בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת בבא קמא דף פ״ג עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף פ״ג עמוד א׳

    מסכת בבא קמא דף פ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־316 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    לשון סורסי למה אלא או לשון הקודש או לשון יוני הוא לשון צח וסורסי לשון נלעג הוא:

    פרסי לשון נאה מארמי בארץ ישראל הסמוכה ליון נקט יוני ובבל הסמוך לפרס נקט לשון פרסי:

    חכמת יונית בני פלטין הקרובים למלכות מספרין בה:

    עיני עוללה לנפשי לא גרסינן מאי דכתיב כלומר כך אמר רבן שמעון קורא אני על עצמי המקרא הזה שיש עלי לעולל עיני בבכי ודמעה מכל משפחות העיר:

    ילדים בחורים:

    המספר קומי לפנים במצח:

    מדרכי האמורי שמספרים מלפניהם ומשיירין בלורית מאחריהן ל"א דרך רומיים לגלח שער שלמעלה מן האוזן בתשובת הגאונים:

    לספר מרקא בין ישראל לעובדי כוכבי' וצריכה שימור:

    ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Kamma 83a · Sefaria

    תוספות

    לשון סורסי נראה דלשון סורסי הוא לשון ארמי כדאמר (בראשית רבה פ' עה) אל יהי לשון סורסי קל בעיניך שהרי בתורה ובנביאים ובכתובים חלק לו הכתוב כבוד תורה דכתיב יגר שהדותא בנביאים דכתיב כדנן תימרון להון בכתובים דניאל ועזרא ולבן היה מארם נהרים ודניאל נמי קורהו לשון סורסי אף על גב דכתיב ביה וידברו הכשדים למלך ארמית והא דנקט הכא בארץ ישראל לשון סורסי ובבבל נקט לשון ארמי אור"ת לפי שמעט משתנה כעין לשון לעז שמדברים אותו לשון צח במדינה אחת יותר מבאחרת כי אונקלוס הגר תירגם עד הגל הזה סהיד דגורא הדין ולבן קרא ליה יגר שהדותא ונ"ל לשון שדיבר לבן הוא לשון סורסי ועל שם סוריא נקרא סורסי דסוריא היא ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד ועל שם שקרובה לארץ ישראל אין לשון ארמי שלה צח כל כך:

    התירו לספר קומי מתחילה לא גזרו על קרובים למלכות והוא היה רגיל כדאשכחן במעילה (דף יז.) שהלך אבטולמוס בן ראובן וסיפר קומי שלא יכירו שהוא יהודי והטעה אותם:

    שני אלפים ושני רבבות גרסינן ולא גרסינן שני אלפים רבבות דבמדבר לא היו כי אם ס' ריבוא ושרתה שכינה ולא שייך כאן הא דאחד דיני ממונות (סנהדרין דף לט.) דכל בי עשרה שכינה שריא דהכא אנביאים ואמשכן קאמ

    והתניא ובישוב אפילו ק' מיל לא יפרוס ע"כ השתא לא ידע פירוש הברייתא [וקשה] דהא משמע דק' מיל לאו דוקא אלא אפילו אלף לא יפרוס וא"כ האי ישוב היכי דמי אי קרי העיר ישוב א"כ לא יפרוס בשום מקום אפילו במדבר דאפילו המדבר רחוק אלף מיל דהא אמר דק' מיל לאו דוקא ואפילו נאמר דק' מיל דוקא אכתי תקשה רישא לסיפא דהא רישא קתני דרחוק שלשים ריס מן הישוב פורסין ובסיפא קתני אפילו ק' מיל לא יפרוס דהכי תניא בתוספתא בפירקין (פ"ח) אין פורסין נשבים ליונים אא"כ הרחיק מן הישוב שלשים ריס בד"א במדבר אבל בישוב אפילו ק' מיל לא יפרוס וליכא למימר נמי דס"ד דבישוב של זרעים שייטי טובא ורישא דברייתא מיירי בישוב עיר וקרי ליה מדבר משום דליכא זרעים דא"כ מאי קשה ליה ונראה לריצב"א דודאי ס"ד דאיירי בישוב זרעים וה"פ ומישט שייטי שלשים ריס ותו לא אפילו בישוב זרעים והא מוכחא סיפא דבישוב זרעים שייטי טובא ואין זה אלא משום אכילה אלמא דלא מליא כריסה בחמשים אמה ומשני דלא איירי בישוב זרעים אלא בישוב כרמיה ובישוב שובכין וקרי מדבר היכא דליכא ישוב כרמים וישוב שובכין:

    Tosafot on Bava Kamma 83a · Sefaria

    רשב"א

    הא דתנן מרחיקין את השובך מן העיר סוגיא זו כתבתי בפרק לא יחפור (ב"ב כג, א).

    Rashba on Bava Kamma 83a · Sefaria

    מאירי

    לשון יוני כבר בארנו במגלה שהוא ממאושרים שבלשונות ומ"מ חכמה שלהם אסור ללמדה מפני שמושכת לבו של אדם והורסת הרבה מפנות הדת וקרובי מלכות שלהם מצד שהם צריכים בה לכמה דברים בתכסיסי מלכיהם שהיו נמשכים אחר חקירת החכמה עד להרבה ולא היו מקרבים כל כך אלא מי שהוא שלם בחכמות ודעתו צלולה בכל הדברים הותר להם ללמדה ואף החכמים השלמים שכבר מלאו כרסם בשר ויין ר"ל התורה ותלמודה וסודות מצותיה אין לך קרובים למלכות יותר מהם והרי נאמר בי מלכים ימלוכו ומותר להם ללמדה כדי להשיב עליהם ולחזק ענין הדת במסמרים לא ימוט:

    מדרכי האמורי שהיו מספרים על פני המסתפר מאזן לאזן להיות מצוינים בתספורת שלהם בין שאר העממים וכל עם שהוא מכוין לכך הרי זה בכלל חקי העמים ואסור להתנהג בכך אלא לקרובי מלכות שלא יהו אצל המלכים כמי שנשתנו מנהגיו בדבר שאין צד אמונה סובבת בו:

    אע"פ שבארנו במשנה שאסור לגדל כלבים מ"מ בעיר הסמוכה לספר רשאי הוא לגדל ביום קושר ובלילה מתיר ומ"מ יזהר בהיזקם כמה שיוכל וישם לנגד עיניו מאמר ולא תשים דמים בביתך ולא יהא לבו בטוח שלא יזיק שמאחר שנעשה נעשה ואין עוד תקון מעשה היה באשה אחת מעוברת שנכנסה לאפות בבית אחד ונבח בה הכלב ונזדעזעה ובא בעל הכלב והיה מחזקה בדברים ואמרה לו שקילא טיבותיך ושדי אחיזרי כבר נד ולד:

    זה שהתרנו במשנה לפרוס נשבים ליונים ברחוק שלשים ריס לשובכי העיר יש צדדין שהוא אסור אפילו עד מאה מיל כגון שהיה משובך זה עד מקום פריסתו ישוב שובכים שהם נעתקים משובך לשובך עד כמה ושמא תאמר מ"מ יאסר משום שובכין אלו שביניהם תפתר בשהשובכין של מינים עובדי האלילים והטליסמאות שהם אינם נכללים תחת גדר שום דת בעולם שכגון אלו אין אנו מצווים בשמירתם או שהם של הפקר או שהם שלו ודבר זה יתבאר יותר במסכת בבא בתרא בעזרת הצור ובישועתו:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Bava Kamma 83a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה לשון סורסי כו' וע"ש שתקרובה לא"י אין לשון הארמי שלה צח כ"כ עכ"ל הכי משמע להו דהלשון הנקרא ארמי שלא נשתנה שמו מלישנא דקרא הוא הצח וסורסי שנשתנה שמו הוא נשתנה מלשון צח וק"ל:

    בד"ה והתניא ובישוב כו' לא ידע פירוש הברייתא וקשה דהא משמע כו' עכ"ל כצ"ל:

    סליק פרק מרובה

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 83a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    ואמר רבי יוסי בבל לשון ארמי למה וכו' קצת קשה למאי מייתי הא דרבי יוסי דלא פריך מינה מידי. שיטה.

    לשון סורסי זהו לשון סוריא או לשון הקדש או לשון יוני דמשום דהוו כבושים תחת ידי יונים הוה אמר הכי ואמר רבי יוסי וכו' דבבל נמי ביד פרס הוה. גאון ז"ל

    חכמת יונית לחוד דחכמת יונית אסורה והאי חכמת יונית ברמיזה הוה. גאון ז"ל. והרמ"ה ז"ל כתב בפרטיו דחכמת יונית היינו כגון אלה חוזים בכוכבים מודיעים לחדשים ע"כ. וכתב הרב המאירי ז"ל וז"ל חכמת יונית אסורה ללמדה מפני שמושכת לבו של אדם והורסת הרבה מפנות הדת וקרובי מלכות שלהם מצד שהם צריכים בה לכמה דברים בטכסיסי מלכיהם שהיו נמשכים אחר חקירת החכמה עד להרבה ולא היו מקרבין כל כך אלא מי שהוא שלם בחכמות ודעתו צלולה בכל הדברים הותר להם ללמדה ואף החכמים השלמים שכבר מלאו כריסם בשר ויין רצה לומר התורה ותלמודה וסודות מצוותיה אין לך קרובים למלכות יותר מהם והרי נאמר בי מלכים ימלוכו מותר להם ללמדה כדי להשיב עליהם ולחזק הדת במסמרים לא ימוט. ע"כ. מדרכי האמורי שהיו מספרין על פני המסתפר מאוזן לאוזן להיות מצוינין בתספורת שלהן בין שאר העממין וכל עם שהוא מכוון לכך הרי הוא בכלל חוקי העמים ואסור להתנהג בכך אלא לקרובי מלכות שלא יהיו אצל המלכים כמו שנשתנו מנהגיו בדבר שאין צד אמונה סובבת בו. הרב המאירי ז"ל. וזה לשון גאון ז"ל המספר קומי שמסתפרין לפנים כנגד המצח ומגדלים שער לאחור כנגד העורף יש בו משום דרכי האמורי דמיחזי כמגדלי בלורית. עוללה לשון בכיה. ע"כ. של בית רבן גמליאל התירו לספר קומי מפני שהיו קרובים למלכות ואף על פי שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין יש לומר דראשונים לא גזרו על קרובים למלכות. ה"ר ישעיה ז"ל.

    ח"מ תט"ז רבי אליעזר הגדול אומר המגדל כלבים וכו' ואליבא דתנא קמא דמתניתין ליכא אלא מלקות משום ולא תשים דמים בביתך ואליבא דרבי אליעזר הגדול איכא משום ארור דהיינו שמתא. ה"ר יהודה ז"ל. וכי האי גוונא הא דאמרי בעלמא פתו פת כותי לפי שהחרים עזרא וכל סייעתו שהם אנשי כנסת הגדולה החרימו הכותיים כדי שלא יתחתנו ישראל עמהן ושלא יאכלו את פתם אפילו בחותי חתויי דמשתרי פת שאפאו גוי אבל פת שאפאו כותי יש בו חרם ואסור ליהנות ממנו. ה"ר יהונתן ז"ל.

    ולענין פסק כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וזה לשונו רבי אליעזר הגדול אומר כל המגדל כלבים וכו'. ודוקא בדלא קטיר. ולא תימא הני מילי היכא דיכול לאזוקי אלא אפילו היכי דשקילי ניביה וטופריה נמי אי קטיר ליה בשלשלת שרי ואי לא אסור וחיישינן דילמא נבח באתתא דמעבריה ואגב ביעתותה מפילה הילכך אי קטיר בשלשלת דחזיא דלא מצי מזיק לה ולא דחלת מיניה שרי ואי לא אסור דחיישינן דילמא לא ידעה דשקילי ניביה וטופריה ואגב ביעתתיה נאיד ולד וגרם לה לשכינה שתסתלק מישראל. ע"כ.

    פחות משני אלפים וריבואות הכי גרסינן והם כ"ב אלף שכן היו מנין הלוים. ולא גרסינן משני אלפים רבואות דהא כל ישראל לא היו כי אם ששים ריבוא ואיך שרתה עליהם שכינה. ה"ר ישעיה ז"ל. אבל גאון ז"ל גריס לה וז"ל שני אלפים רבבות מישראל כמו שהיו בדור המדבר בין נשים וטף אבל מהנהו דהוו מבן עשרים ומעלה לא הוו אלא ששים ריבוא. ע"כ.

    שדי אחיזרי שמעתי לשון חזרה הוא כאדם שאומר לחבירו טול טיבותך וזרוק לאחריך. גאון ז"ל.

    שלושים ריס כלומר שלושים פעמים ר"ע אמות שהם שמונה אלפים ומאה אמות שהם ארבעה מילין ומאה אמות יותר כי המיל הוא אלפים אמה וכיון שהוא רחוק מן הישוב ארבעת מילין מרווחין ליכא למיחש תו ליונים שיש להם בעלים דכולי האי אינם מרחיקין עצמן משובכיהן. ה"ר יהונתן ז"ל.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 83a · Sefaria

    פני יהושע

    גמרא וחכמת יוונית מי אסירא וכו' ויש לדקדק דבמנחות פ' שתי הלחם אמרינן שאל בן דמא את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה מהו שאלמוד חכמת יוונית והשיב לו צא בדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה ותיפוק ליה דבלא"ה אסור משום גזירה דהכא וא"ל דההיא עובדא דר"י קודם גזירה דפולמוס של טיטוס הוי דר"י כ"ג הוי קודם החורבן ולגזירה קמייתא דבימי הורקנוס לא חייש כיון דלא קבלו עלייהו כמ"ש תוספות לעיל דא"כ מאי מקשה הכא מדרשב"ג דהא רשב"ג ור"י בחדא דרא הוי ושניהם נהרגו כאחד ויש ליישב וק"ל:

    תוספות בד"ה התירו לספר קומי מתחילה לא גזרו וכו' והוא היה רגיל עכ"ל. פי' משום דקשיא להו לישנא דברייתא דקאמר אבטולמוס בן ראובן התירו לספר קומי וכו' של בית ר"ג התירו לספר יוונית וכו' דמשמע דוקא בהאי עניינא התירו ומאי שנא הרי לכל הקרובים למלכות יש להתיר שניהם לכך כתבו דההיא התירו באמת לאו דוקא אלא לפי שאבטולמוס בן ראובן היה רגיל לספר קומי ושל בית ר"ג היו רגילין בחכמת יוונית וכולם משום שהיו קרובים למלכות נהגו כך וק"ל:

    בד"ה והתניא וכו' ונראה לריצב"א וכו' ואין זה אלא משום אכילה עכ"ל פי' דקושית הגמרא ממ"נ אי אמרת דמישט שלשים ריס ותו לא היינו אפילו ביישוב זרעים קשה סיפא דברייתא דקתני בישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס וע"כ דבישוב זרעים מודים דשייטא טובא והיינו משום אכילה אלמא דלא מליא כרסייהו בנ' אמה ויותר א"כ הדרא קושיא קמייתא לדוכתא אמאי דתנן מרחיקין השובך מן העיר נ' אמה וק"ל:

    הדרן עלך מרובה

    החובל פרק שמיני

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 83a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' או לשון פרסי בתוס' ב"ב דף צ ע"ב ד"ה לסוריא הגי' או לשון סורסי:

    תוס' ד"ה לשון וכו' אין לשון ארמי שלה צח כל כך ועיין ב"ב דף צ ע"ב תוס' ד"ה לסוריא:

    Gilyon HaShas on Bava Kamma 83a · Sefaria

    בן יהוידע

    וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּבָבֶל לְשׁוֹן אֲרַמִּי לָמָּה. הקשה בשיטה מקובצת למאי מייתי הא דרבי יוסי כיון דלא פריך מינה מידי? עיין שם. ונראה לי בס"ד דבלאו הכי הייתי מפרש דברי רבי שלא בא לדבר בשבח הלשונות ולומר שיפה לדבר בלשון סורסי או בלשון יון אלא בא לומר מי הכניס את לשון סורסי בארץ ישראל לדבר בו? כי מצד ההרגל לא היה ראוי שימצא שם אלא לשון הקודש או לשון יון שהיה שם קודם הגזרה וגם שהוא קרוב להם, ואין כונתו לומר שיפה להם לדבר בו אלא תמה על מציאות הלשון שנמצא שם שהוא לשון סורסי אשר מן הראוי מצד המדיני לא ימצא שם אלא לשון הקודש או לשון יון מחמת שהיה מצוי שם קודם הגזרה וגם בשביל שהם קרובים ליון. ואם כן אין מזה קושיא ולכך הביא דברי רבי יוסי גם כן שדבריו אי אפשר לפרשם בהכי לומר דקא מתמה על מציאות הלשון של ארמי הנמצא בבבל איך נכנס שם ואיך בא לשם דהא ודאי בבבל ראוי שימצא לשון ארמי דעיקר לשונם מעיקרא היה וגם שהם קרובים לאור כשדים ושאר עיירות אשר לשונם הוא לשון ארמי ואין זה תימה איך נמצא בבבל לשון ארמי, ולכן מוכרח לפרש דברי רבי יוסי דקא מתמה מצד גנות לשון ארמי ושבח של לשון הקודש ולשון פרסי דכוונתו לומר למה ידברו בלשון בזוי זה של ארמי טוב שידברו בלשון הקודש או בלשון פרסי לפחות ומאחר כי כונת רבי יוסי בדבריו אלו כך הם ודאי גם דברי רבי אשר באו בסגנון זה של רבי יוסי ונקיט להו תנא דברייתא בהדי דברי רבי יוסי כך הם כונת דבריו דקא מתמה למה ידברו בארץ ישראל בלשון סורסי שהוא לשון נלעג טוב שידברו בלשון הקורש או בלשון יונית? ולהכי קא מקשי שפיר מהכא.

    "וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל", לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה עַל יִשְׂרָאֵל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת (במדבר י, לו). נראה לי בס"ד טעם למספר כ"ב אלפים כנגד כ"ב אותיות התורה שישראל אחוזים בכ"ב אותיות התורה וכמו שאמרו המקובלים 'יִשְׂרָאֵל' ראשי תיבות י ש ש שים ר בוא א ותיות ל תורה וכן הוא מספר אותיות שקודם אותיות הוי־ה שהם טדה־ד [22] וכן הוא ראשי תיבות (דברים ו, ד) יְ יָ אֱ לֹקֵינוּ יְ יָ אֶ חָד [22] להורות מה שאמר בתיקונים (זהר חלק ב' צ:) קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד. והנה כ"ב אלף הוא מספר טוֹבָה [22] ובזה יובן בס"ד וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה (קהלת ט, יח) 'חוֹטֶא' רצונו לומר מחסר נפש אחת מישראל אז נחסר מספר הכ"ב שהוא מספר טוֹבָה.

    שְׁקִילָא טִיבוּתִיךְ וְשַׁדְיָא אַחִיזְרֵי פירש רש"י ז"ל על קוצים. ונראה לי כונתה כי הולד אף על פי שעדיין הוא בבטנה שלא הפילתו הרי הוא סופו ליפול כקוצים אלו שנמצאים לפניה שעומדים להסקה דאחר שעה יהיו אפר. אי נמי חזיר לשון חזירים דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סה, א) החזיר מראה טלפים לומר שהוא טהור שיש לו סימן אחד ברגלו שפרסותיו סדוקות אך באמת בראשו נגעו דאינו מעלה גרה וזה סימן טומאה נמצא סימן טהרה אשר מראה הוא הבל אין בו מועיל, כן טובתך דזו דאמרת 'שְׁקִילֵי נִיבֵיהּ' אין בה מועיל דכבר נד ולד. ובספר שיטה מקובצת הביא בשם גאון שפירש 'אַחִיזְרֵי' לשון חזרה כאדם האומר טול טובתך וזרוק לאחוריך עיין שם. ונראה לי דכונתה בחזרה זו לומר טובה שעשית למשקל ניביה תחזירה אל הכלב כי הוא מזיק בנביחתו קודם שישוך ומה הועילה עקירת שניו דכבר נד ולד מן הנביחה בלבד.

    Ben Yehoyada on Bava Kamma 83a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא קמא, דף פ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־316 מילים ב־12 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 12 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 130 מילים

      נפתחת ב״לָשׁוֹן סוּרְסִי לָמָּה? אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ…״

    2. קטע 248 מילים

      נפתחת ב״וְחׇכְמַת יְוָנִית מִי אֲסִירָא?! וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה…״

    3. קטע 339 מילים

      נפתחת ב״אָמְרִי: שָׁאנֵי בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים…״

    4. קטע 434 מילים

      נפתחת ב״לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב אֶלָּא אִם…״

    5. קטע 516 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: הַמְגַדֵּל כְּלָבִים…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב…״

    7. קטע 742 מילים

      נפתחת ב״דָּרֵישׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי: ״וּבְנֻחֹה יֹאמַר…״

    8. קטע 826 מילים

      נפתחת ב״הָהִיא אִיתְּתָא דְּעַלַּת לְמֵיפָא בְּהָהוּא בֵּיתָא, נְבַח…״

    9. קטע 926 מילים

      נפתחת ב״אֵין פּוֹרְסִין נִישְׁבִּין לְיוֹנִים וְכוּ׳. וּמִי אָזְלִי…״

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״וּמֵישָׁט שְׁלֹשִׁים רִיס וְתוּ לָא? וְהָתַנְיָא: בַּיִּשּׁוּב…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם שׁוֹבָכִין גּוּפַיְיהוּ! אִיבָּעֵית אֵימָא:…״

    12. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״הֲדַרַן עֲלָךְ מְרוּבָּה…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    לָשׁוֹן סוּרְסִי לָמָּה? אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ לָשׁוֹן יְוָנִית! וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי: [בְּ]בָבֶל – לְשׁוֹן אֲרַמִּי לָמָּה? אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ לָשׁוֹן פָּרְסִי! אָמְרִי: לָשׁוֹן יְוָנִי לְחוּד, חׇכְמַת יְוָנִית לְחוּד.

    וְחׇכְמַת יְוָנִית מִי אֲסִירָא?! וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: ״עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי״ – אֶלֶף יְלָדִים הָיוּ בְּבֵית אַבָּא; חֲמֵשׁ מֵאוֹת מֵהֶם לָמְדוּ תּוֹרָה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ חׇכְמַת יְוָנִית; וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם אֶלָּא אֲנִי – כָּאן, וּבֶן אֲחִי אַבָּא – בְּעַסְיָא!

    אָמְרִי: שָׁאנֵי בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת. וְכִדְתַנְיָא: הַמְסַפֵּר קוֹמֵי – הֲרֵי זֶה מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. אַבְטוּלְמוֹס בַּר רְאוּבֵן הִתִּירוּ לוֹ לְסַפֵּר קוֹמֵי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לַמַּלְכוּת. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִתִּירוּ לָהֶם לְסַפֵּר בְּחׇכְמַת יְוָנִית, מִפְּנֵי שֶׁקְּרוֹבִים לַמַּלְכוּת.

    לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב אֶלָּא אִם כֵּן קָשׁוּר בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב – אֶלָּא אִם כֵּן קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֲבָל מְגַדֵּל הוּא בָּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר, וְקוֹשְׁרוֹ בַּיּוֹם וּמַתִּירוֹ בַּלַּיְלָה.

    תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: הַמְגַדֵּל כְּלָבִים – כִּמְגַדֵּל חֲזִירִים. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמֵיקַם עֲלֵיהּ בְּאָרוּר.

    אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: בָּבֶל – כְּעִיר הַסְּמוּכָה לַסְּפָר דָּמֵי. תַּרְגְּמַהּ: נְהַרְדְּעָא.

    דָּרֵישׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי: ״וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה׳ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל״ – לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה עַל יִשְׂרָאֵל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת. חָסֵר אַחַת, וְהָיְתָה אִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת בֵּינֵיהֶם וּרְאוּיָה לְהַשְׁלִים, וְנָבַח בָּהּ כֶּלֶב וְהִפִּילָה, נִמְצָא זֶה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל.

    הָהִיא אִיתְּתָא דְּעַלַּת לְמֵיפָא בְּהָהוּא בֵּיתָא, נְבַח בַּהּ כַּלְבָּא. אֲמַר לַהּ מָרֵיהּ: לָא תִּיסְתְּפַי מִינֵּיהּ, שְׁקִילִי נִיבֵיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: שְׁקִילָה טֵיבוּתָיךְ וְשַׁדְיָא אַחִיזְרֵי, כְּבָר נָד וָלָד.

    אֵין פּוֹרְסִין נִישְׁבִּין לְיוֹנִים וְכוּ׳. וּמִי אָזְלִי כּוּלֵּי הַאי? וְהָתְנַן: מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה! אָמַר אַבָּיֵי: מֵישָׁט שָׁיְיטִי טוּבָא, כַּרְסַיְיהוּ בַּחֲמִשִּׁים אַמָּה מַלְיָא.

    וּמֵישָׁט שְׁלֹשִׁים רִיס וְתוּ לָא? וְהָתַנְיָא: בַּיִּשּׁוּב – אֲפִילּוּ מֵאָה מִיל לֹא יִפְרוֹס! רַב יוֹסֵף אָמַר: בְּיִשּׁוּב כְּרָמִים. רַבָּה אָמַר: בְּיִשּׁוּב שׁוֹבָכִין.

    וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם שׁוֹבָכִין גּוּפַיְיהוּ! אִיבָּעֵית אֵימָא: בִּדְגוֹי, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בִּדְהֶפְקֵר, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּדִידֵיהּ.

    הֲדַרַן עֲלָךְ מְרוּבָּה