בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף קט״ז עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ה"ג זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלאולא גרסי' תמות וזכרות בבהמות כו' דמאי איריא קודם מתן תורה לאחר הקמת המשכן נמי איתא להא ועוד מדקאמר אבל מחוסר אבר לא מכלל דבעלי מומין לא נפסלו לא בבהמה ולא בעוף:

    שנאסר לבני נחלהקריב לגבוה:

    שחיין ראשי איבריםולמה לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן התיבה:

    מלחיות זרע נפקאדטריפה אינה יולדת:

    בדומין לךלמעוטי טריפה:

    תמים בדרכיועניו וסבלן:

    מהו דתימא אתךלאו למידרש בדומין לך אלא שהודיע שאינו עושה אלא לכבודו להיות לו לצוותא:

    קמ"ל לחיות זרעלאו לצוותא בעי להו ומהשתא על כרחך אתך יתירא הוא למידרש ביה בדומין לך:

    מי הווהרי לא נתנה תורה:

    הבאין מאיליהןוכל אותן שבאו אל התיבה מאיליהן באו ובהן הכיר אותם שבאו שבעה שבעה ידע שהן טהורין ושבאו שנים שנים שהן טמאין:

    ויזבחו זבחים שלמיםוסיני קודם הקמת המשכן הוה ואת אמרת דעד [שלא] הוקם המשכן לא קרבו שלמים כלל:

    לכלבין לישראל בין לבני נח קרבו עולות אבל שלמים לא קרבו לבני נח ומשעת מתן תורה שנבחרו ישראל קרבו להם שלמים:

    תתנערלשון (שמות י״ד:כ״ז) וינער ה' את מצרים:

    שמעשיה בצפוןהיינו עולה שטעונה צפון:

    ותבאאל מלך המשיח:

    אומה שמעשיה צפון ודרוםדהיינו ישראל שמקריבין עולות ושלמים:

    משמניהון דידהומן השמנין שבהן ומיהו עולות הוו:

    בקיבוץ גליות[וה"ק] עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרות בכם:

    זבחים ועולותזבחים היינו שלמים וקודם מתן תורה כולהו בני נח. ומשני זבחים אינן שלמים אלא לשון שחיטה בעלמא ולאכילה:

    הניחא למ"ד כו'פלוגתא לקמן:

    כתנאיאי קודם מתן תורה הוה [יתרו] אי לאחר:

    ובהיכלו כולו אומר כבוד כו'רישא דקרא קול ה' יחולל אילות ובמתן תורה משתעי ובהיכלו של כל מלך ומלך כולו אומר כבוד להקב"ה:

    אמר להם וישב ה' מלך לעולםכבר נשבע שיהא מלך לעולם על בריותיו ולא ישחיתם:

    תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולםוכ"ו מאדם ועד משה רבינו הרי דבר צוה לאלף דור (תהילים ק״ה:ח׳):

    עוזהתורה שהיא מעוזן של ישראל:

    זבחים 116 עמוד א

    1זכרים ונקבות, תמימין ובעלי מומין (דאמר מר: תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות.

    2ואיתקש בהמה לעוף.

    3תמימין ובעלי מומין) לאפוקי מחוסר אבר, דלא. א"ר אלעזר: מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח? ת"ל (בראשית ו, יט) ״ומכל החי מכל בשר״ אמרה תורה: הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה.

    4ודילמא למעוטי טריפה? ההוא מלחיות זרע נפקא.

    5הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת, אלא למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר? האמר קרא: ״אתך״ בדומין לך.

    6ודילמא נח גופיה טריפה הוה? ״תמים״ כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו? ״צדיק״ כתיב ביה.

    7ודילמא ״תמים״ בדרכיו, ״צדיק״ במעשיו? אי סלקא דעתך דנח גופיה טריפה הוה, מי קאמר ליה לנח: דכוותך עייל, שלמים לא תעייל?!

    8ומאחר דנפקא לן מאתך״, ״לחיות זרע״ למה לי? מהו דתימא: ״אתך לצותא בעלמא, אפי' זקן אפילו סריס; קמשמע לן.

    9טהורין אבל לא טמאין. ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא?! א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מאותן שלא נעבדה בהן עבירה.

    10מנא הוו ידעי? כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: העבירן לפני התיבה; כל שהתיבה קולטתן בידוע שהוא טהור, אין התיבה קולטתן בידוע שהן טמאין.

    11רבי אבהו אמר, אמר קרא: ״(בראשית ז״, טז) ״והבאים זכר ונקבה״ הבאין מאיליהן׃

    12אמר מר: והכל קרבו עולות. עולות אין, שלמים לא. והא כתיב: ״(שמות כד״, ה) ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים אלא אימא הכל קרבו עולות [ושלמים׃

    13והתניא אבל שלמים לא כי אם עולות] עולות אין שלמים לא כמ"ד לא קרבו שלמים בני נח דאיתמר ר"א ור' יוסי בר חנינא חד אמר קרבו [שלמים בני נח] וחד אמר לא קרבו׃

    14מ"ט דמ"ד קרבו שלמים בני נח דכתיב ״(בראשית ד״, ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח הוי אומר: זה שלמים׃

    15מ"ט דמ"ד לא קרבו דכתיב ״(שיר השירים ד״, טז) עורי צפון ובואי תימן תתנער אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום׃

    16ומר נמי הכתיב ״ומחלביהן משמניהן [דידהו]״׃

    17ומר נמי הכתיב ״עורי צפון [ההוא] בקיבוץ גליות הוא דכתיב״׃

    18והא כתיב ״(שמות י״, כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו זבחים לאכילה ועולות להקרבה׃

    19והא כתיב ״(שמות יח״, יב) ויקח יתרו [חותן משה] עולה וזבחים ההוא לאחר מתן תורה הוא דכתיב׃

    20הניחא למ"ד [יתרו] אחר מתן תורה היה אלא למ"ד [יתרו] קודם מתן תורה היה מאי איכא למימר דאיתמר בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי חד אמר יתרו קודם מתן תורה היה וחד אמר יתרו אחר מתן תורה היה למ"ד יתרו קודם מתן תורה היה קסבר שלמים הקריבו בני נח׃

    21כתנאי (שמות יח, א) וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב ״בצדו (שמות יז״, יג) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב׃

    22ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר ״(תהלים כט״, ט) ובהיכלו כולו אומר כבוד׃

    23נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם (אמר להם) (תהלים כט, י) ה' למבול ישב [אמר להם] וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם׃

    24אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' (ישעיהו סו, טז) כי (הנה) באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר׃

    25ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר ״(תהלים כט״, יא) ה' עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו (תהלים כט, יא) ה' יברך את עמו בשלום׃

    26ר"א אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנא' (יהושע ה, א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע (יהושע ב, י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף׃

    27מאי שנא התם דאמר (ליה) (יהושע ה, א) ״ולא היה בם עוד רוח ומ"ש הכא דקאמר (יהושע ב, יא) ולא קמה עוד רוח באיש״?

    תוספות

    ודילמא למעוטי טריפהתימה דבפ' שילוח הקן (חולין דף קמ. ושם) גבי שתי צפרים חיות דרשי' מינה תרתי שחיין ראשי איברים שלה ולמעוטי טריפה וי"ל דשאני ציפורי מצורע שהוא כעין קרבן ושניהן שוין לענין פסול אבל גבי נח דשאר מומין כשרין הו"ל לאוקמיה למעוטי טריפה דוקא:

    אבל למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימרפי' דלדידיה לא מייתר ליה מכל החי למחוסר אבר ואיצטריך למעוטי טריפה וא"ת כיון דטריפה חיה ויולדת היכי מימעטא מכל החי הא בפ' שילוח הקן (ג"ז שם) לא ממעט מחיות טריפות למ"ד טריפה חיה ויש לומר דשאני הכא דמכל החי מיותר ושפיר משתמע למעוטי טריפה אע"ג דחיה דמשתמע חיות גמורה ומסתבר למעוטי טריפה אע"ג דחיה ויולדת טפי ממחוסרת אבר דמ"מ אין טריפה בריאה נשארת ולא חזיא לקיום העולם כולי האי:

    אתך בדומין לךוא"ת א"כ האי מכל החי למה לי דתרוייהו מאתך נפקא וכי תימא דלמא נח גופיה מחוסר אבר הוה מי קאמר רחמנא דכוותך עייל שלמים לא תעייל וי"ל דמוקמא קרא בדדמי לטריפה ולא דמי למחוסרת אבר דלענין קיום העולם לא חיישינן:

    דילמא נח גופיה טריפה הוהוא"ת והלא חי אחרי כן ג' מאות שנה וי"ל דשמא לא היה בכח ובריאות כראוי לו וסוגיין כמ"ד טריפה חיה ור"ת היה רגיל לחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום דאדם אית ליה מזלא וקשה דבריש אלו טריפות (חולין דף מג.) מייתי ראיה מאיוב אטריפות דבהמה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    בן יהוידע

    מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵרמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע (שמות יח, א). קשא והלא בכתוב מפורש ששמע ביציאת ישראל ממצרים ומה לנו להביא עצות מרחוק שהוא מחיית עמלק או מתן תורה? ונראה לי בס"ד דכולי עלמא מודו ששמע יציאת מצרים אך השואל שואל איך לא חש פן כשיבא להתגייר לא יקבלו אותו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות כד:) אין מקבלים גרים לימות המשיח ובאותו זמן היו ישראל בתכלית המעלות דיש לומר לא בא להתגייר לשם שמים אלא בשביל לקנות מעלות, ולזה אמר 'מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא לְהִתְגַּיֵּר' ולא חש שמא לא יקבלו אותי? ולזה אמר 'מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע' כלומר ששמע הסיבה שבא עמלק להלחם בישראל דאמרו רבותינו ז"ל לא מלאו לבו להלחם אלא בשביל תמנע אמו שבאה להתגייר ולא קבל אותה יעקב אבינו ע"ה וכמו שאמרו במפרשים ז"ל ולפי זה להכי בא להתגייר ולא חש פן לא יקבלו אותו כי אמר כיון שראו שעמלק נלחם בעבור דחיית הגרים ודאי לא ידחו אותו. ומאן דאמר ' מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא לְהִתְגַּיֵּר ' גם מזה דן בדעתו דודאי יקבלו אותו מאחר שעשה הקדוש ברוך הוא נס גדול במתן תורה שהלך הקול מסוף העולם ועד סופו ואמאי עביד רחמנא ניסא בהכי אלא ודאי כדי ללמד שכל אחד מן האומות אם יבא להתגייר ולקבל התורה יקבלו אותו. ומאן דאמר ' קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא לְהִתְגַּיֵּר ' גם מזה דן בדעתו דודאי יקבלו אותו מאחר דראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ע"ה ולכן דן בדעתו אם שפחה שהיא מזרע כנען זכתה להדבק כל כך כל שכן וכל שכן הוא שיזכה להדבק ולא ידחו אותו.

    "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן", הִתְנַעֲרִי אֻמָּה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ בַּצָּפוֹן, וְתָבוֹא אֻמָּה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ צָפוֹן וְדָרוֹם (שיר השירים ד, טז). בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ (ישעיה סו, יב) צַד ראשי תיבות צָּ פוֹן דָ רוֹם ובזה פרשתי גם כן מה שאמר כלב עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ (במדבר יג, ל) כפל לשונו 'עָלֹה נַעֲלֶה' בצפון ודרום ועל ידי כך יכול נוכל לה דהשתא יאמר עורי אומה שמעשיה בצפון ובאי אומה שמעשיה בצפון ודרום.

    אָמַר לָהֶן"וַיֵּשֵׁב הֳ' מֶלֶךְ לְעוֹלָם" (תהלים כט, י). פירש רש"י שיהיה מלך לעולם ולא ישחיתם. ויש להקשות היכא רמיז בזה שלא ישחית העולם? כי אחר אות יו"ד שמספרה עשרה ורמוז בה בריאת העולם שנברא בעשרה מאמרות יש אותיות 'כלם' כסדרן וככה עשה בעולם בדור המבול שקיים בו אותיות כלם כסדרן אך אחר כך נשבע שיהיה כסדר 'מלך' שנקראים למפרע מלך ולא כלם ולזה אמר 'וַיֵּשֵׁב הֳ' מֶלֶךְ לְעוֹלָם' כסדר מלך יתנהג בעולם ולא יביא מבול שיהיה בו סדר של כלם.

    חֶמְדָּה טוֹבָה יֵשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁנִּגְזַר אֶצְלוֹ תתקע"ד [974] דּוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. קשא למאי הוצרך לאודעינהו האי מלתא דתתקע"ד דורות? ונראה לי בס"ד נתכוון להודיעם שאם ירצו עתה לקבל התורה לא יתן להם יען כי מעיקרא היתה התורה חלקם של ישראל בלבד דכתיב (תהלים קמז, יט) מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וכו' והסימן המעיר על זאת הוא שגנזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם שמספר זה הוא עולה כמנין יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב [974] לרמוז מעיקרא דהתורה היא ישועות יעקב בלבד. גם רמז להם בזה על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש דקודם מתן תורה אמר הקדוש ברוך הוא לשר אדום אם ירצה לקבל אומה שלו את התורה ושאל מה כתיב בה אמר לו 'לֹא תִּרְצָח' והשיב אי אפשר שיקבלו התורה כי ברכת עשו עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ) ומוכרח להיות שופך דמים ואמר לשרי עמון ומואב ושאלו מה כתיב בה? אמר לו 'לֹא תִּנְאָף' והשיבו אי אפשר לקבל כי ראשיתם נולדו מניאוף שהרו בנות לוט מאביהן (בראשית יט, לו) ואמר לישמעאל והשיב אי אפשר כי הוא פרנסתו מגזל וגניבה עיין שם. נמצא התורה יש בה 'סוּר מֵרָע' ויש בה 'עֲשֵׂה טוֹב' ואפילו שיהיו יכולים אומות העולם לקיים חלק עשה טוב אי אפשר להם לקיים חלק סור מרע והנה ' סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב ' [974] הוא מספר תתקע"ד ולכן אמר להם גנוזה אצלו תתקע"ד דורות רמז להם במספר תתקע"ד על 'סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב' (תהלים לד, טו) שאי אפשר לאומות העולם לקיים מספר זה כולו כי אם חציו. או יובן מספר ' תּוֹעֶלֶת חַיִּים ' [974] הוא תתקע"ד רמז להם במספר זה שזכר כי התורה היא תועלת החיים אלו ישראל דכתיב בהו וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד) מה שאין כן העכו"ם. ומה שאמר ' וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְבָנָיו ' רמז בזה טענת ביטול בן המצר שהוא מדין בנים שיש לישראל דין בנים ובכן ליכא בן המצר ועוד רמז טענה אחרת באומרו 'וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְבָנָיו' הוא מעצמו ולא בקשו הם ממנו.

    מִיָּד עָנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ"הֳ' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט, יא). פירוש ישראל עזים שבאומות ואם לא נתנה להם תורה שמתשת כוחן היו עושים מלחמות גדולות בעולם אך עתה שניתנה להם תורה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. או יובן בס"ד כיון דניתנה להם תורה זוכים בשלום שעל ידי כך יש שלום בין הנפש ובין הגוף כי אף על גב דהנפש אינה אוהבת מזון הגשמי ואם יאכל האדם יותר מדאי על כדי חיותו תצטער הנפש ולא תתן לו כח הנה בעתה שנתנה להם תורה שמתשת כח הגוף וצריך האדם לאכול מאכל חשוב יותר מדאי כדי שיהיה לו כח לעסוק בה נח לנפש בזה ולא תהיה נגדית וחולקת בענין הגוף.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף קט״ז עמוד א׳

    מסכת זבחים דף קט״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 27 קטעים ממוספרים, כ־634 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ה"ג זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלא ולא גרסי' תמות וזכרות בבהמות כו' דמאי איריא קודם מתן תורה לאחר הקמת המשכן נמי איתא להא ועוד מדקאמר אבל מחוסר אבר לא מכלל דבעלי מומין לא נפסלו לא בבהמה ולא בעוף:

    שנאסר לבני נח להקריב לגבוה:

    שחיין ראשי איברים ולמה לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן התיבה:

    מלחיות זרע נפקא דטריפה אינה יולדת:

    בדומין לך למעוטי טריפה:

    תמים בדרכיו עניו וסבלן:

    מהו דתימא אתך לאו למידרש בדומין לך אלא שהודיע שאינו עושה אלא לכבודו להיות לו לצוותא:

    קמ"ל לחיות זרע לאו לצוותא בעי להו ומהשתא על כרחך אתך יתירא הוא למידרש ביה בדומין לך:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 116a · Sefaria

    תוספות

    ודילמא למעוטי טריפה תימה דבפ' שילוח הקן (חולין דף קמ. ושם) גבי שתי צפרים חיות דרשי' מינה תרתי שחיין ראשי איברים שלה ולמעוטי טריפה וי"ל דשאני ציפורי מצורע שהוא כעין קרבן ושניהן שוין לענין פסול אבל גבי נח דשאר מומין כשרין הו"ל לאוקמיה למעוטי טריפה דוקא:

    אבל למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר פי' דלדידיה לא מייתר ליה מכל החי למחוסר אבר ואיצטריך למעוטי טריפה וא"ת כיון דטריפה חיה ויולדת היכי מימעטא מכל החי הא בפ' שילוח הקן (ג"ז שם) לא ממעט מחיות טריפות למ"ד טריפה חיה ויש לומר דשאני הכא דמכל החי מיותר ושפיר משתמע למעוטי טריפה אע"ג דחיה דמשתמע חיות גמורה ומסתבר למעוטי טריפה אע"ג דחיה ויולדת טפי ממחוסרת אבר דמ"מ אין טריפה בריאה נשארת ולא חזיא לקיום העולם כולי האי:

    אתך בדומין לך וא"ת א"כ האי מכל החי למה לי דתרוייהו מאתך נפקא וכי תימא דלמא נח גופיה מחוסר אבר הוה מי קאמר רחמנא דכוותך עייל שלמים לא תעייל וי"ל דמוקמא קרא בדדמי לטריפה ולא דמי למחוסרת אבר דלענין קיום העולם לא חיישינן:

    דילמא נח גופיה טריפה הוה וא"ת והלא חי אחרי כן ג' מאות שנה וי"ל דשמא לא היה בכח ובריאות כראוי לו וסוגיין כמ"ד טריפה חיה ור"ת היה רגיל לחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום דאדם אית ליה מזלא וקשה דבריש אלו טריפות (חולין דף מג.) מייתי ראיה מאיוב אטריפות דבהמה:

    Tosafot on Zevachim 116a · Sefaria

    בן יהוידע

    מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּר? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע (שמות יח, א). קשא והלא בכתוב מפורש ששמע ביציאת ישראל ממצרים ומה לנו להביא עצות מרחוק שהוא מחיית עמלק או מתן תורה? ונראה לי בס"ד דכולי עלמא מודו ששמע יציאת מצרים אך השואל שואל איך לא חש פן כשיבא להתגייר לא יקבלו אותו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות כד:) אין מקבלים גרים לימות המשיח ובאותו זמן היו ישראל בתכלית המעלות דיש לומר לא בא להתגייר לשם שמים אלא בשביל לקנות מעלות, ולזה אמר 'מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא לְהִתְגַּיֵּר' ולא חש שמא לא יקבלו אותי? ולזה אמר 'מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע' כלומר ששמע הסיבה שבא עמלק להלחם בישראל דאמרו רבותינו ז"ל לא מלאו לבו להלחם אלא בשביל תמנע אמו שבאה להתגייר ולא קבל אותה יעקב אבינו ע"ה וכמו שאמרו במפרשים ז"ל ולפי זה להכי בא להתגייר ולא חש פן לא יקבלו אותו כי אמר כיון שראו שעמלק נלחם בעבור דחיית הגרים ודאי לא ידחו אותו. ומאן דאמר ' מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע וּבָא לְהִתְגַּיֵּר ' גם מזה דן בדעתו דודאי יקבלו אותו מאחר שעשה הקדוש ברוך הוא נס גדול במתן תורה שהלך הקול מסוף העולם ועד סופו ואמאי עביד רחמנא ניסא בהכי אלא ודאי כדי ללמד שכל אחד מן האומות אם יבא להתגייר ולקבל התורה יקבלו אותו. ומאן דאמר ' קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא לְהִתְגַּיֵּר ' גם מזה דן בדעתו דודאי יקבלו אותו מאחר דראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ע"ה ולכן דן בדעתו אם שפחה שהיא מזרע כנען זכתה להדבק כל כך כל שכן וכל שכן הוא שיזכה להדבק ולא ידחו אותו.

    "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן", הִתְנַעֲרִי אֻמָּה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ בַּצָּפוֹן, וְתָבוֹא אֻמָּה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ צָפוֹן וְדָרוֹם (שיר השירים ד, טז). בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ (ישעיה סו, יב) צַד ראשי תיבות צָּ פוֹן דָ רוֹם ובזה פרשתי גם כן מה שאמר כלב עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ (במדבר יג, ל) כפל לשונו 'עָלֹה נַעֲלֶה' בצפון ודרום ועל ידי כך יכול נוכל לה דהשתא יאמר עורי אומה שמעשיה בצפון ובאי אומה שמעשיה בצפון ודרום.

    אָמַר לָהֶן "וַיֵּשֵׁב הֳ' מֶלֶךְ לְעוֹלָם" (תהלים כט, י). פירש רש"י שיהיה מלך לעולם ולא ישחיתם. ויש להקשות היכא רמיז בזה שלא ישחית העולם? כי אחר אות יו"ד שמספרה עשרה ורמוז בה בריאת העולם שנברא בעשרה מאמרות יש אותיות 'כלם' כסדרן וככה עשה בעולם בדור המבול שקיים בו אותיות כלם כסדרן אך אחר כך נשבע שיהיה כסדר 'מלך' שנקראים למפרע מלך ולא כלם ולזה אמר 'וַיֵּשֵׁב הֳ' מֶלֶךְ לְעוֹלָם' כסדר מלך יתנהג בעולם ולא יביא מבול שיהיה בו סדר של כלם.

    חֶמְדָּה טוֹבָה יֵשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁנִּגְזַר אֶצְלוֹ תתקע"ד [974] דּוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. קשא למאי הוצרך לאודעינהו האי מלתא דתתקע"ד דורות? ונראה לי בס"ד נתכוון להודיעם שאם ירצו עתה לקבל התורה לא יתן להם יען כי מעיקרא היתה התורה חלקם של ישראל בלבד דכתיב (תהלים קמז, יט) מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וכו' והסימן המעיר על זאת הוא שגנזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם שמספר זה הוא עולה כמנין יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב [974] לרמוז מעיקרא דהתורה היא ישועות יעקב בלבד. גם רמז להם בזה על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש דקודם מתן תורה אמר הקדוש ברוך הוא לשר אדום אם ירצה לקבל אומה שלו את התורה ושאל מה כתיב בה אמר לו 'לֹא תִּרְצָח' והשיב אי אפשר שיקבלו התורה כי ברכת עשו עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ) ומוכרח להיות שופך דמים ואמר לשרי עמון ומואב ושאלו מה כתיב בה? אמר לו 'לֹא תִּנְאָף' והשיבו אי אפשר לקבל כי ראשיתם נולדו מניאוף שהרו בנות לוט מאביהן (בראשית יט, לו) ואמר לישמעאל והשיב אי אפשר כי הוא פרנסתו מגזל וגניבה עיין שם. נמצא התורה יש בה 'סוּר מֵרָע' ויש בה 'עֲשֵׂה טוֹב' ואפילו שיהיו יכולים אומות העולם לקיים חלק עשה טוב אי אפשר להם לקיים חלק סור מרע והנה ' סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב ' [974] הוא מספר תתקע"ד ולכן אמר להם גנוזה אצלו תתקע"ד דורות רמז להם במספר תתקע"ד על 'סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב' (תהלים לד, טו) שאי אפשר לאומות העולם לקיים מספר זה כולו כי אם חציו. או יובן מספר ' תּוֹעֶלֶת חַיִּים ' [974] הוא תתקע"ד רמז להם במספר זה שזכר כי התורה היא תועלת החיים אלו ישראל דכתיב בהו וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד) מה שאין כן העכו"ם. ומה שאמר ' וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְבָנָיו ' רמז בזה טענת ביטול בן המצר שהוא מדין בנים שיש לישראל דין בנים ובכן ליכא בן המצר ועוד רמז טענה אחרת באומרו 'וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְבָנָיו' הוא מעצמו ולא בקשו הם ממנו.

    מִיָּד עָנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ "הֳ' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט, יא). פירוש ישראל עזים שבאומות ואם לא נתנה להם תורה שמתשת כוחן היו עושים מלחמות גדולות בעולם אך עתה שניתנה להם תורה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. או יובן בס"ד כיון דניתנה להם תורה זוכים בשלום שעל ידי כך יש שלום בין הנפש ובין הגוף כי אף על גב דהנפש אינה אוהבת מזון הגשמי ואם יאכל האדם יותר מדאי על כדי חיותו תצטער הנפש ולא תתן לו כח הנה בעתה שנתנה להם תורה שמתשת כח הגוף וצריך האדם לאכול מאכל חשוב יותר מדאי כדי שיהיה לו כח לעסוק בה נח לנפש בזה ולא תהיה נגדית וחולקת בענין הגוף.

    Ben Yehoyada on Zevachim 116a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף קט״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־634 מילים ב־27 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 27 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״זכרים ונקבות, תמימין ובעלי מומין (דאמר מר:…״

    2. קטע 23 מילים

      נפתחת ב״ואיתקש בהמה לעוף.…״

    3. קטע 331 מילים

      נפתחת ב״תמימין ובעלי מומין) לאפוקי מחוסר אבר, דלא.…״

    4. קטע 47 מילים

      נפתחת ב״ודילמא למעוטי טריפה? ההוא מלחיות זרע״ נפקא.…״

    5. קטע 517 מילים

      נפתחת ב״הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת, אלא למ"ד…״

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״ודילמא נח גופיה טריפה הוה? ״תמים״ כתיב…״

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״ודילמא ״תמים״ בדרכיו, ״צדיק״ במעשיו? אי סלקא…״

    8. קטע 819 מילים

      נפתחת ב״ומאחר דנפקא לן מאתך״, ״לחיות זרע״ למה…״

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״טהורין אבל לא טמאין. ומי הוו טמאין…״

      חכמים: שמואל.

    10. קטע 1023 מילים

      נפתחת ב״מנא הוו ידעי? כדרב חסדא. דאמר רב…״

      חכמים: רב חסדא.

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״רבי אבהו אמר, אמר קרא: (בראשית ז,…״

      חכמים: רבי אבהו.

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״אמר מר: והכל קרבו עולות. עולות אין,…״

    13. קטע 1333 מילים

      נפתחת ב״והתניא אבל שלמים לא ״כי אם עולות]…״

    14. קטע 1432 מילים

      נפתחת ב״מ"ט דמ"ד קרבו שלמים בני נח דכתיב…״

      חכמים: רב לגבי.

    15. קטע 1522 מילים

      נפתחת ב״מ"ט דמ"ד לא קרבו דכתיב (שיר השירים…״

    16. קטע 166 מילים

      נפתחת ב״ומר נמי הכתיב ומחלביהן משמניהן [דידהו]…״

    17. קטע 1710 מילים

      נפתחת ב״ומר נמי הכתיב עורי צפון [ההוא] בקיבוץ…״

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״והא כתיב (שמות י, כה) ויאמר משה…״

      חכמים: רבה.

    19. קטע 1917 מילים

      נפתחת ב״והא כתיב (שמות יח, יב) ויקח יתרו…״

    20. קטע 2050 מילים

      נפתחת ב״הניחא למ"ד [יתרו] אחר מתן תורה היה…״

    21. קטע 2133 מילים

      נפתחת ב״כתנאי (שמות יח, א) וישמע יתרו כהן…״

    22. קטע 2234 מילים

      נפתחת ב״ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא]…״

    23. קטע 2337 מילים

      נפתחת ב״נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו…״

    24. קטע 2429 מילים

      נפתחת ב״אמרו לו מבול של מים אינו מביא…״

    25. קטע 2544 מילים

      נפתחת ב״ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם…״

    26. קטע 2635 מילים

      נפתחת ב״ר"א אומר קריעת ים סוף שמע ובא…״

    27. קטע 2724 מילים

      נפתחת ב״מאי שנא התם דאמר (ליה) (יהושע ה,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף קט״ז ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026