתם עולה הואי וכן מזרק לקבל תאמר בבן עוף שנמלק בצפורן:

ולא פסח בצפון — דלא תתייה בקל וחומר הואיל וקבע זמן לשחיטתו בין הערבים יקבע לו מקום נמי לצפון:

מדרבי אליעזר בן יעקב נפקא לא גרס אלא הכי גרסינן ולא פסח בצפון דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר כו' וכן מצאתיה בספרים הראשונים:

אינו דין שיקבע לו צפון תלמוד לומר אותו — גרסינן:

מחטאת — אי לאו דמעטיה הוה מייתינן ליה מחטאת שאינה כליל וטעונה צפון:

מכולהו נמי שכן קדשי קדשים — כלומר ואי בעי לאתויי נמי מכולהו במה הצד איכא למיפרכיה להא פירכא שכן קדשי קדשים:

לאו למעוטי שוחט בצפון — אותו דגבי שעיר לאו למעוטי שוחט בצפון קאמרי דודאי מאותו דרבי אחיא נפקא אלא לרבויא מדוקיא דמיעוטא דשוחט בצפון דמקבל בצפון דהכי דרשינן אותו בצפון ואין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון:

קבלה נמי אשכחן — כדאמרן אבל מקבל בצפון:

הא קשיא ליה — כלומר מהאי טעם דייק קל וחומר דידיה:

טפל חמור מן העיקר — למד חמור מן המלמד כגון חטאת שבאה מכח עולה דעיקר צפון בעולה כתיב: