תיתי מבינייא — משחיטה וזריקה דכי פרכת מה לשחיטה שכן פוסלת שלא לשם אוכלין בפסח זריקה תוכיח מה לזריקה שכן זר חייב עליה מיתה שחיטה תוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שהן עבודה וחייבין עליהן בחוץ אף אני אביא קמיצה וקבלה שהן עבודה ויתחייב עליהן בחוץ:
אם כן — דמייתי מבינייא לחייב בחוץ על עבודות שאינם מפורשות בפרשה ויש להביאן במה הצד לא יאמר בזריקה ותיתי מבינייא משחיטה והעלאה:
ה"ג להכי כתבה קרא דלא אתיא מבינייא — למימר דאע"ג דאתיא מבינייא לא תיתי מבינייא:
שחט וזרק בהעלם אחד לר' ישמעאל — דנפקא ליה זריקה מדם שפך בעונש של שחיטה:
אינו חייב אלא אחת — דחד כרת וחד לאו הוא:
לר"ע — נפקא ליה מאו זבח דכתיב (ויקרא יז) גבי העלאה:
חייב שתים — משום דשמות מוחלקין:
שם תעלה ושם תעשה — הזכיר העלאה לבדה והשאר כללן בעשיה אחת למימרא דלא מחייב אכולהו אלא חדא:
פלגינהו קרא — הוציא העלאה מכלל שאר עשיות למימרא דמחייב עלה באפי נפשה ואשארא באפי נפשייהו:
שחט וזרק והעלה לד"ה — בין לר' ישמעאל בין לר"ע חייב שתים לר' ישמעאל כיון דכולם בהעלם [אחד] מחייב בהעלאה חדא דאית לה קרא בהדיא ואשחיטה וזריקה חדא דמחד קרא נפקי ולר"ע אשחיטה מיחייב חדא והעלאה וזריקה חדא ובהא לא פליג אביי אדר' אבהו דלאביי נמי לדברי הכל חייב שתים חדא אהעלאה וחדא אשאר עשיות:
ת"ר או אשר ישחט מחוץ למחנה יכול עד שישחט חוץ לשלש מתנות — ונילף גז"ש מפרים הנשרפים כדילפינן בהרוגי ב"ד בסנהדרין (דף מב:):
ת"ל — ברישיה דקרא או עז במחנה:
אי במחנה יכול אף במחנה שכינה — אלא ששינה מקום שחיטתו כגון שחט עולה בדרום יהא חייב:
ת"ל מחוץ למחנה — דמשמע חוץ לשלש מחנות:
מה להלן — מיוחד שאינו ראוי לשחיטת שום זבח אף במחנה כגון במחנה לויה שאינו ראוי לשחיטה לשום זבח:
נכתוב קרא במחנה ואל מחוץ למחנה — חוץ למעוטי עולה בדרום ובמחנה לפרושי דלא בעינן חוץ לשלש מחנות ואל פתח אהל מועד לא הביאו למה לי:
לאו למעוטי גגו של היכל — דהכי משמע שלא הביאו לפתח אהל מועד יצא זה שהביאו לעזרה:
ופרכינן ולרבא — דפטר אגגו דמשמע כל חללה של עזרה קרי אל פתח:
ניכתוב אל פתח — למעוטי גגו ולמעוטי עולה בדרום שהרי באו אל פתח וממילא משתמע חיובא במחנה לויה שלא הביאו אל פתח:
מחוץ למחנה ובמחנה ל"ל לאו לאיתויי גגו — אתא במחנה והדר אתא מחוץ דלא תימא מבמחנה איתרבי נמי שוחט עולה בדרום ת"ל מחוץ למידרש דבעינן מקום שאינו ראוי לשחיטת שום זבח ואל פתח איצטריך לדרשא אחריתי הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ יצאו פרת חטאת וקדשי בדק הבית:
(לאו) לאיתויי [כולה] בפנים כו' — לעולם גג היכל לא מיחייב דלא קרינא ביה ואל פתח אהל מועד לא הביאו שהרי הביאו אלא לאיתויי היא בפנים וצוארה בחוץ דלא תימא פתח אהל מועד היא לכך נאמר במחנה לאיתויי לחיובא והדר אתא מחוץ דלא תרבי מבמחנה שוחט עולה בדרום ומהו אל פתח אהל מועד לא הביאו שלא הביאו כדרך הבאת קדשי קדשים בצפון תלמוד לומר מחוץ דלא חייב אלא משום חוץ דאינו ראוי לשום זבח יצא זה ואתא אל פתח למעוטי גגו דלא תרבייה כדקאמרת שהוא מקום שאינו ראוי לשחיטת כל זבח דכיון דאשמעינן מחוץ דעולה בדרום פטור שמע מינה אל פתח אהל מועד לא אכדרך הבאתו קפיד אלא אהבאה כל דהו ובלבד שיהא כולו לתוך חלל העזרה:
שחיטה בחוץ היא — והרי לא הביאו לבית השחיטה אל פתח ומאל פתח נפקא:
המעלה בזמן הזה — בחוץ:
וקידשה לעתיד לבא — והויא לה ירושלים בית הבחירה ושעת איסור הבמות היא:
כשהיו בונין בהיכל — בימי עזרא:
לאו מכלל דר' אליעזר סבר לא קידשה — הלכך עושין קלעים במקום חומה וחזרו וקדשו בקידוש המפורש במסכת שבועות (דף יד.):
עצם — אין מצוה להעלותו אם פירש כדאמרן בפרק המזבח מקדש (לעיל זבחים דף פה:):
