לגופיה — ללמד זמן אכילת שלמים ביום זביחתו וממחרת:
ה"ג א"כ נימא קרא ביום זבחו יאכל הקריבו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה מקריב כו':
דלמא הכי קאמר רחמנא כו' — ה"ג אם כן נימא קרא וביום הקריבו יאכל זבחו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה מקריב כך הגהתי מספרו של רבי:
ודלמא הכי קאמר רחמנא כו' — דלא תלה רחמנא זמן אכילה בזביחה אלא בזריקה לאוכלו ביום זריקתו וממחרת:
המחשב לאור שלישי — בשחיטת שלמים על מנת לאכול מן הבשר לאור שלישי ליל שני לזביחה:
כשר — דלא הוי חוץ לזמנו:
דלא אינתיק ליה — מזמנו לגמרי ולהיות זמן שריפתו עכשיו עד צפרא כדתני' לקמן בשמעתין:
האוכל לאור שלישי — מבשר קרבן כשר:
פטור — מקרבן שגגת נותר:
לא אינתיק לשריפה — הלכך לאו נותר הוא:
מחשבין בדמן משתשקע החמה — אם שחט על מנת לזרוק דמן משתשקע החמה פיגול ובאכילת בשר ובהקטרת אימוריהם אם חישב בשחיטה על מנת לאכול מבשרן או להקטיר מאימוריהן משיעלה עמוד השחר פיגול דהיינו חוץ לזמן דידהו:
ה"ג והנאכלין לשני ימים ולילה אחד מחשבין בדמן משתשקע החמה ובאימורין משיעלה עמוד השחר ובבשרן משתשקע החמה של שני ימים. והיינו לאור שלישי כר' יוחנן לענין דם ואימורין קדשי קדשים וקדשים קלים שוין דדם ואימורין לעולם קדשי קדשים הם:
לילה אחריהם — דכתיב בתודה (ויקרא ז׳:ט״ו) לא יניח ממנו עד בקר כל הלילה נאכל אף כאן בשלמים תהא לילה אחר יום המחרת:
עד יום — גבי אכילה כתיב בקדושים תהיו ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום בעוד שהוא יום תאכלנו:
יכול ישרף מיד — לאור שלישי הואיל ועבר זמן אכילתו:
מה להלן — בנאכלין ליום אחד תיכף לאכילה שריפה דכתיב גבי מילואים ואם יותר מבשר המילואים וגו' בצו את אהרן כתיב ובהאי קרא לא כתיב אכילה אלא שריפה ולהכי לא כתיב עד יום אלא ביום:
מתני' והמעשר — מעשר בהמה:
מתנה אחת — דלא כתיב בהו סביב אלא ואת דמם תזרוק כתיב בבכור והנך נמי מהכא ילפינן כדאמרינן בגמ':
כנגד היסוד — במקום שיש יסוד תחתיו למעוטי מזרח ודרום:
שינה באכילתן — אע"פ שהשוה הכתוב את מתן דמם שינה באכילתן זה מזה:
הבכור נאכל לכהנים — כדכתיב ובשרם יהיה לך (במדבר י״ח:י״ח):
והמעשר לכל אדם — שלא מצינו לו בתורה שינתן לכהן:
ונאכלין בכל העיר בכל מאכל — גרס ולא גרסי' לכל אדם דהא קתני בכור לכהנים:
בכל העיר — כדכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ותניא בספרי ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם ומדלא קבע בהו מחיצה שמע מינה בכל העיר נאכלין:
לשני ימים ולילה אחד — בבכור יליף לה בגמ' מעשר לא ידענא מהיכא:
אלא בלילה — כדכתיב בלילה הזה (שמות יב):
ואינו נאכל אלא עד חצות — בגמ' יליף לה:
למנוייו — שנמנו בדמי לקיחתו כדכתיב לפי אכלו תכוסו (שם):
גמ' מאן תנא — מעשר ופסח בזריקה מדמשוי מתן דמים בכור ומעשר ופסח דקתני שינה באכילתן מכלל דמתן דמים לא שינה ובבכור כתיב ואת דמם תזרוק (במדבר י״ח:י״ז):
דמו לא נאמר — אך בכור שור וגו' אבל לר' ישמעאל פסח בשפיכה דנפקא ליה מתן דמים לפסח מודם זבחיך ישפך (דברים יב):
