מסכת בבא קמא דף ס״ד עמוד ב׳

1אי הכי, שפיר קשיא ליה!

2משום דאית ליה פירכא: לרבות כל דבר מהיכא קמייתי ליה מכלל בתרא; כללא גופיה ״חיים״ כתיב ביה!

3כלל ופרט וכלל מאי קא מהני ליה? אי לאתויי כל דבר, הא ״חיים״ כתיב ״בעלי חיים אין״, מידי אחרינא לא! משום הכא איצטריך ״אם המצא״.

4אמרי: והא שני כללות דסמיכי אהדדי נינהו! אמר רבינא, כדאמרי במערבא: כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם, ודונם בכלל ופרט.

5שדי ״שור״ בין ״המצא״ לתמצא״ לאתויי מאי? אי לאתויי ב"ח מחיים״ נפקא! אלא לאתויי דבר שאין בעלי חיים, ודרוש הכי: מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המטלטל וגופו ממון.

6ותו שדי ״חמור״ בין ״המצא״ לתמצא לאתויי מאי? אי לאתויי דבר שאין בעלי חיים, משור נפקא! אלא לאתויי דבר מסויים.

7א"ה ״שה״ למה לי? אלא ריבה ומיעט וריבה הוא, כדתנא דבי רבי ישמעאל.

8דתנא דבי ר' ישמעאל: ״במים״ ״במים״ ב' פעמים אין זה כלל ופרט, אלא ריבה ומיעט וריבה; ריבה הכל.

9מאי רבי רבי כל מילי? אי הכי, כל הני פרטי למה לי? חד למעוטי קרקע, וחד למעוטי עבדים, וחד למעוטי שטרות. ״גניבה״ וחיים לכדרב, דאמר: אחייה לקרן כעין שגנב.

10ולמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב, וגנב עצמו נפקא ליה מאם ימצא הגנב״, האי ״אם המצא תמצא מאי דריש ביה?

11מבעי לי'? לכדרבא בר אהילאי דאמר רבא בר אהילאי מאי טעמא דרב דאמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור דכתיב ״אם המצא״ תמצא אם המצא בעדים תמצא בדיינים פרט למרשיע את עצמו׃

12ולמ"ד תרוייהו בטוען טענת גנב דהאי אם המצא תמצא מפיק ליה לגנב עצמו מרשיע עצמו מנלן (שמות כב, ח) מאשר ירשיעון אלהים ולא המרשיע את עצמו׃

13ולמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב דאייתי ליה מהמצא תמצא למרשיע את עצמו האי אשר ירשיעון מאי דריש ביה אמר לך ההוא מיבעי ליה למודה בקנס דפטור׃

14ומ"ד תרוייהו בטוען טענת גנב קסבר מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב׃

15ולמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב דנפקא ליה גנב מהתם בשלמא אם המצא תמצא לכדרבא בר אהילאי אבל כל הני פרטי למה לי׃

16כדתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמר״ה ונשנית לא נשנית אלא לדבר שנתחדש בה״׃

17ואימא גנב עצמו בשבועה׃

18לא ס"ד דתניא רבי יעקב אומר שנים ישלם שלא בשבועה אתה אומר שלא בשבועה או אינו אלא בשבועה אמרת לא כך היה׃

19מאי לא כך היה אמר אביי לא לכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב וליתי בק"ו מטוען טענת גנב ומה טוען טענת גנב דבהיתירא אתא לידיה אמר קרא ״לישלם תרי גנב עצמו דבאיסורא אתא לידיה לא כל שכן״׃

20אלא שנים ישלם דכתב רחמנא בגנב עצמו למה לי דאפילו שלא בשבועה׃

21והאי אם המצא להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא: ״ידו״׃