גמ' מחטא — זורק את הדם:
וכללא הוא — ריש לקיש גופיה יליף ואזיל למילתיה ופריך לקרא עד דממילא מיתוקמא בחלוקה:
משמרה כולה — לא זרקו את הדם אלא אחד זרק ע"י כולן וכולן חולקין ואוכלין:
קטן — פסול לעבודה דנפקא לן מאיש מזרעך לדורותם בהכל שוחטין (חולין דף כד:) בסיפא ובקדשים אוכל דאמרינן במנחות (דף עג.) איש כאחיו איש חולק ואין קטן חולק ומדמעיט ליה מחלוקה מכלל דאכיל ועוד כל זכר כתיב:
יחלקנה — ומהכא נפקא לן מתני' דקתני טבול יום אינו חולק:
כל זכר בכהנים יאכל לרבות בעל מום — ולקמן מוקמינן לה בפרקין (ד' קב) דלחלוקה רבייה דאי לאכילה לא אצטריך דהא בהדיא כתיב ביה (ויקרא כ״א:כ״ב) ומן הקדשים יאכל:
שכן אוכל — כדכתיב ומן הקדשים יאכל:
דלאורתא חזי — לעבודה כגון הקטר חלבים:
רב יוסף אמר — לרבות טבול יום לחלוקה לא מצית אמרת הא אוקימנא מאי יאכלנה יחלקנה כו':
ראוי לאכילה — בעל מום:
כיון דלא חזי — לעבודה לחיטוי ואפילו מקמי טומאה ורחמנא רבייה לחלוקה הלכך מה לי כשהוא בעל מום לחודיה מה לי כשהוא טמא ובעל מום דהא לא קרינא ביה המחטא מעיקרא ופליג השתא נמי ניפלוג:
או דלמא ראוי לאכילה בעינן — אבל בהקריבוהו טמאין לא מיבעי לן שהרי אינו נאכל דקי"ל בכיצד צולין (פסחים דף עו:) קרבנות ציבור באין בטומאה אבל אין נאכלין:
מתני' דקתני אונן נוגע בשטבל לאנינותו בו ביום — והך טבילה לא בעיא הערב שמש דמעלה דרבנן בעלמא היא:
אונן שטבל — בו ביום דאנינות בציר מחד יומא ליתיה כדכתיב ואחריתה כיום מר במ"ק (דף כא.):
ה"ג אלא לא קשיא הא דאסח דעתיה כו' — ההיא דחומר בקדש דמצריך ליה טבילה:
בדאסח דעתיה — משמירת גופו מפני שהוא אסור בקדשים לבו ביום:
מטמא מת — מטומאת מת:
מטמא שרץ — מטומאת שרץ:
ועוד לתרומה נמי — ליבעי טבילה אלמה תנן התם צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה:
ה"ג באומר נשמרתי מדבר המטמאני ולא מדבר הפוסלני ומדבר המטמאני טומאה דאורייתא דבעיא הערב שמש:
הפוסלני — לאכילת קדשים מדרבנן דלא בעי הערב שמש וכן לגבי תרומה באומר נשמרתי מדבר הפוסלני בתרומה ושינויא דחיקא הוא ולא מיתוקם במסקנא הכי:
