נדר הוא — דהא כאשר נדרת כתיב ויש חילוק בין נדר לנדבה נדר דאמר הרי עלי ונדבה הרי זו:
אם כמה שנדרת עשית — שעבד עבודותיה לשמה:
יהא נדר — ויעלה זה לנדרך:
ואם לאו יהא לנדבה — כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת ולא לשם הראשונה:
ונדבה מי שרי לשנויי בה — וכיון דרחמנא קרייה נדבה מי שרי לשנויי בה הא אמרינן בפ' שני (לקמן זבחים ד' כט:) אסור לחשב בקדשים ויליף מקרא דלא יחשב והכי מידרש קרא אם מוצא שפתיך תשמור ועשית אז יהיה נדר אשר נדרת ואם לאו נדבה:
(מפי השמועה במנחות עד כאן)
לא הוית גבן באורתא בתחומא — כלומר חבל על שלא היית אמש בשבת אצלנו בתוך התחום שתוכל לבא לבית המדרש ולשמוע:
בי חרמך — שם מקום:
ושני להו — ופירקן:
שלא לשמן — משמע דעקר שמייהו בהדיא:
שלא לשם אשה — האשה הזאת שנכתב לשום אחרת ששמה כשם זו פסול דכתיב וכתב לה לשמה:
וסתמא נמי פסול — כגון אם כתבו הסופר [סתם] לשם לאה שיהא מזומן לכשיבא אדם אצלו ששמו ושם אשתו (שוין) כן ויתננו לו ולקמן מפרש מנלן ממתני' דסתם פסול:
ושני — ותריץ רבא גופיה דרמינהו אהדדי:
בסתמן לשמן עומדין — הילכך כל כמה דלא עקר שמייהו בהדיא הוו לשמן:
מנלן — ממתני' היכי שמע ליה רבא דתיקשה ליה:
שנזבחו שלא לשמן — משמע דעקר שמן מהן:
שלא נזבחו לשמן — משמע שלא הזכיר שמן עלייהו דהיינו סתמא:
שנכתב שלא לשם אשה זו — משמע שנכתב לשם אחרת בפירוש:
כיצד לשמן כו' — מתני' היא:
לשם פסח ולשם שלמים — כך חישב עליו:
הא לשם פסח וסתמא — שלא חישב אחריו לשם שלמים כשר ואע"ג דסוף שחיטה סתמא אישתחיט:
אלמא סתמן כלשמן דמי — דאי כשלא לשמן דמי הויא ליה כאילו אמר לשם פסח ולשם שלמים:
על דעת [ראשונה — אבל] היכא דשחטיה כוליה סתמא אימא לך דפסול:
הא סתמא [ולשם] פסח — תחילה שחטה סתם וסופה לשם פסח כשר ולא מיפסיל משום תחילתה אלמא סתמא כלשמן:
א"נ איידי כו' — כלומר לעולם לא תידוק מיניה הא סתמא ולשם פסח כשר דלעולם אימא לך פסול דסתמא כשלא לשמו והאי דקתני לשם שלמים איידי דפריש בלשמן ולא לשמן לשם שלמים דהתם דווקא הוא דאילו סתמא הוי כשר דעל דעת ראשונה הוא עושה פריש נמי תנא דמתני' בשלא לשמו ולשמו לשם שלמים ולשם פסח ולאו דווקא דה"ה לסתמא ולשם פסח דמיפסל בתחילת שחיטה:
לשם ששה דברים — משנה בפרק ב"ש ומקראי יליף להו:
לשם זבח — לשם מה שהוקדש:
לשם זובח — שיתכפר בו בעליו ולא שיתכפר בו אחר:
לשם שם — (לנחת רוח) להקב"ה שאמר (ונעשה רצונו):
לשם אשים — להקטירם ולא לעשותם צלי על המזבח קרבוניי"ש בלע"ז:
לשם ריח — לאפוקי איברים שצלאן והעלן דשוב אין בהן ריח והכי מפרש להו התם:
לשם ניחוח — לשם הנחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו:
שלא היה בלבו — לשמו אלא סתם ולא הזכיר אחד מאלה:
שתנאי בית דין הוא — שישחטו סתם ולא יזכירו בשחיטתן לשמו כדמפרש טעמא ואזיל אתנו ב"ד דלא לימא לשמן כו':
וגבי גט דסתמא פסול מנא ליה — כלומר היכי שמע ליה רבא ממתני' דגיטין דפסול דתיקשה ליה ורמינהי אהדדי:
מקרין — את התלמידין שמלמדין אותן לכתוב טופסי גיטין:
דלא איכתוב לשם כריתות כלל — אבל היכא דאיכתב לשם כריתות שיהא מזומן לו לכשיזדמן לו מגרש ששמו ושם אשתו שוין בו כשר:
