מסכת בבא קמא דף ס״ה עמוד ב׳

וחכ"א ממון המשתלם בראש שאינו משלם אלא קרן והשיב את אשמו היינו קרן שהוא אשם וחוטא עליו ובקרא אחרינא כתיב התם ואת אשמו יביא לה' וגו':

ושאינו משתלם בראש כי הכא דאיכא כפל לא שייך בה דין חומש כלל ואפי' לא שוין חומשא וכפילא פטור ור"ש אשם קאתי לאסופי לפטורא:

כפילא ד' וחומשא זוזא וכיון דאינן שוין לא חומש מקרי ולא סליק ליה:

דכפילא זוזא וחומשא זוזא דחומש בתר קרנא שיימינן וקרן משלם כעין שגנב נמצא קרן ד' וחומשו מוסיף עליו מבחוץ זוזא וכפילא זוזא וכפל כשעת העמדה בדין והיינו כרב דאי לאו קרן כעין שגנב לא הוי זוזא חומש ואי כפל כעין שגנב הוי ד' אלא ש"מ כרב:

כעין שגנב לקמן אותבינן לרב מהא דאמר תשלומי כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין ולרבה דאמר תברה או שתייה משלם ד' [כדהשתא] ליכא לאותובי דיכול לשנויי דהך מתניתא כפל ד' וה' דוקא נקט אבל קרן היכא דאשכח כי השתא משלם:

כפילא ד' וחומשא זוזא וכיון דאינן שוין לא חומש מקרי ולא סליק ליה:

ורבנן אמרי לך אי לערבינהו קבעי לא ליכתוב לא וי"ו ולא את:

לאפסוקי בין ממון גבוה אשם:

כפילא ארבע וחומשא זוזא לפי מה שפ"ה דחומשא עולה לו בכפילא שמשלם את הכפל ונפטר בכך מן החומש קשה קצת מה בכך אי כפילא ארבע וחומשא זוזא ומיהו בקונט' פי' דלית ליה כפרה בחומש כיון שאין ניכר ומובלע בתוך הכפל ואי הוה מפרש דחומשו עולה לו בכפילו שמשלם את החומש ועולה לו לכפל הוה ניחא דהוה פריך שפיר אבל לשון בכפילו לא משמע הכי ובתוספתא נמי גרסי' וחומשו עולה לו מתוך כפילו וריב"א מפרש דאלשון ברייתא קפריך דמשמע דחומשו עולה בכל כפילו:

אלמא קרן כעין שגנב תימה אמאי לא דחי כגון דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' וכפילא זוזא כעין שגנב דלא כרב וחומשא זוזא כשעת העמדה בדין כדאמר דתברה או שתייה משלם ד' וי"ל דליכא למימר הכי כלל דמהיכא תיתי דקרן יהא כשעת העמדה בדין וכפל ד' וה' יהי' כעין שגנב דאין לחלק בין כפל ד' וה' לקרן אם לא מכח הפסוק ובזה אין לנו שום פסוק ורב נמי דמחלק היינו משום דקרא קדריש ועוד דבלאו הכי דחי שפיר ונוח לו כפי האמת ובאותו ענין שהיה המסייע אומר שאין להעמידה:

ואי אמרת שינוי קונה פירוש כי. האי דטלה ונעשה איל אבל הא פשיטא דשינוי קני כדאמר בסמוך דשינוי קונה לבע"ה:

איל בן יומו קרוי איל מיהו ודאי לענין קרבן אמרינן דאיל בן שתי שנים מדכתיב במקום אחר כבש בן שנתו (ויקרא יב):

הא מני בית שמאי היא האי שנויא ליתא לרבא דאית ליה בריש הגוזל קמא (לקמן בבא קמא דף צד.) דוקא לגבוה אסרי ב"ש משום דאמאיס וא"ת היכי מדמה ליה דמה ענין אתנן אצל שינוי וי"ל דקסבר דאי שינוי קונה א"כ ראוי הוא להתיר שינוי באתנן דחשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן וממאיס נמי לא מאיס:

הן ולא שינוייהם תימה דבסמוך נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא דכתיב אשר גזל כעין שגזל יחזיר ועוד קשה דרב חסדא קאמר דשינוי אין קונה דדריש אשר גזל מ"מ ובהגוזל קמא (צד:) קאמר רבי יוחנן דבר תורה גזילה המשתנית חוזרת בעיניה מדכתיב והשיב את הגזילה מ"מ וכי פליגי אבית הלל ונרא' לר"י דלקמן מיירי בשינוי החוזר לברייתו ואהכי מייתי בריש הגוזל קמא מלתיה דר' יוחנן ורבה דבסמוך סבר דאפי' שינוי החוזר לברייתו נמי קני וצריכי תרי קראי דאי לאו אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה בשינוי שאין חוזר והא דמייתי רבה סיוע לדבריו ממתניתין דהגוזל עצים (לקמן בבא קמא ד' צג:) משום דמיירי בשינוי חוזר לברייתו כדמוקי לי' התם בריש פרקין (שם) בעצים משופים וצמר טווי וההיא דלא הספיק ליתן לו עד שצבעו נראה לרבה דאיירי נמי בשינוי החוזר שיכול להעבירו ע"י צפון כדאמר בריש הגוזל (שם) ואע"פ דלר' יוחנן מיירי בשינוי שאינו חוזר ומוקי לה בקלא אילן דלא עבר לה לרבה נראה לו דוחק להעמידה בקלא אילן (דלא עבר) ולהכי מייתי מיניה סייעתא:

כגון שנשבע וחזר ונשבע ארבע פעמים כלומר שכפר והודה בבית דין וכפר בבית דין ונשבע וכן ארבע פעמים שאם בבית דין אחד כיון שהוחזק לכופר ולישבע לשקר שני פעמים אף על פי שלא הוחזק כפרן בעדים היאך מוסרין לו שבועה והלא ראינו שלאחר הודאה ונראה שעשה תשובה חזק לקלקולו שניה ושלישית, וקרוב בעיני לומר שהוחזק כפרן לאותו ממון (עי' ב"מ יז, א) ומחייבים אותו ליתן, אלא שכפר ונשבע בבית דין אחר.

והתורה אמרה וחמישיתיו יוסף עליו התורה רבתה חמישיות הרבה לקרן אחד וקשיא דהא חמישית אצטריך להוסיף חומש על חומש דגרסינן בפרק הזהב (ב"מ נד, ב) אמר (רבה) [רבא] גבי גזל כתיב וחמישיתו ותנן נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה מוסיף חומש על החומש עד שיתמעט את הקרן משוה פרוטה גבי תרומה כתיב ואי כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ותנן האוכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש אחד אלמא חמישיתו להכי הוא דאצטריך ולא לרבות חמישיות הרבה לקרן אחד, ואפשר לומר דמינה שמעת לה נמי שאם כשנתן את הקרן ונשבע על החומש חייב כשחזר וכפר ונשבע בין על הקרן בין על החומש לכ"ש. ואי אפשר לפרש השתא דהא נמי (הוא) דקאמר הכא כשנשבע וחזר ונשבע על החומש ועל חומש החומש קאמר דהא ארבעה פעמים קאמר ואם על החומשין נשבע לא יעלו בין כולן בארבעה פעמים לשיעור הכפל שהיא ארבעה זוזין ועוד דקאמר לקרן אחד ואין זה חמישיות הרבה.

גנב עגל ונעשה שור טלה ונעשה איל לר' חנינא דסבירא ליה דשנוי כזה אינו קונה בשטבחן משלם קרן כדהשתא השתא הוא דקא גזיל להו מיניה (ב"מ מג, א) דהא אי איתנהו בעינייהו הוו הדרי וכענין שאמר רבא בחביתא דחמרא מעיקרא שוייא זוזא והשתא שוייא ארבעה או שתיא משלם ארבעה, אבל תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דקנס נינהו לא משלם אלא כעין שגנב דאמר ליה תורא מינך דכא גנבי מינך.

איתיביה ר' חנינא לר' אילעא גנב טלה ונעשה איל וכו' ור' חנינא לית ליה הא דאמרינן בפרק הגוזל (בבא קמא צו, ב) כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה כל לאתויי הא דר' אילעא.

איל בן יומו קרוי איל שור בן יומו קרוי שור ומכל מקום לענין קרבן ודאי היכא דכתיב איל סתם הוא בן שתי שנים (פרה פ"א מ"ג) משום דכתיב במקום אחר כבש בן שנתו, ואו לאיל להביא אל הפלגס (חולין כג, א).

מכל מקום קשיא כלומר לר' אילעא קשיא לי ומאי קא מקשא מינה לר' אילעא דהא לדידיה משבשתא היא וכדאמר ליה [ל]ר' חנינא אלא מאי לא קנה אי הכי לשלם כהשתא כלומר דמשבשתא היא, ונראה לי דאנן דקיימא לן כר' אילעא מדקתני כל הגזלנין (צו, ב) הוא דאמרינן כלומר אנן דקיימא לן כרבי אילעא קשיא ברייתא דלא משבשינן לה ואוקימנא כבית שמאי דאמרי שנוי במקומו עומד.

וכן אם נשבע והודה ואח"כ נשבע שאבד אח"כ והודה וכן כמה פעמים משלם חומש על כל אחת ואחת שנאמר וחמישיתיו התורה רבתה חמישיות הרבה לקרן אחד נמצא שאם נשבע ארבעה פעמים חומשו עולה לכפל שחומש זה חומשא מלבר הוא לפי סוגיא זו וכן הוא חייב אשם על כל אחת ואחת והחומש הוא לבעל הפקדון ומפני זה נקרא ממון הדיוט:

זה שכתבנו בנשבע ארבעה פעמים פירושו בבתי דינין מיוחדים שאם בבית דין אחד כיון שהוחזק כפרן היאך מקבלים שבועתו פעם אחרת שאם בנשבע והודה ולענין חומש אתה בא לומר כן מאחר שלא הוחזק כפרן בעדים מ"מ היאך מוסרין הואיל וראינוהו מתקלקל אחר תשובתו אלא בבתי דינין אחרים:

גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור אע"פ שממילא הוא בא ואע"פ שאין זה שנוי גמור שהרי שור בן יומו קרוי שור שנאמר שור או כשב או עז כי יולד ואיל בן יומו קרוי איל שנאמר אילי צאנך לא אכלתי השתא אילים לא אכל הא כבשים אכל אלא איל בן יומו קרוי איל אעפ"כ דרך כלל שנוי הוא זה ומשלם כפל כעין שגנב ואינו משלם כלל תשלומי ארבעה וחמשה הואיל ושחטם אחר שנעשו ברשותו איל ושור מפני שנעשו שנוי בידו וקנאם ושלו הוא טובח ושלו הוא המוכר:

זה שאמרו בכאן טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשו פירושו שאם גנב טלאים ונעשו אילים אינו משלם אלא טלאים או דמיהם בקרן וכפל שהכפל על שעת הגנבה הוא נמשך אבל אם לא נשתנו אלא בדמים כגון שהוקרו הטלאים ועמדו בשעת טביחה על דמי אילים משלם אף בכפל דמי אילים כשל עכשו כמו שבארנו למעלה ורוב מפרשים פרשוה בדרך אחרת:

כבר ידעת באתנן זונה שהוא מאיסורי מזבח שנאמר לא תביא אתנן זונה וגו' ומ"מ לא נאסר באתנן ומחיר אלא בגופם הא שנוייהם וחלופיהם לא נאסרו ולפיכך אינו חל אלא על דבר הראוי לגבי מזבח נתן לה חטים ועשאם סלת זיתים ועשאתן שמן ענבים ועשאתן יין הרי הם כשרים ואין צריך לומר שולדות בהמת אתנן מותרין:

בד"ה אלמא קרן כו' שויא זוזא ולבסוף שויא ד' וכפילא זוזא כעין שגנב דלא כרב כו' וי"ל דליכא למימר הכי כו' עכ"ל סתמו דבריהם לפר"י דלקמן אבל לפר"ת דלקמן קושטא הוא דרב ס"ל הכי בנשתנו לגריעותא בדמים דמשלם כשל עכשיו וליכא לתרוצי אלא כתירוץ השני שכתבו התוספות ודו"ק:

בד"ה הן ולא שינוייהם תימה דבסמוך נפקא ליה לרבא דשינוי קונה מקרא אחרינא כו' וע"ק דרב חסדא כו' עכ"ל דליכא לפלוגי הכא באתנן לדעלמא דהא ב"ה דאית להו באתנן דמהני השינוי ולא מאיס מכ"ש דאית להו שינוי קונה בעלמא וק"ל:

בא"ד ואע"ג דלר' יוחנן מיירי בשינוי שאינו חוזר כו' עכ"ל אבל הך מתניתא דהגוזל לר' יוחנן איירי נמי בשינוי החוזר לברייתו אלא דמוקי לה משום תקנת השבים ע"ש בפ' הגוזל:

גמרא ואלא מאי שינוי לא קנה אמאי משלם כעין שגנב ובו' ר"ל אפי' לפי סברתך נמי לא מתיישבה הברייתא א"כ ע"כ צ"ל דמשובשת היא וליכא למשמע מינה ולפי זה צריך לומר דהא דקאמר בתר הכי מ"מ קשיא ר"ל לרבי אילעי אע"ג דרבי כבר השיב לרבי חנינא דאין לסמוך על ברייתא זו אפ"ה רצה רב ששת לתרצה מדנפשיה אפי' לר"א ודו"ק:

רש"י ד"ה נעשה שינוי בידו וכו' אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא וכפל כעין שגנב וכו' טעמו של רש"י דפירש דקרן משלם כי השתא משום דטובח הוי כאלו תברה בידים או שתיה דמשלם קרן כי השתא כדרבה דלעיל וכפל לפי סברת הברייתא דקתני בה כעין שגנב משלם כעין שגנב ולפי סברת רב משלם כשעת העמדה בדין ולקמן פריך לרב מברייתא זו:

תוס' ד"ה כפילא ארבע וכו' וריב"א מפרש דאלשון ברייתא קא פריך וכו' ר"ל דריב"א נמי מפרש כמו שפירש רש"י דחומש עולה לו בכפילו ר"ל שמשלם הכפל ובזה נפטר מהחומש ואית ליה נמי דאין בכך כלום אם הכפל ד' וחומש זוזא ונפטר בכך מהחומש אלא שהמקשה מלשון הברייתא פריך דמדקתני חומשו עולה לו בכפלו ולא קתני מתוך כפלו משמע שהחומש שוה ככל הכפל לכך פריך ה"ד וכו' דהיאך מצינו שהחומש שוה לכפל וק"ל ויש לדקדק לפי סברת התוס' וסברת ריב"א דס"ל דאין בכך כלום אם אין הכפל שוה להחומש דבכל ענין נפטר מהחומש לדברי רבי יעקב א"כ מאי איכא בין רבי יעקב וחכמים דבשלמא לרש"י איכא בינייהו כשאין החומש שוה לכפל דלא נפטר מן החומש בכפל אלא צריך לשלם חומש בפני עצמו ולדברי חכמים הוא פטור מן החומש אבל לדברי התוס' וריב"א קשה וי"ל דאיכא בינייהו כגון שהחומש הוא יותר מהכפל כגון דמעיקרא שוה ארבע ולבסוף לא שוה כי אם חצי זוז שהכפל שמשלם כדהשתא אינו כי אם חצי זוז והחומש דבתר קרנא שיימינן שמשלם כדמעיקרא הוי החומש זוזא ולפי תירוצא של רבא דמתרץ לעולם דמעיקרא שוה ארבע והשתא נמי שויא ד' וכו' איכא לאוקמא דאיכא בינייהו שנשבע וחזר ונשבע ה' או ו' פעמים שהכפל ד' והחומש הוא ו' לדברי רבי יעקב צריך לשלם הכפל וגם כל מה שהחומש הוא יותר מהכפל צריך להוסיף משום החומש ולדברי חכמים כיון שמשלם כפל הוא פטור מהחומש לגמרי וק"ל:

ד"ה אלמא קרן כעין שגנב וכו' וי"ל דליכא למימר הכי כלל דמהיכא תיתי דקרן יהא כשעת העמדה בדין וכו'. תירוץ זה אינו מתיישב לפי סברת ר"ת לקמן גבי טלה כדמעיקרא דמים כשל עכשיו ודו"ק:

אלא כי אמר רב דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא זוזא קרן כעין שגנב דמשעת גנבה איחייב לקרן תשלומי כפל כשעת העמדה בדין דבי דינא הוא דמחייבי ליה. וחומשו עולה לו בכפלו כלומר אם יגיע חומשו לשיעור כפלו יעלה לו במקום כפלו ולא ישלם לו כפל אבל אם לא יגיע משלם מותר הכפל והיכי דמי שמשלים החומש לשיעור הכפל על כרחך דמעיקרא שויא ארבעה והחומש הולך אחר הקרן והוא זוזא והשתא שויא זוזא והכפל זוזא שמע מינה הכפל כשעת העמדה בדין ואם לא יגיע החומש לשיעור הכפל כגון דמעיקרא שויא תרי זוזי והחומש פלגא דזוזא ולבסוף שויא זוזא והכפל זוזא ישלם חצי זוז לתשלומי כפל גם אם יהיה החומש יותר מהכפל יתן החומש כגון דמעיקרא שויא תמניא והחומש תרין זוזי ולבסוף שויא זוזא והכפל חד זוזא יתן החומש וכן אם הכפל מרובה יתן הכפל כי מי שנתחייב שתי ממונות יתן המרובה ויפטר מן המועט אבל איך יתן המועט ויפטר מן המרובה. כן צריך לומר לדעת רבי יעקב. הראב"ד ז"ל. ולדעת רש"י ז"ל אינו נפטר מן החומש אלא אם כן הכפל והחומש שוין ואפילו אם יאמר לו הילך החומש ואשלם עליו כדי הכפל אינו נראה שמפני החומש נתן לו. הרא"ש ז"ל.

כפילא ארבעה וחומשא זוזא ואם תאמר ומה בכך. ופירש הקונטרס דחומש כפרה הוא ואם כן כשהכפל יותר על החומש לית ליה כפרה על חיוב החומש כיון שאין החומש ניכר אלא מובלע הוא בתוך הכפל. וריב"א אומר דלישנא דברייתא קדייק דמשמע שהם שוין דהחומש עולה לו ככל הכפל. ועוד יש לומר דעל כרחך צריך לומר דחומשו עולה לו בכפלו היינו כשהם שוין דאי בכל ענין קאמר גם כשהכפל יתר על החומש אם כן רבי יעקב היינו חכמים דאמרי ממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף חומש. תלמידי הר"פ ז"ל. וזה לשון הר"ר ישעיה ז"ל כפילא ארבעה וחומשא זוזא. פירש רש"י ז"ל ואין החומש ניכר שהוא מובלע בתוך הכפל וחומשו עולה לו משמע מתכפר בו שהוא ניכר בתוך הכפל. וריב"א פירש דחומשו עולה לו בכפלו משמע שהחומש והכפל שוין דמאי שנא. ע"כ. וכתב הר"א מגרמישא ז"ל וזה לשונו כפילא ארבעה וחומשא זוזא. למאי דהתוספות לא בעי למימר כרש"י אם כן במאי פליגי רבנן ורבי יעקב. ושמא לרבי יעקב צריך לפרש אני נותן לך בתורת חומש כמו כן. ע"כ.

אלמא קרן כעין שגנב תימה אמאי לא דחי כגון דמעיקרא שויא זוזא והשתא שויא ארבעה וכו' ככתוב בתוספות. וי"ל דאין לומר כן דמהיכא תיתי שיהא קרן כשעת העמדה בדין והכפל וארבעה וחמשה כעין שגנב והלא אין לנו לחלק בין קרן לכפל אלא מכח המקרא ומהי קרא תיפוק לן הא דאדרבה רב הוא דאפיק למילתיה מקרא דאחייה לקרן כעין שגנב ולא לכפל וארבעה וחמשה. הר"ר ישעיה ז"ל. כתב הר"א מגרמישא ז"ל וז"ל אלמא קרן כעין שגנב. כתוב בתוספות כדאמרינן דתברה או שתייה וכו'. הקשה מהרא"ל הא לא איירי בטבחו. ויש לומר דהתוספות רצו לומר טעמא דתברה או שתייה דהתם הוי טעמא דברשות בעלים הוכר והכא איירי שהוא בעין אם כן מחזיר כדהשתא. ע"כ. והקשו בשיטה דאמאי לא דחי בגמרא מאי חומשו עולה לו בכפלו דקאמר בכלל כפלו ולעולם אין מחייב רבי יעקב אלא כשהחומש יותר מהכפל אבל כשהכפל יותר מהחומש אימא לך דעולה לו בכפלו ופטור מהחומש ומינה לא מסייעיה לרב. ותירצו דאין הכי נמי אלא דלפי סברתו רוצה לדחותו. אי נמי אין סברא לומר שהחומש עולה לו בכלל כפלו כלל דהא מכל מקום אין נקרא חומש אלא כפל ואין נראה שמשלם חומש כלל ואין מתכפר לו בכך וכמו שנראה זה מלשון רש"י ז"ל הילכך ודאי לא מיירי רבי יעקב לפי סברתו דמחייב חומש במקום כפל אלא כשהכפל והחומש שוין דאז נימא שהחומש הוא משלם ועולה לו בכך. ע"כ.

כגון שנשבע וחזר ונשבע וכו' כלומר שכפר והודה בבית דין זה וחזר וכפר בבית דין אחר ונשבע וכן ארבע פעמים שאם בבית דין אחד כיון שהוחזק ליכפור ולישבע לשקר שתי פעמים אף על פי שלא הוחזק כפרן בעדים האיך מוסרין לו שבועה והלא ראינו שלאחר שהודה ונראה שעשה תשובה חזר לקלקולו שניה ושלישית וקרוב בעיני לומר שהוחזק כפרן לאותו ממון ומחייבין אותו ליתן אלא שכפר ונשבע בבית דין אחר. הרשב"א ז"ל. וזה לשון הרב המאירי ז"ל זה שכתבנו בנשבע ארבע פעמים פירושו בבתי דינים מיוחדים שאם בבית דין אחד כיון שהוחזק להם כפרן האיך מקבלים שבועתם פעם אחרת ואם בנשבע והודה ולענין חומש אתה בא לומר כן מאחר שלא הוחזק כפרן בעדים מכל מקום האיך מותרין הואיל וראינוהו מתקלקל אחר תשובתו אלא בבתי דינין אחרים. ער כאן.

והתורה אמרה וחמישיתו וכו' התורה רבתה וכו'. וקשה דהא חמישיתו איצטריך להוסיף חומש על חומש דגרסינן בפרק הזהב אמר רבא גבי גזל כתיב וכו'. ואפשר לומר דמינה שמעת לה נמי באם כשנתן את הקרן ונשבע על החומש חייב כשחזר וכפר ונשבע בין על הקרן בין על החומש לא כל שכן ואי אפשר דהשתא נמי דקאמר הכא בשנשבע וחזר ונשבע על החומש ועל חומש החומש קאמר דהא ארבע פעמים קאמר ואם על החומשים נשבע לא יעלו בין כולם בארבע פעמים לשיעור הכפל שהוא ארבעה זוזין ועד דקאמר לקרן אחת ואין זה חמישיות הרבה. הרשב"א ז"ל.

נעשה שינוי בידו וקנאו ופירוש ופטור מארבעה וחמשה אבל כפל וקרן משלם קרן כדהשתא כך פירש בקונטרס. ומה שפירש שמשלם קרן כדהשתא זהו משום דכיון דטבחה הוי כשתיה או תברה. ולא נהירא דטעמא דשתיה או תברה הוי כדפירש בהמפקיד דכיון דאם איתא הדרא למרה בעינא האי שעתא דקא שתיה לה קא גזל לה אבל הכא אי נמי איתא לא הדרה למרה אלא מצי לסלוקיה בדמי משום דנעשה שינוי וקנאו ואם כן ליכא לחיוביה כי אם מההיא שעתא דגזיל לה דהיא שעת גנבה. לכך נראה דלא משלם הקרן אלא בשעה שגנב ולא כי השתא. כן פירש ה"ר ידידיה. תלמידי הר"פ ז"ל.

וזה לשון ה"ר יהונתן ז"ל נעשה שינוי בידו וקנאו בשינוי להאי מילתא דאם טבח ומכר שלו הוא טובח וכו'. אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא ואם נתייקר או כדמעיקרא אם הוזל אבל כפל לעולם כדהשתא דהיינו בשעת העמדה בדין בין שהוקר בין שהוזל לפי שהכפל אינו מתחייב אלא בשעת העמדה בדין דהא יכול להודות ומפטר בהודאתו. ע"כ.

ואי אמרת שינוי קונה אמאי משלם וכו' תימה היכי מצי למימר רבי חנינא דשינוי לא קני הא בהדיא אמרי (ב"ה) ב"ח קונה. וי"ל דרבי חנינא לא חשיב ליה שינוי טלה ונעשה איל כיון דממילא הוא אבל שינוי בעלמא מודה דקני ליה כדלקמן והכי קאמר ואי אמרת דשינוי כהאי גוונא קני משום דאמר ליה תורא גנבי מינך וכו' אמר ליה רחמנא ליצלן מהאי דעתא דסבירא ליה לרבי אלעאי אף על גב שנשתנה מכעין שגנב בעי לשלומי כי השתא כיון דשינוי לא קני. וא"ת והא קתני בהדיא ברייתא דלעיל דשמנה והכחישה משלם כעין שגנב ולא כי השתא ואף על גב דלא קני ליה מדמשלם ארבעה וחמשה וטעמא הוי משום דנשתנית גוף הגנבה כדפרישינן לעיל. ויש לומר דשמא ההיא דלעיל חשיב ליה שינוי טפי גבי הך סברא דמיבעי ליה לשלומי כעין שגנב מהאי שינוי דהכא לפי דברי המקשה דלא הוה חשיב ליה שינוי לקנותו. שיטה. ע"כ לשון תלמידי הר"פ ז"ל.

בגמרא וחכ"א בראשו וחמישיתו כו' קתני מיהת חומשו עולה לו בכפילו נ"ל דהוצרך לאתויי הכא לכולה ברייתא משום דבלא"ה לא היה יכול להקשות כפילא ד' וחומשא זוזא די"ל מה בכך אפ"ה עולה לו הכפל בחומשו וכקושיית התוספות אבל ממילתא דחכמים מוכח דת"ק סובר דדוקא היכא דהכפל והחומש שוין הוא דעולה לו דאלת"ה א"כ מה בין ת"ק לחכמים ואי לאו מילתיה דר"ש הו"א דלעולם ת"ק נמי סובר דאף ע"ג שאינן שוין עולה לו הכפל בחומשו והיינו מסברא וא"כ אשם מיהא מיחייב דהא משלם נמי חומש אבל חכמים סברי שאין הכפל עולה לו בחומשו אלא דרחמנא פטרו מחומש וא"כ פטור נמי מאשם דחומש ואשם איתני בהדדי כדאמרינן בסמוך לכך מייתי מילתא דר"ש דפליג לענין אשם מכלל דחכמים מחייבי באשם כת"ק ולא פליגי את"ק אלא במאי דת"ק פטרו מחומש דוקא כששוה ממש בדמי הכפל וא"כ מקשה שפיר היכי דמי כו' וק"ל:

בתוספות בד"ה אלמא קרן כעין שגנב תימא כו' וחומשא זוזא כשעת העמדה בדין כדאמר דתברה או שתי' כו' ע"כ. ואיירי בענין ששוה בשעת העמדה בדין כמו שהיתה שוה בשעה שאיבדה מן העולם ולפ"ז א"ש הא דמתרצין התוספות דליכא למימר הכי דמהיכא תיתי כו' אפי' לשיטת ר"ת דלקמן דלהחמיר לא אמר רב כפל וד' וה' כשעת העמדה בדין דהתם איירי כשנתייקרה בין שעת איבודה מן העולם ובין שעת העמדה בדין משום דמסברא ודאי עיקר החיוב בכל מילי דגזלן הוא בשעה שאיבדה מן העולם אלא דבכפל וד' וה' היכא שהוזלה בשעת העמדה בדין מיקל רחמנא מגזירת הכתוב שישלם כשעת העמדה בדין וכן בקרן היכא שהוזלה בין שעת הגניבה ובין שעת איבודה מן העולם מחמרינן עליה ליתן כשעת הגניבה מטעמא שלא יהא חוטא נשכר כמבואר אבל היכא שהוקרה בשעת איבודה מן העולם מכמות שהיתה שוה בשעת הגניבה בזה ודאי בין בקרן ובין בכפל וד' וה' משלם כשעת איבודה מן העולם כשמעתא דרבה דקאמר הכי הסברא דמהאי שעתא ה"ל גזלן וא"כ ה"ה בכפל וד' וה' מהיכא תיתי ניקל עליו לשלם כשעת הגניבה דבשלמא קולא בהעמדה בדין אמר רב בהדיא ודריש ליה מקרא ומסברא נמי כיון דקודם העמדה בדין אי מודה מיפטר אבל להקל כשעת הגניבה לאפוקי משעת איבודה מן העולם מהיכא תיתי לחלק בין קרן לכפל וד' וה' וזה י"ל פשוט וברור לדעת ר"ת וא"כ דברי התוספות כאן אליבא דכ"ע ולא כמהרש"א ומהר"ם ז"ל. ואף על גב דלקמן משמע דבטלה ונעשה איל נמי מפר"ת דלהחמיר לא אמר רב כשעת העמדה בדין בכפל וד' וה' מ"מ אתי שפיר משום די"ל דלר"ת התם הקרן נמי משלם כדמעיקרא כמו שיתבאר וא"כ אמרינן שפיר להחמיר לא אמר רב אבל כל היכא דמשלם קרן כשעת העמדה בדין כדרבה אין לחלק בין קרן לכפל וד' וה' כמו שכתבו כאן דמהיכא תיתי ודו"ק:

בפרש"י בד"ה נעשה שינוי בידו וקנאו בשינוי להא מלתא דאם טבח כו' אבל קרן היכא דאשבח משלם כי השתא כו' עכ"ל. ולא ידעתי מה ראה רש"י לפרש כן דלכאורה נראה דאפילו קרן נמי לא משלם אלא כעין שגנב ולא דמי לדרבה גבי תברה או שתיה דשאני הכא דקנאו בשינוי וכן משמע להדיא בפרק הגוזל דאמרינן התם כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה לאתויי הא דרבי אילעא משמע דלענין קרן איירי ועוד משמע דאפי' אי איתא בעיניה לא מהדר ליה אלא משלם דמי כמו בכל דוכתא היכא דקונה בשינוי וכן הוא באמת בהסכמת כל הפוסקים בההיא דשמעתין ואיברא דמל' רש"י בפרק הגוזל נמי משמע כפירושו כאן אלא דהיא גופא קשיא ונראה דמשמע לרש"י כיון דבכה"ג שינוי הבא מאליו הוא והגזלן לא שינה בה מידי לא מסתברא שיהא חוטא נשכר ולא דמי לשאר שינוי מעשה שהגזלן גופא עשה השינוי ולשינוי השם נמי אפשר דלא דמי אבל כל זה דוחק ובר מן דין קשי' ליה דאפי' למאן דס"ל דשינוי כה"ג אינו קונה היינו שאין קונה גוף הבהמה אבל מ"מ השבח גופא ודאי דגזלן הוא דהא קי"ל בפרק הגוזל כר"פ אליבא דר' יהודה דשבח שע"ג גזילה אע"ג דאתא ממילא כגון פרה ונתעברה אצלו רחל ונטענה אצלו אפ"ה נוטל הגזלן הגיזות והולדות אפי' הם בעין ובזה הסכימו כל הפוסקים והטעם אי משום תקנת השבים אי משום דקני בשינוי אע"ג דלגבי בהמה גופא לא מיקרי שינוי מ"מ לגבי השינוי גופא מועיל וא"כ ה"נ בטלה ונעשה איל אמאי יש לו לשלם כדהשתא ולא אמרינן דשבח שע"ג גזילה כזה הוי דגזלן מיהו לשיטת הרמב"ם שכ' דהא דאמרינן שבח שע"ג הגזילה דגזלן הוי היינו דוקא לאחר יאוש א"כ מצינו למימר דהכא לפני יאוש איירי וא"ש ועי"ל דשאני גיזות וולדות כיון דלאו גופא דפרה נינהו וכשהגזלן נוטלם נשאר הגזילה כמו שגזלה לכך שקיל להו הגזלן אבל בטלה ונעשה איל הכל מיקרי גוף הגניבה ממש לא שייך גזלן בהאי שבחא כלל אלא דמסתימת לשון הש"ס בפ' הגוזל דלבתר דקתני בריש הפ' דין הגיזה והולדות דשקיל הגזלן קתני עלה זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה ואמרינן בש"ס לאתויי הא דטלה ונעשה איל א"כ משמע דדמי לגמרי וכן משמע להדיא מל' הרמב"ם וצ"ע אח"ז מצאתי להרמב"ן בספר מלחמות בפרק הגוזל שכתב בישוב לשון רש"י בסוגיא דשמעתין כתירוץ השני שכתבתי כאן והנאני מאד:

שם בד"ה כעין שגנב לקמן אותבינן לרב כו' ולרבה כו' אבל קרן היכא דאשבח כי השתא משלם עכ"ל. ואע"ג דרש"י עצמו פי' לקמן דכיון דמשלם אפי' קרן כי השתא כ"ש בכפל וד' וה' היינו דוקא לסברת רב שאומר דלעולם שייך לומר יותר כשעת העמדה בדין בכפל וד' וה' מבקרן אבל כאן כוונתו דבלא דרב לא מצי לאקשויי אדרבה לחודא וזה ברור וכן מצאתי במהר"ם אבל מ"מ ל' רש"י צריך ביאור מה ענין זה לכאן ונ"ל ליישב דרש"י אזיל לשיטתו בסמוך דר' אילעא דסובר דשינוי קונה מ"מ מודה דמשלם קרן כי השתא א"כ מה מהדר ליה רב אילעא לר"ח ואלא מאי שינוי לא קני לשלם כי השתא משמע דלדידי' דס"ל דשינוי קונה א"ש מיהת בכפל דמשלם כעין שגנב והא לדידיה נמי קשיא דהא מודה דשינוי אינו מועיל לענין זה דמ"מ משלם קרן כדהשתא וא"כ כ"ש שיש לו לשלם כפל כדהשתא כדמקשינן לקמן לרב ור' אילעא ע"כ נחית לסבר' דרב דאלת"ה מאי מקש' בפשיטות לשלם כדהשתא לכך כתב רש"י לקמן אותבינן לרב כו' וכוונתו בזה לפ"ז א"א לומר דרבי אילעא נחית לסברא דרב דא"כ תיקש' ליה נמי הבריית' בפשיטות וכדכתיבנא ומאי דמשני לקמן טלאים כדמעיקרא לא שייך הכא דהיינו הא גופא דמשני הכא דיכרא גנבי ממך ורבי אילעא לית ליה האי שינויי' אע"כ דלא אסיק אדעתיה מימרא דרב והא דמקשה לשלם כי השתא היינו משום דרבה דס"ל תברה או שתיא משלם כדהשתא והיינו דמסיק רש"י דע"כ דלרבה ליכא לאותובי משם דמפרש הא דקאמר ברייתא כעין שגנב היינו לבר מקרן וא"כ הקשה ר' אילעא גופא וה"ק בשלמא לדידי דס"ל שינוי קונה א"ש דמשלם כעין שגנב דאע"ג דמודינא בקרן דמשלם כדהשתא היינו משום שלא יהא חוטא נשכר וכדכתיבנא בסמוך בל' רש"י אבל כפל שפיר משלם כעין שגנב כיון דאכתי לא ס"ד הא דרב אבל לדידך דס"ל שינוי אינו קונה לשלם כדהשתא והיינו משום דרבה דר' אילעא סובר דלא שייך לחלק בין קרן לכפל היכא דליכא סברא ודוק היטב:

בגמרא ואי ס"ד קנייה בשינוי אמאי משלם כו' לכאורה כל זה הוא ייתור לשון דבפשיטות הוי מצי לאקשויי דר' אילעא פוטר מד' וה' והכא מחייב בהדיא ונראה ליישב דאי לאו דנקט ר' אילעא בהדיא נעשה שינוי בידו וקנאו היה אפשר לומר דהא דפטור מד' וה' היינו לאחר יאוש דאז מועיל אפי' שינוי כל דהו כמבואר ועוד דאפי' בלאו שינוי נמי מיהא השבח גופא הוי דגזלן לאחר יאוש כדכתיבנא בסמוך בשם הרמב"ם וא"כ יש לפוטרו מד' וה' דהוי כמו שותף בגוף הבהמה והיינו לדעת הסוברים דהנגזל לא מצי לסלק להגזלן בזוזי בגוף השבח ואפי' להרמב"ם דמצי לסלקו בזוזי מ"מ כל כמה דלא סילקו עדיין דידיה הוי ואמרינן שפיר שלו הוא טובח וא"כ לא הוי קשה מידי די"ל דברייתא איירי קודם יאוש דאז לא קנייה בשינוי כל דהו ושבח נמי לא קני קודם יאוש לדעת הרמב"ם א"כ שפיר מחייב בד' וה' אבל מדנקט רבי אילעא נעשה שינוי בידו משמע דשינוי לחוד קונה מקשה שפיר וק"ל:

שם א"ל ואלא מאי שינוי לא קני כו' לשלם כי השתא ויש לדקדק דילמא הא דלא משלם כי השתא היינו משום דגזלן קנה מיהא השבח גופא למאי דקי"ל בפ' הגוזל כר' יהודה דשבח שע"ג גזילה דגזלן הוי מיהו למ"ש דלרש"י האי שבח לא דמי לשבח דגיזות וולדות משום דגופה דפרה ממש הוא א"ש ועי"ל דהיא גופא מדייק דאי ס"ד דשבח כי האי נמי דגזלן הוי א"כ אמאי משלם ד' וה' שהרי שלו הוא טובח דהוי כמו שותף וכדכתיבנא בסמוך:

שם אמר לו רחמנא ניצלן מהאי דעתא נראה כוונתו כיון דאת אמרת דשינוי כי האי לא קנה אע"ג דקרא כתיב אשר גזל ודרשינן אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים מעליא בעי שלומי משמע דקני בשינוי וע"כ צ"ל לדידך דכהאי גוונא מיקרי שפיר כעין שגזל כיון דגופא ממש היא א"כ לא שייך תו למימר דיכרא גנבי ממך דהא ודאי גנב ממנו הגוף ממש ויש לשלם ד' וה' ע"ז הגוף שגנב והיינו כדהשתא ולפ"ז א"ש למאי דמסיק הא מני ב"ש היא דס"ל דשום שינוי לא קנייה וא"כ ע"כ דלית ליה האי דרשא דאשר גזל וא"כ לעולם שייך שפיר למימר דיכרא גנבי ממך כיון דחיוב ד' וה' עיקרו על מעשה הגניבה והוא לא גנב אלא טלה לכך משלם נמי ד' וה' טלאים ואף על גב דמה"ט גופא יש לומר דלא מיקרי כעין שגזל וממילא ליקנייה לא איכפת לן בזה לב"ש דס"ל שינוי במקומו עומד וממילא לית ליה דרשה דכעין שגזל וק"ל וכעין זה כתב בס' קיקיון דיונה ע"ש:

בתוספות בד"ה הא מני ב"ש היא כו' ואם תאמר כו' דמאי ענין אתנן אצל שינוי עכ"ל. פי' דהא לענין אתנן לא שייך לומר שינוי קונה או אינו קונה דבלא"ה דידיה הוי:

גמ' שור בן יומו קרוי שור עי' מנחות צא ע"ב ותוס' שם ד"ה ת"ל:

שם חיטין ועשאן סולת עיין בספר יראים לרא"מ סי' ר"ז:

שׁוֹר בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי 'שׁוֹר' אַיִל בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי 'אַיִל' (ויקרא כב, כז). נראה לי בס"ד לכן הצדיקים מכונים בשם שור ובשם איל כי יש בהם בקטנותם לוקחים הנר"ן [נפש רוח נשמה] שלהם כמו בריה דרב המנונא סבא ושאר ינוקי אשר בזוהר הקדוש וכן אמרו על שמואל הנביא ע"ה בהיותו בן שתי שנים היה חכם גדול וידע ההלכה מה שלא ידע עלי ע"ה ונמצא בקטנותם הרי הם כגדולים ממש והרי שׁוֹר בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי 'שׁוֹר' אַיִל בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי 'אַיִל'