אפי' הכי — כי יהיב לה חייל עליה דטלה איסור אתנן הכא נמי כו':
מלקות איכא — משום לאו:
ר' מאיר היא — במסכת מכות (דף ד.) מעידים אנו בפלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין:
גנב וטבח בשבת — ואע"ג דאיכא חיוב מיתה:
גנב שור הנסקל — אע"ג דאיסורי הנאה הוא חייב וכדתני לקמן טעמא:
וכי — שליח חוטא ושולח מתחייב בתשלומי ד' וה' והא קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה במסכת קדושין (דף מב:):
אין מכירה — אלא בשנים מוכר ולוקח:
התם — כי עביד איהו דפטרה ליה לאו משום דלא מיחייב אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה:
ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה כו' — כדתנן בפרקין רבי שמעון פוטר בשני אלו:
בשלמא ע"ז ושור הנסקל — איסורי הנאה נינהו דאמר במסכת ע"ז (דף נד.) אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה:
בשוגג יאכל — אפי' הוא עצמו ואפילו בו ביום:
במזיד לא יאכל — בו ביום והוא הדין לאחרים ואיידי דתנא רישא בדידיה תנא נמי סיפא בדידיה והכי איבעי לן לפרושי בהכל שוחטין:
רבי יהודה אומר בשוגג יאכל — הוא בעצמו למוצאי שבת ובו ביום לא הוא ולא אחרים ואיידי דבעי למיתנא סיפא בדידיה תנא נמי ברישא בדידיה:
במזיד לא יאכל — הוא עולמית אבל אחרים אוכלים:
בדר' יוחנן הסנדלר — גרסינן יאכל:
יכול אפי' בשוגג — יאסר באכילה:
במזיד אמרתי לך — קודש הוא היכא דשייך דין מיתה ולא בשוגג:
מעשה שבת דאורייתא — אסורין באכילה:
