הכיר בה ולא במוצאה - האבידה שאמר שראה אותה מהלכת ברשות אחרת ואינו יודע מי הוא או הודה שהכיר במוצאה ולא בה והיה לו לומר איש פלוני מצא אבידה ואיני יודע אם שלך הוא ובעד אחד קמיירי:

בה ולא במוצאה - אי הוה מסהיד ליה ראיתיה שנמצא בזוית פלוני ואיני יודע מי מצאה היה מחזר באותה שכונה עד שיודיעוהו וכ"ש במוצאה ולא בה [ומיהו ממון ממש לא מפסדו דאי נמי אסהידו ליה ראינו שמצא פלוני זה היה יכול לומר נאנסה ממני ופוטר עצמו משבועה]:

לפטור - על כולן פטור העד:

המשביע עד אחד - וכפר ואמר שבועה שאיני יודע לך עדות:

פטור - העד מקרבן שבועת העדות דהא אי הוה מסהיד ליה לא הוה מחייב להיאך אלא שבועה ואע"ג דאיכא למימר דלמא לא משתבע גורם לממון פטור והני נמי גורם לממון נינהו:

הכופר בפקדון - ובאו עדים:

נעשה עליו גזלן - משעת כפירה ואע"פ שלא נשבע ומכאן ואילך אין לו דין דשומר חנם אלא חייב באונסים אם יאנס:

וכחש בה למדנו לעונש - דכתיב בתריה והשיב את הגזילה אלמא קמה ליה ברשותיה משעת וכחש עד דעביד השבה וזהו עונשה:

ה"ג מאי לאו עונש כפירה - כלומר עונש דמאי לאו דאיעניש אכפירה אף על גב דלא אשתבע:

לא עונש שבועה - האי עונש דענשיה קרא להתחייב באונסין משום שבועת שקר היא אבל אי לא אשתבע לא:

ונשבע על שקר למדנו לעונש - דכתיב בתריה חומש ואשם:

ת"ל לא תשקרו - דהיינו אזהרת שבועת שקר דסמיך ליה לא תשבעו בשמי לשקר ומלא תשקרו נפקא לן דבשבועת כפירת ממון משתעי כדכתיב איש בעמיתו כמו וכחש בעמיתו בפקדון:

כאן שהודה - בסיפא כשהודה שיש חומש ואשם:

ושכנגדו חשוד - במסכת שבועות (דף מד:) גבי ואלו נשבעין ונוטלין דזה אחד מהן מי שהיה לו חבירו חייב שבועה והוא חשוד על השבועה שנמצא שקרן בשבועתו שכנגדו נשבע ונוטל:

ואחד - שנשבע על שבועת הפקדון שראינוהו שנשבע לשקר ואפילו לא נחשד אלא לשבועת שוא שאין בה כפירת ממון ורע לשמים הוא ולא רע לבריות נפסל לשבועת ממון:

אחד - שנחשד על שבועת העדות:

ואם איתא - לדרב ששת דמשעת כפירתו נעשה גזלן למה לי למתנייה גבי הנך דמשמע דלא אפסיל עד שעת שבועה כי הנך הא משעת כפירה אפסיל ליה משום דהוי גזלן:

דקאי באגם - וכי אמר רב ששת כגון דאמרי סהדי דכי כפר ליה בידיה נקט ליה (תדע) דהיכא דאיכא למימר לאשתמוטי איכוין עד דמייתי ליה לא מפסיל בלא שבועה:

דאמר רב אידי הכופר במלוה - ולא נשבע ובאו עדים כשר לעדות דמלוה להוצאה ניתנה ואינה עכשיו בידו ורוצה לדחותו עד שתשיג ידו:

בבא קמא 105 עמוד ב

1נשבע עליו, מהו? מי אמרינן: כיון דאי מיגנב בעי שלומי ליה ממונא קא כפר ליה; או דלמא, השתא מיהת הא מנח ועפרא בעלמא הוא, ולא כפר ליה ממונא?

2מילתא דאיבעיא ליה לרבא, פשיטא ליה לרבה דאמר רבה: ״שורי גנבת״, והוא אומר: ״לא גנבתי״;׃

3״מה טיבו אצלך״ ״שומר חנם אני עליו״ חייב, שהרי פטר עצמו מגניבה ואבידה.

4״שומר שכר אני עליו״ חייב, שהרי פטר עצמו משבורה ומתה.

5״שואל אני עליו״ חייב, שהרי פטר עצמו ממתה מחמת מלאכה.

6אלמא אע"ג דהא קאים כיון דאי מיגניב ממונא קא כפר, השתא נמי ממונא קא כפר; הכא נמי, אף על גב דעפרא בעלמא הוא כיון דאי מיגניב בעי שלומי ליה ממונא מעליא, השתא נמי ממונא קא כפר ליה.

7יתיב רבא וקאמר להא שמעתא. איתיביה רב עמרם לרבא: (ויקרא ה, כב) ״וכחש בה״ פרט למודה בעיקר.

8כיצד? ״שורי גנבת״, והוא אומר: ״לא גנבתי״;׃

9״מה טיבו אצלך״ ״אתה מכרתו לי״; ״אתה נתתו לי במתנה״; ״אביך מכרו לי״; ״אביך נתנו לי במתנה״; ״אחר פרתי רץ״; ״מאליו בא אצלי״; ״תועה בדרך מצאתיו״; ״שומר חנם אני עליו״; ״שומר שכר אני עליו״; ״שואל אני עליו״ ונשבע והודה; יכול יהא חייב? תלמוד לומר: ״וכחש בה״ פרט למודה בעיקר.

10א"ל תדורא! כי תניא ההיא דקאמר ליה: ״הילך״, כי קאמינא דקיימא באגם.

11״אתה מכרתו לי״ מאי מודה בעיקר איכא? לא צריכא, דא"ל ״לא נתתי לך דמי, שקיל תורך וזיל״.

12״אתה נתתו לי״; ״אביך נתנו לי״ מאי מודה בעיקר איכא? דאמר ליה: ״על מנת דעבידנא לך נייח דנפשא, ולא עבדי לך, שקיל תורך וזיל״.

13״תועה בדרך מצאתיו״ לימא: איבעי לך לאהדוריה לי! אמר אבוה דשמואל, באומר: ״שבועה אבידה מצאתי, ולא הייתי יודע שהיא שלך שאחזירנה לך״.

ברייתא

14תניא, אמר בן עזאי: ג' שבועות הן הכיר בה ולא במוצאה, במוצאה ולא בה, לא בה ולא במוצאה.

15לא בה ולא במוצאה?! קושטא אשתבע! אימא: בה ובמוצאה.

16למאי הלכתא? רב אמי אמר רבי חנינא: לפטור, ושמואל אמר: לחיוב.

17ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: המשביע עד אחד פטור, ורבי אלעזר בר' שמעון מחייב׃

18במאי קא מיפלגי מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי ומר סבר לאו כממון דמי׃

19אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין ותנא תונא וכחש בה למדנו עונש אזהרה מנין תלמוד לומר (ויקרא יט, יא) לא תכחשו מאי לאו לעונש ממון׃

20לא לעונש שבועה הא מדקתני סיפא ואישתבע מכלל דרישא דלא אישתבע דקתני סיפא ונשבע על שקר למדנו עונש אזהרה מנין ת"ל לא תשקרו ומדסיפא דאישתבע רישא דלא אישתבע׃

21אמרי אידי ואידי דאישתבע כאן שהודה כאן שבאו עדים אתו עדים חייב באונסין אודויי אודי חייב בקרן וחומש ואשם:

22מתיב רמי בר חמא ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא׃

23ואם איתא בכפירה הוא דאיפסיל ליה׃

24אמרי הכא במאי עסקינן דקאי באגם דלאו כפירה הוא דסבר אשתמיטנא ליה אדאזילנא ומייתינא ליה׃

25תדע דאמר רב אידי בר אבין הכופר במלוה כשר לעדות.

תוספות

ושמואל אמר לחיוב - תימה היכי מ"ל לחיוב דאם כן הויא ברייתא זו ואין צ"ל זו:

מאי לאו עונש דממון - תימה בממון מה שייך לומר לא ענש אלא א"כ הזהיר דבשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בהו לאו אע"ג דאיכא כרת:

כאן שהודה כאן שבאו עדים - ואיצטריך שתי אזהרות משום דעונשן אין שוין דבהודה שייך חומש ואשם ובעדים לא שייך אלא חיוב עונשין ומיהו תימה אמאי קאמר ברישא מוכחש עונש שמענו ובסיפא אומר מונשבע על שקר דכיון דלא מיירי אלא לאחר שבועה תרוייהו ה"ל למימר מונשבע על שקר:

אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון - וא"ת אמאי לא חשיב שבועת מלוה וי"ל משום דשבועה במלוה לא כתיב אלא מפקדון אתיא:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

אמר ליה תרדא - פירוש, מוריד רירו על זקנו תרדא מלשון ריר.

כי תניא ההיא דקאמר ליה הילך - כלומר שהיה בפניו דתו ליכא למימר אדמייתי ליה מגנב, כי קאמינא אנא דקאי באגם דאיכא למיחש דלמא אדמייתי ליה מגנב.

אתה מכרתו לי מה מודה בעיקר איכא דאמרי ליה ולא נתתי דמים - כלומר, בתנאי שאתן לך דמים ביומו ולא נתתי ונתבטל המקח והרי היא לפניך. ואי נמי מסתברא דאפילו באומר מכרתו לי ונתקיים המקח במשיכתו אלא כגון שלא נתתי דמים הילך השור, אף על גב דבעלמא אינו יכול לבטל המקח אחר משיכה ולאו הילך הוא שאני הכא שבעל השור אינו מודה לו במכירתו ורוצה בשורו.

תועה בדרך מצאתיו נימא ליה אבעי לך להדורי - כלומר, וכיון דלא אהדרתיה אין לך גניבה גדולה מזו. ולאו למימר שהמוצא מציאה צריך לחזור אחר הבעלים ולהוליכו אחריו למדי דהא כתיב (דברים כב, ב) אם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו וכו' אלא שראה שהבעלים מחזרין אחר השור ושואלים אותו והוא שוחק. כך פירש הראב"ד ז"ל.

ותנא תונא וכחש בה למדנו לעונש - כלומר לעונש ממון שכתב אחריו והשיב את הגזלה אשר גזל ולומר שאינו פטור ממנו עד שישיבנו ואפילו נאנס באותו דיבור דמשעה שכפר קם ברשותיה.

אזהרה מנין תלמוד לומר לא תכחשו - תמיה לן בעונש ממון מנין שמצינו אזהרה בו ובעונש גוף אמרו ולא ענש אלא אם כן הזהיר אבל בממון מנין, ומסתברא דהכי פירושו לפי שכתוב וכחש בה ונשבע על שקר הנה שהזכיר כאן כפירה ושבועה ואחר זה ענש שני עונשין עונש השבה דכתיב והשיב את הגזלה ועונש חומש ולא ידענו אם עונשין אלו על הכפירה שזכר או על השבועה ששניהם הוזכרו למעלה קודם העונש ולפיכך אמרו למדנו עונש ממון שנאמר והשיב את הגזלה דאוקמיה ברשותיה לאונסין עונש זה על מה שמא אינו אלא על השבועה כדכתיב וכחש בעמיתו ונשבע או אינו אלא על שכחש בעמיתו מנין לנו דבר שנלמד ממנו על מה ענש עונש זה, והשיב מאזהרתו למדנו שנאמר לא תכחשו מאי לאו לעונש ממון כיון דקתני שהזהיר ואמר לא תכחשו שעל הכפירה שכפר וכחש בעמיתו הוא שחייב בעונש ההשבה שכן מצינו שהזהיר שלא יכחש בעמיתו דכתיב לא תכחשו איש בעמיתו אם כן משהזהיר לבל יכחש בעמיתו וכתיב כאן וכחש בעמיתו ונשבע שמע מינה דעונש השבה הכתוב אחריו על הכפירה הוא, ודחה לו עונש שבועה, כלומר על עונש השבועה הוא כלומר שכחש ונשבע דוקא הוא שענש בהשבה אבל על כפירה בלא שבועה לא, ואקשינן והא מדקתני סיפא ונשבע על שקר למדנו לעונש כלומר עונש החומש הבא אחריו למדנו שהוא עונש על מה שכפר ונשבע מנין שעל השבועה הוא שחייב בעונש זה דלמא על הכפירה דהא כתיב וכחש תלמוד לומר לא תשקרו איש בעמיתו שהוא השבועה שנשבע לשקר דאשכחן שקר על השבועה דכתיב (ויקרא יט, יב) לא תשבעו בשמי לשקר ומדכתיב וכחש וכתיב ונשבע ואחריהן עונש שני עונשין עונש אונסין עונש חומש שמע מינה האונסין על הכפירה וחומש על השבועה, ודחה לא דלמא תרווייהו על השבועה אלא אחד שנשבע ואחר כך באו עדים והכחישוהו אחר שנשבע וזהו ששנינו תלמוד לומר לא תכחשו שהכחיש מתחלה ועד סוף ולא הודה עד שבאו עדים והכחישוהו שזה חייב בעונש אונסין אבל בשנשבע והודה שנשבע לשקר חייב באונש חומש. כנ"ל פירוש שמועה זו.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא קמא דף ק״ה עמוד ב׳

מסכת בבא קמא דף ק״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־452 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא קמא דף ק״ה ע״ב

פתיחה בקורא