מסכת בבא קמא דף ל״ז עמוד א׳

1אינן צריכין פרוזבול.

2וכן תני רמי בר חמא: היתומים אינן צריכין פרוזבול ר"ג ובית דינו אביהן של יתומין היו.

3חנן בישא תקע ליה לההוא גברא. אתא לקמיה דרב הונא, א"ל זיל הב ליה פלגא דזוזא. הוה ליה זוזא מכא, בעי למיתבה ליה מיניה פלגא דזוזא, לא הוה משתקיל ליה. תקע ליה אחרינא, ויהביה נהליה.

מתני׳ · משנה

4שור שהוא מועד למינו, ואינו מועד לשאינו מינו; מועד לאדם ואינו מועד לבהמה; מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים; את שהוא מועד לו משלם נזק שלם, ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק.

5אמרו לפני רבי יהודה: ה"ז מועד לשבתות ואינו מועד לחול? אמר להם: לשבתות משלם נזק שלם, לימות החול משלם חצי נזק.

6אימתי הוא תם? משיחזור בו ג' ימי שבתות.

גמ׳ · גמרא

7איתמר, רב זביד אמר: ״ואינו מועד״ תנן. רב פפא אמר: ״אינו מועד״ תנן.

8רב זביד אמר ״ואינו מועד״ תנן הא סתמא הוי מועד. רב פפא אמר ״אינו מועד״ תנן דסתמא לא הוי מועד.

9רב זביד דייק מסיפא, רב פפא דייק מרישא.

10רב זביד דייק מסיפא דקתני: מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים. אי אמרת בשלמא ״ואינו מועד״ קתני הא סתמיה הוי מועד; הא קמ"ל דאפי' מקטנים לגדולים נמי, מסתמא הוי מועד.

11אלא אי אמרת ״אינו מועד״ קתני סתמא לא הוי מועד,׃

12השתא י"ל מקטנים לקטנים דעלמא, סתמא לא הוי מועד; מקטנים לגדולים צריכא למימר דלא הוי מועד?

13ורב פפא אמר לך: אצטריך, סלקא דעתיך אמינא: הואיל ופרץ ביה בההוא מינא פרץ ביה, לא שנא גדולים דידיה ולא שנא קטנים דידיה; קמ"ל דלא הוי מועד.

14רב פפא דייק מרישא, דקתני: מועד לאדם אינו מועד לבהמה. אי אמרת בשלמא ״אינו מועד״ תנן סתמא לא הוי מועד; הא קמ"ל דאפילו מאדם לבהמה נמי, סתמא לא הוי מועד.

15אלא אי אמרת ״ואינו מועד״ קתני הא סתמא הוי מועד; השתא י"ל מבהמה לבהמה סתמא הוי מועד, מאדם לבהמה צריכא למימר דהוי מועד?!

16ורב זביד אמר לך: רישא אחזרה קאי כגון דהוה מועד לאדם ומועד לבהמה, והדר ביה מבהמה דקאי גבי בהמה תלתא זימני ולא נגח. מהו דתימא, כיון דלא הדר ביה מאדם חזרה דבהמה לאו חזרה היא; קמ"ל דחזרה דבהמה מיהא חזרה היא.

17מיתיבי, סומכוס אומר: מועד לאדם מועד לבהמה, מק"ו ומה לאדם מועד, לבהמה לכ"ש מכלל דת"ק ״אינו מועד״ קאמר!

18א"ל רב זביד: סומכוס אחזרה קאי, והכי קא"ל לת"ק דקאמרת חזרה דבהמה חזרה היא חזרה דבהמה לאו חזרה היא, מק"ו מאדם: ומה מאדם לא קא מהדר ביה, מבהמה לא כ"ש׃

19אמר רב אשי: ת"ש אמרו לפני רבי יהודה: ה"ז מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול? אמר להן: לשבתות משלם נזק שלם, לימות החול משלם חצי נזק.

20אי אמרת בשלמא ״ואינו מועד״ קתני שיולי הוא דקא משיילי [ליה], והוא נמי קמהדר להו. אלא אי אמרת ״אינו מועד״ קתני אגמורי הוא דקא מגמרי ליה?! ותו, איהו מאי קא מהדר להו?

21אמר רב ינאי: מרישא נמי דיקא, דקתני: את שמועד לו משלם נזק שלם, ואת שאינו מועד לו [משלם] ח"נ׃

22אי אמרת בשלמא ״ואינו מועד״ קתני פרושי קא מפרש לה.

23אלא אי אמרת ״אינו מועד״ קתני, פסקה; מאי תו את שמועד לו משלם נזק שלם, ואת שאינו מועד לו משלם ח"נ עד השתא לא אשמעינן דהתם משלם ח"נ ומועד משלם נזק שלם?

24ואת"ל נמי איתא לדרב פפא; נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל.

ברייתא

25ת"ר ראה שור נגח, שור לא נגח, שור נגח, שור לא נגח, שור נגח, שור לא נגח; נעשה מועד לסירוגין לשוורים.

ברייתא

26ת"ר ראה שור נגח, חמור לא נגח, סוס נגח, גמל לא נגח, פרד נגח, ערוד לא נגח; נעשה מועד לסירוגין לכל.

27איבעיא להו: נגח׃