2א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דבר תורה גזילה הנשתנית, חוזרת בעיניה. שנאמר: ״(ויקרא ה״, כג) ״והשיב את הגזלה אשר גזל״ מכל מקום. ואם תאמר: משנתנו! משום תקנת השבים.

3ומי אמר ר' יוחנן הכי?! והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור!

4אמר להו ההוא מדרבנן ורבי יעקב שמיה: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים, דהוה ליה שינוי החוזר לברייתו.

ברייתא

5תנו רבנן: הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן. והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו.

6אמר רבי יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו. דתניא: מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו: ריקה! אם אתה עושה תשובה, אפילו אבנט אינו שלך! ונמנע ולא עשה תשובה. באותה שעה אמרו: הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו אין מקבלין מהם, והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו.

7מיתיבי: הניח להם אביהם מעות של רבית, אע"פ שהן יודעין שהן רבית אין חייבין להחזיר. אינהו הוא דלא, הא אביהם חייב להחזיר.

8בדין הוא דאביהם נמי אינו חייב להחזיר; והא דקתני בדידהו משום דקא בעי למתני סיפא: ״הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם״, תנא רישא נמי בדידהו.

9ומפני כבוד אביהם חייבין להחזיר? אקרי כאן: (שמות כב, כז) ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך?!

10כדאמר רב פנחס: בשעשה תשובה; הכא נמי, בשעשה תשובה. אי עשה תשובה, מאי בעי גביה? איבעי ליה לאהדורי! שלא הספיק להחזיר עד שמת.

11תא שמע: הגזלנים ומלוי ברבית, אע"פ שגבו מחזירין.

12גזלנין מאי ״שגבו״ איכא? אי גזול גזול, ואי לא גזול לא גזול! אלא אימא: הגזלנין, ומאי ניהו מלוי רביות; אע"פ שגבו מחזירין! אמרי: מחזירין, ואין מקבלין מהם.

13אלא למה מחזירין? לצאת ידי שמים.

14ת"ש הרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה, ומחזירין למכירין!

15אמרי: מחזירין, ואין מקבלין מהם. ואלא למה מחזירין? לצאת ידי שמים. אי הכי, אמאי תשובתן קשה?

16ועוד, אימא סיפא: ושאין מכירין יעשה בהן צרכי ציבור, ואמר רב חסדא: בורות, שיחין ומערות! אלא לא קשיא; כאן קודם תקנה, כאן לאחר תקנה.

17והשתא דאמר רב נחמן: בשאין גזילה קיימת אפילו תימא אידי ואידי לאחר תקנה; ולא קשיא,׃

תוספות

ותנן לא הספיק ליתנו לו כו' - תימה דלא מייתי מתני' דבהמה והזקינה עבדים והזקינו דמשלם כשעת הגזילה לקמן (בבא קמא דף צו:) ואפי' ר"מ לא פליג אלא בעבדים דליכא למימר דלדבריהם דרבנן קאמר להו כדבעי למימר לקמן (בבא קמא דף צה.) דהא ר"מ אית ליה דשינוי קונה גבי נותן צמר לצבע (לקמן בבא קמא ק:) ועוד הא קתני גזל מטבע ונסדק משלם כשעת הגזילה (לקמן בבא קמא צו:) וי"ל דכל הני הוי מצי למימר דהוה סתם ואח"כ מחלוקת דפליגי לקמן (בבא קמא ק:) ר"מ ור"י בצבעו לו אדום וצבעו שחור ואע"ג דטעמא דר' יהודה לא משום דסבר שינוי אין קונה כמו שאפרש לקמן מ"מ היינו יכולים לדחות כן אבל ההיא דלא הספיק ליתנו אין לדחות דאפי' הוי סתם בחדא מסכת ומחלוקת במסכת אחריתי אית ליה לר' יוחנן הלכה כסתם משנה:

בימי רבי נשנית משנה זו - אור"ת דלא לפניו ולא לאחריו אלא לדורו דוקא תקן משום מעשה שהיה ולא לדורות הבאין דהא מעשים בכל יום שמקבלים מן הגזלנים ודנין דיני גזילות כי ההוא דגזל פדנא דתורא לקמן (בבא קמא דף צו:) וההוא נרשאה דגנב סיפרא (לקמן בבא קמא דף קטו.) וההוא רעיא דבפ"ק דב"מ (דף ה.) ונסכא דרבי אבא (ב"ב דף לג:) ואמר נמי באיזהו נשך (ב"מ דף סא:) דרבית קצוצה יוצאה בדיינין ולכך לא פריך לקמן אלא מברייתות דהוה שונה ר' חייא שהיה תלמידו של רבי ולא הקשה ממתני' דקתני משלם כשעת הגזילה לפי שהמשניות היו קודם רבי אלא שרבי סדרם אבל ברייתות היה שונה ר' חייא מה שהיה מוסיף רבי על המשניות ור"י אומר דממתני' לא ה"מ למפרך דלא תקן רבי דאין מקבלים אלא מאותן בני אדם שרוב עסקם ומחייתם בכך והיו ניזונים בגזל ורבית ומתפרנסים בכך כל ימיהם כדקתני הגזלנין ומלוי ברבית דמשמע שאומנותם בכך וכן רועים וכל הנהו דמייתי אבל ממתניתין לא פריך שלא עשו תקנה מלקבל מאדם שגוזל ומלוה ברבית באקראי בעלמא אבל אין לפרש דלהכי לא פריך ממתני' משום דרבי לא תיקן אלא באותם שעשו תשובה וברייתא דמוכח. מינה מיירי בעבד תשובה מדקתני וחייבים להחזיר מפני כבוד אביהם מכ"מ ההיא דגזלנים ומלוי ברבית לא משמע דאיירי בעבדי תשובה ועוד שכל אדם יכול להערים שיעשה תשובה ויחזור מעצמו ולא יקבלו ממנו וכן ההיא דכל הכלים (שבת דף קכג:) דאמר ר' חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו וההיא דסוף אלו מציאות (ב"מ דף לג:) דקאמר בימי רבי נשנית משנה זו הכל מפרש ר"ת דלא נשנית. אלא לההוא דרא וכן ההיא דהוריות (דף יג:) ואין להאריך:

הא אביהם חייב להחזיר - ואם תאמר לצאת ידי שמים קאמר ויש לומר דדייק מדנקט לשון חייבין דהוה ליה למימר אין מחזירין דהוה משמע הא אביהן מחזיר לצאת ידי שמים:

אי עשה תשובה כו' - וא"ת ולימא כגון שלא קיבלו ממנו דאין מקבלין מהם וי"ל דאם החזיר ולא קיבלו ממנו לא מחייבין בנים להחזיר מפני כבוד אביהן דתו ליכא גנאי א"נ בדבר המסוים ומקבלין מהן מפני כבודו ומשני בשלא הספיק להחזיר עד שמת לפיכך חייבים בנים להחזיר מפני כבוד אביהן ומקבלין מהן דלא שייכא תקנה גבי בנים ועי"ל מאי בעי גביה דאיבעי ליה למוכרו או להוציא מתחת ידו ומדלא חשש לכבודו א"כ אמאי חייבין בנים להחזיר וכן צ"ל באיזהו נשך (ב"מ דף סב. ושם ד"ה תנאי) דשם לא יתכן לפרש בע"א. דפריך מהא ברייתא למ"ד רבית קצוצה אין יוצאה בדיינין דמשמע הא אביהן חייב להחזיר ומשני כי הכא ופריך אי עבד תשובה מאי בעי גביה ומאי קושיא אי רבית קצוצה אין יוצאה בדיינין אין חייב להחזירה אפילו לצאת ידי שמים כדמוכח התם דפריך מההיא דמייתי בסמוך הגזלנים ומלוי רביות אע"פ שגבו מחזירין ומשני תנאי היא ולא משני בבא לצאת ידי שמים כדמשני הכא בסמוך דכיון דדרשינן למיתה ניתן ולא להשבון או למורא ניתן ולא להשבון אפי' לצאת ידי שמים לא. מחייב ולא כפי' ריב"ן שפירש למורא ניתן הירא את ה' והחרד מיראתו ולא להשבון על פי ב"ד אלא צ"ל דהכי פריך מאי בעי גביה דכיון דלא חשש למוכרה ולהוציאה או להחזירה מפני כבודו תו לא מחייבי בנים משום כבוד אביהן:

לצאת ידי שמים - בפרק איזהו נשך לא ה"מ לשנויי הכי למ"ד רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין דלדידיה אפי' לצאת ידי שמים לא מחייב כדפרישית וסוגיא דהכא כמ"ד רבית קצוצה יוצאה בדיינין אלא דתיקנו דאין מקבלין מדרבנן ולא שייך לשנויי הכא תנאי היא כדמשני התם דהנהו תנאי דהתם קדמו:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

דבר תורה כל שגזל ולא נשתנית הגזלה חוזרת בעינה ואפילו היה מגיע לגזלן הפסד גדול בכך כגון שגזל מריש ובנאו בבירה חייב לקעקע כל הבירה ולהחזירה אלא שמפני תקנת השבים תקנו חכמים בכל כיוצא בזה ליטול דמיה נשתנית הגזלה בידו שנוי שאינו חוזר כבר בארנו שקנאה אף בלא יאוש ומשלם דמיה כשעת הגזלה:

אבדה הגזלה או נשרפה או כל שאין הגזלה קיימת מכל מקום דבר תורה חייב להחזיר את דמיה וכן הדין אף מדברי סופרים אלא שכל שאין לו גזלה קיימת ובא הגזלן להחזיר את דמיה שלא מחמת תביעת הנגזל מדת חסידות שלא לקבל מהם אלא יאמר לו שאחר שאינה בעולם אינו רוצה בתשלומיה והרי הוא מוחל כדי להדריך את הרשעים לתשובה ואם קבלו שלא בהפצר אין רוח חכמים נוחה הימנו וכן הדין במלוי ברבית שהחזירו שאין מקבלין מהם בלא סרהוב אלא אם כן היה דבר המסויים היתה הגזלה קיימת שאמרו עליה שחייב להחזיר ומקבלין מהם בלא שוב סרהוב לא סוף דבר בגזלן עצמו אלא אף מיורשיו וכן ברבית מעתה הניח להם אביהם מעות של רבית אע"פ שהם יודעים שהם של רבית אין חייבין להחזיר הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר שלא עשו תקנה אלא בגזלה שאינה קיימת וגדולי המחברים פסקו ברבית שאף דבר המסויים אין חייבין להחזיר אלא מפני כבוד אביהם ודוקא בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת אבל אם לא עשה תשובה אין חוששין לכבודו ואפילו דבר המסויים אין מחזירין ומכל מקום מלוי ברבית עצמם מחזירין לצאת ידי שמים אלא שאין מקבלין מהם אלא אחר ההפצר:

רועי בהמה דקה הרי הם כגזלנים מפני שמרעים בהמותיהם בשדות אחרים וכן גבאים של מלכות מפני שנוטלים יתר על הראוי וכן המוכסים ותשובתם של אלו קשה מפני שיש בידם גזל של רבים ומכל מקום כל שהגזלה קיימת מחזירין לאותם שמכירים שגזלום ושאין מכירין יעשה בהם צרכי צבור כגון בורות שיחין ומערות כמו שיתבאר ואם אין גזלה קיימת מחזירין למכירין לצאת ידי שמים ואין מקבלין מהם ושאין מכירין פטורין מכל וכל:

קצת חכמי הצרפתים פרשו שכל אלו שאמרו אין חייבין להחזיר או שאין מקבלין מהם לא נאמר אלא באותו הדור שבו נתקנה זו אבל בשאר הדורות שאחריהם הרי מצינו בתלמוד כמה מעשים שכופין הגזלנין לשלם וחכמי הראשונים פרשו שכל אותם המעשים במי שאינו רוצה לשוב ומה שנאמר כן בשרוצה לשוב אבל כל שאינו שב ברצונו אלא שזה תובעו בבית דין חייב להחזיר והוא מה שאמרו במשנתנו משלם כשעת הגזלה:

גדולי המפרשים כתבו שזה שאמרו גזלה קיימת הוא הדין אם יש בידו דבר מחמת הגזלה או שנשתרש ממנה בדבר שעדיין הנאתו קיימת אע"פ שאין בידו גזלה עצמה שהרי רועים אין גזלה קיימת ומכל מקום הואיל ויש שם דבר מחמת הגזלה הרי היא כגזלה קיימת:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא קמא דף צ״ד עמוד ב׳

מסכת בבא קמא דף צ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 17 קטעים ממוספרים, כ־344 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא קמא דף צ״ד ע״ב

פתיחה בקורא