מסכת זבחים דף ס׳ עמוד א׳

משפת מזבח ולמעלה — למעלה מן המזבח היה גובהן ה' אמות:

משפת סובב ולמעלה — עד מקום הקרנות ולמטה הימנו ו' אמות וגובה הקרן אמה:

ור' יהודה — אומר דברים ככתבן כי גמיר ג"ש דרבוע רבוע ברחבה דגמיר למימר דמאמצעיתו מודד וממזבח דיחזקאל וכדלעיל:

ולרבי יהודה — נהי נמי דדברים ככתבן הא קא מיתחזי כהן דהא גובהו שלש וקלעים אינן אלא חמש והוא עצמו ג' אמות נמצא ראשו למעלה מן הקלעים:

בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב קידש — המלך את [תוך החצר] וגו' שהוצרכה כל הרצפה לקדשה לשם מזבח וקדושתה בשירי מנחה ובשיר כדאמרי' בשבועות (דף יד.):

מאי קידש — את תוך החצר:

ומשני קדשו לשם עזרה להעמיד בו מזבח אבנים:

בשלמא לר' יוסי — דאמר של שלמה גדול ושל משה קטן:

היינו דכתיב קטן — אמזבח הנחשת והכי קאמר העמיד מזבח אבנים כי מזבח הנחשת קטן:

אלא לרבי יהודה — דאמר כולה רצפה קידש דמזבח שלמה לא יכול להכיל העולה:

מאי קטן — דכתיב אמזבח הנחשת הא דשלמה גופיה קטן הוה:

הכי קאמר כו' — ומשום דקאי במקום מזבח הנחשת וחילופו הוא קרי ליה מזבח הנחשת ובדברי הימים (ב ד) קרי ליה הכי בהדיא ויעש (המלך) מזבח נחשת כ' אמה ארכו וכ' אמה רחבו ואמקום המערכה קאי:

במאי קמיפלגי — ר' יוסי דגמיר רבוע רבוע ממזבח הזהב ורבי יהודה דגמיר לה משל יחזקאל:

כלי מכלי — מזבח הנחשת והזהב כלים הם:

מודה ר' יהודה בדמים — דאע"ג דאמר רבי יהודה כל העזרה מקודשת הני מילי להקטיר חלבים אבל לזריקת דמים לא:

מדם התערובת — של פסחים מעל הרצפה:

בגינו — בשבילו:

וכי אצל המזבח אכלוה — והלא כל העזרה כשרה לכך דכתיב במנחה מצות תאכל במקום קדוש (ויקרא ו׳:ט׳):

קדש קדשים — בג"ש דקדש קדשים ילפי מהדדי:

משום ג' זקנים — דבר אחד מפי כל זקן וזקן: