בוני התלמוד

    מסכת זבחים דף ס״ג עמוד א׳

    פרק ו׳ - קדשי קדשים

    Also cited as: Zevachim 63a, Chapter 6 Kodshei Kodashim

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ה"ג אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח שהיה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע - כל כבשים גדולים וקטנים שהיו שם היה להן שיפוע שלש אמות לאמה גובה חוץ מכבש הגדול של מזבח שעולין בו במשא איברים כבידים והוא חלק צריך שיהא משופע ביותר ונוח לעלות לכך האריכוהו ל"ב שיפוע לט' אמות הרי לכל אמה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע כשתתן לכל אמה שלש ומחצה הרי ל' ואחת ומחצה תן עוד ט' אצבעות וט' שלישי אצבע הרי י"ב אצבעות שהן ג' טפחים והן חצי אמה:

    מתני' היו נקמצות בכל מקום - ואין טעונין צפון:

    לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה - דכתיב לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם וגו' וסמיך ליה בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו (במדבר י״ח:י׳):

    ליום ולילה עד חצות - דילפינן ממנחת לחמי תודה:

    גמ' שכן מצינו בסילוק בזיכין - שהן אזכרה למנחת לחם הפנים כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה (ויקרא כד) ומתירין את הלחם וסילוקן מעל שלחן הפנים שבהיכל במקום קמיצה דמנחות הנקמצות:

    ממקום שרגלי הזר עומדות - לעיל קאי והביא הזר אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו משמע ממקום שהבעלים עומדין שם וקס"ד השתא לאסור בין האולם קאתי שאין זר נכנס לשם:

    שיחזיר - הקומץ לתוך השירים ולא אמרי' כבר נפסלה:

    לא נצרכא - הא ממקום רגלי הזר דקאמר:

    אלא להכשיר - דלא ליבעי על ירך המזבח צפונה אלא כל מקום דריסת רגלי ישראל כשר לקמיצה וכל שכן עזרת כהנים והיכל:

    שכן כליל - והיכי הוה ילפינן מיניה וקרא למעוטי למה לי:

    מחטאת - אי לאו דמיעטה הוה ילפינן לה מחטאת:

    ופרכינן מה לחטאת שכן מכפרת כו':

    מכולהו - בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד:

    ה"ג מה לאשם שכן מיני דמים:

    מכולהו - בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד:

    מה הגשה בקרן מערבית דרומית - קודם קמיצתה מגיעתה בתוך כליה לקרן מערבית דרומית של מזבח כדלקמן:

    שנאמר ושחטו פתח אהל מועד וכו' - אלמא מדתלה הכשר עזרה לשלמים בפתח אהל מועד שמע מינה אהל מועד עיקר ועזרה טפל:

    ולא יהיה טפל חמור מן העיקר - דכיון דטפל חזי להו כ"ש עיקר:

    הקיפו עובדי כוכבים - למלחמה ויורים חיצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה:

    בקדש הקדשים - היכל במשמע:

    ואמאי - אם איתא דאמרי' לא יהא טפל חמור מן העיקר למה לי למיכתב האי קרא לאכשורי היכל לאכילת קדשים הא כתיב בהו בחצר אהל מועד ונימא לא יהא טפל חמור מן העיקר:

    אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו - דזילותא דרביה היא לעשות צרכי עבד לפניו לא יהא טפל חמור ליכא למימר דלאו חומרא היא אלא קולא וכן הדין שיהא טפל חמור מן העיקר:

    מתני' חטאת העוף היתה נעשית כו' - בגמ' יליף מנא ליה:

    בכל מקום היתה כשירה כו' - בגמ' פריך מאי קאמר:

    מלמטה - למטה מן החוט:

    חטאת - יליף בגמרא שהיא למטה:

    הגשות - של מנחות קודם קמיצתן כדכתיב והגישה ובגמ' יליף הא קרן מנא ליה:

    ושירי הדם - של חטאות החיצונות ובגמ' מפרש לה:

    ניסוך המים והיין - ששם היו שיתין ואי אפשר לנסך כי אם שם:

    ועולת העוף כשהיא רבה במזרח - דעיקר מקומן בקרן דרומית מזרחית כדמפרש טעמא בגמרא מפני שקרובה לבית הדשן לזרוק שם מוראה ונוצה כדכתיב והשליך אותה וגו' אל מקום הדשן (ויקרא א׳:ט״ז) וכשהיא רבה שם שיש כהנים הרבה באותו הקרן עסוקין בעולות ואין לזה מקום בסובב לעמוד שהעולה נעשית למעלה בא לו לקרן מערבית דרומית שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות שבית הדשן סמוך לכבש היה במזרחו של כבש ולדרומו של מזבח:

    זבחים 63 עמוד א

    1אמר רמי בר חמא: כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה, חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא.

    מתני׳ · משנה

    2מנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה, ונאכלות לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה, בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות.

    גמ׳ · גמרא

    3א"ר אלעזר: מנחה שנקמצה בהיכל כשירה, שכן מצינו בסילוק בזיכין.

    4מתיב רבי ירמיה: (ויקרא ב, ב) ״וקמץ משם״ ממקום שרגלי הזר עומדות.

    5בן בתירא אומר: מנין שאם קמץ בשמאל שיחזיר ויקמוץ בימין? ת"ל ״משם״ ממקום שקמץ כבר.

    6איכא דאמרי: הוא מותיב לה והוא מפרק לה; איכא דאמרי: א"ל ר' עקיבא לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך לא נצרכא אלא להכשיר כל העזרה כולה׃

    7סלקא דעתך אמינא הואיל ועולה קדשי קדשים ומנחה קדשי קדשים מה עולה טעונה צפון אף מנחה טעונה צפון׃

    8מה לעולה שכן כליל׃

    9מחטאת מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות׃

    10מאשם מה לאשם שכן מיני דמים׃

    11מכולהו מה לכולהו שכן מיני דמים׃

    12אלא איצטריך סד"א הואיל וכתיב ״(ויקרא ב״, ח) והגישה אל המזבח (ויקרא ו, ח) והרים ממנו בקומצו׃

    13מה הגשה בקרן מערבית דרומית אף קמיצה בקרן מערבית דרומית קא משמע לן׃

    14אמר רבי יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרים שנאמר ״(ויקרא ג״, ב) ושחטו (אותו) פתח אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר׃

    15מיתיבי רבי יוחנן בן בתירה אומר מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ת"ל (במדבר יח, י) בקדש הקדשים תאכלנו׃

    16ואמאי נימא בחצר אהל מועד יאכלוה ולא יהא טפל חמור מן העיקר׃

    17הכי השתא התם עבודה דאדם עובד במקום רבו אמרינן לא יהא טפל חמור מן העיקר אכילה דאין אדם אוכל במקום רבו לא יהא טפל חמור מן העיקר לא אמרינן:

    מתני׳ · משנה

    18חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית ובכל מקום היתה כשירה אלא זה היתה מקומה ושלשה דברים היתה אותה קרן משמשת מלמטה ושלשה מלמעלה מלמטה חטאת העוף והגשות ושירי הדם׃

    19ומלמעלן ניסוך היין והמים ועולת העוף כשהיא רבה במזרח׃

    20כל העולין למזבח עולין דרך ימין,׃

    תוספות

    כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה - למ"ד (לעיל זבחים דף נח:) כוליה מזבח בדרום קאי יש תימה על מזבח הנחשת למ"ד גובהו עשר לא משכחת לכל היותר כי אם כ' אמות לט' אמות דחצר שלפני המשכן חמשים אמה כ"ה אמות חצי החצר וה' אמות מקום מזבח פש ליה כ' אמה עד כותל דרומי כי מטי כבש עד הכותל לא משכחת לאמה אלא שתי אמות וטפח ואצבע ושליש אצבע והוה ליה הילוך על ידי הדחק כדמוכח בשבת (דף ק.) ובעירובין (דף נח:) במתלקט עשרה מתוך ארבע דהוי רשות היחיד ולמ"ד דמזבח רחב עשר אמות לא הוו אלא ט"ו אמה עד הכותל ורבי יוסי דאמר לעיל (זבחים דף נט:) מזבח גבוה עשר אמות ורחב חמש לטעמיה דאמר כוליה מזבח בצפון קאי והיה משוך כל כך לצד צפון עד דמשתיירי ל"ב אמה לכבש ומיהו א"כ לא היה כלל מן המזבח לפני פתח המשכן אי מזבח משוך יותר מכ"ה אמה דמסתמא משכן הוה כמו בית עולמים דגחלי יום הכיפורים צריך לפני ה' ולרבי יהודה דאמר עשר רחבו יש לומר דלדידיה שלש אמות קומתו ולא יותר כדתניא לעיל (זבחים דף נט:):

    חוץ מכבשו של מזבח שהיה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא - זו היא גירסת הקונטרס ומכוון חשבון לט' אמות של מזבח ורבותיו גורסים ג' אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע בזכרותו ופירש בקונטרס דלחשבון זה לא היה ראש הכבש שוה לראש המזבח אלא נמוך ממנו רביע אמה דלחשבון גובה ט' יש לכבש יותר מל"ב אמה ולא דק בקונטרס דאין גבוה אלא חומש אמה חסר משהו והקשה בקונטרס הרי אמרה תורה לא תעלה במעלות על מזבחי ותירץ רבי נתן מדודיא דבפרק שתי הלחם (מנחות צז:) אמרינן דאמה של [יסוד] גובה באמה בת חמשה ולפירוש הקונטרס [קשה] דנמצא ראש הכבש גבוה מראשו של מזבח ומיהו אין לחוש אי נמי לפירוש הקונטרס אמות של כבש לפי אמות של מזבח:

    שכן מצינו בסילוק בזיכין - ולא שייך למימר כאן טעם אחר ולא יהא טפל חמור מן העיקר כדקאמר בשלמים דשלמים תלאן הכתוב בפתח אהל מועד ואם תאמר ל"ל טעמא דבזיכין אמאי ס"ד למיפסל לפי מה שפירש בקונטרס לעיל ספ"ק (דף יד.) מודה ר"ש בחטאות הפנימיות דעבודה שאין יכול לבטלה משום דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל דמשמע דאי לאו הכי היה יכול לשחוט בהיכל אע"ג דחטאת בעי צפון ואם כן קמיצה תתכשר וי"ל דסלקא דעתך לפסול דדרשינן מקום שרגלי הזר עומדות להכשיר כל מקום שזר יכול לעמוד דה"א לפסולי היכל קאתי שאין זר יכול לעמוד שם סלקא דעתך אמינא אף מנחה טעונה צפון לכך אתא קרא דממקום שרגלי הזר עומדות להכשיר כל מקום שזר יכול לעמוד אפי' בדרום אבל אין לפרש דדריש דרום מטעם דאין זר יכול לעמוד בצפון חדא דלעיל בפרק ב' (זבחים דף כ.) מוסיף אף מקום דריסת רגלי ישראל דחשוב צפון ועוד אפי' למ"ד מרחק צפון לא מסתבר שיהא זר אסור בצפון כנגד המזבח אלא מדרבנן מעלה בעלמא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' כל כבשי כבשים - עיין תשובת מעיל צדקה סימן כח:

    תוס ד"ה חוץ וכו' ותירץ ר' נתן וכו' - עיין בתשובת מהר"ם בר ברוך דפוס פראג סימן רל"ט ועיין בערוך ערך כבש. ועיין מנחות דף מא ע"ב תוספות ד"ה ד' בגודל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף ס״ג עמוד א׳

    מסכת זבחים דף ס״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־315 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: זבחים דף ס״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026