דאפחתיה מכספיה — והרי בידו למוכרה:
יצא עבד שאין לו אחוה — עם ישראל שאין בא בקהל:
במצות — כל מצוה שאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה:
זוממי עבד — עדים שחייבוהו מיתת בית דין ונמצאו זוממין לא יהרוגו אלמה קים לן דעבד כישראל לענין מיתת ב"ד דתנן במסכת מכות (דף ח:) וישראל לוקה [וגולה] על ידי עבד:
תיקשי לך גר — שלידתו והורתו בקדושה אפילו לרבי יהודה יש לו אחוה ופסול למלכות ואפילו לשוטר בעלמא אא"כ אמו מישראל בפרק החולץ ביבמות (דף מה:):
עדות לא מצית אמרת — דאי לא נפקא לן פסולא מאחיך תיתי מק"ו:
פסולה לעדות — דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו שני האנשים ותניא בשבועות (דף ל.) בעדים זוממין הכתוב מדבר דמשמע אנשים ולא נשים קטן נמי מהכא נפקא לן דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שאי אתה יכול להזימה היא דלאו בר עונשין הוא:
אינן בכל המצות — אלא במקצת דהא אשה מחוייבת בלאוין ועונשין וקטן ישנו במילה:
שאין איש — ולא קרינא בהו שני אנשים:
מגזלן — דראוי לבא בקהל ופסול לעדות דכתיב (שמות כ״ג:א׳) אל תשת ידך וגו' כלומר אל תשת רשע דחמס עד:
מגזלן וחד מהנך — והצד השוה שבהן שאינם זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני שלא נצטוה:
חייס בנים — יחס בנים:
לא יומתו אבות על בנים — לא יומת שום אדם על פי מי שאין בנו מיוחס ונקרא על שם אביו והיינו עבד:
דאי ס"ד — כוליה קרא לכדאמר בסנהדרין (דף כז:) אתא לפסול קרובים:
לכתוב על בניהם — מדשני למכתב בנים סתמא ש"מ תרתי:
גר אין לו חייס דכתיב וזרמת סוסים זרמתם — ואע"ג דכתיב בלאדן בן בלאדן ה"מ בגיותן אבל נתגיירו הבנים לא נתיחסו אחר אביהם בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב.):
דאי ס"ד גר נמי פסול — דדרשינן על אבות על בנים שאין להם חייס אבות למה לי לאשתנויי בתרוייהו לכתוב ברישיה על בניהם לפסול קרובים ובסיפיה לישתני ולכתוב סתמא על אבות ושמעינן תרתי מדלא כתיב על אבותיהם:
אלא מדכתב רחמנא על בנים — למפסל לעבד שמע מינה גר כשר דתו ליכא קל וחומר:
יש לו חייס למטה — בנו נקרא על שמו:
כתבתינהו לנכסי מלוג — לאחר שנישאת לר' אבא:
בתר דשכיבא — אזל רב שמואל כו':
