ונאמר להלן — בפר כהן משיח (ויקרא ד׳:ח׳) ונאמר כאן בפר ושעיר של יום הכיפורים (שם יז) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' ואת עורותם ואת בשרם ואת פרשם:
מה להלן — בפר כהן משיח:
ע"י ניתוח — דילפינן מג"ש מעולה:
ק"ו — כלומר מק"ו נלמד לפרש לך שאילה זו:
ה"ג ומה היקש שאינו מלמד בהיקש כו' — ול"ג למד:
ג"ש המלמדת בהיקש גרסי' ולא גרסי' למדה:
מדרב פפא — וזאת תורת זבח השלמים כו' דפשט רב פפא מיניה לגזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש:
הניחא למאן דאית לי' דרב פפא — דאמר בתר למד אזלינן:
אלא למאן דאמר — בתר מלמד אזלינן לא אשכחן גז"ש חוזרת ומלמדת בהיקש דהתם מעשר חולין הוא המלמדה:
בגז"ש חבירתה — מה שאין היקש עושה כן בהיקש חבירו:
מדרמי בר חמא — סלת מורבכת חלות:
שאינה למידה מן ההיקש גרסי':
מדר' יוחנן — לא יאמר צפונה באשם משם למדנו שאין דבר הלמד בהיקש מלמד בגז"ש:
שאינה למידה בהיקש — כלומר מן ההיקש:
מלמד בק"ו — כדאמר לעיל מק"ו ומה היקש שאינו למד מן ההיקש מלמד בק"ו גז"ש המלמדת מגז"ש חבירתה מדרמי בר חמא וכו':
וזהו ק"ו בן קל וחומר — ק"ו זה שאנו מביאין כאן לדורשו בתורה ללמד ק"ו מק"ו אנו למידין אותו מדבר שאף הוא לא למדנוהו אלא בק"ו דהא מייתי לה מגז"ש המלמדת בק"ו והיא גופא לא ידעינן לה אלא ע"י ק"ו דבק"ו ילפינן לעיל:
ופרכינן בן בנו של ק"ו הוא — שאפי' היינו למידין אותו מדבר שלא למדנוהו ע"י ק"ו הוא היה עצמו בן ק"ו שהרי בק"ו אנו למדין אותו כדאמרן לעיל בק"ו ומה גז"ש כו' עכשיו שאף גז"ש שאנו למידין אותו ממנו לדורשה בתורה אף היא לא למדה שתלמד בק"ו אלא מק"ו נמצא שאתה מביא מדת קל וחומר בתורה מכח שני קלין וחמורין והו"ל בנו של ק"ו ובן בנו של ק"ו ודלמא כולי האי לית לן למילף ומיזיל:
אלא — לא תרביה מגזירה שוה המלמדת בק"ו דהיא גופה מק"ו אתיא לן אלא יליף ליה מהיקש המלמד בק"ו דנפקא לן ממתניתא דתני דבי רבי ישמעאל דגמרא גמר לה דדבר המלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר והשתא לא הוי אלא קל וחומר בן קל וחומר כי אינך דלעיל דגזירה שוה מלמדת בקל וחומר מקל וחומר:
מטמאה בבית הבליעה — כדין נבלת עוף טהור דאין מליקת טריפה בקדשים מטהרת מידי נבלה והוא הדין נמי לשוחט עוף חולין טריפה מטמאה לרבי יהודה. שלש מחלוקת בדבר לר"מ אחת שחיטת עוף של חולין ואחת מליקה בקדשים מטהרות טריפתן מידי נבילה ולר' יהודה זו וזו אינה מטהרת ולר' יוסי שחיטה מטהרת ולא מליקה וכן מפרש במסכת טהרות בפרק שלש עשרה דברים:
שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה — כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכח:) וכי ימות מן הבהמה וגו' מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו זו טריפה ששחטה:
נבלת עוף אינו מטמא במגע ובמשא — מבחוץ דכתיב (ויקרא כ״ב:ח׳) לטמאה בה אין לך אלא האמור בה אכילה ולא מגע ומשא:
אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה — והשתא דקי"ל שחיטה דמטהרת בחולין מק"ו הדרא ומיגמרא אמליקה דקדשים בבנין אב:
מה מצינו בשחיטה שמכשרת — לאכול בחולין ומטהרת טריפתה מטומאתה אף מליקה כו':
