ולא יטיל בו יותר מג' חובין — דרך הסורקים לתת לולאות של טוי במחט לאורכו של בגד שמותחו בהן כשהוא נסרק וחובטו במקלות וכשנגמר ובולטין אותו מקום הלולאות שנמתח שם משוה אותן ונוטל אותן הקצועים לעצמו כדאמר לקמן ואשמועינן תנא שלא יתפרם לאותן לולאות בחזקה כדי שלא יכול למתחו יותר מדאי אלא ג' חבין יפיינ"ץ בלעז ג' תפירות במחט:
ומשויהו — מקום הבליטות שנמתח שם נוטל במספרים:
אפילו עד טפח — ליטול ממנו רצועות רחבות טפח:
אלימי — גסין שנים:
גלימא — טלית העשויה לכל יום וכשהוא סורק לשתיו נוחה ליקרע מהר:
סרבלא — עשוי. לכבוד ולנוי וכשהוא סורק לשתיו נאה יותר:
ה"ג אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי תרי — מנהג תופר אומן להוליך ולהביא המחט בבגד קודם שימשוך כל החוט וקא מבעיא ליה הנך ג' חוטין דקתני מי חשיבא הולכה והובאה חד דהוו להו ג' הולכות וג' הובאות א"ד הולכה והובאה תרי חשיב להו:
גלימא משויהו לארכו — כדפרישית לעיל:
המיונא — אינו נראה אלא שני ראשיה התלויין לכך משוה לרחבה ב' ראשיה התלויין:
אירין — דרך הגרדי להניח צמר בקנה של ערב כדי שלא יצא הערב מן הקנה לכאן ולכאן והוא של בעה"ב:
נירין — ליציי"ץ:
פקעיות — לוישיי"ל:
פונקלין — טריימ"ש שעושין ליריעות הנארגות מעומד ואין עושין להו קנה כדרך הגרדין:
בגד מנומר — כלומר אפילו מנומר בצבעים הרבה אע"פ שרגלים לדבר שגנב הצמר מן בגדים שארג לוקחין מהן דקנינהו בשינוי:
טווי אריג — והיינו אירין דאמרן לא יקח אם טלאן הגרדי לוקחין דקנינהו בשינוי:
ארוג מבעי — הא ה"ל טווי קודם לאריג:
תיכי — שרשרות שרימ"ש דלא טוואן קודם לכן:
אותות — כשמביאין לו בגד לצבוע חותך ממנו מעט לפני בעליו לידע אם יקלוט את הצבע ופעמים שמעכבו אצלו ושכחו בעלים:
דוגמאות — שמביאין לו הבעלים צמר לצבוע ומביא עמו מעט צמר צבוע ואומר כזה צבע לי:
תלושי צמר — שתלש מן הגיזה הצמר מעט מעט:
אבל לוקחין ממנו בגד צבוע — דבגד שלם לא גנב ואי נמי גנבו קנייה בשינוי:
טווי ובגדים — והנך דוגמאות שטוואן או עשה מהן בגדים לוקחין:
השתא טווי שקלינן בגדים מבעיא — הא אין בגדים אא"כ טוואן:
נמטי — לבדין פליטר"ש בלע"ז ואין שם טווי:
הקיצועין — רונייור"ש בלע"ז שמקצע מן העור סביב:
והתלושין — צמר התלוש מן העור:
צמר העולה מן שטף המים שלו — דדבר מועט הוא ואפקורי מפקר ליה:
קצרא שמיה וקצרא שקיל ליה — הכובס נקרא קצרי בלשון ארמי וקצרא שהוא מקצר מן הבגד איהו שקיל ליה ודידיה הוא:
הכל עולין למנין תכלת — אותן שלשה חוטין אם לא קצרן הכובס עולין למדת מלא קשר גודל שצריך להרחיק את תכלת של ציצית משפת הבגד במסכת מנחות (דף מב.):
קפיד עלייהו — ונוטלן:
מלא המחט — מלא אורך המחט:
וחוץ למחט — שכל זמן שאין מן החוט אלא מלא המחט מצומצם אין יכול לתוחבו בבגד: בברייתא גרסינן ומטלית שהיא פחותה מג' על ג':
לסיכתא — חבין שפירשנו למעלה:
פחות מכאן למאי חזי — הא אין יכול להפוך המחט ולתוחבו:
מגירה — שייר"ה בלע"ז וסכין הוא שיש בו פגימות הרבה וקוצצת מהר:
הנפסק במגירה — פסקי עצים שהעץ ארוך ופוסקו:
מקדח — טרייד"א והיוצא משם דק כעפר:
רהיטני — פליינ"א:
והנגרר במגירה — דק דק שהיא משרת במקום חתך דק כעפר:
חד הוא דאיכא — ורבתי היא ומשרת שפאי גסין:
מסתתי אבנים — מרבע אותן ומחליק אותן:
מפסגי אילנות — כשיש בהן ענפים יותר מדאי קוצץ אחת מבינתים והיינו פיסוג לשון דילוג והרחבה:
ניקוף — שייך בהיגא כמו ונקף סבכי היער בברזל (ישעיהו י׳:ל״ד):
היגא — סנה:
ומנכשי זרעים — נוטלים ירקות מביניהם:
ועודרי ירקות — כשהן תכופות יותר מדאי נוטל אחת מבינתים כדי שיהא מקום להרחיב ולהתפשט:
היגא — סנה:
חזיז — שחת של תבואה חטין ושעורין בעודן ירק:
מתא מחסיא — מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב:
