כאליה דמי — ואפילו לענין הקטרה ובשלמי כבש שאלייתו קריבה נמי העור קרב כי היכי דלענין אכילה חשיב ליה בשר לענין מצות הקטרתו נמי בשר הוא וקתני מתני' דכי שחיט שלמים לאכול עור האליה בחוץ או למחר הויא מחשבה ואע"ג דחישב מאכילת מזבח לאדם:
רבי אליעזר היא — לקמן בפ' כל הפסולים (זבחים דף לה.):
לאכול דבר שאין דרכו לאכול — כגון אימורים או חוץ לזמנו או חוץ למקומו:
ולהקטיר — חוץ לזמנו או חוץ למקומו:
דבר שאין דרכו להקטיר — כגון בשר:
לאכול דבר שדרכו לאכול — בשר:
שדרכו להקטיר — אימורין אבל אם חישב להקטיר בשר למחר או לאכול אימורין למחר כשר שאין מחשבין מאכילת אדם למזבח ומאכילת מזבח לאדם:
לאו כאליה דמי — לענין מצות הקטרתו הוא דמעטיה קרא כדמפרש רבה חלבו האליה תמימה גבי הקטרת אליה כתיב ופריש בהדיא חלב ולא עור:
והכא במאי עסקינן — מתני' דחשיב ליה אכילת אדם באליה של גדי שאינה קריבה כדאמרן בפ"ק (לעיל זבחים דף ט.) לימד על העז שאינה טעונה אליה:
מאי קמ"ל — תנא דמתני' אי באליה של גדי קאי אי אמרת בשלמא בשל כבש קמ"ל לשמואל דמחשבין מאכילת אדם למזבח ומאכילת מזבח לאכילת אדם כרבי אליעזר ולרב הונא דמוקי לה כרבנן אשמעינן תנא דידן דעור אליה לאו כאליה דמי להקטירו אלא לרב חסדא למה לי למתנייה אי לאשמועינן דעור אליה לענין אכילת אדם כאליה דמי וכי חשיב עליה לאוכלו למחר כאילו חישב על כזית מבשרו הואיל ורכיך וחזי לאכילה:
תנינא — בשחיטת חולין:
ואלו שעורותיהן כבשרן — לטמא טומאת נבילות וקחשיב עור האליה:
מצטרף — לטמא טומאת אוכלין בכביצה או טומאת נבילות בכזית:
אבל הכא — לענין קדשים כתיב גבי מתנות כהונה לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה (במדבר יח) והיינו לגדולה כדמתרגמינן לרבו ללמד שיהו אוכלין אותן דרך אכילת מלכים המשוחים ולא עבידי מלכים דאכלי עור אימא לא תהא מחשבה:
עגל הרך — מפרש בהעור והרוטב כל שנתו:
להביא עור בית הבושת — של נקבה וזה לבדו יש לך להביא עוד אצל קדשים מכל השנויים שם:
עור בית הפרסות — מן הארכובה ולמטה:
חוץ למקומו — אם שחט ע"מ לאכול מאחת מאלו חוץ למקומו:
עולה אין — גבי עולה הוא דתנא מחשבת הקטרת עור אליה דפסלה:
אבל זבח — סתמא לא קתני שמע מינה אין מחשבת הקטרה מועלת בעור האליה בשאר זבחים:
לרב הונא — דאמר בהדיא מעטיה קרא גבי אליה דנהוי אימורין אבל גבי עולה לא אימעיט דכתיב הנתחים ועור האליה בשר הוא:
אלא לרב חסדא — דאמר גבי אליית אימורין עור נמי קרב ליתני זבח סתמא:
איבעית אימא — הך מתני' נמי באליה של גדי ולא מיתני ליה זבח באליה במחשבת הקטרה אלא במחשבת אכילת אדם כי מתני':
מנהני מילי — דמחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו פוסלת וענוש כרת באכילה זאת שחישב עליו חוץ לזמנו:
תרי קראי כתיבי — חד חוץ לזמנו וחד חוץ למקומו:
שלישי — אם האכל יאכל מבשר זבח השלמים ביום השלישי (ויקרא ז׳:י״ח) ומוקי' ליה תנא לקמן במחשב בשעת עבודה לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר:
זה חוץ לזמנו — דשלישי חוץ לזמן אכילת שלמים הוא:
פגול — דכתיב בסיפיה דקרא פגול יהיה קרא יתירא הוא לרבות חוץ למקומו ומסתברא דאמחשבת חוץ למקומו מוקמינן לה ולא אמחשבת שאר פסלות כגון לשפוך דמו [על הרצפה או] ע"מ לערבו בדם הפסולין דדמי לחוץ לזמנו קמרבי בהאי קרא וחוץ למחיצה דמי לחוץ לזמן:
ממנו — משמע דלא קאי אעונה תשא דנפקא לן מיניה כרת אלא אחד מינייהו דאחד משמע ולא שנים מדלא כתיב האוכלת ולשתוק:
למעוטי — דממנו מיעוטא הוא:
עדיף — לאוקומי כרת עליה:
דסמיך ליה — דהאי ממנו סמוך לפגול יהיה דמרבינן ביה חוץ למקומו:
כשהוא אומר שלישי — בפרשת קדושים תהיו קרא זוטא ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה (ויקרא י״ט:ז׳):
