היכן היה נתון משוך קימעא — מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו כנגד המזבח כלל אלא כבין אהל מועד ולמזבח:
ה"ג בת"כ ובמס' מדות ומדמצריך ליה רבי יוסי הגלילי למשכו מכנגד המזבח ולדרום והוא אינו צריך להרחיקו אלא מבין המזבח ולפתח פשוט מיניה דכוליה מזבח בצפון קאי ולפיכך על כרחו הוא מושכו מכנגד המזבח כולו שאם נתנו כלל כנגד המזבח א"א שלא יפסיק בינו ולפתח כדמפרש ואזיל:
דמאי קסבר — שלא קיים את המקרא שכתב בין אהל מועד ובין המזבח והוא מושכו קימעא:
אי כוליה בדרום — הרבה מן המזבח יש בדרום כנגד היכל שלא כנגד הפתח והיה לו לתתו שם:
לוקמיה מכותל היכל ולדרום — כלומר משמתחיל כותל פתח ההיכל ליסתם לדרום דהיינו בין פתח האולם ולמזבח וכנגד ההיכל שפתח האולם עודף על של היכל ה' אמות לדרום:
וא"נ סבר קדושת אולם והיכל חדא היא — ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם:
נוקמיה מסתימת כותל אולם ולדרום — דה"ל אכתי כבין האולם ולמזבח דכיון דכותל אולם ככותל היכל קרי ביה בין אהל מועד ולמזבח ומיקיימי קראי שפיר:
ואי נמי קסבר חציו בצפון כו' — יש לו ט"ז אמה בדרום צא מהן ה' אמות של פתח עדיין יש לו מקום י"א אמה לתתו שם מכותל מזוזת היכל דרום:
וא"נ סבר קדושת אולם והיכל חדא היא — ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם:
אלא לאו משום דקסבר כוליה מזבח בצפון — קאי ודרומו של מזבח כולה לפני הפתח ואם היה נותנו כנגד המזבח כלל נמצא מפסיק בין מזבח לפתח:
ונוקמיה בין המזבח ולהיכל בצפון — בסתימת כותל ההיכל במזוזת צפונית ולצפון:
קסבר קדושת היכל כו' — ואינו רשאי להפסיק בין פתח אולם ולמזבח וכי מוקמת ליה מכותל היכל ולצפון ה"ל מפסיק בין אולם ולמזבח:
צפונה — מדהוה ליה למיכתב על ירך המזבח צפון וכתיב צפונה לדרשא אתא:
שיהא פנוי מכלים — גרס הכא וכיור כלי הוא:
מאן תנא דפליג כו' — ואומר כוליה בדרום קאי:
בדר"א — גרסינן פנוי מכלום:
שנשחטו שם — בעזרה:
כשהוא שלם — והאי עליו בגינו ובשבילו קאמר:
אחד זה ואחד זה — בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תיקונו פסולין כל הקדשים שהיו קדושין באותה שעה לפי שנראו ונדחו וקסבר בעלי חיים נדחין כשחוטין:
עד שלא נבנה — משמע קודם שלא בנאוהו בני הגולה:
דחויין מעיקרא הן — שכשהוקדשו לא נראו שמע מיניה דחוי מעיקרו הוי דחוי ותקשה למאן דאמר לא הוי דחוי:
נהרס — משמע בימי נבוכד נצר היו:
אזקין להו — עד שלא נבנה בית שני ופשיטא דפסולין דגבי מומין קתני להו בבכורות (דף מא.) הזקן והחולה והמזוהם:
מזבח שנעקר — במזבח פנימי קמיירי וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון קשיא דרב אדרב דאמר לעיל כל הקדשים שנשחטו שם פסולין:
מודה רבי יהודה בדמים — דבעינן מזבח:
דברים ככתבן — שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח להקטיר עליה לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח ואמרינן לקמן לרבי יהודה הכי משמע קרא כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת קטן היה:
אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר — במזבח שעשה משה במדבר שהיה בנוב וגבעון:
