מאי לאו ה"ה לנחלקה — וכיון דלענין פסול מפסלא לענין מקנה נמי שינוי הוא וקני:
פנים חדשות באו לכאן — לא זו היא לבינה הראשונה אלא זו לבינה אחרת שהוצרך תיקון וגיבול בפני עצמה ומשונה היא מהראשונים דאי אפשר לצמצם או גדולה או קטנה:
נסכא — פלטא של כסף:
הדר עביד להו נסכא — אם ירצה ושינוי החוזר לברייתו הוא והכא ליכא למימר פנים חדשות דאין אדם מקפיד על רבועה ותקונה אלא שתהא חתיכה בעלמא:
שחימי — שחורין כעין ישנים:
ועבדיה חדתי — שליבנה:
לא קני — שסופן לחזור ליושנן:
נעשה שינוי בידו וקנאו — לכך דאם טבח ומכר שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ואין משלם אלא כפל:
פדנא — תרגום של צמד בקר ופדן ארם על שם ששני ארמים היו ארם נהריים וארם צובה:
כרבא — חרישה:
דאמר הונא חברין עלאי דאנא ושבור מלכא — שמואל אחי בדינא:
מתני' בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך — דכקרקע דמי וברשותיה דמריה קיימי:
גזל מטבע ונסדק — שינוי הניכר הוא:
ונעבדה בה עבירה — נרבעת או נעבדה פסולה לקרבן כדתניא בשור שנגח ארבעה וחמשה (לעיל בבא קמא דף מ:):
שנפסלה מעל גבי המזבח — במום שאין ניכר כדוקין שבעין:
פטורין — דכל בהמות לאו למזבח קיימי:
גמ' אלא אפילו כחשה — דלא הוי שינוי כולי האי דלא אישתני כולי גופה:
איפכא תניא — רבי מאיר אומר כשעת הגזלה וחכמים אומרים בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך וקאמר רב הלכה כר' מאיר דמתניתין דהיינו רבנן דברייתא:
איפכא אתנייה — רבותיו:
ואב"א כי לא מפכינא — מתני' מקמי ברייתא:
חדא מקמי חדא — אבל חדא משנה מקמי תרתי ברייתא מפיך והכא תרתי איכא חדא הא דאמרן לעיל ברייתא איפכא תניא ואידך הא דתניא כו':
המחליף כו' — להכי נקט מחליף גבי בהמה ולא תנא מוכר כדנקט בשפחה דבהמה אינה נקנית בכסף עד שימשוך וכי משך דבר הנראה לעינים הוא אם ילדה אם לאו ואין כאן ספק אבל בחליפין מתוקמא כגון שלא משך בעל החמור את הפרה אלא בעל הפרה משך את החמור ונקנית הפרה אל בעל החמור במשיכת החמור בכל מקום שהיא כדתנן קדושין (ד' כח.) כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ולא ידעינן השתא אי כבר ילדה פרה בשעת משיכת החמור וברשות מוכר ילדה או לאחר משיכת החמור וברשות לוקח [ילדה]:
וכן המוכר שפחתו — עבד כנעני נקנה בכסף ואע"ג שאין לפנינו בשעת מתן מעות:
והלה שותק — ברי ושמא ברי עדיף:
ישבע המוכר — דאיכא הודאה במקצת ואיכא שבועה דאוריית' דקטע לידיה דאם קתבע ליה האי לוקח שפחה שלימה יש לי בידך עם ולדה וזה אומר אין שפחה שלימה יש לך בידי אבל לא ולדה דמודה ליה במקצת ומשום הילך לא מפטר דהא קטע ידה ולאו הילך הוא והכי מוקי לה בהשואל:
נשבעין ולא משלמין — מי שתובעים אותו ישבע ויפטר דכתיב (שמות כב) ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע ולא נשבע התובע ויטול:
אין נשבעין — וברשות מוכר תעמוד עד שיביא לוקח ראיה אלמא לרבנן עבדא כמקרקעי דמי:
אין נשבעין על הקרקעות — בפרק הזהב (ב"מ דף נו.):
אי הכי — דמתניתין נמי בעינן למיתנא איפכא הלכה כרבנן מבעי ליה:
