הא צריך לאמטוייה — דקאמרת לאחשובה עבודה מהאי טעם מחלוקת ר' אליעזר ורבנן במתני':
בחוץ — להלן מן המזבח והכניסו בפנים לצד המזבח:
והוציאו לחוץ — כלומר ריחקו מן המזבח הנך חוץ ופנים כולהו בעזרה:
הא צריך לאמטוייה — לכשיחזור ויקריבנו לצד המזבח אם תהא אותה הולכה במחשבה פסולה:
לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי — הואיל ושלא לצורך הוציאו על חנם הוצרך לחזור ולהכניסו:
אי תניא — דמודה בה ר' אליעזר תניא ואין מחלוקת בין ר"א לת"ק אלא אר"ש אבוה קאי ופליג:
מתני' כל הזבחים — אונן - כל זמן שלא נקבר המת:
טבול יום — דשרץ ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן:
מחוסר כפורים — זב ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו כפרתן:
מחוסר בגדים — כהן גדול ששימש בפחות משמונה וכהן הדיוט בפחות מד':
ושלא רחץ ידים ורגלים — מן הכיור:
ערל — כהן שמתו אחיו מחמת מילה:
יושב או עומד על גבי כלים — שיש חציצה בין רגליו לרצפה וכולהו יליף בגמ' דפסלי בעבודה:
גמ ' וינזרו מקדשי וגו' — גבי מקריבים בטומאה כתיב דסמיך ליה כל איש אשר יקרב מכל זרעכם:
(למעוטי מאי) בני ישראל למעוטי מאי — קרבן של מי הוא ממעט מלהזהיר כהנים על הטומאה:
אילימא למעוטי בנות ישראל — קרבן נשים שלא הוזהרו כהנים מלהקריבו בטומאה:
קרבן נשים בטומאה קרב — בתמיה וכי יש כח בקרבן נשים לדחות הטומאה:
אלא למעוטי קרבן עובדי כוכבים — עובד כוכבים ששילח עולתו כדתניא בהכל שוחטין (חולין דף יג:) איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
השתא ציץ לא מרצה — על טומאת עולין שבקרבנו כגון נטמא הדם או החלב כדרך שמרצה על של ישראל:
דאמר מר — במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כה.):
לא הורצה — דכתיב לרצון להם ולא לעובדי כוכבים:
בטומאת הגוף יהא קרב — בתמיה והלא [אפילו] אצל קרבן יחיד דישראל לא נדחת:
אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי — יתרחקו בטומאה מכל קדשים:
בני ישראל לא יחללו — והזרים אף הם ינזרו כדי שלא יחללום לימד על זר שעבד שחילל את הקדשים ופסלם:
בעל מום שאוכל — את קדשי קדשים דכתיב (ויקרא כא) מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:
אם עבד חילל — דכתיב מום בו ולא יחלל את מקדשי (שם):
