לשון סורסי למה אלא או לשון הקודש או לשון יוני — הוא לשון צח וסורסי לשון נלעג הוא:
פרסי — לשון נאה מארמי בארץ ישראל הסמוכה ליון נקט יוני ובבל הסמוך לפרס נקט לשון פרסי:
חכמת יונית — בני פלטין הקרובים למלכות מספרין בה:
עיני עוללה לנפשי — לא גרסינן מאי דכתיב כלומר כך אמר רבן שמעון קורא אני על עצמי המקרא הזה שיש עלי לעולל עיני בבכי ודמעה מכל משפחות העיר:
ילדים — בחורים:
המספר קומי — לפנים במצח:
מדרכי האמורי — שמספרים מלפניהם ומשיירין בלורית מאחריהן ל"א דרך רומיים לגלח שער שלמעלה מן האוזן בתשובת הגאונים:
לספר — מרקא בין ישראל לעובדי כוכבי' וצריכה שימור:
בארור — כדתניא לעיל ארור ישראל שיגדל חזירים:
בבל — שם המדינה ועיר אחת שבה נקראת נהרדעא ואותה העיר סמוכה לספר ואשמועינן רב נחמן דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאילו היא מארץ ישראל:
ניבי — ינייבי"ש ל"א ארבע שיני הכלב הארוכות שבהן נושך כך שמעתי (חולין דף נט.) (בבכורות):
שקילי טיבותיך — נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים (שלא קשרת את הכלב) מה שאתה מנחמני הבל:
כבר נד — ונעקר ממקומו:
מרחיקין את השובך — שלא יפסידו תבואה ופירות שסביב העיר:
כרסייהו בחמשים מליא — במה שהן מלקטות ומנקרות בקרקע מלאין בחמשין אמה הלכך לגבי אכילת תבואת עיר אין לחוש ביותר:
בישוב כרמים — שהולך מכרם לכרם עד למרחוק:
בדידיה — שאותן שובכין שלו ומשום יוני שובכין שלא ילכדו בפחין אין לחוש דשלו הן אבל יש לחוש ליוני הישוב שבאין דרך השובכין למרחוק:
