בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף צ״ד עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    וכל מיני בגדיםהשירים והכלך וסריקין:

    יכול שאני מרבה עור משהופשטגרסינן ברבי אלעזר משהופשט מיד בלא שום תיקון:

    מה בגד המקבל טומאהדרבי אלעזר גמר בגד דהכא מבגד האמור בשרצים (ויקרא יא) שהוא מקבל טומאה ואינה מחוסר מחשבה:

    מאי בינייהובמאי פליגי היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה ויליף ר' יהודה מיניה:

    דאי [בעי] חשיב עלהלתקן חלוקו:

    רבא אמרבגד גדול נמי משכחת לה דראוי לקבל ואינו מקבל כגון שחישב עליו לציירו במעשה רוקם דכל כמה דלא ציירי' או מבטל למחשבתו לאו כלי הוא:

    דאי בעי מבטל ליה למחשבתוהא דקיימא לן מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה (כלים פרק כה משנה ט) דמשירדו לטומאתן במחשבה אין מחשבה חוזרת ומוציאתן אבל להורידן לטומאה קי"ל (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:

    עוצבאשטיח לאכול עליו או לשכב עליו ורובן מן העור ויש שעושין מן הבגד וקי"ל שאם חישב עליו לעוצבא אין צריך וקיצוע דדוייניי"ר בלע"ז ליפותו דבלאו קיצוע חזי לעוצבא בב"ק מייתי לה בפ' מרובה (בבא קמא דף סו:) אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה כדאמרינן לקמן או יבטל מחשבתו הילכך בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה הרי ראוי לקבל טומאה דאי בעי מבטל למחשבתיה ואינו מקבל עדיין ובהא פליגי לרבי יהודה כל בגד במשמע ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה ור' אלעזר כבגד האמור בשרצים בעינן:

    והתניאבניחותא:

    עד שיקצענהאו יבטל מחשבתו דקי"ל (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:

    דבר גרידה הואדאין מכבסים [אותו] אלא גורדו:

    היתה עליו לשלשתבמס' שבת תנן לה היתה על הכר של בגד גיעול של רוק או של צואה מקנחו בסמרטוט בשבת ואינו נותן עליה מים לכלותה להעבירה מפני שהוא מכבס וכיבוס אב מלאכה הוא היינו מלבן ואם היתה לשלשת זו על כר של עור נותן עליה מים עד שתכלה בשטיפת מים ומיהו שפשופי בידים לא ומדקתני נותן עליה מים ש"מ אין כיבוס בעור:

    מכבסוגבי דם חטאת קאי:

    מסאניהבשבת:

    קראגבי נגעים דכתיב (ויקרא יג) כיבוס בעור:

    ומתני'דהכא קתני העור טעון כיבוס:

    ברכיןודברי הכל וכי פליגי אחרים ורבנן בקשין:

    לאו מילתא היא דאמרילאוקומי קרא ברכין דהא קרא סתמא כתיב לא שנא רך ולא שנא קשה דמי לא עסקינן דקרא אפילו אכסלגיא קאמר דקשין הן אכסלגיא עור שלוק וקשה:

    ומשויא ליה רךהילכך קרא דצרעת אפילו בקשין ומתניתין ברכין ופלוגתא בקשין:

    זבחים 94 עמוד א

    1וכל מיני בגדים? תלמוד לומר: (ויקרא ו, כ) ״אשר עליה תכבס״. יכול שאני מרבה עור משהופשט? ת"ל ״בגד״ מה בגד דבר המקבל טומאה, אף כל דבר המקבל טומאה.

    2מאי בינייהו? אמר אביי: מטלית פחותה משלש איכא בינייהו; מאן דאמר ראוי הא נמי ראוי, דאי בעי חשיב עליה. מ"ד דבר המקבל טומאה הא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.

    3רבא אמר: בגד שחישב עליה לצורה איכא בינייהו; מ"ד ראוי הא נמי ראוי, דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה. מ"ד דבר המקבל טומאה השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.

    4רבא אמר: עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו; מ"ד ראוי הא נמי ראויה; מאן דאמר דבר המקבל טומאה הא לאו מקבלה טומאה עד דמקצע לה. והתניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: עוצבא שחשב עליה לקצעה טהורה עד שיקציענה:

    5אין טעון כיבוס כו'. מנה"מ דת"ר יכול נתז על מקצת בגד יהא כל הבגד טעון כיבוס? ת"ל (ויקרא ו, כ) ״אשר יזה״ לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד.

    6דבר שהוא ראוי לקבל טומאה [וכו']. סתמא כרבי יהודה.

    7ראוי לכיבוס. למעוטי כלי, דבר גרידה הוא.

    8אחד הבגד ואחד השק כו'. למימרא דעור בר כיבוס הוא?! ורמינהו: היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט. היתה (על) של עור נותן עליה מים עד שתכלה!

    9אמר אביי: לא קשיא; הא רבנן הא אחרים. דתניא: הבגד והשק מכבסו, הכלי והעור מגררו. אחרים אומרים: הבגד והשק והעור מכבסו, והכלי מגררו.

    10כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא? כמאן כרבנן.

    11אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר, עור לאו בר כיבוס הוא?! והכתיב: ״(ויקרא יג״, נח) ״והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס״! אלא אמר רבא: קרא ומתניתין ברכין, כי פליגי בקשין.

    12והאמר רב חייא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא! בקשין, וכרבנן.

    13הדר אמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי; ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיב״ן ברכין כתיבן״?! מי לא עסקינן בכלי אכסלגיא הבאים ממדינת הים, וקאמר רחמנא ניבעי כיבוס?

    14אלא אמר רבא: צרעת כיון דמגופיה קא פרחה, מחלחלא ליה ומשוי לה רך. אמר רבא: אי קשיא לי, הא קשיא לי:

    תוספות

    מאי בינייהופירוש לרבי יהודה על כרחין איירי קרא בבגד דאינו מקבל טומאה אלא דראוי לקבל ולרבי אלעזר איירי קרא בבגד דמקבל טומאה אבל בבגד הראוי ואינו מקבל לא בעי כיבוס והשתא איזה בגד הוא זה הראוי ואינו מקבל ואיכא בינייהו לרבי יהודה בעי כיבוס ולרבי אלעזר לא בעי כיבוס:

    לשלשתפירש בערוך צואת תרנגולין:

    מקנחה בסמרטוטאבל ליתן מים אסור משום דשרייתו זהו כיבוסו והא דאמר בפ"ק דביצה (דף יח.) נדה מערמת וטובלת בבגדיה אומר ר"ת דלא חשיב כיבוס משום דהוי דרך לכלוך ויותר מתלכלכים בגדים כשנכנסה בנהר לבושה ממה שמתכבסין וכן תיכי חלילתא דבריש במה אשה (שבת דף נז.) לא אסרינן אלא שמא תטלם ותעבירם ארבע אמות בשבת ברשות הרבים ולא משום שרייתן זהו כיבוסן דדרך טינוף הוא ומהאי טעמא נמי שרי לקנח ידיו במפה בשבת:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' דאי בעי חשיב עלהעיין סוכה דף טז ע"א תוס' ד"ה דלא חזי. ובנדה דף ס ע"ב תוס' ד"ב במטלניות:

    [תוס' ד"ה מנין (מהעמוד הקודם) וכן צ"ל נבר מחט כו'שבת דף קכג ע"א]:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף צ״ד עמוד א׳

    מסכת זבחים דף צ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־336 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    וכל מיני בגדים השירים והכלך וסריקין:

    יכול שאני מרבה עור משהופשט גרסינן ברבי אלעזר משהופשט מיד בלא שום תיקון:

    מה בגד המקבל טומאה דרבי אלעזר גמר בגד דהכא מבגד האמור בשרצים (ויקרא יא) שהוא מקבל טומאה ואינה מחוסר מחשבה:

    מאי בינייהו במאי פליגי היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה ויליף ר' יהודה מיניה:

    דאי [בעי] חשיב עלה לתקן חלוקו:

    רבא אמר בגד גדול נמי משכחת לה דראוי לקבל ואינו מקבל כגון שחישב עליו לציירו במעשה רוקם דכל כמה דלא ציירי' או מבטל למחשבתו לאו כלי הוא:

    דאי בעי מבטל ליה למחשבתו הא דקיימא לן מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה (כלים פרק כה משנה ט) דמשירדו לטומאתן במחשבה אין מחשבה חוזרת ומוציאתן אבל להורידן לטומאה קי"ל (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:

    עוצבא שטיח לאכול עליו או לשכב עליו ורובן מן העור ויש שעושין מן הבגד וקי"ל שאם חישב עליו לעוצבא אין צריך וקיצוע דדוייניי"ר בלע"ז ליפותו דבלאו קיצוע חזי לעוצבא בב"ק מייתי לה בפ' מרובה (בבא קמא דף סו:) אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה כדאמרינן לקמן או יבטל מחשבתו הילכך בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה הרי ראוי לקבל טומאה דאי בעי מבטל למחשבתיה ואינו מקבל עדיין ובהא פליגי לרבי יהודה כל בגד במשמע ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה ור' אלעזר כבגד האמור בשרצים בעינן:

    ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 94a · Sefaria

    תוספות

    מאי בינייהו פירוש לרבי יהודה על כרחין איירי קרא בבגד דאינו מקבל טומאה אלא דראוי לקבל ולרבי אלעזר איירי קרא בבגד דמקבל טומאה אבל בבגד הראוי ואינו מקבל לא בעי כיבוס והשתא איזה בגד הוא זה הראוי ואינו מקבל ואיכא בינייהו לרבי יהודה בעי כיבוס ולרבי אלעזר לא בעי כיבוס:

    לשלשת פירש בערוך צואת תרנגולין:

    מקנחה בסמרטוט אבל ליתן מים אסור משום דשרייתו זהו כיבוסו והא דאמר בפ"ק דביצה (דף יח.) נדה מערמת וטובלת בבגדיה אומר ר"ת דלא חשיב כיבוס משום דהוי דרך לכלוך ויותר מתלכלכים בגדים כשנכנסה בנהר לבושה ממה שמתכבסין וכן תיכי חלילתא דבריש במה אשה (שבת דף נז.) לא אסרינן אלא שמא תטלם ותעבירם ארבע אמות בשבת ברשות הרבים ולא משום שרייתן זהו כיבוסן דדרך טינוף הוא ומהאי טעמא נמי שרי לקנח ידיו במפה בשבת:

    Tosafot on Zevachim 94a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' דאי בעי חשיב עלה עיין סוכה דף טז ע"א תוס' ד"ה דלא חזי. ובנדה דף ס ע"ב תוס' ד"ב במטלניות:

    [תוס' ד"ה מנין (מהעמוד הקודם) וכן צ"ל נבר מחט כו' שבת דף קכג ע"א]:

    Gilyon HaShas on Zevachim 94a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף צ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־336 מילים ב־14 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 14 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״וכל מיני בגדים? תלמוד לומר: (ויקרא ו,…״

      חכמים: רבה.

    2. קטע 230 מילים

      נפתחת ב״מאי בינייהו? אמר אביי: מטלית פחותה משלש…״

      חכמים: אביי.

    3. קטע 329 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: בגד שחישב עליה לצורה איכא…״

      חכמים: רבא.

    4. קטע 438 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא…״

      חכמים: רבי שמעון, רבא.

    5. קטע 529 מילים

      נפתחת ב״אין טעון כיבוס כו'. מנה"מ דת"ר יכול…״

    6. קטע 69 מילים

      נפתחת ב״דבר שהוא ראוי לקבל טומאה [וכו']. סתמא…״

      חכמים: רבי יהודה.

    7. קטע 77 מילים

      נפתחת ב״ראוי לכיבוס. למעוטי כלי, דבר גרידה הוא.…״

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״אחד הבגד ואחד השק כו'. למימרא דעור…״

    9. קטע 923 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: לא קשיא; הא רבנן הא…״

      חכמים: אביי.

    10. קטע 1020 מילים

      נפתחת ב״כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר…״

      חכמים: רב חייא בר אשי.

    11. קטע 1135 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר, עור…״

      חכמים: רב או, רבא.

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״והאמר רב חייא: זימנין סגיאין הוה קאימנא…״

      חכמים: רב חייא.

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״הדר אמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי;…״

      חכמים: רבא.

    14. קטע 1421 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא: צרעת כיון דמגופיה קא…״

      חכמים: רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף צ״ד ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026