מסכת בבא קמא דף מ״א עמוד א׳

1כמאן דקטלה דמי, קמ"ל׃

2רבא אמר: לעולם דרבעה וקטלה; ודקא קשיא לך: מה לי קטלה בקרנים, מה לי קטלה ברביעה קרן כוונתו להזיק, האי כוונתו להנאת עצמו הוא.

3במאי פליגי? ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק; לאביי משלם כופר, לרבא לא משלם כופר.

ברייתא

4תניא כוותיה דרב: שור האיצטדין אינו חייב מיתה, וכשר לגבי מזבח; מפני שהוא כמעושה.

מתני׳ · משנה

5שור שנגח את האדם, ומת מועד משלם כופר, ותם פטור מן הכופר. וזה וזה חייבין מיתה. וכן בבן, וכן בבת. נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים; בין שהוא יפה מאה מנה, ובין שאינו יפה אלא דינר אחד.

גמ׳ · גמרא

6וכי מאחר דמתם קטלינן ליה, מועד היכי משכחת לה?

7אמר רבה: הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם.

8רב אשי אמר: אומדנא לאו כלום הוא. אלא הכא במאי עסקינן כגון שסיכן לשלשה בני אדם.

9רב זביד אמר: כגון שהרג שלשה בהמות.

10ומועד לבהמה הוי מועד לאדם? אלא אמר רב שימי: כגון שהרג שלשה עובדי כוכבים׃

11ומועד לעובדי כוכבים הוי מועד לישראל? אלא אמר רשב"ל כגון שהרג שלשה בני אדם טרפה.

12ומועד לטרפה הוי מועד לשלם? אלא אמר רב פפא: דקטל וערק לאגמא, דקטל וערק לאגמא.

13רב אחא בריה דרב איקא אמר: כגון שהוזמו זוממי זוממין.

14הניחא אי לייעודי תורא בעינן שפיר. אלא אי לייעודי גברא בעינן, מימר אמר ליה: לא הוה ידענא! כגון דאמרי: כל אימת דקטיל תוריה, גביה הוה קאי.

15רבינא אמר: במכירין את בעל השור, ואין מכירין את השור.

16מאי ה"ל למעבד? משום דאמרי ליה: תורא נגחנא אית לך בבקרך, איבעי לך נטורי כולי בקרך.

17וזה וזה חייבין מיתה כו'. ת"ר ממשמע שנאמר ״(שמות כא״, כח) ״סקל יסקל השור״ איני יודע שנבילה היא, ונבילה אסורה באכילה? מה ת"ל ״לא יאכל את בשרו״? מגיד לך הכתוב, שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה.

18אין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? ת"ל (שמות כא, כח) ״ובעל השור נקי״.

19מאי משמע? שמעון בן זומא אומר, כאדם שאומר לחבירו: ״יצא איש פלוני נקי מנכסיו, ואין לו בהם הנאה של כלום״.

20וממאי דלא יאכל את בשרו״ להיכא דשחטו אחר שנגמר דינו, שאסור באכילה? אימא דהיכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה הוא; והאי ״לא יאכל את בשרו להיכא דסקליה מסקל, דאסור בהנאה הוא כדר' אבהו,׃

21דאמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר: כל מקום שנאמר ״לא יאכל״; ״לא תאכל״; ״לא תאכלו״ אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע,׃

22עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה לגר בנתינה, ולעובד כוכבים במכירה!

23אמרי: הני מילי היכא דנפיק ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא מלא יאכל״; אבל הכא, דאיסור אכילה מסקל יסקל״ נפקא, אי סלקא דעתך האי ״לא יאכל את בשרו״ איסור הנאה הוא, נכתוב רחמנא: ״לא יהנה״, אי נמי ״לא יאכל״; ״את בשרו״ למה לי? דאף על גב דעבדיה כעין בשר, דשחטיה אסור.

24מתקיף לה מר זוטרא: אימא הני מילי׃