מגריפה — כלי ברזל הוא וראשו רחב ומבדילים בו גרוגרות הנדבקות זו בזו:
לבי על הסל — לשומרו מדבר המטמא אב הטומאה שמטמא כלי וכן מטומאות דרבנן המטמאות אותה לטמא חולין ותרומה מדרבנן ולא מדבר הפוסלה לחולין ולתרומה ומיהו טמאה היא להשתמש בה קדשים:
איגלגל מילתא — הא דרמינהו לעיל מתני' דאונן דאיבעי לך לשנויי עלה הנך שינויי דחיקי:
של תרומה — עצמה וכ"ש שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה:
מותר ליגע — בתרומה דאינו נעשה גופו אלא שלישי כמו המאכל שאכל ואסור לאכול תרומה אבל מותר ליגע אלמא מעלות עבוד רבנן באכילה דליתנהו בנגיעה וגבי אונן נמי הא דתנן אונן צריך טבילה באכילה תנן אבל נוגע אין צריך לטבול:
כי מזמני ליה — אם זימנו חבירו כהן לאכול עמו לערב בחלקו בקדשים אוכל:
ורמינהו אונן טובל ואוכל פסחו — משנה היא בפסחים (דף צא:) ולא גרסינן בה מחוסר כיפורים דאינו צריך להמתין לערב אלא מביא כפרתו וטובל ואוכל בקדשים:
טובל — כדתנן אונן צריך טבילה לקדש:
ואוכל פסחו לערב — אבל לא בקדשים מפרש לה בפסחים (דף צב.) קסבר אנינות לילה דרבנן ואנינות דאורייתא חד יומא הוא כדכתיב ואחריתה כיום מר (עמוס ח׳:י׳) וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים כדאמרינן:
כאן בפסח — מתני' דקתני אינו חולק ואי מזמנו ליה לאכילת קדשים אוכל בלילי פסחים קאי דמגו דשרו רבנן אכילת פסחים שרו ליה נמי שאר קדשים:
והא דקתני אבל לא בקדשים אשאר ימות השנה קאי — והאי אבל לא בקדשים לאו אלילי פסחים קמהדר ואע"ג דעליה קאי אלא אבל לא בקדשים של כל השנה וה"ק טובל ואוכל פסחו בערב וה"ה לכל הקדשים באותו לילה אבל לא בקדשים של שאר ימות השנה:
רב אסי אמר — אידי ואידי בלילי פסחים ולא קשיא ההיא דפסחים שמת בי"ד וקברו בי"ד הלכך בפסח אוכל אבל לא בקדשים דאנינות לילה דיום מיתה דרבנן:
ומתני' כשמת בי"ג וקברו בי"ד — דיום קבורה גופיה דרבנן ולילו לא תפיס אפילו מדרבנן:
מאן תנא — דתנא להך דפסחים דאית ליה אנינות ליל יום מיתה דרבנן:
מדברי תורה — לקמן יליף לה רבי יהודה בשמעתין מאנינות דאהרן ובניו:
תדע שהרי אונן כו' — ואי דאורייתא פסח נמי לא ליכול:
נאכלת בשמחה — יוצא בה ידי חובת שמחה דכתיב בה שמחה וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת (דברים כו) ותודה שלמים איקראי:
שאינן באין על חטא — הלכך כשלמים דמי:
ת"ל זבח — אם זבח שלמים קרבנו:
והעצים — המתנדב עצים מביא קרבן עמהן:
קתני מיהת פסח — דבשלמא כולהו איכא למימר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלא פסח קשיא אדלעיל דתנא טובל ואוכל פסחו:
שלמי פסח — חגיגת י"ד כשהחבורה מרובה:
