האסכלא — גרדיל"י וצולין עליו צלי ובגמ' דמסכת ע"ז פריך הא ליבון בעי:
גמ' ופנית בבקר — על כרחך בקר של חול קאמר וקרי ליה בקר ראשון:
אין פיגול ברגל — אם שחט ע"מ לאכול למחר אינו פיגול:
ואין נותר ברגל — אם הותיר בשר חטאת למחר אינו נותר דחד יומא הוא לר"ט:
אלא זו בלבד — לענין מריקה ושטיפה לחודה ולא לענין פיגול ונותר ואי טעמיה מהאי קרא הוא אפילו לענין פיגול ונותר נמי:
נעשה גיעול לחבירו — מתוך שהשלמים מצויין ברגל אין בלוע שלה נעשה נותר שהרי זמן שלמים לב' ימים וכי מבשל ביה שלמים האידנא הדר מבשל ביה שלמים למחר ובולע משלמים שנשחטו ביום המחרת ופולט מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונים נמצא שאינו בא לידי נותר ואם בא לבשל חטאת זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים:
הא כיצד — כלומר למה סמכן הכתוב לומר שממתין זמן אכילה כו':
מידי דהוה אגיעולי עובדי כוכבים — דחמין בעינן דכתיב (במדבר ל״א:כ״ג) כל דבר אשר יבא באש:
א"כ — דתרוייהו חדא היא ומריקה לאו היינו הגעלה לכתוב קרא לשון שוה בשניהם:
ה"ג ומאי מורק ושוטף ש"מ מריקה בחמין שטיפה בצונן:
ורבי — אמר לך מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס לכך שינה בלשון שזה מבחוץ וזה מבפנים:
מתני' הרי הקלים נאכלין כחמורין — לפנים מן הקלעים ליום ולילה:
ואין טעונין מריקה ושטיפה — לסוף זמן אכילת חמורים אלא לסוף זמן אכילת קלים ובגמ' פריך מאי קאמר הרי יש בהן בנותן טעם ואמר הרי הקלין נאכלין כחמורין:
ואין פוסלין במגע — אם נפסלו הקלין ונגע בהן בשר ובלע מהן אין נפסלין ובגמ' מפרש לה:
רקיק — פסול שהגיע ברקיק כשר ובלע ממנו:
גמ' וטעונים מריקה ושטיפה — כדין החמורין:
ופוסלין במגע — אם היו החמורין פסולין והקלים כשרין נעשו הקלים כחמורין לפסול את הנוגעין בהן כדכתיב (ויקרא ו׳:כ׳) כל אשר יגע בבשרה יקדש ואומר לקמן להיות כמוהו שאם פסולה תפסל:
(ואם לא הקלין כו') ואין טעונין מריקה — לקמיה פריך ליטעון מיהא כדין קלין לסוף זמן אכילתן:
ואין פוסלין במגע — אם היה החמור שנתבשל עם הקלין פסול הואיל ומועט ואין בו בנותן טעם בקלין לא נעשו הקלים כמוהו לפסול את הנוגעין בהן שהרי אף הם לא נפסלו ואיידי דתנא רישא פוסלין נקט סיפא אין פוסלין:
נהי דקדשי קדשים לא בעו — כלומר נהי דלא בעו מריקה לסוף זמן אכילת חמורין דהא מועטין ובטלי ניבעי מיהא משום קלים לסוף זמן אכילתן:
היינו דתנא או קדשי קדשים וקדשים קלים — לאשמועינן דסתם לן כרבי שמעון דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה:
אלא לאביי — דאמר מאי אין טעונין דקאמר כדין חמורין תרתי למה לי למיתנייה כיון דתנא קדשים וחולין ואשמועינן דבטל במיעוטו מה לי הני מה לי הני:
