בוני התלמוד

    מסכת בבא קמא דף ע״א עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אפי' הכיכי יהיב לה חייל עליה דטלה איסור אתנן הכא נמי כו':

    מלקות איכאמשום לאו:

    ר' מאיר היאבמסכת מכות (דף ד.) מעידים אנו בפלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין:

    גנב וטבח בשבתואע"ג דאיכא חיוב מיתה:

    גנב שור הנסקלאע"ג דאיסורי הנאה הוא חייב וכדתני לקמן טעמא:

    וכישליח חוטא ושולח מתחייב בתשלומי ד' וה' והא קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה במסכת קדושין (דף מב:):

    אין מכירהאלא בשנים מוכר ולוקח:

    התםכי עביד איהו דפטרה ליה לאו משום דלא מיחייב אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה:

    ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה כו'כדתנן בפרקין רבי שמעון פוטר בשני אלו:

    בשלמא ע"ז ושור הנסקלאיסורי הנאה נינהו דאמר במסכת ע"ז (דף נד.) אע"פ שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה:

    בשוגג יאכלאפי' הוא עצמו ואפילו בו ביום:

    במזיד לא יאכלבו ביום והוא הדין לאחרים ואיידי דתנא רישא בדידיה תנא נמי סיפא בדידיה והכי איבעי לן לפרושי בהכל שוחטין:

    רבי יהודה אומר בשוגג יאכלהוא בעצמו למוצאי שבת ובו ביום לא הוא ולא אחרים ואיידי דבעי למיתנא סיפא בדידיה תנא נמי ברישא בדידיה:

    במזיד לא יאכלהוא עולמית אבל אחרים אוכלים:

    בדר' יוחנן הסנדלרגרסינן יאכל:

    יכול אפי' בשוגגיאסר באכילה:

    במזיד אמרתי לךקודש הוא היכא דשייך דין מיתה ולא בשוגג:

    מעשה שבת דאורייתאאסורין באכילה:

    בבא קמא 71 עמוד א

    1אפילו הכי כיון דקא מקני ליה בהכי הויא מכירה.

    2גנב וטבח ביום הכפורים וכו'. אמרי: אמאי? נהי דקטלא ליכא, מלקות מיהא איכא וקי"ל דאינו לוקה ומשלם!

    3אמרי: הא מני ר"מ היא, דאמר: לוקה ומשלם.

    4אי ר"מ אפילו טבח בשבת! וכי תימא: לוקה ומשלם אית ליה, מת ומשלם לית ליה;׃

    5ולא?! והתניא: גנב וטבח בשבת; גנב וטבח לע"ז גנב שור הנסקל וטבחו משלם ארבעה וחמשה, דברי ר"מ וחכמים פוטרין!

    6אמרי: בר מינה דההיא, דהא אתמר עלה: א"ר יעקב א"ר יוחנן, ואמרי לה א"ר ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש, רבי אבין ורבי אלעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי: בטובח ע"י אחר.

    7וכי זה חוטא וזה מתחייב?!

    8אמר רבא: שאני הכא, דאמר קרא: ״(שמות כא״, לז) ״וטבחו ומכרו״ מה מכירה ע"י אחר, אף טביחה ע"י אחר.

    9דבי ר' ישמעאל תנא: ״או״ לרבות את השליח. דבי חזקיה תנא: ״תחת״ לרבות את השליח.

    10מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי דאילו עביד איהו לא מיחייב, ועביד שליח ומיחייב?

    11א"ל רב אשי: התם לאו משום דלא מיחייב הוא, אלא דקם ליה בדרבה מיניה.

    12ואי בטובח על ידי אחר, מ"ט דרבנן דפטרי?

    13אמרי: מאן חכמים ר"ש דאמר: שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה.

    14אמרי: בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאינה ראויה היא; אלא שבת שחיטה ראויה היא! דתנן: השוחט בשבת וביום הכפורים, אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה!

    15אמרי: סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר.

    16דתנן: המבשל בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל; דברי ר"מ רבי יהודה אומר: בשוגג יאכל במוצאי שבת, במזיד לא יאכל עולמית.

    17רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים, ולא לו; במזיד לא יאכל עולמית, לא לו ולא לאחרים.

    18מ"ט דר' יוחנן הסנדלר? כדדריש רבי חייא אפיתחא דבי נשיאה: (שמות לא, יד) ״ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם״ מה קדש אסור באכילה, אף מעשה שבת אסורין באכילה.

    19אי מה קדש אסור בהנאה, אף מעשה שבת אסור בהנאה?! ת"ל ״לכם״ שלכם יהא.

    20יכול אפילו בשוגג? ת"ל (שמות לא, יד) ״מחלליה מות יומת״ במזיד אמרתי לך, ולא בשוגג.

    21פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: מעשה שבת דאורייתא, וחד אמר: מעשה שבת דרבנן.

    22מ"ד דאורייתא כדאמרן. ומ"ד דרבנן אמר קרא: ״קדש הוא״ הוא קדש, ואין מעשיו קדש.

    23בשלמא למ"ד דאוריית' אמטו׃

    תוספות

    והא קי"ל דאין לוקה ומשלםהכי נמי פריך אמתניתין דאלו נערות (כתובת דף לב. ושם) ותימה דהא בקנס משמע דמודו כולי עלמא דלוקה ומשלם דילפינן ממוציא שם רע כמוכח בפ"ק דמוכת (דף ד. ושם) דהוי גמרינן בכל דוכתין ממוציא שם רע אי לאו דאיכא למפרך מה למוציא שם רע שכן קנס וכדי רשעתו נוקי בשאר ממון דלאו קנס ודוחק לומר דרבנן פליגי אדרבי מאיר וסברי עדים זוממים קנסא הוא וכדי רשעתו בעדים זוממים כתיב למימרא דאפי' בקנס משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות וי"ל דודאי אי לאו דאיכא למפרך מה למוציא שם רע שכן קנס הוה ילפינן בכל דוכתא דלוקה ומשלם והוה דרשינן כדי רשעתו לדרשה אחרת כדדרישנן באלו נערות אבל השתא דאיכא למפרך ומוקמי כדי רשעתו דאין לוקה ומשלם מהשתא ילפינן בכל דוכתין מהתם דאין עדים זוממים לוקין ומשלמין אפי' בשעה שהעידו שקר טבחו ומכרו דהוי קנס ומעדים זוממין ילפינן טפי ממוציא ש"ר דעיקר מלקות כתיב בהן ומלאו דחסימה דסמיך ליה ילפינן לכל המלקיות:

    בטובח ע"י אחרואם תאמר ולרבה דאמר בפרק אלו נערות (כתובות דף לד: ושם) דלרבי מאיר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאף ע"ג דמקטל משלם היכי הוה משני מתני' דאי כר"מ אפי' טובח בשבת נמי וי"ל דהוה מוקים מתני' בדלא אתרו ביה וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקיות שוגגין חייבין בתשלומין והכי משני רבה התם מתניתין דאלו נערות:

    או לרבות את השליחומאן דמצריך או לחלק דריש מתחת לרבות את השליח:

    בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאין ראויה היאהך סוגיא אתיא כמ"ד בהשוחט (חולין דף מ.) אדם אוסר דבר שאין שלו בעשה בה מעשה דפלוגתא דתנאי היא וא"ת והא אמר התם דאפילו למ"ד אדם אוסר הני מילי עובד כוכבים אבל ישראל לצעורי קמכוין ואכתי שחיטה ראויה היא וי"ל כשנתן רשות לשליח לשחוט כרצונו ואפי' לע"ז דאין שייך לומר לצעורי בעלים קמכוין שהשליח סבור שהוא של גנב:

    המבשל בשבתמפורש בפרק הניזקין (גיטין דף נג: ושם):

    מה קדש אסור אף מעשה שבת אסוריםוא"ת ולא ליכתוב לא קדש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וי"ל דאי מהתם ה"מ אפי' שוגג להכי איצטריך למיכתב הכא ולסמכיה למחלליה לומר במזיד אמרתי לך ולא בשוגג:

    היא קדש ואין מעשיה קדשולא סגי דלא ליכתוב לא היא ולא קדש דמכל שתעבתי לך הוה אסרינן באכילה והכי איתא בהדיא בפרק כל הבשר (חולין דף קטו. ושם):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    והא אין אדם לוקה ומשלם אמרי הא מני רבי מאיר הואאיכא למידק והא קנס הוא ובקנס משמע בריש פרק קמא דמכות (ד, א) דלכולי עלמא אית ליה לוקה ומשלם דתנן התם מעידין אנו באיש פלוני שחייב מאתים זוז לפלוני ונמצאו זוממין רבי מאיר אומר לוקין ומשלמין וחכמים אומרים משלמין ואינן לוקין ואמרינן עלה מה טעמא דרבי מאיר ואמרינן דיליף ממוציא שם רע דלוקה ומשלם ואקשינן מה למוציא שם רע שכן קנס ופרקה רבי מאיר סבר לה כרבי עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא דאלמא אי לאו דסבירא להו לרבנון דלא כרבי מאיר דעדים זוממין ממונא הוא ולא קנסא ילפינן ממוציא שם רע ומינה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דקנסא הוא לוקה ומשלם. ויש לומר דהתם לדבריו דרבי מאיר קאמרו ליה לדידן אפילו במקום קנס אינו לוקה ומשלם דכדי רשעתו כתיב (דברים כה, ב) משום רשעה אחרת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ובמוציא שם רע דגלי ביה קרא גלי הא בעלמא לא אלא לדידך אפילו תמצא לומר דילפינן ממוציא שם רע הני מילי במקום קנסא כמוציא שם רע אבל בעלמא לא ופריק דעדים זוממין נמי לדידיה קנסא הוא דסבר לה כרבי עקיבא.

    בטובח על ידי אחרוהא דלא כרבה דאמר בפרק אלו נערות (כתובות לד, ב) דלרבי מאיר מת ומשלם נמי אמרינן במקום קנס דחידושי הוא. ואם תאמר מתניתין לרבה כמאן דאי רבנן אינו לוקה ומשלם ואפילו ביום הכפורים נמי לא ואי כרבי מאיר ואפילו בשבת נמי לחייב. ויש לומר דמוקי לה כרבנן בשלא התרו בו וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ממונא משלמי וכדאמר נמי בפרק אלו נרות (לד, ב).

    המבשל בשבתכתבתיה בארוכה בפרק קמא דחולין (טו, א) בסייעתא דשמיא ועוד כתבתיה בפרק אלו נערות (כתובות לד, א), ודרך כלל מזיד דרבי מאיר כשוגג דר' יהודה ומזיד דר' יהודה כשוג דר' יוחנן הסנדלר.

    הא דאיפלגו רב אחא ורבינא במעשה שבת דאורייתא או דרבנןאליבא דר' יוחנן הסנדלר פליגי דאי לרבנן מעשה שבת מותרין, ויש בזה ע"א לריא"ף ז"ל בשבת פרק כירה (שבת לח, א) וכבר כתבתיה בפרק אלו נערות (כתובות לד, א) בסייעתא דשמיא.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף ע״א עמוד א׳

    מסכת בבא קמא דף ע״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־349 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אפי' הכי כי יהיב לה חייל עליה דטלה איסור אתנן הכא נמי כו':

    מלקות איכא משום לאו:

    ר' מאיר היא במסכת מכות (דף ד.) מעידים אנו בפלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין:

    גנב וטבח בשבת ואע"ג דאיכא חיוב מיתה:

    גנב שור הנסקל אע"ג דאיסורי הנאה הוא חייב וכדתני לקמן טעמא:

    וכי שליח חוטא ושולח מתחייב בתשלומי ד' וה' והא קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה במסכת קדושין (דף מב:):

    אין מכירה אלא בשנים מוכר ולוקח:

    התם כי עביד איהו דפטרה ליה לאו משום דלא מיחייב אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה:

    ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Kamma 71a · Sefaria

    תוספות

    והא קי"ל דאין לוקה ומשלם הכי נמי פריך אמתניתין דאלו נערות (כתובת דף לב. ושם) ותימה דהא בקנס משמע דמודו כולי עלמא דלוקה ומשלם דילפינן ממוציא שם רע כמוכח בפ"ק דמוכת (דף ד. ושם) דהוי גמרינן בכל דוכתין ממוציא שם רע אי לאו דאיכא למפרך מה למוציא שם רע שכן קנס וכדי רשעתו נוקי בשאר ממון דלאו קנס ודוחק לומר דרבנן פליגי אדרבי מאיר וסברי עדים זוממים קנסא הוא וכדי רשעתו בעדים זוממים כתיב למימרא דאפי' בקנס משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות וי"ל דודאי אי לאו דאיכא למפרך מה למוציא שם רע שכן קנס הוה ילפינן בכל דוכתא דלוקה ומשלם והוה דרשינן כדי רשעתו לדרשה אחרת כדדרישנן באלו נערות אבל השתא דאיכא למפרך ומוקמי כדי רשעתו דאין לוקה ומשלם מהשתא ילפינן בכל דוכתין מהתם דאין עדים זוממים לוקין ומשלמין אפי' בשעה שהעידו שקר טבחו ומכרו דהוי קנס ומעדים זוממין ילפינן טפי ממוציא ש"ר דעיקר מלקות כתיב בהן ומלאו דחסימה דסמיך ליה ילפינן לכל המלקיות:

    בטובח ע"י אחר ואם תאמר ולרבה דאמר בפרק אלו נערות (כתובות דף לד: ושם) דלרבי מאיר חידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאף ע"ג דמקטל משלם היכי הוה משני מתני' דאי כר"מ אפי' טובח בשבת נמי וי"ל דהוה מוקים מתני' בדלא אתרו ביה וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקיות שוגגין חייבין בתשלומין והכי משני רבה התם מתניתין דאלו נערות:

    או לרבות את השליח ומאן דמצריך או לחלק דריש מתחת לרבות את השליח:

    בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאין ראויה היא הך סוגיא אתיא כמ"ד בהשוחט (חולין דף מ.) אדם אוסר דבר שאין שלו בעשה בה מעשה דפלוגתא דתנאי היא וא"ת והא אמר התם דאפילו למ"ד אדם אוסר הני מילי עובד כוכבים אבל ישראל לצעורי קמכוין ואכתי שחיטה ראויה היא וי"ל כשנתן רשות לשליח לשחוט כרצונו ואפי' לע"ז דאין שייך לומר לצעורי בעלים קמכוין שהשליח סבור שהוא של גנב:

    המבשל בשבת מפורש בפרק הניזקין (גיטין דף נג: ושם):

    מה קדש אסור אף מעשה שבת אסורים וא"ת ולא ליכתוב לא קדש ולא לכם ואנא ידענא דאסירי מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וי"ל דאי מהתם ה"מ אפי' שוגג להכי איצטריך למיכתב הכא ולסמכיה למחלליה לומר במזיד אמרתי לך ולא בשוגג:

    היא קדש ואין מעשיה קדש ולא סגי דלא ליכתוב לא היא ולא קדש דמכל שתעבתי לך הוה אסרינן באכילה והכי איתא בהדיא בפרק כל הבשר (חולין דף קטו. ושם):

    Tosafot on Bava Kamma 71a · Sefaria

    רשב"א

    והא אין אדם לוקה ומשלם אמרי הא מני רבי מאיר הוא איכא למידק והא קנס הוא ובקנס משמע בריש פרק קמא דמכות (ד, א) דלכולי עלמא אית ליה לוקה ומשלם דתנן התם מעידין אנו באיש פלוני שחייב מאתים זוז לפלוני ונמצאו זוממין רבי מאיר אומר לוקין ומשלמין וחכמים אומרים משלמין ואינן לוקין ואמרינן עלה מה טעמא דרבי מאיר ואמרינן דיליף ממוציא שם רע דלוקה ומשלם ואקשינן מה למוציא שם רע שכן קנס ופרקה רבי מאיר סבר לה כרבי עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא דאלמא אי לאו דסבירא להו לרבנון דלא כרבי מאיר דעדים זוממין ממונא הוא ולא קנסא ילפינן ממוציא שם רע ומינה תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דקנסא הוא לוקה ומשלם. ויש לומר דהתם לדבריו דרבי מאיר קאמרו ליה לדידן אפילו במקום קנס אינו לוקה ומשלם דכדי רשעתו כתיב (דברים כה, ב) משום רשעה אחרת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ובמוציא שם רע דגלי ביה קרא גלי הא בעלמא לא אלא לדידך אפילו תמצא לומר דילפינן ממוציא שם רע הני מילי במקום קנסא כמוציא שם רע אבל בעלמא לא ופריק דעדים זוממין נמי לדידיה קנסא הוא דסבר לה כרבי עקיבא.

    בטובח על ידי אחר והא דלא כרבה דאמר בפרק אלו נערות (כתובות לד, ב) דלרבי מאיר מת ומשלם נמי אמרינן במקום קנס דחידושי הוא. ואם תאמר מתניתין לרבה כמאן דאי רבנן אינו לוקה ומשלם ואפילו ביום הכפורים נמי לא ואי כרבי מאיר ואפילו בשבת נמי לחייב. ויש לומר דמוקי לה כרבנן בשלא התרו בו וכרבי יוחנן דאמר חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר ממונא משלמי וכדאמר נמי בפרק אלו נרות (לד, ב).

    המבשל בשבת כתבתיה בארוכה בפרק קמא דחולין (טו, א) בסייעתא דשמיא ועוד כתבתיה בפרק אלו נערות (כתובות לד, א), ודרך כלל מזיד דרבי מאיר כשוגג דר' יהודה ומזיד דר' יהודה כשוג דר' יוחנן הסנדלר.

    הא דאיפלגו רב אחא ורבינא במעשה שבת דאורייתא או דרבנן אליבא דר' יוחנן הסנדלר פליגי דאי לרבנן מעשה שבת מותרין, ויש בזה ע"א לריא"ף ז"ל בשבת פרק כירה (שבת לח, א) וכבר כתבתיה בפרק אלו נערות (כתובות לד, א) בסייעתא דשמיא.

    Rashba on Bava Kamma 71a · Sefaria

    מאירי

    גנב שור הראוי ליסקל וטבחו אם גנבו מבית הבעלים אין צריך לומר שהוא פטור שהרי אסור הוא בהנאה ואין כאן תשלומין אלא אף אם מסרו לשומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר וגנבו משם פטור שהרי משנגמר דינו אם החזירו אינו מוחזר ואין כאן דבר הגורם לממון ולא עוד אלא אף אם גנב קודם שנגמר דינו שאם החזירו מוחזר והרי עכשו מפסידו פטור שדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כמו שיתבאר:

    מי שטבח בשבת על ידי אחר אע"פ שהטובח חייב מיתה הואיל והוא מ"מ לא טבח ולא נתחייב מיתה משלם ואם מפני שנעשה על ידי אחר התורה רבתה טביחה על ידי אחר לחיוב תשלומין שנאמר או לרבות את השליח ואע"פ שאם עשאה הוא אינו חייב אין זה מפני שאין עליו חיוב אלא מפני שקם לו בגדולה הימנו:

    השוחט בשבת וביום הכפורים שלא לצורך חולה בשוגג אע"פ שאלו עשה כן במזיד מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה בין לשוחט עצמו בין לאחרים ומ"מ דוקא לערב הא ליומה אסורה בין לו בין לאחרים במזיד אסורה לשוחט לעולם ולאחרים מיהא מותרת לערב:

    המבשל בשבת שלא לצורך חולה דינו כדין שוחט ובשוגג אסורה ביומה לאחרים ומותרת לערב אף למבשל ובמזיד אסורה למבשל לעולם ודינים אלו אין זה מקומם ויש בהם קצת תנאים וכבר כתבנו הצורך בהם במסכת חולין פרק ראשון ולמדת מ"מ שמעשי שבת לא נאסרו מן התורה:

    Meiri on Bava Kamma 71a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה והא קי"ל דאין לוקה כו' דרבנן פליגי אדר"מ וסברי עדים זוממין קנסא הוא כו' עכ"ל הא ודאי דר"מ נמי ס"ל עדים זוממין קנסא הוא כדקאמר בהדיא התם סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממין קנסא הוא ולכך יליף ליה ממוציא שם רע אלא דר"ל דרבנן פליגי בהא אדר"מ דדרשי כדי רשעתו דכתיבי בעדים זוממין דהוי קנסא דאפילו בקנס דמשום רשעה אחת אתה מחייבו וק"ל:

    בד"ה בטובח ע"י אחר וא"ת ולרבה כו' היכי הוה משני מתני' דאי כר"מ אפי' טובח בשבת כו' עכ"ל דליכא לאוקמא מתני' טבח ביוה"כ משלם ד' וה' ככ"ע ובטובח ע"י אחר דא"כ אפילו טובח בשבת נמי דהא ת"ק דמתני' ס"ל שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה אבל מדברי הרי"ף נראה דמתני' טבח ביוה"כ משלם ארבעה וחמשה מוקמינן לה בטבח על ידי אחר וכ"כ הרא"ש וכל הסוגיא דשמעתין אינה מוכחת כן וצ"ע:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 71a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    והא קיימא לן דאין לוקה ומשלם ותימה דהא בקנס משמע דמודו כולי עלמא דלוקה ומשלם וכו' ככתוב בתוספות. וי"ל כיון דכולהו לאוי הא דלוקין עליהן גמרינן מלאו דחסימה דסמיכה אארבעים יכנו דכתיב בעדים זוממין וכתיב כדי רשעתו במספר וכיון דעיקר מלקות ילפינן מהכא צריכין אנו להשוות כל חייבי מלקיות לדרשא דכדי רשעתו בין ממון בין קנס. לשון הרא"ש ז"ל.

    והרשב"א ז"ל פירש וז"ל וי"ל דהתם לדבריו דרבי מאיר קאמרי ליה לדידן אפילו במקום קנס אינו לוקה ומשלם כדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת וכו'. ובמוציא שם רע דגלי ביה קרא גלי הא בעלמא לא אלא לדידך אפילו תימצי לומר דילפינן ממוציא שם רע הני מילי במקום קנס כמוציא שם רע הא בעלמא לא. ופריק דעדים זוממין נמי לדידיה קנס הוא דסבר לה כרבי עקיבא. ע"כ. וזה לשון הר"ר ישעיה ז"ל הא מני רבי מאיר היא דאמר לוקה ומשלם דיליף לה בפרק קמא דמכות ממוציא שם רע ורבנן פליגי עליה וילפי מעדים זוממין דאין לוקה ומשלם. ותימה נהי דאית ליה לרבי מאיר לוקה ומשלם בקנס דיליף ממוציא שם רע לילף מעדים זוממין דממון מיהא אינו לוקה ומשלם. וכן קשה לרבנן נהי דילפינן מעדים זוממין דאין לוקה ומשלם לילף ממוציא שם רע דלוקה ומשלם קנס. ויש לומר דלרבנן ממוציא שם רע לא ילפינן שאר קנסות דמה למוציא שם רע דחידוש הוא דבדיבורא מחייב וכיון דלא ילפי מיניה ממילא יש להשוותו לממון ולמעטו מכדי רשעתו. וכן יש לומר לרבי מאיר דמשוה ממון וקנס ומכדי רשעתו ליכא למעט דאין לוקה ומשלם ממון דקסבר עדים זוממין קנסא נינהו וקנסא ליכא למעט דאין לוקה ומשלם דגלי רחמנא במוציא שם רע דמשלם והוא הדין כל קנסות ואם כן על כרחך כדי רשעתו מוקי לה במיתה ומלקות דלא מחייב תרתי. ע"כ.

    או לרבות את השליח דלא מיבעי או לחלק כרבי יאשיה ורבי יונתן דריש ליה מתחת. ונראה דמאו מכרו דריש דאו שה מוקי ליה לקמן לרבות כלאים. תלמידי הר"פ ז"ל. מאן חכמים רבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה דיליף בפרק אותו ואת בנו טביחה טביחה מוטבוח טבח והכן ורבי מאיר פליג עליה ואמר שמה שחיטה ויליף אותו ואת בנו אם שחט טרפה שחיטה שחיטה משחוטי חוץ ופריך ולילף מטביחה ומשני דנין שחיטה משחיטה ואין דנין שחיטה מטביחה. ותימה מכל מקום לענין ארבעה וחמשה אמאי לא יליף טביחה מטביחה ולא לחייב בשחיטה שאינה ראויה והכא משמע דלא מפטר אלא לרבי שמעון. ויש לומר דרבי מאיר משוה מדותיו דכיון דלגבי שחוטי חוץ שמה שחיטה הוא הדין בכל מקום. ואי קשיא מנא ליה למגמר שחיטה משחיטה ולומר בו אף גבי תשלומי ארבעה וחמשה ליגמר טביחה טביחה לומר דלא שמה שחיטה וליגמר אותו ואת בנו מינה. יש לומר כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי דנין שחיטה משחיטה דשניהן כתובין לאחר מתן תורה ואין דנין טביחה דלאחר מתן תורה וכו'. אך לרבי שמעון קשה אמאי יליף טביחה מטביחה מהאי טעמא הוה ליה למילף שחיטה משחיטה. ואומר ריב"א דפלוגתייהו תליא בפשטיה דקרא דאותו ואת בנו דרבי מאיר סבר עיקר קרא דאותו ואת בנו בקדשים הוא דכתיב דבפרשת קדשים הוא דכתיב ולכך יליף שחוטי קדשים מקדשים ומכל מקום אף בחולין הוא דכתיב ויליף חולין דהכא דוטבחו או מכרו מחולין דהתם ורבי שמעון סבר עיקר קרא דאותו ואת בנו בחולין הוא דכתיב ולכך לא יליף ליה משחוטי חוץ דקדשים נינהו אלא יליף וטבחו מטבוח טבח והכן דתרווייהו חולין נינהו וחולין דאותו ואת בנו מחולין דהכא וקדשים דאותו ואת בנו ממילא ידעינן להו דאין באותו ואת בנו. הרב רבי ישעיה ז"ל. עיין בתוספות להלן בדיבור המתחיל איסורי הנאה וכו'.

    בשלמא עבודה זרה ושור הנסקל שחיטה שאינה ראויה היא הך סוגיא אתיא כמאן דאמר בהשוחט אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו' כמו שכתוב בתוספות וכי אוקמא באומר בגמר זביחה הוא עובדה מצי למימר דמתניתין אתי כמאן דאמר אין אדם אוסר אלא לפי סברת המקשה מתרץ. ועוד דקיימא לן כמאן דאמר אדם אוסר. וא"ת והא אמרינן התם אפילו למאן דאמר אדם אוסר הני מילי גוי וכו' כמו שכתוב בתוספות. וי"ל דהיכא דגנבה לא שייך למימר הכי דהא סבור שלא ידעו הבעלים ולא שייך לצעוריה קמכוון במאי דסבור שלא ידעו הבעלים ומחביא ושוחט. הרשב"א ז"ל.

    אלא למאן דאמר דרבנן אמאי פטרי רבנן שמעינן מהא גנב ומכר וקבל דמים ולא משך לוקח את מקחו כיון דמדאורייתא מעות קונות אף על גב דתקינו רבנן דלא ליקנו מכירה הויא ומשלם תשלומי ארבעה וחמשה מדאקשינן ולמאן דאמר מעשה שבת דרבנן מאי טעמא דרבנן דפטרי כיון דמדאורייתא שרי טביחה מעלייתא היא וליחייב עילוייה ומפרקינן כי קא פטרי רבנן אשארא ומטביחה נשמע למכירה דכל היכא דמדאורייתא הויא מכירה אף על גב דמדרבנן לא הויא מכירה מיחייב עילוייה ואף על גב דהני מילי לרבי שמעון נינהו דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה מדרבי שמעון נשמע לרבנן. פרטי הרמ"ה ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 71a · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא וקי"ל דאין לוקה ומשלם כל הסוגיא היינו אליבא דר"י בפ' אלו נערות אבל לעולא דאמר כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקי לא לקי א"כ לא הוי מקשה הכא מידי ומיהו התוספות כתבו בפרק אלו נערות דעולא גופא לא קאמר אלא בג' מקומות ע"ש וכן משמע קצת בסמוך כמו שיבואר מיהו אכתי לא מיתוקמא הך סוגיא דשמעתין לאוקימתא דרבי יוחנן בפרק אלו נערות דמחלק בחייבי מלקות בין אתרו ביה ללא אתרו ביה וא"כ לפי זה שפיר הוי מצי לאוקמא מתני' דהכא נמי בדלא אתרו ביה ועיין מה שאכתוב בסמוך בלשון התוספות ד"ה בטובח ע"י אחר:

    בתוספות בד"ה והא קי"ל דאין לוקה ומשלם וכו' ותימא דהא בקנס משמע דמודו וכו' עכ"ל. וא"ל דהמקשה דהכא מקרן קא מקשה דקס"ד דמתניתין איירי אפילו אי גנב נמי ביוה"כ ובענין שגוף הגניבה נמי נעשית באיסור הוצאה וא"כ קשיא ליה דלפטור מקרן דממונא הוא וממילא שפטור נמי מד' וה' דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא ג' וד' אבל א"א לומר כן דא"כ תקשה ליה מרישא דמתני' דקתני גנב ומכר בשבת דחייב ואי ס"ד דהגנבה היתה באיסור הוצאה אמאי חייב אע"כ דגנב דמתני' איירי שגנב קודם שבת ויה"כ או בשבת ויה"כ ושלא ע"י איסור הוצאה וק"ל:

    בא"ד ודוחק לומר דרבנן פליגי וכו' עכ"ל פי' דרבנן נמי סברי דעדים זוממין קנסא הוא אלא דפליגי בסברא דר"מ סובר מדמצינו במש"ר דחייב מלקות וממון ע"כ אמרינן דדרשא דכדי רשעתו לא אתי למעט אלא מיתה ומלקות כדאיתא בפ' אלו נערות ורבנן סברי דאפ"ה דרשינן כדי רשעתו למלקות וממון ובשאר ממון דלאו קנס וכל זה הוא תירוץ הריצב"א בפ' אלו נערות ע"ש ושם נאריך אי"ה כי שם עיקר מקומו:

    בא"ד וי"ל דוודאי וכו' דבכל ענין אמרה תורה וכו' אפי' בשעה שהעידו שקר טבחו ומכרו וכו' עכ"ל. ואף על גב דבעדים זוממין כ"ע מודו דכדי רשעתו לא בא למעט תשלומין אלא מלקות כדאמרינן פרק אלו נערות בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין וא"כ דמימעטו ממלקות ממילא מחייבו כשטבחו ומכרו בשעה שהעידו מ"מ לק"מ דהא דאמרינן בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין היינו אותו תשלומין דמקיימינן בהו כאשר זמם ובכה"ג דוקא מימעטו ממלקות אבל כשהעדות אינו דבר ממון ולא נוכל לקיים כאשר זמם כגון שהעידו בבן גרושה וחלוצה וכה"ג אדרבא בפי' נתרבו למלקות ומימעטי מתשלומין כדאיתא פ' אלו נערות דכתיב כדי רשעתו וסמיך ליה ארבעים יכנו וע"כ המיעוט הוא כגון שבשעה שהעידו נתחייבו איזה ממון אחר ומינה מדייקו התוספות שפי' דממילא מימעט אפילו שאותו ממון אחר הוא קנס וק"ל:

    בגמרא א"ר יעקב אר"י וכו' בטובח ע"י אחר הא דלא מוקי לה ר"י כשמעתיה כגון דלא אתרו ביה היינו משום דלמסקנא אמרינן בפ' אלו נערות דבחייבי מיתות שוגגין ר"י גופא מודה דפטור ולא פליג אלא בחייבי מלקות שוגגין אלא דאכתי הוי מצי ר"י לאוקמי הך ברייתא כר"מ וס"ל לר"מ דמת ומשלם כסברת המקשה דהכא ואפ"ה א"ש מתניתין דהכא דמחייב ד' וה' בטבח ומכר ביה"כ בין לר"מ ובין לרבנן והיינו בדלא אתרו ביה. ועיין מה שכתבתי בזה בחידושי כתובות בפרק אלו נערות דלקושטא דמלתא לא ניחא ליה לר"י לומר דר"מ ס"ל מת ומשלם כמו שכתבתי שם באריכות בטוב טעם:

    בתוספות בד"ה בטובח ע"י אחר וא"ת ולרבה כו' וי"ל דהוי מוקי מתניתין בדלא אתרו ביה וכר"י כו' עס"ה. ולכאורה יש לתמוה דאם כן לפי זה הוי כולה סוגיא דשמעתין דהכא אליבא דר"ל לחוד וזה דוחק גדול דהא בכל דוכתא משמע דקי"ל כר"י לגבי ר"ל וכ"ש בהאי דהכא דרבה נמי על כרחך כר"י סבירא ליה כדמסקינן בפרק אלו נערות ובאמת שכן פסק הרמב"ם ז"ל בכמה דוכתי שחייבי מלקיות שוגגין חייבים בתשלומין בכל ענין לא שנא ממון לא שנא קנס. וכבר ראיתי בס' יש"ש בשמעתין שהאריך בהשגתו על לשון הרא"ש ז"ל דשמעתין וכתב שם ג"כ דהא דלא מוקמינן מתני' בדלא אתרו ביה היינו משום דלא קי"ל כוותיה דר' יוחנן בהא אלא כר"ל וכ"כ עוד בס' יש"ש בחולין בפ' אותו ואת בנו דין ז' וכתב שכן העלה בפ' אלו נערות דהלכה כר"ל בהא כיון דעולא ורבא ס"ל כוותיה כו' ע"ש ולע"ד יש לתמוה טובא על דבריו דמלבד שהוא נגד סוגית הש"ס ושיטת הרמב"ם והפוסקים כדפרישית אלא דיותר קשה במ"ש דעולא ורבא ס"ל כוותיה ומה ענין עולא אצל פלוגתא דר"י ור"ל דטעמא דעולא בפ' אלו נערות היינו מטעמא אחרינא דס"ל דממונא משלם מילקא לא לקי וכדמסקינן התם דעולא תחת תחת גמר וכ"ש לשיטת התוספות שם דדוקא בהנך תלת בנערה וחובל ובעדים זוממין ס"ל הכי וא"כ לפ"ז לעולם דשפיר סבר עולא כר"י דכ"ש בשוגג או במזיד ולא אתרו ביה כיון דליכא מלקות יש לחייבו בתשלומי ממון. וכן במ"ש דרבא סובר כר"ל וע"כ דכוונתו בהא דמפרש רבא התם טעמא דר"ל מג"ש דרשע רשע ובאמת אין זה ראיה כלל דשפיר מצינו למימר דרבא טעמא דר"ל קא מפרש וליה לא ס"ל והיינו כמ"ש התוספות שם דר"י גופא נמי ס"ל הך ג"ש דרשע רשע כמ"ש שם באריכות ובלא"ה נ"ל דאדרבא מסתברא טעמא דר"י בהא דהך ג"ש דרשע רשע היינו להקיש מלקות למיתה במזיד ואתרו ביה דמיקרי רשע למות משא"כ בשוגג או במזיד ולא אתרו ביה לא אשכחן דמיקרי רשע. ועוד אטו רבותא למיחשב גברי הא אשכחן נמי לאביי ורב פפא דמסקו התם בפרק אלו נערות דרבה דאמר חידוש הוא ע"כ כר"י ס"ל אלמא דאביי ור' פפא גופייהו נמי סברי כר"י וכמ"ש שם התוספות להדיא דאשכחן לרב פפא דסובר כרבה מדקאמר היתה לו פרה גנובה וטבחה בשבת כו' ע"ש ור' פפא בתראה הוי טפי מרבא והרא"ש ז"ל הביא הך מימרא דר"פ בר"פ הגוזל ומאכיל וכ' שם להדיא דר"פ כרבה דס"ל דבקנס אף על גב דמיקטל משלם וא"כ ע"כ ס"ל כר"י ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא אמאי שביק בשמעתין הך אוקימתא דר"י ולאוקמי מתניתין בדלא אתרו ביה. ויותר קשה על שיטת מהרש"ל ז"ל דאף למאי דמפרש כולה סוגיא דהכא אליבא דר"ל אכתי קשה טובא אהא דמקשה הש"ס לקמן הניחא למ"ד מעשה שבת דאורייתא אבל למ"ד מעשה שבת דרבנן אמאי פטרי רבנן ומאי קושיא והא שפיר מצינן למימר דהאי אמורא דס"ל מעשה שבת דרבנן מוקי להך ברייתא דטבח בשבת בטובח ע"י עצמו וס"ל כר"י וכרבה ומתניתין דחייב ביה"כ היינו בדלא אחרו ביה כרבנן. לכך נלע"ד ליישב כל הקושיות בענין אחר דלא כמהרש"ל דשפיר מיתוקמא סוגיא דשמעתין אפי' כר"י דהלכתא כוותיה והא דלא מוקי למתני' בדלא אתרו ביה היינו משום דא"כ תקשה סיפא דמתניתין דקתני גנב וטבח לעכו"ם פטור ואי בדלא אתרו ביה אמאי פטור הא לאו כל כמיניה לומר ששחט לשם עכו"ם אפילו אם אומר בפני עדים בפירוש ששוחט לעכו"ם נמי לא מהימן דאין אדם משים עצמו רשע והא דקאמר ששחט לשם עכו"ם היינו לפטור עצמו מתשלומי ד' וה' ואטו מי גרע משוחט בהמתו של חבירו לעכו"ם דלא מיתסר משום דאמרינן דלצעוריה קא מכוין וכ"ש הכא אע"כ דאיירי בדאתרו ביה וקיבל ההתראה דבכה"ג לכ"ע מיתסר דאין לך מומר גדול מזה כדמסקינן בפ' השוחט דף מ"א כנ"ל נכון ומוכרח. והשתא דאתינא להכי ממילא רווחא שמעתא ליישב שיטת הרא"ש ז"ל דשמעתין דמפ' למתני' בטובח ע"י אחר וכר"י הסנדלר והאריך מהרש"ל ז"ל בס' יש"ש והשיג על לשון הרא"ש ז"ל בתכלית האריכות והניח דבריו בתימא ע"ש וכ"כ מהרש"א ז"ל בחידושיו דסוגיא דשמעתין לא משמע כלשון הרא"ש ז"ל ע"ש. ובאמת שכן נראין הדברים למי שמעיין בהשקפה ראשונה בל' הרא"ש ז"ל ובסוגיא דשמעתין דמשמע דדוקא בברייתא דפליגי ר"מ ורבנן הוא דמוקמינן לה בטובח ע"י אחר משא"כ באוקימתא דמתניתין לכ"ע איירי בטובח ע"י עצמו וכר"מ דלוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה אבל למאי דפרישית א"ש טובא דכיון דקי"ל כרבה ור"פ דלר"מ בקנס דחידוש הוא אף על גב דמיקטל משלם א"כ ממילא אידחי לה הך אוקימתא דאמרינן מעיקרא דלר"מ לוקה ומשלם אית ליה מת ומשלם לית ליה ובדלא אתרו ביה נמי לא מצינן לאוקמי מטעמא דפרישית וכ"ש לפי מה שכתבתי דהרא"ש ז"ל בפ' הגוזל ומאכיל פסק להדיא דבקנס אף על גב דמיקטל משלם כרבה וכר"מ וא"כ לפ"ז תו לא מצינן כלל לאוקמא מתני' בטובח ע"י עצמו ומטעמא דקלב"מ דהא לא שייך בקנס קלב"מ אע"כ דמתני' נמי בטובח ע"י אחר איירי ומשום שחיטה שאינה ראויה כר"י הסנדלר וא"כ לפ"ז יפה כתב הרא"ש ז"ל דמסוגיא דשמעתין משמע ליה דהלכה כר"י הסנדלר וכמ"ש הטור בשמו בהלכות גניבה סי' שנ"א ובזה נתיישב מה שנתקשה מהרש"ל ז"ל בל' הטור ואין להאריך כאן והמבין יבין מדעתו. ומאי דקשיא ליה נמי למהרש"ל ז"ל על לשון הרא"ש דלמאי דמוקי למתניתין כר"י הסנדלר א"כ בטבח ביה"כ אמאי מחייב הא נמי שחיטה שאינה ראויה היא נלע"ד דלא קשה מידי דהא מאן דמפרש טעמא דר"י הסנדלר מדאורייתא הוא משום דכתיב קודש היא לכם אדרבה משמע דדוקא בשבת יש לאסור אבל לא ביה"כ דהא כתיב להדיא בהאי קרא מחלליה מות יומת אלמא דהיכא דלא שייך מיתה כגון ביה"כ לא שייך הך דרשא כדמסקינן האי טעמא גופא לענין למעט שוגג כיון דלא קרינן ביה מחלליה מות יומת וגם זה נ"ל ברור בשיטת הרא"ש ז"ל. אלא דאכתי מה שהקשה מהרש"ל ז"ל על הרא"ש הא ת"ק דמתניתין פליג אדר"ש וס"ל דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לכאורה ודאי קושיא אלימתא היא אלא דלפי מה שכתבתי דהרא"ש ז"ל לשיטתיה דסובר לגמרי כרבה וכר"פ דבקנס אף ע"ג דמיקטל משלם וא"כ ע"כ ליכא לאוקמי מתניתין כלל אלא בטובח ע"י אחר ומטעמא דשחיטה שאינה ראויה וא"כ לפ"ז ע"כ צריכין אנו לחלק ולומר דנהי דבשוחט ונמצא טריפה או חולין בעזרה פליג ת"ק אדר"ש היינו משום דס"ל דטריפה שחיטה ראויה מיקרי כיון שאין איסור מצד השחיטה אלא מצד אחר שנמצאת טריפה וחולין בעזרה אפשר דלאו דאורייתא ושחיטה ראויה מיקרי משא"כ בשחט בשבת ואליבא דר"י הסנדלר דאדרבה ע"י שחיטה גרועי מגרע לה לאוסרה באכילה עולמית מש"ה מודה ת"ק דשחיטה שאינה ראויה כי האי לא מיקרי שחיטה לענין ד' וה' ויש לי להאריך בזה ע"פ סוגייא דפ' אותו ואת בנו ופ' כיסוי הדם מל' התוס' שם אלא שאין להאריך יותר:

    בגמרא אמרי מאן חכמים ר"ש דאמר שחיטה שאינה ראויה וכו' אין להקשות דהא אף למאי דקס"ד מעיקרא נמי צ"ל דחכמים כר"ש מדפטרי בגנב שור הנסקל די"ל דבשור הנסקל טעמא אחרינא איכא משום דאיסורי הנאה הוא ולאו דמרי' קטבח כסברת המקשן לקמן:

    תוספות בד"ה בשלמא עבודת כוכבים וכו' הך סוגיא אתי' כמ"ד בהשוחט אדם אוסר דבר שאינו שלו עכ"ל. משמע דאף אם נאמר דאיירי שהמשלח צוה להשליח לשוחטו לעכו"ם אפ"ה קרינן ביה דבר שאינו שלו כיון דקי"ל אין שליח לדבר עבירה וקשיא לי דבמס' עכו"ם דף נ"ג אמרינן ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה דכיון דגלי דעתיה דניחא ליה בההיא עבודת כוכבים עכו"ם שליחותיה דידיה קעביד א"כ מכ"ש הכא שעשאו שליח בפי' דיכול לאסור ושמא משמע להתוספו' דהכא לא איירי שצוה לשוחטו לשם עכו"ם וכן משמע מלשון תירוץ התוס' וצ"ע:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 71a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא קמא, דף ע״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־349 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״אפילו הכי כיון דקא מקני ליה בהכי…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״גנב וטבח ביום הכפורים וכו'. אמרי: אמאי?…״

    3. קטע 38 מילים

      נפתחת ב״אמרי: הא מני ר"מ היא, דאמר: לוקה…״

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״אי ר"מ אפילו טבח בשבת! וכי תימא:…״

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״ולא?! והתניא: גנב וטבח בשבת; גנב וטבח…״

    6. קטע 633 מילים

      נפתחת ב״אמרי: בר מינה דההיא, דהא אתמר עלה:…״

      חכמים: רבי שמעון, רבי אבין, רבי אלעא, רבי יוחנן.

    7. קטע 75 מילים

      נפתחת ב״וכי זה חוטא וזה מתחייב?!…״

    8. קטע 819 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא: שאני הכא, דאמר קרא: (שמות…״

      חכמים: רבא.

    9. קטע 915 מילים

      נפתחת ב״דבי ר' ישמעאל תנא: ״או״ לרבות את…״

    10. קטע 1015 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב אשי: התם לאו משום דלא…״

      חכמים: רב אשי, רבה.

    12. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״ואי בטובח על ידי אחר, מ"ט דרבנן…״

    13. קטע 1311 מילים

      נפתחת ב״אמרי: מאן חכמים ר"ש דאמר: שחיטה שאינה…״

    14. קטע 1424 מילים

      נפתחת ב״אמרי: בשלמא ע"ז ושור הנסקל שחיטה שאינה…״

    15. קטע 156 מילים

      נפתחת ב״אמרי: סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר.…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    16. קטע 1621 מילים

      נפתחת ב״דתנן: המבשל בשבת בשוגג יאכל, במזיד לא…״

      חכמים: רבי יהודה.

    17. קטע 1719 מילים

      נפתחת ב״רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג יאכל למוצאי…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    18. קטע 1829 מילים

      נפתחת ב״מ"ט דר' יוחנן הסנדלר? כדדריש רבי חייא…״

      חכמים: רבי חייא.

    19. קטע 1914 מילים

      נפתחת ב״אי מה קדש אסור בהנאה, אף מעשה…״

    20. קטע 2015 מילים

      נפתחת ב״יכול אפילו בשוגג? ת"ל (שמות לא, יד)…״

    21. קטע 2115 מילים

      נפתחת ב״פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר:…״

      חכמים: רב אחא.

    22. קטע 2214 מילים

      נפתחת ב״מ"ד דאורייתא כדאמרן. ומ"ד דרבנן אמר קרא:…״

    23. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״בשלמא למ"ד דאוריית' אמטו…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא קמא דף ע״א ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026