בשלמא לאביי דמוקי לה — להא דר' יוחנן כרבי ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה בקידוש הא מני נמי דקתני דקידוש זה לא יפסל בעמוד השחר אבל קידוש הלילה יפסל רבי היא:
אלא לרבא כו' הא מני — שמצריכין קידוש על קידוש ומתיר קידוש השני בקרות הגבר:
אי רבי הא אמר פסלה לינה — אף בזה שבקרות הגבר:
ואי ר' אלעזר — אף הראשון לא יפסל ושני זה למה:
בכהני חדתי — שלא שימשו בלילה ולא היו רחוצי ידים ורגלים:
יציאה — חוץ לעזרה מהו שתועיל כדרך שפוסל בכל הקדשים שקדשו בכלי שרת שאם יצאו נפסלין ביוצא:
דלא פריש — לא נבדל מעבודה:
ונטמאו — הידים בדבר שאין טומאתו מן התורה שיטמא גופו אלא בפיגול או בנותר ששנינו בפסחי' (דף קכ:) שמטמאים את הידים:
מטבילין — את הידים לבדן:
יצאו ידיו — שהושיטן לחוץ:
מקדש בכלי שרת — או כיור או כלי שרת אחר דמרבינן לקמן בשמעתין כל כלי שרת לקידוש:
בפנים — שהרי הוקבעו לו מקום בעזרה דכתיב ונתת את הכיור וגו' והתם כתיב ורחצו ממנו:
או שטבל במי מערה — שהן כשרין לטבילה וה"ה למים חיים אלא שרוב טבילות במים מכונסין:
עבודתו פסולה — ולא אמרי' טבילה דבר חשוב הוא ומהני' ליה במקום קידוש:
הא קידש בפנים ויצא כשרין — דאי ס"ד פסולה השתא קידש בפנים ויצא פסולה קידש בחוץ מיבעיא וכי יש יציאה גדולה מזו:
ומשני דילמא קידש בחוץ — דאיצטריך ליה לתנא למיתני דפסולה:
כגון דאפיק ידיה לבר — וגופיה בפנים וקידש דאילו קידש בפנים והוציא ידיו תניא לעיל הרי הן בקדושתן אבל יצא גופו לא תידוק מינה:
אם להשהות טעון טבילה — קס"ד משום היסח הדעת:
הכא במאי עסקינן — דקתני אם לשהות טעון טבילה:
שיצא להסך רגליו — לגדולים ודכוותיה סיפא דקתני אם לפי שעה טעון קידוש שיצא להטיל מים דאמרינן בסדר יומא (דף ל.) מצוה לשפשף בידו ניצוצות שעל גבי רגליו שלא יראה ככרות שפכה לפיכך צריך לקדש ידיו ורגליו:
בהדיא קתני לה — בסיפא דההיא:
פרה — בעבודת פרה אדומה שהיה חוץ לירושלים בהר המשחה:
ויוצא — אלמא לא פסל יציאה בקידוש ידים ורגלים:
כעין עבודה — שינוי' הוא:
טומאה — קס"ד נטמאו ידיו ולא גופו קמיבעיא ליה:
את"ל יציאה לא פסלה — התם הוא משום דגברא חזי לחזור וליכנס לא מסח דעתיה ולא מיפסל קידוש בהיסח הדעת:
או דלמא כיון דהדר חזי — על ידי הטבילה דק ליה מדקדק בקדושין ונזהר מליגע ידיו בדבר טינוף ולא מסח דעתיה:
