ריחק נגיחותיו — ג' ימים:
חייב — כדכתיב תמול שלשום:
ריחקה ראיותיה — ג' ראיות בג' ימים טמאה ז' ימים כדכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ודרשינן (בת"כ פ' מצורע) ימים שנים רבים שלשה:
קירבה ראיותיה — ביום אחד טהורה מטומאת שבעה אלא שומרת יום כנגד יום:
הרי הוא אומר וזאת כו' — ומשום גזירת הכתוב הוא דלא דרשינן ק"ו:
הזב בראיות — דכתיב בהאי קרא זוב תלתא זימני וכתיב טומאתו היא דמשמע בהנך ג' הוי טמא וכתיב זאת דמשמע אין לך אלא מה שכתוב בו זב בראיות ולא זבה בראיות:
קאי בראיות — האי וזאת גבי ראיות כתיב וממעט ראיות לזבה:
ממעט ימים — בתמיה:
אלא לחזרה — שאם חזר לאחר העדאתו שלשה ימים שראה שוורים ולא נגח חזר לתמותו:
כרבי יהודה — דמתני':
נימוקו עמו — טעמיו וראיותיו עמו:
לייעודי תורא — ולמעוטי היכא דנגח ביום אחד:
או לייעודי גברא — לייעד בעל השור בעינן שלשה ימים:
בחד יומא — והעידו על שלש נגיחות של ג' ימים:
אי אמרת — לא בעינן ג' ימים אלא לייעודי תורא ולמעוטי קירב נגיחותיו הא מייעד דריחק בנגיחות:
השתא הוא דקמסהדו בי — כל שלשתן הכיתות באו ביום אחד והתורה אמרה שלשה ימים:
והועד בבעליו — ואין עדות אלא בב"ד:
הרי כאן ג' עדיות — שאם בטלה אחת מהם לא בטלו השתים ומשלם עליהם חצי נזק ואם לא בטלה הרי הוא מועד:
והן עדות אחת להזמה — שהרי על ידי שלשתן הוא מועד הלכך עדות אחת הן לכך שאם נמצאת כת ראשונה זוממת הוא פטור מלשלם על הנגיחה שלישית אלא חצי נזק:
והן — הזוממין:
פטורין — מתשלומי נגיחה שלישית ואע"פ שהן היו גורמים לו לשלם עליה נ"ש פטורין שאין העדים משלמין ממון עד שיזומו כולן:
כולן חייבין — לשלם הח"נ של העדאת נגיחה שלישית בין כולן וצד תמות משלמים שני עדים האחרונים שהעידו עליה:
אי אמרת לייעוד תורא — בעינן ג' ימים אבל גברא ביום אחד מייעד מצי לאוקמא כשבאו כולן ביום אחד שהביאן ניזק שלישי להעיד על ג' נגיחות של ג' ימים ומשום הכי שייכי קמאי בצד העדאה שרגלים לדבר דלשוייה מועד אתו דלא מצו למימר אנן לחיובי פלגא נזקא אתינן מקמייתא ולא לשוייה מועד דודאי הני ידעי בהני שהרי בעל נגיחה שלישית הביאן ומה לו ולנגיחות הראשונות אלא כדי לייעדו ובהדי הדדי אתו:
