בוני התלמוד

    מסכת בבא קמא דף מ״א עמוד א׳

    פרק ד׳ - שור שנגח ד' וה'

    Also cited as: Bava Kamma 41a, Chapter 4 Shor SheNagach Arba'ah VaChamishah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    בחצר הניזק - דאילו ברה"ר אין חייב ברגל לדברי הכל דכתיב בשדה אחר בפ' קמא (דף ג:):

    לאביי משלם כופר - אע"פ שלא נתכוון להזיק דהא אוקי דרבעה ולא קטלה הא קטלה משלם כופר:

    מתני' וזה וזה חייבין מיתה - דבתם נמי כתיב סקל יסקל:

    וכן בבן וכן בבת - בן קטן ותינוקת קטנה חייב עליהן סקילה וכופר כגדולים:

    גמ' שאמדוהו לשלשה בני אדם - שרץ אחריהן זה אחר זה וברחו מפניו ואמדו שאם לא ברחו היה הורגן:

    שסיכן ג' בני אדם - לפיכך לא נסקל בשנים הראשונים וכשנגח שלישי מתו כולם הלכך משלם עליו כופר:

    הוי מועד לאדם - בתמיה:

    אטרפה - לא קטלינן ליה דגברא קטילא קטיל:

    הוי מועד לשלם - בתמיה:

    דקטל וערק לאגמא - לאחר שהעידו בו ברח:

    שהוזמו זוממי זוממין - כשנגח ב' נגיחות ראשונות והעידו בו ב' כיתות עדים באו כת אחת והזימום ופטרוהו וכשנגח נגיחה שלישית והעידו בו באתה כת המזמת להזימן והוזמה אותה הכת אף על הזמות ראשונות ונמצא השור מועד ומשלם כופר על השלישית:

    הניחא אי לייעודי תורא בעינן - ג' ימים דכתיבי בקרא:

    שפיר - הרי נגח שלש נגיחות בג' ימים ואע"ג שלא נתקיימה העדאתו אלא בכת אחת לא איכפת לן:

    אלא אי לייעודי גברא בעינן - שלשה ימים:

    אמר לא הוה ידענא - ב' נגיחות הראשונות דאינטריה שהמזימין הטעוני:

    גביה הוה קאי - שהמזימין העידו דגביה הוה קאי וראה בנגיחותיו:

    רבינא אמר - משכחת לה דלא נסקל בשתים הראשונות כגון שהעדים המעידים עליו אין מכירין את השור ובג' הוכר:

    מאי הוה ליה - לבעלים למיעבד ואמאי מחייבת ליה כופר:

    לאחר שנגמר דינו - דהכי משמע קרא משבא שור לידי סקילה יסקל ושוב לא יאכל את בשרו:

    להיכא דסקליה מסקל - ואתא לא יאכל לאוסרו בהנאה וכדרבי אבהו ונקי מבעיא ליה לדרשה אחריתי לחצי כופר ולדמי ולדות כדלקמן:

    כדרך שפרט לך בנבילה - שכתב לך בה לא תאכלו והוצרך הכתוב לפרש לך בה היתר הנאה לגר אשר בשעריך וגו' אלמא לא תאכלו איסור הנאה הוי משמע:

    ה"מ - דמפיק קרא לאיסור הנאה בלשון אכילה:

    היכא דנפיק לן אכילה והנאה מלא יאכל - אגב דמורי לן נמי אאכילה מפיק ליה בלשון אכילה:

    אבל הכא דאכילה נפקא לן מסקול יסקל - אי להנאה גרידתא אתא לכתוב לא יהנה:

    אי נמי - אפילו לדידך לכתוב לא יאכל ותו לא:

    את בשרו למה לי - אלא לאו לאשמועינן אע"ג דעבדיה כעין בשר שחוטה בהכשר אסור באכילה ובהנאה דהשתא אצטריך ליה לקרא לאפוקי בלשון אכילה:

    אימא ה"מ - דאסור אם שחטו:

    בבא קמא 41 עמוד א

    1כמאן דקטלה דמי, קמ"ל׃

    2רבא אמר: לעולם דרבעה וקטלה; ודקא קשיא לך: מה לי קטלה בקרנים, מה לי קטלה ברביעה קרן כוונתו להזיק, האי כוונתו להנאת עצמו הוא.

    3במאי פליגי? ברגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק; לאביי משלם כופר, לרבא לא משלם כופר.

    ברייתא

    4תניא כוותיה דרב: שור האיצטדין אינו חייב מיתה, וכשר לגבי מזבח; מפני שהוא כמעושה.

    מתני׳ · משנה

    5שור שנגח את האדם, ומת מועד משלם כופר, ותם פטור מן הכופר. וזה וזה חייבין מיתה. וכן בבן, וכן בבת. נגח עבד או אמה נותן שלשים סלעים; בין שהוא יפה מאה מנה, ובין שאינו יפה אלא דינר אחד.

    גמ׳ · גמרא

    6וכי מאחר דמתם קטלינן ליה, מועד היכי משכחת לה?

    7אמר רבה: הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם.

    8רב אשי אמר: אומדנא לאו כלום הוא. אלא הכא במאי עסקינן כגון שסיכן לשלשה בני אדם.

    9רב זביד אמר: כגון שהרג שלשה בהמות.

    10ומועד לבהמה הוי מועד לאדם? אלא אמר רב שימי: כגון שהרג שלשה עובדי כוכבים׃

    11ומועד לעובדי כוכבים הוי מועד לישראל? אלא אמר רשב"ל כגון שהרג שלשה בני אדם טרפה.

    12ומועד לטרפה הוי מועד לשלם? אלא אמר רב פפא: דקטל וערק לאגמא, דקטל וערק לאגמא.

    13רב אחא בריה דרב איקא אמר: כגון שהוזמו זוממי זוממין.

    14הניחא אי לייעודי תורא בעינן שפיר. אלא אי לייעודי גברא בעינן, מימר אמר ליה: לא הוה ידענא! כגון דאמרי: כל אימת דקטיל תוריה, גביה הוה קאי.

    15רבינא אמר: במכירין את בעל השור, ואין מכירין את השור.

    16מאי ה"ל למעבד? משום דאמרי ליה: תורא נגחנא אית לך בבקרך, איבעי לך נטורי כולי בקרך.

    17וזה וזה חייבין מיתה כו'. ת"ר ממשמע שנאמר ״(שמות כא״, כח) ״סקל יסקל השור״ איני יודע שנבילה היא, ונבילה אסורה באכילה? מה ת"ל ״לא יאכל את בשרו״? מגיד לך הכתוב, שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה.

    18אין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? ת"ל (שמות כא, כח) ״ובעל השור נקי״.

    19מאי משמע? שמעון בן זומא אומר, כאדם שאומר לחבירו: ״יצא איש פלוני נקי מנכסיו, ואין לו בהם הנאה של כלום״.

    20וממאי דלא יאכל את בשרו״ להיכא דשחטו אחר שנגמר דינו, שאסור באכילה? אימא דהיכא דשחטו לאחר שנגמר דינו שרי באכילה הוא; והאי ״לא יאכל את בשרו להיכא דסקליה מסקל, דאסור בהנאה הוא כדר' אבהו,׃

    21דאמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר: כל מקום שנאמר ״לא יאכל״; ״לא תאכל״; ״לא תאכלו״ אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע,׃

    22עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה לגר בנתינה, ולעובד כוכבים במכירה!

    23אמרי: הני מילי היכא דנפיק ליה איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא מלא יאכל״; אבל הכא, דאיסור אכילה מסקל יסקל״ נפקא, אי סלקא דעתך האי ״לא יאכל את בשרו״ איסור הנאה הוא, נכתוב רחמנא: ״לא יהנה״, אי נמי ״לא יאכל״; ״את בשרו״ למה לי? דאף על גב דעבדיה כעין בשר, דשחטיה אסור.

    24מתקיף לה מר זוטרא: אימא הני מילי׃

    תוספות

    כמאן דקטלה דמי - וא"ת ומה פשע השור היא הרגה עצמה שהרי הביאתו עליה וי"ל כמו שפירש ר"ח שקפץ עליה השור לרבעה ואלבשה בה. יצרה ונתרצה ואפילו למ"ד בכתובות פ' נערה (כתובות דף נא:) תחילתה באונס וסופה ברצון דמותר היינו תחילת ביאה באונס אבל הכא תחילת ביאה זו ברצון ואסורה לכ"ע וה"ה שנהרגה:

    הא אין כוונתו להזיק - ואע"ג דכשכשה באמתה מבעיא בפ' כיצד הרגל (לעיל בבא קמא דף יט:) לפי שיש שם שינוי קצת ודמי טפי לקרן אבל רביעה לאו שינוי הוא ולא דמי לקרן וכשן גמורה היא שמזקת ע"י אכילה:

    ברגל שדרסה - שן הוה שייך למנקט הכא אלא אגב דנקט רגל ספ"ב (דף כו.) נקטיה הכא:

    לרבא לא משלם כופר - אליבא דהך ברייתא קאמר כדפי' בספ"ב (דף כו.):

    מאחר דמתם קטלינן כו' - לא מצי לאוקמי כגון שבשלש נגיחות ראשונות נתכוון להרוג הבהמה והרג את האדם דכה"ג לא הוי מועד לאדם הואיל ולא נתכוון לאדם וגם בהרג ג' פעמים על פני בעליו לא הוי מועד כדאמרינן בפרק שני (דף כד.) אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני ב"ד:

    כגון שאמדוהו לג' בני אדם - כולה סוגיא מוכחא דלא מיחייב בשלישי נ"ש כדפרישית בפ"ב (דף כד.):

    איני יודע שהיא נבילה - וא"ת אצטריך לבן פקועה לרבנן דרבי מאיר דלא בעי שחיטה (חולין דף עד.) וכ"ת דלא אקרי שור הא לענין פטר חמור מקרי שה בפ"ק דבכורות (דף יב.) ובפרק בהמה המקשה (חולין דף עד:) ואפילו שחוט מוכח ביומא (דף מט: נ.) דמקרי פר וכ"ש בן פקועה וי"ל בלאו הכי פריך שפיר ולפי המסקנא ניחא דנפקא לן מבשרו אע"ג דשחטיה ועבדיה כעין בשר:

    והאי לא יאכל להיכא דסקליה מסקל דאסור בהנאה - ובעל השור נקי להנאת עורו וכי תימא לשתוק מלא יאכל אם כן לא הוה מוקמינן נקי אלא להנאת בשר דוקא:

    כדרבי אבהו - לרווחא דמלתא נקט דבלאו רבי אבהו לא הוה מצי למימר אלא להנאה דלאכילה לא צריך:

    כל מקום שנאמר לא יאכל - ואם תאמר חמץ בפסח הנאתו יהיה בכרת דכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וכ"ת הכי נמי א"כ בפרק כל שעה (פסחים דף כג:) דבעי מאי איכא בין חזקיה לרבי אבהו הוה ליה למימר דהא איכא בינייהו וי"ל דלא יאכל או לא תאכל ילפינן מלא תאכלו אבל כי כל אוכל מלא תאכלו לא ילפינן:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    במאי קא מיפלגי ברגל שדרסה - וא"ת עוד והא אסיקנא התם בפרק כיצד הרגל רגל שדרסה משלם את הכופר והכא עבדינן לה פלוגתא דאביי ורבא לפוטרה ואנן קי"ל בכל דוכתא כרבא במקום אביי בר מיע"ל קג"ם י"ל דרבא לא פליג בעיקר דינא אלא בפירושא דהא ברייתא וקאמר דמהא ברייתא לא נשמיענה.

    וכי מאחר דתם קטליניה מועד היכי משכחת לה - ובשנתכוון בג' נגיחות להרוג את הבהמה והרג את האדם לא אפשר לאוקמה דאינו מועד עד שיתכוין לאדם ובשהרג ג' בני אדם ע"פ הבעלים נמי אי אפשר דאינו מועד עד שיעידו בו בב"ד ובפני הבעלים כדאיתא בפרק כיצד ואף ע"ג דאמרינן בסמוך כגון דאמר כל אימת דקטיל תורא גביה הוה קאי דאלמא ראיית הבעלים משוי ליה מועד לא היא דהתם ע"פ עדים הועד אלא שהיו מזימין אותם עדי שקר וכיון דהוו בעלים בשעת נגיחה וידעו דכדין העידוהו הו"ל לנטוריה תוריה דלא מצי אמר לה הוה ידענא ומ"מ השור ע"פ עדים הועד. אלא דאכתי איכא למידק מדר' אליעזר דאמר לקמן ובעל השור נקי נקי מחצי כופר ואומקה בשהמית ע"פ הבעלים אלמא תם הוא דאינו משלם הא מועד משלם ע"פ הבעלים וליתא דהתם כשנעשה מועד ע"פ עדים ובב"ד אלא שלאחר שנעשה מועד בג' נגיחות כדיניה בב"ד משלם את הכופר ע"פ הבעלים ברביעית.

    כגון שאמדוהו לשלשה בני אדם - כלומר שרץ אחריהם ואמדוהו שאלו השיגם המיתם וכגון שהעידו הבעלים בב"ד בין כל רדיפה ורדיפה.

    במכירין בעל השור ואין מכירין את השור - כלומר ובנגיחה רביעית ראוהו והכירוהו שזה שנגח כל השלשה הראשונות.

    איני יודע שנבלה היא ונבלה אסורה באכילה - איכא למידק דלמא לבן פקועה אצטריך דלא בעי שחיטה דהניחא לרבי מאיר דאמר דבן תשעה חי טעון שחיטה שפיר אלא לרבנן מאי איכא למימר וכי תימא דבן פקועה לא אקרי שור לא היא דהא לענין פטר חמור אקרי שה כדאיתא בפ"ק דבכורות ובחולין פרק בהמה המקשה ואפילו מ"ד התם דאין פודין הא פריש משום דגמרינן שה שה מפסח ותירצו בתוס' דלא אמרינן ליה לקרא בן פקועה בתיובתא ואין תירוץ זה מחוור בעיני דהא אמרינן פ"ד הנח ליה לקרא דהוא דחיק ומוקי אנפשיה דבן פקועה לא שכיח מ"מ כך אמרה תורה שאפילו נגח בן פקועה דשרי בעלמא באכילה לאחר סקילה הכא ליתסיר אלא נ"ל משום דלא איקרי שור אלא כשנולד כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד אבל שה אפילו קודם לידתו אקרי שה וכבר כתבתי כן בפרק גיד הנשה ויש שם ראיות ליסמך עליהן.

    כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. וא"ת הנאת חמץ בפסח יהיה בכרת דהא כתיב כל אוכל מחמצת ונכרתה וי"ל דשאני לא תאכל לא תאכלו דבאזהרה אבל כי כל אוכל לא אמרינן.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף מ״א עמוד א׳

    מסכת בבא קמא דף מ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 24 קטעים ממוספרים, כ־443 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא קמא דף מ״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026