דקעביד בשכר - דמזיק חייב באונסין דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד מדקרי ליה מזיק לחייבו באונס ש"מ באותו שכר קאמר וקמ"ל דפושע הוא דלא חשיב ליה אונס אלא פשיעה דהוה ליה למירמיה אנפשיה שמא תפרכס הבהמה ויזהר בה:

אומן פטור - דאנוס הוא:

לעכר מוחך - כמו מים עכורים:

קא מותיב ליה - הא מילתא:

התם בקראי פליגי - וגזירת הכתוב הוא בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה:

בידים קלאו מיניה - שנתכוון לשנות:

לטחון - אדם הממונה על כך ועליו ללותתן במים וכותשן במכתשת להסיר הקליפה החיצונה כדי שתהא סולת נקיה:

סובין - גסין ממורסן:

ניפולי - נשבר ונופל כשאוחזין אותו:

כנושא שכר - אף זה חייב כנושא שכר ואף על פי שאין נושא אלמא פשיעה היא ולא אונס גבי שומר חנם נמי חייב:

מגרומתא - שחט מתוך אחת הטבעות והגרים חוץ בין טבעת לטבעת ושייר מלא החוט על פני רובה ורבי יוסי ברבי יהודה מכשר ליה במלא החוט על פני רובה ורבנן בעו על פני כולה בהכל שוחטין (חולין דף יח.):

בההוא גברא - בעל הבהמה:

לכשיצא כו' - בדיין קמיירי בסנהדרין:

דלא אכלך ספק איסורא - דמספקא ליה הלכתא כמאן אי כרבנן דאסרי אי כרבי יוסי ברבי יהודה דמכשר:

ומנעך מספק גזילה - דאי כשרה היא הוי טבח פטור:

המראה דינר - לדעת אם טוב הוא ויקבלנו מחבירו:

דנכי ואיסור - שולחנין אומנין היו:

טעו בסיכתא חדתי - שנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת ועדיין לא היו בקיאין בה:

סיכתא - קויי"ץ בלע"ז:

דין עסק ביש - סחורה רעה היא שעל עסקי חנם אני מפסיד שלא היה לי לראותה:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

בבא קמא 99 עמוד ב

1רבא אמר: דכ"ע ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה מקודשת, ודכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי;׃

2אלא הכא במאי עסקינן כגון שהוסיף לה נופך משלו. רבי מאיר סבר: מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, ורבנן סברי: מלוה ופרוטה דעתה אמלוה.

3ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: ״בשכר שעשיתי עמך״ אינה מקודשת. ״בשכר שאעשה עמך״ מקודשת. רבי נתן אומר: ״בשכר שאעשה עמך״ אינה מקודשת, וכל שכן ״בשכר שעשיתי עמך״.

4ורבי יהודה הנשיא אומר, באמת אמרו: בין ״בשכר שעשיתי עמך״, ובין ״בשכר שאעשה עמך״ אינה מקודשת. ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת.

5(מאי איכא) בין ת"ק לרבי נתן? איכא בינייהו שכירות. בין רבי נתן לר' יהודה הנשיא? איכא בינייהו מלוה ופרוטה.

6אמר שמואל: טבח אומן שקלקל חייב לשלם. מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר לו: ״שחוט לי מכאן״, ושחט לו מכאן.

7למה ליה למימר ״מזיק הוא, פושע הוא״? אי אמר ״מזיק הוא״, הוה אמינא הני מילי היכא דקא עביד בשכר, אבל היכא דקא עביד בחנם לא; קמ"ל ״פושע הוא״.

8איתיביה רב חמא בר גוריא לשמואל: הנותן בהמה לטבח וניבלה, אומן פטור, הדיוט חייב. ואם נותן שכר, בין הדיוט בין אומן חייב! אמר ליה: לעכר מוחך!

9אתא ההוא מרבנן קא מותיב ליה. א"ל השתא שקלת מאי דשקל חברך! קאמינא לכו אנא רבי מאיר, וקאמריתו לי רבנן?! אמאי לא דייקת מילי שאני אומר: מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר לו ״שחוט לי מכאן״ ושחט לו מכאן; מאן אית ליה האי סברא רבי מאיר, דאמר: מבעי ליה למירמי אנפשיה!

10הי רבי מאיר? אילימא [הא] רבי מאיר (קל"ן סימן)׃

11דתנן: קשרו בעליו במוסירה ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק, בין תם בין מועד חייב, דברי רבי מאיר.

12התם בקראי פליגי!

13אלא הא רבי מאיר דתנן: לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו. התם בידים קלאו מיניה!

14אלא הא רבי מאיר דתנן: נשברה כדו ולא סילקה, נפלה גמלו ולא העמידה רבי מאיר אומר: חייב בנזקן, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמים. וקיימא לן דבנתקל פושע הוא פליגי.

15אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: טבח אומן שקלקל חייב, ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי. ומי אמר רבי יוחנן הכי?! והאמר רבה בר בר חנה: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון, ואמר ליה: זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים, ואפטרך!

16לא קשיא; כאן בחנם, כאן בשכר. כי הא דאמר רבי זירא: הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר.

17מיתיבי: המוליך חטים לטחון ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן; קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין; בהמה לטבח וניבלה; חייב, מפני שהוא כנושא שכר! אימא: מפני שהוא נושא שכר.

18ההוא מגרומתא דאתאי לקמיה דרב, טרפיה ופטריה לטבח מלשלומי דמי. פגעו ביה רב כהנא ורב אסי בההוא גברא, אמרו ליה: עביד בך רב תרתי.

19מאי תרתי? אילימא תרתי לגריעותא דאיבעי ליה לאכשורי כר' יוסי בר' יהודה, וטרפה כרבנן; ואי נמי כרבנן דאיבעי ליה חיובא לטבחא; ומי שרי למימר כי האי גונא?!

20והתניא: לכשיצא, לא יאמר: ״אני מזכה וחבירי מחייבין, אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי״, ועל זה נאמר: (משלי יא, יג) ״הולך רכיל מגלה סוד״!

21אלא תרתי למעליותא דלא אוכלך ספק איסורא, ומנעך מספק גזילה.

22איתמר: המראה דינר לשולחני ונמצא רע, תני חדא: אומן פטור, הדיוט חייב; ותניא אידך: בין אומן בין הדיוט חייב!

23אמר רב פפא: כי תניא אומן פטור כגון דנכו ואיסור, דלא צריכי למיגמר כלל. אלא במאי טעו? טעו בסיכתא חדתא, דההיא שעתא דנפק מתותי סיכתא.

24ההיא איתתא דאחזיא דינרא לרבי חייא, אמר לה: מעליא הוא. למחר אתאי לקמיה, ואמרה ליה: אחזיתיה, ואמרו לי בישא הוא, ולא קא נפיק לי! אמר ליה לרב: זיל חלפיה ניהלה, וכתוב אפנקסי: ״דין עסק ביש״.

25ומאי שנא דנכו ואיסור דפטירי משום דלא צריכי למיגמר? רבי חייא נמי לאו למיגמר קא בעי! רבי חייא, לפנים משורת הדין הוא דעבד. כדתני רב יוסף: (שמות יח, כ) ״והודעת להם״ זה׃

תוספות

אימא מפני שהוא נושא שכר - אבל בחנם פטור אף על גב דאדם מועד לעולם באונס כי האי לא מחייב אדם המזיק כדפרישית בריש המניח (לעיל בבא קמא דף כ': ושם.):

מנעך מספק איסורא - אור"ת דמשום הכי קרי ליה ספק איסורא משום דרב פסיק בפ"ק דחולין (דף יח.) כרבי יוסי בר' יהודה בטבעת הגדולה והיה רב מחמיר עליו לפי שהיה עם הארץ שלא יבא להקל בשאר טבעות כדאשכחן בפרק קמא דחולין (דף טו.) גבי. מבשל בשבת כי מורי [רבא] לתלמידיו מורי להו כר"מ וכי דריש להו בפירקא דריש כר' יהודה משום עמי הארץ ולהכי קרי ליה ספק גזילה ולא ודאי גזילה דאותו האיש ששחט לעם הארץ ה"ל לאסוקי אדעתיה. שיחמירו עליו ור"י מפרש דההיא עובדא בשאר טבעות הוה ורב דקאמר בפרק קמא דחולין (דף יח:) ואין הלכה כמותו בשאר טבעות משום דמספקא ליה אי הלכה כמותו אי לאו:

ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב - לא שייך הכא לשנויי כאן בשכר כאן בחנם כדמשני גבי שחיטה דבהכרת מטבע צריך בקיאות גדול ולית ליה למיחזי אם אין בקי כדנכו ואיסור:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

רבא אמר דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והמקדש במלוה אינה מקודשת. וכן הלכתא. ובשלהי פרק קמא דע"א (יט, ב) נמי אמרינן בנה שכרו מותר מאי טעמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אימת קא הוי ע"א במכוש אחרון מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה.

מגרומתא - פירש רש"י ז"ל ששחט מתוך אחת הטבעות והגרים לחוץ בין טבעות לטבעות ושייר מלא חוט על פני רובה, וכן פירש גם כן בחולין בפרק קמא (יח, א). ואין פירושו כאן מחוור, דכל הטבעות מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה תחתונה כולה מקום שחיטה, וכבר כתבתי בארוכה בפרק קמא דחולין גבי השוחט מתוך הטבעת (שם) אלא מגרומתא דשחיט בטבעת גדול והרים חוץ לטבעת ואי נמי חוץ משפוי כובע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה התם בחולין, והכא בששחט בשאר טבעות שאינן מקיפות כל הקנה ואחר ששחט רוב הקנה הגרים ויצא חוץ ממקום שחיטה ורב מספקא ליה התם אי הלכה כרבי יוסי בר יהודה בשאר טבעות דנימא אם שייר מלא חוט על פני רובה כמו שאמר בטבעת גדול אם לא ומשום הכי קאמר הכא מנעך מספק אסור.

ולענין פסק הלכה - בטבח אם טבח אומן הוא בשכר חייב דלהכי יהבי ליה אגרא כי היכי דלידוק טפי ואם בחנם פטור. ואף על גב דאמרינן (לעיל בבא קמא כו, א) אדם מועד לעולם בין ער בין ישן באונס כי האי לא מחייבינן ליה משום מזיק דלא בכל הנזקין חייב וכדאיתא בריש פרק המניח את הכד (כז, ב ותוד"ה ושמא), ואם הדיוט אפילו בחנם חייב.

והתניא בין אומן בין הדיוט חייב - ואם תאמר אמאי לא פריק כאן בשכר וכאן בחנם דברייתא קמייתא דפטור אומן בחנם ובתרייתא דחייב אפילו אומן בשכר י"ל דאילו אומן בראיית המטבעות לא היה לו להכניס עצמו ואפילו באונס עד שיהא אומן כדנכו ואיסר דלא צריכי למילף כלל.

אמר רב פפא הא דתניא אומן פטור כגון דנכו ואיסר דלא צריכי למילף. יש מפרשים דאפילו דנכו ואיסר בשכר חייבים דאפילו אומן כטבחא דצפורי חייב כל שהקדים לו שכר וטבח דצפורי בשחיטה כדנכו ואיסר בראיית המטבע. ולדידי קשיא לי, דאם כן אפילו בדנכו ואיסר איכא חילוק הוה ליה לאפלוגי ברייתא קמייתא באומן גויפה כדנכו ואיסר בין בשכרא בין בחנם. ועוד דכי משני רב פפא ברייתא תרווייהו הוה ליה למימר איבעית אימא באומן אפילו כדנכו ואיסר וקמייתא בחנם ובתרייתא בשכר. ואיבעית אימא כאן וכאן בחנם וקמייתא בדנכו ואיסר ובתרייתא בשארא. אלא ודאי דנכו ואיסר דבקיאי טפי אפילו בשכר פטורים וכל השאר בחנם חייבין וברייתא מלתא פסיקא תנו, דהפרש יש בין אומן דשחיטה לאומן דראיית המטבעות דאלו גבי שחיטה תלוי באומנות דידים שייך שאפילו האומן הבקי כטבחא דצפורי יקלקל לעתים אלא אם כן ישגיח ויכוין במלאכתו היטב ולפיכך לאו אנוס גמור חשבינן ליה אבל בראיית המטבעות כל שהוא בקי הרבה כדנכו ואיסר כיון שהדבר תלוי בראייה והבקיאות בצורת המטבע לא שייך שיטעה בו הבקי כדנכו ואיסר וכשטעה אונס גמור הוא ושומר שכר פטור מן האונסין והלכך דנכו ואיסר אפילו בשכר פטורין. כנ"ל.

הא דאמרינן - והא רבי חייא לא צריך למילף. איכא למימר דמידע הוי ידעי דרבי חייא לא צריך למילף דבקי היה כדנכו ואיסר. אי נמי איכא למימר דמסתמא אי לאו דמומחה שפיר לא הוה מחית נפשיה לספיקא.

מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא קמא דף צ״ט עמוד ב׳

מסכת בבא קמא דף צ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־604 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–119)עמוד

היעד שנמצא: בבא קמא דף צ״ט ע״ב

פתיחה בקורא