זה הכלל הכל לפי כבודו — בגמרא מפרש קולא היא או חומרא:
שמרה — המתין לה עד שראתה עומדת על פתח חצירה:
ובו כאיסר שמן — שמן קנוי באיסר:
אע"פ שאינו רשאי — כדמפרש טעמא בגמרא וכן קוצץ בנטיעות אין רשאי דעובר בבל תשחית (דברים כ):
חייבין — נטיעה בת שנה שתי כסף כדאמר בהכונס (לעיל בבא קמא נח:):
גמ' מנה צורי — כ"ה סלעים ק' זוז:
מנה מדינה — שמינית שבמנה צורי סלע של מדינה חצי זוז כדאמר בשור שנגח (לעיל בבא קמא לז.) חנן בישא תקע ליה כו':
שראו בלילה — ולמחרת כשבאין לדון אין דנין אלא ע"פ שמועה לפיכך צריך למקצתן להעיד ואם אין שם אלא ג' צריך להושיב אחרים ולהעיד בפניהם אבל ראו ביום עושין ע"פ הראייה לרבי טרפון מיד ורבי יהודה הנשיא כרבי טרפון ס"ל:
שמסור לעדה ולעדים — שיכול להביאו לב"ד לאומדו אם ראוי אגרוף זה לעשות חבלה זו ואם אין ראוי לא ישלם שמחמת חלשותו של זה ורכותו נחבל:
לשיצתה אבן מתחת ידי עדים — שנאבדה מהן וב"ד לא ראוה אע"פ שראוה עדים פטור דבעינן אומדנא בב"ד:
א"ל ר"ע — ונהי נמי דאבן בא בב"ד:
וכי בפני ב"ד הכהו שיודעין כמה הכהו — כלומר חשבון המכות שהכהו שיכול לאמוד:
או על מה — על איזה מאבריו:
ציפר נפשו — תנוך שכנגד הלב ונוח הוא לחבל משם:
ב"ד הולכין אצל בירה — בתמיה וכי הטריח הכתוב ב"ד לצאת מלשכה ולראות אותה:
או אם נפלה הבירה — קודם שראוה בית דין כלום מצריך הכתוב לחזור ולבנות להראות גבהה לב"ד אלא אעדים סמכינן וכיון דראו עדים סמכינן אעדותייהו שאומרים לנו כך וכך היה ולא בעינן מסור לעדה אלא לעדים:
פרט לשיצתה אבן מתחת ידי מכה — כלומר שנאבד מיד ולא ראוה עדים:
והוציא הלה את ראשו וקבלה — ל"ג:
שהמית אדם — ואחר כך הזיק:
ואין דנין אותו דיני ממונות — דתם אין משלם אלא מגופו והרי הוא נסקל:
וחוזרין ודנין אותו דיני נפשות — ומשלם מן העלייה:
