ה"ג זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלא — ולא גרסי' תמות וזכרות בבהמות כו' דמאי איריא קודם מתן תורה לאחר הקמת המשכן נמי איתא להא ועוד מדקאמר אבל מחוסר אבר לא מכלל דבעלי מומין לא נפסלו לא בבהמה ולא בעוף:
שנאסר לבני נח — להקריב לגבוה:
שחיין ראשי איברים — ולמה לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן התיבה:
מלחיות זרע נפקא — דטריפה אינה יולדת:
בדומין לך — למעוטי טריפה:
תמים בדרכיו — עניו וסבלן:
מהו דתימא אתך — לאו למידרש בדומין לך אלא שהודיע שאינו עושה אלא לכבודו להיות לו לצוותא:
קמ"ל לחיות זרע — לאו לצוותא בעי להו ומהשתא על כרחך אתך יתירא הוא למידרש ביה בדומין לך:
מי הוו — הרי לא נתנה תורה:
הבאין מאיליהן — וכל אותן שבאו אל התיבה מאיליהן באו ובהן הכיר אותם שבאו שבעה שבעה ידע שהן טהורין ושבאו שנים שנים שהן טמאין:
ויזבחו זבחים שלמים — וסיני קודם הקמת המשכן הוה ואת אמרת דעד [שלא] הוקם המשכן לא קרבו שלמים כלל:
לכל — בין לישראל בין לבני נח קרבו עולות אבל שלמים לא קרבו לבני נח ומשעת מתן תורה שנבחרו ישראל קרבו להם שלמים:
תתנער — לשון (שמות י״ד:כ״ז) וינער ה' את מצרים:
שמעשיה בצפון — היינו עולה שטעונה צפון:
ותבא — אל מלך המשיח:
אומה שמעשיה צפון ודרום — דהיינו ישראל שמקריבין עולות ושלמים:
משמניהון דידהו — מן השמנין שבהן ומיהו עולות הוו:
בקיבוץ גליות — [וה"ק] עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרות בכם:
זבחים ועולות — זבחים היינו שלמים וקודם מתן תורה כולהו בני נח. ומשני זבחים אינן שלמים אלא לשון שחיטה בעלמא ולאכילה:
הניחא למ"ד כו' — פלוגתא לקמן:
כתנאי — אי קודם מתן תורה הוה [יתרו] אי לאחר:
ובהיכלו כולו אומר כבוד כו' — רישא דקרא קול ה' יחולל אילות ובמתן תורה משתעי ובהיכלו של כל מלך ומלך כולו אומר כבוד להקב"ה:
אמר להם וישב ה' מלך לעולם — כבר נשבע שיהא מלך לעולם על בריותיו ולא ישחיתם:
תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם — וכ"ו מאדם ועד משה רבינו הרי דבר צוה לאלף דור (תהילים ק״ה:ח׳):
עוז — התורה שהיא מעוזן של ישראל:
