למתעסק בקדשים — שוחט קדשים ולא בכוונה אלא כמתעסק בדברים אחרים:
בידינו הוא — ראיה זאת כבר ידענו אותה ומיהו מצוה הוא דנפקא לן ולא עיכוב:
שמעתי שהבעלים מפגלין — בעבודת הכהן אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליה על פיגול הוי פיגול:
והקריב המקריב — קרבנו בפרשת נסכים כתיב והקריב המקריב קרבנו לה' (במדבר ט״ו:ד׳) אלמא מקריב קרבנו קרי ליה הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב:
ורבי אליעזר פוסל — התם מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ואע"ג דלא איהו שחיט לה פסול:
שאין כשר להצניע — במסכת שבת כגון דם נדה או איסור (או) הנאה:
ואין מצניעין כמוהו — שכשר הוא להצניעו אם היה שיעורו אבל שיעורו של זה מועט הוא ואין אדם חושבו להצניעו:
ובא אחר והוציאו — בשבת לרה"ר חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו:
ותרוייהו — רבי אליעזר ור"ש בן אלעזר:
השתא בחוץ — בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא אמרינן זה מחשב וזה עושה הוי מחשבה:
בפנים — בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא מיבעיא:
בפנים הוא דאמר — משום דעיקר מחשבות בקרבנות כתיבא:
אבל בחוץ — כגון עבודת כוכבים ושבת לא:
בעבודת כוכבים מיבעיא — דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים חייב בה רחמנא כדאמרי' בארבע מיתות (סנהדרין ס:) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' עבודות הראויות למקום חייב בהו בעבודת כוכבים בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך הלכך לענין מחשבה נמי איכא למיגמרה מבפנים:
מלאכת מחשבת אסרה תורה — שנסמכה שבת לפרשת המשכן בויקהל ומלאכת מחשבת שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת. וזה שיעור זה חשוב בעיניו אינו מתכוין למלאכה:
מתני' קדשי קדשים — כולן בכלל חטאות ואשמות ועולה ושלמי ציבור ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה לפרש הלכותיהן:
שחיטתן בצפון — ובגמ' מפרש מ"ט לא תנא וקבול דמן ומ"ש דתנן חטאות הפנימיות ברישא:
פר ושעיר של יום הכפורים כו' — בגמ' יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון:
בכלי שרת — דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כ״ד:ו׳) וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי:
הזיה על בין הבדים — עומד בין שני בדי ארון ומזה א' למעלה וז' למטה כנגד עובייה של כפרת ולא היו נוגעים בה:
ועל הפרכת — כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא ט״ז:ט״ז):
ועל מזבח הזהב — כדכתיב ויצא אל המזבח וגו' באחרי מות:
מתנה אחת מהן מעכבת — כדאמרי' בפ' בית שמאי (לעיל זבחים דף לו:):
שירי הדם היה שופך על יסוד כו' — יליף בגמ':
ואם לא נתן — שירים הללו ליסוד לא עיכב הכפרה ובגמ' יליף לה בברייתא יכול יעכבנו כו':
פרים הנשרפים — פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים כדכתיב בהו אל שפך הדשן ישרף (ויקרא ד׳:י״ב) וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים:
ושעירים הנשרפים — שעירי עבודת כוכבים שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם בפרק בית שמאי (שם):
הזיה על הפרוכת — כתיב בהו אבל בין הבדים לא כתיב בהו כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו' (ויקרא ט״ז:י״ד):
