אבל איתיה במתא לא — משמתינן ליה דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותם:
דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה ואמר ליה — אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה:
ולא אמרן אלא דלא חליף אבבא דבי דינא — כי אתי ההוא פלוני לביתיה לית ליה אורחא לבבא דבי דינא אבל חליף אבבא דבי דינא לא סמכינן אשיבבי דאמרי בי דינא אמרי ליה:
אישתלי — שכחו שליחותם קודם ששב אותו פלוני לביתו:
עד דאתא לבי דינא לא קרעינא ליה — ואע"ג דאמר אתינא אתינא:
על דלא ציית לבי דינא — שאמרו צא תן לו ולא קיים:
עד דציית דינא — ויפרע לו:
לא מקרעינן ליה — ואע"ג דאמר פרענא:
ולא היא כיון דאמר דצייתנא קרענא — לאלתר דדלמא לית ליה זוזי השתא וטרח אבל באתא לדינא כל כמה דלא אתי אפקרותא הוא:
קובעין זמן — ליום שני בשבת ואם לא יבא מזמנין אותו ליום חמישי ואם לא יבא מזמנין אותו ליום שני ועד למחר לא כתבינן פתיחא שכל היום ממתינין שמא יבא:
לא יהבינן זימנא ביומי ניסן — אין מזמנין אדם לדין בניסן ובתשרי שהן זמן קציר ובציר:
אבל לבתר ניסן — שולחים שיבא ביום פלוני באייר:
לבני כלה בכלה — באין לשמוע הדרשה בכל שבת אין אומרים לו בא ביום שני לדין דממנע ולא אתי לכלה:
בריגלא — באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל ל' יום:
כי אתו — תובעין לקמיה דרב נחמן ביום כלה להזמין בעלי דינין לדין:
אמר להו וכי לדידכו כנופייכו — לצורך דינכם הקהלתי אתכם:
מטה ושלחן מהו — כיון דמידי דקאי בגו בית' הוא ולא מתחזי לעלמא כי פרה וחמור וליכא זילותא דאבוהון או דלמא כיון דנפקי ועיילי אינשי לביתייהו וחזו להו איכא זילותא:
דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה ואמר ליה — אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה:
ויחכם עוד — כפרה וחמור כן מטה ושלחן:
מתני' אין פורטין — להחליף סלעים בפרוטות מיד מוכסים ליטול הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות המכס וכן מכיס של גבאי המכס שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל:
מתוך ביתו — של מוכס ממעות שלו:
או מן השוק — אם יש לו מעות בשוק שאין לוקח מתיבת המכס:
גמ' אבל נותן לו דינר — היה חייב לו פרוטות למוכס מן המכס בשוה חצי דינר ואין לו הפרוטות נותן לו דינר כסף ומקבל הימנו פרוטות בשוה חציו מפני שהוא כמציל מידו:
דינא דמלכותא דינא — וזה שקיבל את המכס מן המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה אין גזלן:
שאין לו קצבה — אלא נוטל ככל חפצו:
מאליו — שלא מאת המלך אפי' יש לו קצבה:
כדי להבריח את המכס — ואע"פ שאין כוונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו בלבישת כלאים:
דינא דמלכותא דינא — ונמצא שגוזל את המוכס ישראל זה שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר:
נודרין — קונם כל פירות עלי אם אין תבואה זו של בית המלך:
הורגים — רוצחים:
חרמים — בעלי תיגרה ומריבה וגוזלי ממון:
במוכס שהוא כנעני אנס — ואין לחוש אם גוזלו היכא דליכא חילול השם שאין מבין שזה מכזב:
באין עליו בעקיפין — בחכמה עד שפוטרין את הישראל:
אחרי נמכר — בעבד עברי הנמכר לנכרי בשוק משתעי:
