בוני התלמוד

    מסכת בבא קמא דף קט״ז עמוד ב׳

    פרק י׳ - הגוזל בתרא

    Also cited as: Bava Kamma 116b, Chapter 10 HaGozel Batra

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    דורמסקנין - פרושים לשון מורי. לשון אחר אדרופיי"ש ועשב הוא הנאכל בשלקות קדירה:

    לטורפה - לבזזה ונתפשרו עמהן בממון:

    תייר - מראה להם הדרך:

    אף לפי נפשות - שטעות הדרך במדבר סכנת נפשות היא:

    ולא ישנו ממנהג החמרים - שאם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות עושין:

    בכוסיא - בפשיעה:

    אין שומעין לו - שמא לא יקח החמור והם לא התנו אלא כדי שיקח החמור ויהיה מוסר נפשו לשמור עמהן בלילות מן החיות וליסטים:

    קא מנטר ליה - ואפילו אם יאמר האחד אני יכול לשמור יפה אבל שנים איני יכול לשמור:

    קמ"ל - דאמרי ליה לא כ"ש דהשתא מסרת נפשך טפי:

    מחשבין לפי משוי - אם השליך זה מאה ליטרין זהב ישליך זה מאה ליטרין ברזל:

    בניסן - שגדל הנהר מהפשרת שלגים ומן הגשמים מרחקים חד אשלא מלא חבל משפת הנהר לתוך המים ובתשרי שהמים חסרים והספינה גוששת אצל שפת הנהר רגילים להתרחק לתוך עומק המים תרי אשלי:

    ואזל היאך בניסן למקום תשרי - באמצע המים ומתוך שהנהר גדול וחזק נטבעה:

    הציל לאמצע - כל אחד מכיר את שלו ונוטל:

    אי שיכולים - בעלים להציל לא אייאוש ואפי' אמר לעצמו גזלן הוא:

    הכא בשותף - ובין יכולים להציל ובין אין יכולין להציל:

    וכגון זה - במקום איבוד ממון:

    שותף חולק - ואפי' לא ירצה חבירו:

    אמר פליג - ומעכב חלקו את מה שהציל:

    לא אמר לא פליג - ושפיר עבד דמסר נפשי' אעיסקא דתרוייהו הואיל והוא שותף עמו אורחיה למטרח אכולה עיסקא:

    בפועל - שהיה שכיר לבעלי ספינה וכשאין יכולין להציל:

    הדר ביה - וזכי מהפקירא:

    רב אשי אומר - לעולם באיניש דעלמא וכגון דיכולין להציל ע"י הדחק:

    מתני' ונטלוה מסיקין - אנסין גזלוה מן הגזלן:

    מכת מדינה היא - דאנסוה ארעתא דאחריני ודהאיך:

    ואם מחמת הגזלן - מפרש בגמרא:

    גמ' צלצל - ארבה גזלן הוא שאוכל תבואות כל אדם:

    דאחוי אחויי - שלא גזלה הוא עצמו אלא שמע מבית המלך שמבקשין לגזול שדות והראה להם טלו קרקע זו של פלוני:

    בבא קמא 116 עמוד ב

    1להביא כרוב ודורמסקנין לחולה, והלך ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם!

    2א"ל מי דמי?! התם עביד שליח שליחותיה, הכא לא עביד שליח שליחותיה.

    ברייתא

    3ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר, ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון, ואין מחשבין לפי נפשות.

    4ואם שכרו תייר ההולך לפניהם מחשבין אף לפי נפשות; ולא ישנו ממנהג החמרין.

    5רשאין החמרין להתנות שכל מי שיאבד לו חמורו יעמיד לו חמור אחר. בכוסיא אין מעמידין, שלא בכוסיא מעמידין לו. ואם אמר: ״תנו לי, ואני אשמור״ אין שומעין לו.

    6פשיטא! לא צריכא, דאית ליה חמרא אחרינא. מהו דתימא: הא קא מינטר ליה; קמ"ל שאני נטירותא דחד מנטירותא דבי תרי.

    ברייתא

    7ת"ר ספינה שהיתה מהלכת בים; עמד עליה נחשול לטובעה, והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי, ואין מחשבין לפי ממון; ולא ישנו ממנהג הספנים.

    8ורשאין הספנים להתנות, שכל מי שאבדה לו ספינה יעמיד לו ספינה אחרת. אבדה לו בכוסיא אין מעמידין, שלא בכוסיא מעמידין לו. ואי פירש למקום שאין הספינות הולכין אין מעמידין.

    9פשיטא! לא צריכא, דבניסן מרחקי חד אשלא, ובתשרי מרחקי תרי אשלי, וקא אזיל ביומי ניסן למקום תשרי; מהו דתימא: דוושיה נקיט ואזיל, קמ"ל׃

    ברייתא

    10ת"ר שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד גייס וטרפה, ועמד אחד מהן והציל הציל לאמצע. ואם אמר: ״אני אציל לעצמי״ הציל לעצמו.

    11היכי דמי? אי דיכול להציל, אפילו סיפא נמי לאמצע! ואי דלא יכול להציל, אפילו רישא נמי לעצמו!

    12אמר רמי בר חמא: הכא בשותפין עסקינן, וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו; אמר פליג, לא אמר לא פליג.

    13רבא אמר: הכא בפועלין עסקינן, וכרב דאמר רב: פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום.

    14וכמה דלא הדר ביה כברשותיה דבעל הבית דמי, וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא, דכתיב: ״(ויקרא כה״, נה) ״כי לי בני ישראל עבדים״ ולא עבדים לעבדים.

    15רב אשי אמר: כשיכול להציל ע"י הדחק. גלי דעתיה לעצמו, לא גלי דעתיה לאמצע.

    מתני׳ · משנה

    16הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין, אם מכת מדינה היא אומר לו: ״הרי שלך לפניך״; אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר.

    גמ׳ · גמרא

    17אמר רב נחמן בר יצחק: מאן דתני ״מסיקין״ לא משתבש, ומאן דתני ״מציקין״ לא משתבש. מאן דתני ״מציקין״ לא משתבש, דכתיב: ״(דברים כח״, נג) ״במצור ובמצוק״.

    18ומאן דתני ״מסיקין״ לא משתבש, דכתיב: ״(דברים כח״, מב) ״יירש הצלצל״ ומתרגמינן: יחסניניה סקאה.

    19אם מחמת הגזלן חייב. היכי דמי? אילימא דאנסוה לארעא דידיה ולא אנסוה כולי ארעתא, הא מרישא שמעת מינה: אם מכת מדינה היא כו', אי לא לא!

    20לא צריכא, דאחוי אחוויי. לישנא אחרינא: הב"ע כגון דאנסוה עכו"ם ואמרי ליה אחויי ארעתיה, ואחוי ההוא בהדייהו.

    21ההוא גברא דאחוי אכריא דחטי דבי ריש גלותא. אתא לקמיה דרב נחמן, חייביה רב נחמן לשלומי. יתיב רב יוסף אחוריה דרב הונא בר חייא, ויתיב רב הונא בר חייא קמיה דרב נחמן, א"ל רב הונא בר חייא לרב נחמן: דינא או קנסא?

    22א"ל מתניתין היא, דתנן: אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה; ואוקימנא דאחוי אחוויי. בתר דנפק, א"ל רב יוסף לרב הונא בר חייא: מאי נפקא לך מיניה׃

    תוספות

    להביא כרוב ודורמסקנין לחולה - שכרוהו בשביל החולה יותר ממה שהיה ראוי לשוכרו דהכי משמע לשון נותן לו שכרו משלם וצ"ל דמיירי כגון דליכא למימר משטה אני בך שהוא מפסיד במקום אחר כיוצא בזה:

    ורשאים החמרים להתנות ביניהם - פירוש רשאים להסיע ממון אם כבר עשו תנאי קודם כמו ורשאין בני העיר להסיע על קצתן דב"ב (דף ח:):

    יחסנינה סקאה - פי' בקונ' ארבה כמו [ומעלה את] הסקאין דבתענית (דף ו.) שהוא מין ארבה ואין נראה לר"ת דלשון ירושה ואחסנתא משמע דאבני אדם איירי ונטלוה מסיקין נמי איירי בבני אדם ונראה שהאויב קרי סקאה שעולין ומכסין את הארץ כדכתיב (שמות י׳:ה׳). והנה כסה את עין הארץ ועל שם כך נקרא צלצל שמכסה כל הארץ כצל כמו הוי ארץ צלצל כנפים (ישעיהו י״ח:א׳) ר"ת ונראה דירושה שייכא שפיר בעופות וחיות כמו וירשוה קאת וקפוד (שם לד):

    הא מרישא שמעי' מינה - תימה דבכמה מקומות איכא הכי שכופל דבריו וי"ל דדייק מדה"ל למיתני ואם לאו חייב מדקתני ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר משמע דמילתא באפי' נפשה היא:

    לא צריכא דאחוי אחויי - וחייב משום דינא דגרמי כדמשמע לקמן בשמעתין דקאמר זיל לגביה ר' שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן פדת דדאין דינא דגרמי וחייבוהו ממתניתין ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ותימה לרשב"א דלעיל בהגוזל קמא (בבא קמא דף ק. ושם) לא משכחת דר"מ דאין דינא דגרמי אלא ברייתא דמחיצת הכרם שנפרצה דלא שמעינן דאתא כר"מ אלא מכח ההיא משנה דהמסכך ואמאי לא מייתי התם ממתני' דהכא דמחייבינן בדינא דגרמי ואומר ר"י דלא ניחא ליה לאתויי ממתניתין דהכא דלא קתני בה בהדיא דאחוי אלא מיתורא דמתני' מוקי לה הכי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    כל מה שהציל הציל לאמצע - תוספתא: שיירה‪‬ שמחלו להן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו לשם פלוני מחלנו מחלו לו.

    הא דאמר רמי בר חמא בשותפי עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו. יש מפרשים דדוקא בשאינן יכולין להציל הא יכולין אפילו אחר לא דלא מצי פליג. ויש מפרשים אפילו ביכולין להציל דכל שהממון עומד בסכנה יכול לחלוק ולהציל עצמו והוא שאמר לשותפו או לעדים, וזה נראה יותר לפי הסוגיא, וכן פירש רש"י ז"ל בין יכולין להציל בין אינן יכולין להציל.

    ואחוי נמי הא בהדייהו - כלומר מיתורא דסיפא שמעינן הכי. ורישא מיהא דשמעינן מינה דאי מחמת הגזלן חייב לאו מדינא דהא קרקע אינה נגזלת ויכול לומר הרי שלך לפניך (לקמן בבא קמא קיז, ב) אלא כולה מתניתין דקנסא הוא. וכן אמרו בירושלמי (הלכה ו'): קנס קנסו בגזלן דגרסינן התם אמר רבי יוחנן והלא אין קרקע נגזלת ולמה חייב קנס קנסו חכמים בגזלן, וגרסינן רבי יהושע בן לוי אומר אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת רב אמר דו יכול מימר ליה את שרי עביטך מיניה. עוד אמרו שם בירושלמי נטלוה מסיקין מגזלן מחמת הנגזל מה דו יכול מימר הב לי דידי ומאן דבעי ייתי ויסב מיניה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף קט״ז עמוד ב׳

    מסכת בבא קמא דף קט״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־465 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא קמא דף קט״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026