[והתניא — בניחותא]:
דמים הטעונין יסוד — היינו שירים שטעון שפיכת יסוד:
מחשבה מועלת בהן — אם חישב בשפיכתן על מנת לאכול בשר למחר ולקמן רמינן עלה:
ודמים הנשפכין לאמה — שנפסלו ושופכין אותו לסילון שבעזרה המוציא לנחל קדרון:
כי תניא ההיא — דמחשבה מועלת בהן:
בשלש מתנות כו' — וכולה חדא מלתא היא דמסקנא דקושיא היא ולאו שינויא כלומר לא תשמע מיניה דשירים טעון כיבוס ואפי' לר' נחמיה דהך ברייתא בשלשה מתנות שבחטאות:
נטענין יסוד — מצות טעינת יסוד עליהם ששופך שיריהם ליסוד:
ה"ג אלא כי תניא ההיא בדמים הפנימיים — ולעולם בשירים וכמ"ד לקמן שירים הפנימים מעכבי הילכך חשיבי לפגל לענין חוץ ולענין כיבוס:
ור' נחמיה היא דאמר — אף שירים החיצונים שהקריבן בחוץ חייב ומשום הכי לא מצי לפלוגי בדידה:
דלא מתני ליה תלתא פטורי — בחיצונים:
לבהדי תלתא חיובי — דתנא בפנימיות דבשלמא בכיבוס ובמחשבה מצי לפלוגי אבל בהעלאת חוץ לא מצי למיתנייה:
רבינא אמר — הא דפרכת לעיל וליטעמיך מן היסוד הוא דאין טעון כיבוס הא מן הראוי ליסוד כו' לאו פירכא היא דמן הקרן מן הקרן ממש קאמר הא מן הראוי לקרן כגון שלש מתנות שבחטאת טעון כיבוס כדרב פפא והא דתנן בהו מן היסוד לאו מן היסוד ממש דתידוק מינה הא מן הראוי ליסוד טעון כיבוס ותקשה לך אלא מן הראוי ליסוד קאמר ואשמעינן דמשכלתה זריקה אין השירים טעון כיבוס דאילו מן היסוד ממש לא איצטריכא ליה דהשתא מן הקרן אמרת לא מן היסוד מיבעי:
ואימא אידי ואידי ראוי — וקמ"ל דיש לך ראוי לקרן ואין טעון כיבוס ואיזה זה שלשה מתנות שבחטאת:
ראוי לקרן אמרת לא — משנתן מתנה ראשונה ממעטת לכוליה דם מכיבוס:
ראוי ליסוד — דכבר נגמרו מתנותיו מיבעיא ליה למיתני בתמיה הא מקמייתא אידחי ליה מכיבוס:
אלא ודאי מן הקרן קרן ממש — אבל הראוי לקרן כל זמן שלא גמר מתנותיו טעון כיבוס והדר אשמעינן דמן הראוי ליסוד אין טעון כיבוס ולמעוטי שירים דאי מן היסוד ממש לא איצטריכא ליה:
ועשה כאשר עשה — בפר העלם דבר לאחר שפי' בו כל מתנות דמו שנה לכתוב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וגו' ומקרא שאינו צריך הוא שהרי כל עבודותיו נתפרשו חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וגו' ואימורין לא מעכבי כפרה אלא כולה לדרשא וסרסהו דע"כ לא מצי למימר כדכתיב כאשר עשה לדם הפר דמשמע מאחרינא יליף דלא חסר מידי דניבעי למילפיה אלא ועשה כאשר עשה לכפול באזהרת הזאות שלו והכי משמע כאשר עשה (לו) כאשר כתבתי לך כל עשיותיו ושנה עליהם לעכב שאם חיסר כו' כן שמעתי במנחות:
מתן שבע — על הפרכת שמעכבות בכל מקום לקמן מפרש:
מתן ארבע — שאין מעכבות בחטאת החיצונה כדאמרינן לעיל מניין שמעכבות בקרנות הפנימי ולקמן פריך למה לי קרא האי כפילא ועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי דהא אינהו נמי בהדיא כתיבו:
תלמוד לומר כן יעשה לו — חזר וכפל ואם אינו לענין מתן שבע תנהו לענין מתן ארבע:
לפר זה פר יום הכפורים — להשוותו לפר העלם דבר ולקמיה מפרש למאי הילכתא:
