זוממי עבד - עדים שחייבוהו מיתת בית דין ונמצאו זוממין לא יהרוגו אלמה קים לן דעבד כישראל לענין מיתת ב"ד דתנן במסכת מכות (דף ח:) וישראל לוקה [וגולה] על ידי עבד:

תיקשי לך גר - שלידתו והורתו בקדושה אפילו לרבי יהודה יש לו אחוה ופסול למלכות ואפילו לשוטר בעלמא אא"כ אמו מישראל בפרק החולץ ביבמות (דף מה:):

עדות לא מצית אמרת - דאי לא נפקא לן פסולא מאחיך תיתי מק"ו:

פסולה לעדות - דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו שני האנשים ותניא בשבועות (דף ל.) בעדים זוממין הכתוב מדבר דמשמע אנשים ולא נשים קטן נמי מהכא נפקא לן דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שאי אתה יכול להזימה היא דלאו בר עונשין הוא:

אינן בכל המצות - אלא במקצת דהא אשה מחוייבת בלאוין ועונשין וקטן ישנו במילה:

שאין איש - ולא קרינא בהו שני אנשים:

מגזלן - דראוי לבא בקהל ופסול לעדות דכתיב (שמות כ״ג:א׳) אל תשת ידך וגו' כלומר אל תשת רשע דחמס עד:

מגזלן וחד מהנך - והצד השוה שבהן שאינם זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני שלא נצטוה:

חייס בנים - יחס בנים:

לא יומתו אבות על בנים - לא יומת שום אדם על פי מי שאין בנו מיוחס ונקרא על שם אביו והיינו עבד:

דאי ס"ד - כוליה קרא לכדאמר בסנהדרין (דף כז:) אתא לפסול קרובים:

לכתוב על בניהם - מדשני למכתב בנים סתמא ש"מ תרתי:

גר אין לו חייס דכתיב וזרמת סוסים זרמתם - ואע"ג דכתיב בלאדן בן בלאדן ה"מ בגיותן אבל נתגיירו הבנים לא נתיחסו אחר אביהם בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב.):

דאי ס"ד גר נמי פסול - דדרשינן על אבות על בנים שאין להם חייס אבות למה לי לאשתנויי בתרוייהו לכתוב ברישיה על בניהם לפסול קרובים ובסיפיה לישתני ולכתוב סתמא על אבות ושמעינן תרתי מדלא כתיב על אבותיהם:

אלא מדכתב רחמנא על בנים - למפסל לעבד שמע מינה גר כשר דתו ליכא קל וחומר:

יש לו חייס למטה - בנו נקרא על שמו:

כתבתינהו לנכסי מלוג - לאחר שנישאת לר' אבא:

בתר דשכיבא - אזל רב שמואל כו':

בבא קמא 88 עמוד א

1דאפחתה מכספה; אבל פציעה דלא אפחתה מכספה, לא קמיבעיא ליה!

2א"ר יוסי בר חנינא: שפצעה בפניה, ואפחתה מכספה.

3החובל בעבד כנעני של אחרים חייב וכו'. מאי טעמא דרבי יהודה? אמר קרא: ״(דברים כה״, יא) ״כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו״ במי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה. ורבנן אחיו הוא במצות.

4אלא מעתה, לר' יהודה זוממי עבד לא יהרוגו דכתיב: ״(דברים יט״, יט) ״ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו״! אמר רבא אמר רב ששת, אמר קרא: ״(דברים יט״, יט) ״ובערת הרע מקרבך״ מכל מקום.

5אלא מעתה, לרבנן עבד יהא כשר למלכות! אמרי: ולטעמיך, תיקשי לך גר לדברי הכל! אלא אמר קרא: ״(דברים יז״, טו) ״מקרב אחיך״ ממובחר שבאחיך.

6אלא מעתה, לרבנן יהא עבד כשר לעדות, דכתיב: ״(דברים יט״, יח) ״והנה עד שקר העד, שקר ענה באחיו״!

7אמר עולא: עדות לא מצית אמרת; אתיא עדות בקל וחומר מאשה: ומה אשה, שהיא ראויה לבא בקהל פסולה לעדות; עבד, שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול לעדות?

8מה לאשה שכן אינה ראויה למילה; תאמר בעבד שהוא ראוי למילה?! קטן יוכיח שישנו במילה, ופסול לעדות.

9מה לקטן שאינו במצות; תאמר בעבד, שהוא במצות?! אשה תוכיח שישנה במצות, ופסולה לעדות.

10וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה; הצד השוה שבהן שכן אינן בכל המצות, ופסולין להעיד; אף אני אביא את העבד שאינו בכל המצות, ופסול להעיד.

11מה להצד השוה שבהם שכן אינו איש; תאמר בעבד, שהוא איש?!

12אלא תיתי מגזלן. מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו; תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו?!

13אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך.

14מר בריה דרבינא אמר, אמר קרא: ״(דברים כד״, טז) ״לא יומתו אבות על בנים״ לא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים. דאי ס"ד כדאמרינן: ״לא יומתו אבות על בנים״ בעדות בנים; לכתוב רחמנא: ״לא יומתו אבות על בניהם״! מאי ״בנים״? ש"מ דלא יומתו ע"פ אבות שאין להם חייס בנים.

15אלא מעתה, ״ובנים לא יומתו על אבות״ ה"נ לא יומתו ע"פ בנים שאין להם חייס אבות? אלא גר ה"נ דפסול לעדות?!

16אמרי: הכי השתא?! גר, נהי דאין לו חייס למעלה, למטה יש לו חייס; לאפוקי עבד, דאין לו חייס לא למעלה ולא למטה.

17דאי סלקא דעתך גר פסול לעדות, לכתוב רחמנא: ״לא יומתו אבות על בניהם״ לכדאמרינן לא יומתו בעדות בנים; ונכתוב רחמנא: ״ובנים לא יומתו על אבות״ דשמעת מינה תרי: חדא לא יומתו בנים בעדות אבות, ואידך לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות!

18ועבד נפקא ליה בקל וחומר מגר; ומה גר, דלמעלה הוא דאין לו חייס, אבל למטה יש לו חייס פסול לעדות; עבד, שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה אינו דין שיהא פסול לעדות?

19אלא מדכתב רחמנא: ״לא יומתו אבות על בנים״ דמשמע: לא יומתו על פי אבות שאין לו חייס בנים; שמע מינה, עבד, שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה הוא דפסול לעדות; אבל גר, כיון דיש לו חייס למטה כשר לעדות.

20וכ"ת לכתוב רחמנא: ״ובנים לא יומתו על אבותיהם״, למה לי דכתב רחמנא: ״ובנים לא יומתו על אבות״ דמשמע: לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות? איידי דכתב: ״לא יומתו אבות על בנים״, כתב נמי: ״ובנים לא יומתו על אבות״.

21חרש, שוטה וקטן פגיעתן רעה. אימיה דרב שמואל בר אבא מהגרוניא הות נסיבא ליה לר' אבא, כתבתינהו לנכסי לרב שמואל בר אבא ברה. בתר דשכיבא,׃

תוספות

יצא עבד שאין לו אחוה - פי' אין יוצאי חלציו קרויין אחים מה שאין כן בגר ביוצא מחלציו רוצה הקונטרס לפרש:

זוממי עבד לא יהרוגו - וכיון דהם לא יהרוגו גם העבד לא יהרג דה"ל עדות שאין אתה יכול להזימה:

דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו - תימה דתקשה ליה לרבי יהודה מרבית ואונאה וגונב נפש דבכולהו כתיב אחיו ובצדקה נמי. כתיב אחיך האביון ומיהו קצת משמע בפרק קמא דגיטין (דף יב.) דאין כל כך חובה ליתן צדקה לעבד דאמר דרשב"ג סבר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמי עלאי וגונב נפש נמי לא מחייב בעבד אפי' לרבנן דמבני ישראל כתיב ובהנחנקין (סנהדרין דף פו.) מייתי התם פלוגתא דר' יהודה ורבנן דהכא ורבית ואונאה נמי אין קנין לעבד בלא רבו:

יהא עבד כשר לעדות - תימה הא ילפינן בכל דוכתא ג"ש דלה לה מאשה וכ"ת דאתי. אחין ומרבה עבד ומפיק מג"ש א"כ גם מק"ו דקאמר נפיק וי"ל דכי גמרינן לה לה מאשה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת אבל לגרעו מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא ועובד כוכבים אע"ג דאיש הוא מ"מ אין אחיו אבל עבד שהוא איש ואחיו במצות ליתכשר א] ורש"י פירש בפ"ק דגיטין (דף יא) גבי שטרות העולין בערכאות של נכרים כשרים לעדות מן התורה ושמעתין לא. מוכחא הכי:

שכן אינה במילה - אע"ג דלא שייכא במילה פירכא היא וי"מ דאין מצווה למול את בנה וליתא דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח:

אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך - אין להקשות נילף דממזר ופצוע דכא וכרות שפכה שפסולים לקהל שיהיו פסולין לעדות מגזלן וחד מהנך דמה להצד השוה שבהן שאין זהירים בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני. שאין מצווה:

ועבד נפקא לן מק"ו - נראה דלרווחא דמילתא נקטיה כלומר דאפי' תמצא לומר דלא נפיק מגופא דקרא מ"מ אתי בק"ו:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

יחצא עבד שאין לו אחוה - יש מפרשים שאין לו אחוה שאין יוצאי יריכו קרוים אחים שאינן אלא דומין לבהמה (יבמות סב, א) מה שאין כן בגר.

זוממי עבד לא יהרוגו - והוא הדין לעבד שלא יהרג דהוי לה עדות שאי אתה יכול להזימה. ולא היה אפשר להקשות לרבי יהודה אלא מאחוה דכתיב גבי עדים זוממין, דאילו מצדקה דכתיב ביה (דברים ט״ו:ז׳) אחיך האביון לא קשיא ליה דדלמא סבר ליה כמאן דאמר בגיטין (יב, א) שאין ישראל מצווין לזון את עבדים, וכן באונאה דכתיב (ויקרא כב) לא תונו איש את אחיו וכן ברבית ושמיטה מכל הני לא קשיא לרבי יהודה דהא אין קנין לעבד בלא רבו.

יהא עבד כשר לעדות - ואיכא למידק, הא ילפינן בכמה דוכתי (חגיגה ב, א) דעבד כאשה מגזירה שוה דלה לה, תירצו התוספות דכי גמרינן לה לה מאשה הני מילי להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת בהן אבל להוציא מכלל האיש ולפוסלו לעדות כאשה בזה לא נלמד דעדות כשרה באנשים ובאנשים תליא כדכתיב (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים ואמרינן בפרק שבועת העדות (שבועות ל, א) ועמדו שני האנשים אלו העדים ועבד נמי איש הוא ואח הוא במצות מה שאין כן באינו יהודי שאף על פי שהוא איש אינו אח במצות.

שכן אינה במילה - ואף על גב דלא שייכא בה אפילו הכי פירכא הוא. ויש מפרשים דאינה מצווה למול את בנה (קידושין כט, א). ואינה מחוור, דאם כן מאי קאמר קטן יוכיח.

אלא אתי מגזלן ומחדא מהנך - והצד השוה שבהן שאינו בכל המצות ואף על פי שאין זה צד השוה שגזלן חשיב הוא בכל המצות אלא שפורק עול בגזל. ונראה לפרש שאף הגזלן אינו בכלל כל המצות שהרי פסול [לדין _ ש"מ] אף אני אביא העבד שאינו בכל המצות.

ועבד נפקא ליה מקל וחומר - והוא הדין דנפיק מקרא אלא לרווחא דמלתא קאמר דאפילו לא נפיק לן מקרא ניק מקל וחומר מהא דגזלן.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא קמא דף פ״ח עמוד א׳

מסכת בבא קמא דף פ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 21 קטעים ממוספרים, כ־526 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא קמא דף פ״ח ע״א

פתיחה בקורא