דאי בעי מבטל ליה למחשבתו - הא דקיימא לן מחשבה אינה מוציאה מידי מחשבה לענין הוציאו מתורת טומאה תנן לה (כלים פרק כה משנה ט) דמשירדו לטומאתן במחשבה אין מחשבה חוזרת ומוציאתן אבל להורידן לטומאה קי"ל (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:

עוצבא - שטיח לאכול עליו או לשכב עליו ורובן מן העור ויש שעושין מן הבגד וקי"ל שאם חישב עליו לעוצבא אין צריך וקיצוע דדוייניי"ר בלע"ז ליפותו דבלאו קיצוע חזי לעוצבא בב"ק מייתי לה בפ' מרובה (בבא קמא דף סו:) אבל היכא דחשיב עליה לקוצעה אינה מקבלת טומאה עד שיקצענה כדאמרינן לקמן או יבטל מחשבתו הילכך בגד שעומד לעוצבא וחישב עליה לקוצעה הרי ראוי לקבל טומאה דאי בעי מבטל למחשבתיה ואינו מקבל עדיין ובהא פליגי לרבי יהודה כל בגד במשמע ויש בגד שאינו מקבל טומאה אלא ראוי לטומאה ור' אלעזר כבגד האמור בשרצים בעינן:

והתניא - בניחותא:

עד שיקצענה - או יבטל מחשבתו דקי"ל (שם) כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה:

דבר גרידה הוא - דאין מכבסים [אותו] אלא גורדו:

היתה עליו לשלשת - במס' שבת תנן לה היתה על הכר של בגד גיעול של רוק או של צואה מקנחו בסמרטוט בשבת ואינו נותן עליה מים לכלותה להעבירה מפני שהוא מכבס וכיבוס אב מלאכה הוא היינו מלבן ואם היתה לשלשת זו על כר של עור נותן עליה מים עד שתכלה בשטיפת מים ומיהו שפשופי בידים לא ומדקתני נותן עליה מים ש"מ אין כיבוס בעור:

מכבסו - גבי דם חטאת קאי:

מסאניה - בשבת:

קרא - גבי נגעים דכתיב (ויקרא יג) כיבוס בעור:

ומתני' - דהכא קתני העור טעון כיבוס:

ברכין - ודברי הכל וכי פליגי אחרים ורבנן בקשין:

לאו מילתא היא דאמרי - לאוקומי קרא ברכין דהא קרא סתמא כתיב לא שנא רך ולא שנא קשה דמי לא עסקינן דקרא אפילו אכסלגיא קאמר דקשין הן אכסלגיא עור שלוק וקשה:

ומשויא ליה רך - הילכך קרא דצרעת אפילו בקשין ומתניתין ברכין ופלוגתא בקשין:

זבחים 94 עמוד א

1וכל מיני בגדים? תלמוד לומר: (ויקרא ו, כ) ״אשר עליה תכבס״. יכול שאני מרבה עור משהופשט? ת"ל ״בגד״ מה בגד דבר המקבל טומאה, אף כל דבר המקבל טומאה.

2מאי בינייהו? אמר אביי: מטלית פחותה משלש איכא בינייהו; מאן דאמר ראוי הא נמי ראוי, דאי בעי חשיב עליה. מ"ד דבר המקבל טומאה הא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.

3רבא אמר: בגד שחישב עליה לצורה איכא בינייהו; מ"ד ראוי הא נמי ראוי, דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה. מ"ד דבר המקבל טומאה השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא.

4רבא אמר: עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו; מ"ד ראוי הא נמי ראויה; מאן דאמר דבר המקבל טומאה הא לאו מקבלה טומאה עד דמקצע לה. והתניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: עוצבא שחשב עליה לקצעה טהורה עד שיקציענה:

5אין טעון כיבוס כו'. מנה"מ דת"ר יכול נתז על מקצת בגד יהא כל הבגד טעון כיבוס? ת"ל (ויקרא ו, כ) ״אשר יזה״ לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד.

6דבר שהוא ראוי לקבל טומאה [וכו']. סתמא כרבי יהודה.

7ראוי לכיבוס. למעוטי כלי, דבר גרידה הוא.

8אחד הבגד ואחד השק כו'. למימרא דעור בר כיבוס הוא?! ורמינהו: היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט. היתה (על) של עור נותן עליה מים עד שתכלה!

9אמר אביי: לא קשיא; הא רבנן הא אחרים. דתניא: הבגד והשק מכבסו, הכלי והעור מגררו. אחרים אומרים: הבגד והשק והעור מכבסו, והכלי מגררו.

10כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא? כמאן כרבנן.

11אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר, עור לאו בר כיבוס הוא?! והכתיב: ״(ויקרא יג״, נח) ״והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס״! אלא אמר רבא: קרא ומתניתין ברכין, כי פליגי בקשין.

12והאמר רב חייא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא! בקשין, וכרבנן.

13הדר אמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי; ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיב״ן ברכין כתיבן״?! מי לא עסקינן בכלי אכסלגיא הבאים ממדינת הים, וקאמר רחמנא ניבעי כיבוס?

14אלא אמר רבא: צרעת כיון דמגופיה קא פרחה, מחלחלא ליה ומשוי לה רך. אמר רבא: אי קשיא לי, הא קשיא לי:

תוספות

מאי בינייהו - פירוש לרבי יהודה על כרחין איירי קרא בבגד דאינו מקבל טומאה אלא דראוי לקבל ולרבי אלעזר איירי קרא בבגד דמקבל טומאה אבל בבגד הראוי ואינו מקבל לא בעי כיבוס והשתא איזה בגד הוא זה הראוי ואינו מקבל ואיכא בינייהו לרבי יהודה בעי כיבוס ולרבי אלעזר לא בעי כיבוס:

לשלשת - פירש בערוך צואת תרנגולין:

מקנחה בסמרטוט - אבל ליתן מים אסור משום דשרייתו זהו כיבוסו והא דאמר בפ"ק דביצה (דף יח.) נדה מערמת וטובלת בבגדיה אומר ר"ת דלא חשיב כיבוס משום דהוי דרך לכלוך ויותר מתלכלכים בגדים כשנכנסה בנהר לבושה ממה שמתכבסין וכן תיכי חלילתא דבריש במה אשה (שבת דף נז.) לא אסרינן אלא שמא תטלם ותעבירם ארבע אמות בשבת ברשות הרבים ולא משום שרייתן זהו כיבוסן דדרך טינוף הוא ומהאי טעמא נמי שרי לקנח ידיו במפה בשבת:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

גליון הש"ס

גמ' דאי בעי חשיב עלה - עיין סוכה דף טז ע"א תוס' ד"ה דלא חזי. ובנדה דף ס ע"ב תוס' ד"ב במטלניות:

[תוס' ד"ה מנין (מהעמוד הקודם) וכן צ"ל נבר מחט כו' - שבת דף קכג ע"א]:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת זבחים דף צ״ד עמוד א׳

מסכת זבחים דף צ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־336 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–120)עמוד

היעד שנמצא: זבחים דף צ״ד ע״א

פתיחה בקורא