מסכת בבא קמא דף פ״ד עמוד א׳

מאי עבדינן ליה — הא גברא קטילא הוא והוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה דהא אי משתכחי עדים זוממים פטורים דגברי קטילא בעו למקטל והלכך איהו נמי פטור והכי אמרינן באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף עח.):

יד ביד — גבי עד זומם כתיב ואשמועינן דאם העיד באיש פלוני שקיטע יד חבירו משלם ממון הניתן מיד ליד:

במקום נזק — ואע"פ שיש שם תשלומי הנזק משלם אף הצער ומקרא יתירא קדריש דהא כתיב כויה תחת כויה למה לי פצע תחת פצע וכויה וחבורה מדריש לקמן:

ואיכא איניש דלא מפנק כו' נפקא מינה — מפצע תחת פצע למיתב ליה היאך דביני ביני:

קיטע וקיטע היאך אני קורא כו' — וכי תימא הכא נשקול ממונא התורה אמרה משפט שוה:

הייא — מהר כמו אשור הייא במסכת שבת (דף קיט.):

אלא במזיק — עינו של מזיק שיימינן כמה הוא שוה לימכר עכשיו וכמה הוא יפה בלא עין והיינו ממש דקאמר עינו של מזיק נישומה תחת עינו של ניזק:

וחמור אין משלם אלא נזק — כדאמרינן בפ' ב' (דף כו.) איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:

והא קמחייבת ליה לינוקא — אתה חב ומריע לו שמוחל אתה על חבלותיו דהא תשלומין של תינוק הן ולא שלך כדתניא לקמן (בבא קמא דף פז:) קטנים יעשה להם סגולה:

דאלס — לעס וכסס:

כל הנישום כעבד — הואיל ודבר שאין קצוב הוא אין גובין אותו בבבל וטעמא מפרש לקמן:

דאי תפס — הכי אמר להו שומו ליה והיום או למחר אם יתפס משלו יעכבנו:

נזקי שור בשור — נזקי שור שבאו לו על ידי השור:

נזקי שור באדם — נזקין שבאו לשור על ידי אדם:

נזקי אדם בשור — אדם שהוזק על ידי שור דבעי למשיימיה כעבדא:

בבא קמא 84 עמוד א

1קטן שהרג את הגדול וגדול שהרג את הקטן, היכי קטלינן ליה? התורה אמרה: (ויקרא כד, כב) ״משפט אחד יהיה לכם״ משפט השוה לכולכם! אלא נשמה שקיל מיניה, נשמה אמר רחמנא נשקול מיניה; ה"נ נהורא שקיל מיניה, נהורא אמר רחמנא נשקול מיניה!

ברייתא

2תניא אידך, רבי שמעון בן יוחי אומר: ״עין תחת עין״ ממון. אתה אומר ממון, או אינו אלא עין ממש? הרי שהיה סומא, וסימא; קיטע, וקיטע; חיגר, וחיגר; היאך אני מקיים בזה ״עין תחת עין״ והתורה אמרה: ״משפט אחד יהיה לכם״, משפט השוה לכולכם?

3אמרי: ומאי קושיא? דלמא היכא דאפשר אפשר; היכא דלא אפשר לא אפשר, ופטרינן ליה! דאי לא תימא הכי, טרפה שהרג את השלם מאי עבדינן ליה?

4אלא היכא דאפשר אפשר; היכא דלא אפשר לא אפשר, ופטרינן ליה!

5דבי רבי ישמעאל תנא, אמר קרא: ״(ויקרא כד״, כ) ״כן ינתן בו״ ואין נתינה אלא ממון. אלא מעתה, (ויקרא כד, כ) ״כאשר יתן מום באדם״ הכי נמי דממון הוא?

6אמרי: דבי רבי ישמעאל קרא יתירא דרשי; מכדי כתיב: ״(ויקרא כד״, יט) ״ואיש כי יתן מום בעמיתו, כאשר עשה כן יעשה לו״; ״כן ינתן בו״ למה לי? ש"מ ממון. ״כאשר יתן מום באדם״ למה לי? איידי דבעי מיכתב ״כן ינתן בו״, כתב נמי ״כאשר יתן מום באדם״.

7דבי רבי חייא תנא, אמר קרא: ״(דברים״. יט, כא) יד ביד דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון אלא מעתה (דברים יט, כא) רגל ברגל נמי הכי הוא׃

8אמרי דבי רבי חייא קרא יתירא קא דרשי מכדי כתיב ״(דברים יט״, יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אי סלקא דעתך ממש יד ביד למה לי ש"מ ממון רגל ברגל למה לי איידי דכתיב ״יד ביד כתב נמי רגל ברגל״׃

9אביי אומר אתיא מדתני דבי חזקיה דתנא דבי חזקיה (שמות כא, כד) עין תחת עין נפש תחת נפש ולא נפש ועין תחת עין ואי סלקא דעתך ממש זימנין דמשכחת לה עין ונפש תחת עין דבהדי דעויר ליה נפקא ליה נשמתיה׃

10ומאי קושיא דלמא מימד אמדינן ליה אי מצי מקבל עבדינן ואי לא מצי מקבל לא עבדינן ואי אמדינן דמצי' מקבל ועבדינן ביה ונפק רוחיה אי מיית לימות מי לא תנן גבי מלקות אמדוהו ומת תחת ידו פטור׃

11רב זביד משמיה דרבה אמר אמר קרא ״(שמות כא״, כה) פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק ואי סלקא דעתך ממש כי היכי דלהאי הוי ליה צערא להאי נמי אית ליה צערא׃

12ומאי קושיא דלמא איכא איניש דמפנק אית ליה צערא טפי ואיכא איניש דלא מפנק לית ליה צערא למאי נפקא מינה למתבי ליה היאך דביני ביני׃

13רב פפא משמיה דרבא אמר אמר קרא ״(שמות כא״, יט) ורפא ירפא ליתן רפואה במקום נזק ואי סלקא דעתך ממש כי היכי דהאי בעי אסייא האי נמי בעי אסייא׃

14מאי קושיא דלמא איכא דסליק בשריה הייא ואיכא דלא סליק בשריה הייא למאי נפקא מינה למיתב ליה היאך דביני ביני׃

15רב אשי אמר אתיא תחת תחת משור כתיב ״הכא (שמות כא״, כד) עין תחת עין וכתיב ״התם (שמות כא״, לו) שלם ישלם שור תחת השור מה להלן ממון אף כאן ממון׃

16מאי חזית דילפת תחת תחת משור נילף תחת תחת מאדם דכתיב ״(שמות כא״, כג) ונתת נפש תחת נפש מה להלן ממש אף כאן ממש׃

17אמרי דנין נזקין מנזקין ואין דנין נזקין ממיתה אדרבה דנין אדם מאדם ואין דנין אדם מבהמה׃

18אלא אמר רב אשי (דברים כב, כט) מתחת אשר ענה יליף ליה אדם מאדם ונזיקין מנזיקין׃

ברייתא

19תניא ר"א אומר עין תחת עין ממש ממש סלקא דעתך רבי אליעזר לית ליה ככל הני תנאי׃

20אמר רבה לומר שאין שמין אותו כעבד א"ל אביי אלא כמאן כבן חורין בן חורין מי אית ליה דמי אלא אמר רב אשי לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק:

21ההוא חמרא דקטע ידא דינוקא אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל אמר להו זילו שומו ליה ארבעה דברים אמר ליה רבא והא אנן חמשה תנן א"ל לבר מנזק קאמינא אמר ליה אביי והא חמור הוא וחמור אינו משלם אלא נזק אמר להו זילו שומו ליה נזקיה והא כעבדא בעי למשיימיה אמר להו זילו שיימוהו כעבדא׃

22אמר להו אבוה דינוקא לא בעינא דזילא ביה מילתא אמרו ליה והא קא מחייבת ליה לינוקא אמר להו לכי גדיל מפייסנא ליה מדידי׃

23ההוא תורא דאלס ידיה דינוקא אתא לקמיה דרבא אמר להו זילו שיימוהו כעבדא אמרו ליה והא מר הוא דאמר כל הנישום כעבד אין גובין אותו בבבל אמר להו לא צריכא דאי תפס׃

24רבא לטעמיה דאמר רבא נזקי שור בשור ונזקי שור באדם גובין אותו בבבל נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור אין גובין אותו בבבל׃

25מ"ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דלא אלהים בעינן וליכא נזקי שור בשור ושור באדם נמי׃

תוספות

רב אשי אמר אתיא תחת תחת משור — ושאר. אמוראי סברי דאותה ג"ש לענין מיטב ואין להוציא מג"ש עין תחת עין מפשטיה דמשמע עין ממש אלא מדרשא אחריתא:

אלא בדמזיק — דס"ל לרבי אליעזר דהוי ככופר דמשלם דמי מזיק דרחמנא קרייה כופר אבל אתה לוקח כופר כו' ותנאי דלעיל ס"ל דדוקא בכופר משלם דמי מזיק משום פדיון נפשו:

זילו שומו ליה ד' דברים — היה סבור דאדם הזיקו ואותו קטן כל כך גדול היה דמכלמי ליה ומכלם:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

זילו שיימו ליה ארבעה דברים — סבור היה דאדם קטע ידו וקטן דכי מכלמי ליה מכלם הוי (לקמן בבא קמא סו, א) דאי לא בשת לא משתלם.

אי נמי אית ביה חסרון כיס ולא שכיח לא עבדינן שליחותייהו — ואיכא למידק, דבשמעתין קמייתא דסנהדרין (ב, ב) משמע דגזלות וחבלות בג' מומחין והודאות והלואות אפילו בג' הדיוטות, וזה תימה, דבכמה מקומות בתלמוד מצאנו שהיו דנין דיני גזילות בבבל בהגוזל קמא (צו, ב) גבי ההוא דגזל פדנא דתורי מחבריה ובהגוזל בתרא (צו, ב) גנב גלימא ונרשאה גנב ספרא, ופרק השואל (ב"מ קטו, א) ההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה ובפרק חזקת הבתים (ב"ב לח, ב) פלוני גזלנא הוא והרבה יש בגמרא. וי"ל דהתם גזילות שעל ידי חבלות קאמר שצריכין מומחין משום דלא שכיחי, אבל גזלנות בעלמא שכיחין ועבדינן שליחותייהו. והרי"ף ז"ל כתב מנהג שתי ישיבות אף על פי שאין גובין מנדין עד דמפייס לבעל דיניה. ובתוספות אמרו שאין מנדין על התשלומין דאם כן נקטינן בכובסיה דלשבקה לגלימיה הוא (עיין ב"מ קא, ב). ובשלהי פרק קמא (טו, ב) אמרינן גבי כלבא דאכיל אמרי משמתינן ליה עד דמסלק הזיקיה מדרבי נתן שאמר מנין שלא יעמיד אדם סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר ולא תשים דמים בביתך, אבל משום תשלומין לא משמתינן, ובכתובות בפרק אלו נערות כתבתי יותר זה בסוף הפרק וכן למעלה בפרק כיצד הרגל (יט, ב בד"ה ההוא חמרא) בסייעתא דשמיא.

סי' ר"מ בענין זה, ושם כתב שאר הראיות כמו כאן והשמיט הראיה מב"ב.

תלמוד בבלי · מפת הדף