בוני התלמוד

    מסכת בבא קמא דף צ״ט עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    רבא אמר דכ"ע כו'ודכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי ה"ג:

    מלוה ופרוטהכי יהיב לה פרוטה מדידיה:

    דעתה אפרוטהומיקדשא להכי נקט פרוטה דקדושי אשה דיו להו בכך:

    בשכר שעשיתי עמךהתקדש לי:

    אינה מקודשתהואיל וכבר החזירו לה והוא מלוה גבה:

    בשכר שאעשה עמך מקודשתדאינה לשכירות אלא לבסוף וכי מהדר להו ניהלה מיקדשא ליה בשכרו:

    וכל שכן שעשיתידמיום שהחזירו לה נזקף שכרו עליה במלוה:

    בשכר שאעשה עמך אינה מקודשתדקסבר ר' נתן ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וכל פרוטה ופרוטה הוה ליה מלוה:

    ואם הוסיף כו' מקודשתדקסבר מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ואילו לרבי נתן אע"ג דהוסיף לה אינה מקודשת דדעתה אמלוה:

    טבח אומן שקלקל חייבוכ"ש הדיוט דלא היה לו לשוחטה הואיל ואינו בקי:

    דקעביד בשכרדמזיק חייב באונסין דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד מדקרי ליה מזיק לחייבו באונס ש"מ באותו שכר קאמר וקמ"ל דפושע הוא דלא חשיב ליה אונס אלא פשיעה דהוה ליה למירמיה אנפשיה שמא תפרכס הבהמה ויזהר בה:

    אומן פטורדאנוס הוא:

    לעכר מוחךכמו מים עכורים:

    קא מותיב ליההא מילתא:

    התם בקראי פליגיוגזירת הכתוב הוא בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה:

    בידים קלאו מיניהשנתכוון לשנות:

    לטחוןאדם הממונה על כך ועליו ללותתן במים וכותשן במכתשת להסיר הקליפה החיצונה כדי שתהא סולת נקיה:

    סוביןגסין ממורסן:

    ניפולינשבר ונופל כשאוחזין אותו:

    כנושא שכראף זה חייב כנושא שכר ואף על פי שאין נושא אלמא פשיעה היא ולא אונס גבי שומר חנם נמי חייב:

    מגרומתאשחט מתוך אחת הטבעות והגרים חוץ בין טבעת לטבעת ושייר מלא החוט על פני רובה ורבי יוסי ברבי יהודה מכשר ליה במלא החוט על פני רובה ורבנן בעו על פני כולה בהכל שוחטין (חולין דף יח.):

    בההוא גבראבעל הבהמה:

    לכשיצא כו'בדיין קמיירי בסנהדרין:

    דלא אכלך ספק איסוראדמספקא ליה הלכתא כמאן אי כרבנן דאסרי אי כרבי יוסי ברבי יהודה דמכשר:

    ומנעך מספק גזילהדאי כשרה היא הוי טבח פטור:

    המראה דינרלדעת אם טוב הוא ויקבלנו מחבירו:

    דנכי ואיסורשולחנין אומנין היו:

    טעו בסיכתא חדתישנפסל המטבע והעמידו צורה אחרת ועדיין לא היו בקיאין בה:

    סיכתאקויי"ץ בלע"ז:

    דין עסק בישסחורה רעה היא שעל עסקי חנם אני מפסיד שלא היה לי לראותה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    בבא קמא 99 עמוד ב

    1רבא אמר: דכ"ע ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה מקודשת, ודכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי;׃

    2אלא הכא במאי עסקינן כגון שהוסיף לה נופך משלו. רבי מאיר סבר: מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, ורבנן סברי: מלוה ופרוטה דעתה אמלוה.

    3ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: ״בשכר שעשיתי עמך״ אינה מקודשת. ״בשכר שאעשה עמך״ מקודשת. רבי נתן אומר: ״בשכר שאעשה עמך״ אינה מקודשת, וכל שכן ״בשכר שעשיתי עמך״.

    4ורבי יהודה הנשיא אומר, באמת אמרו: בין ״בשכר שעשיתי עמך״, ובין ״בשכר שאעשה עמך״ אינה מקודשת. ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת.

    5(מאי איכא) בין ת"ק לרבי נתן? איכא בינייהו שכירות. בין רבי נתן לר' יהודה הנשיא? איכא בינייהו מלוה ופרוטה.

    6אמר שמואל: טבח אומן שקלקל חייב לשלם. מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר לו: ״שחוט לי מכאן״, ושחט לו מכאן.

    7למה ליה למימר ״מזיק הוא, פושע הוא״? אי אמר ״מזיק הוא״, הוה אמינא הני מילי היכא דקא עביד בשכר, אבל היכא דקא עביד בחנם לא; קמ"ל ״פושע הוא״.

    8איתיביה רב חמא בר גוריא לשמואל: הנותן בהמה לטבח וניבלה, אומן פטור, הדיוט חייב. ואם נותן שכר, בין הדיוט בין אומן חייב! אמר ליה: לעכר מוחך!

    9אתא ההוא מרבנן קא מותיב ליה. א"ל השתא שקלת מאי דשקל חברך! קאמינא לכו אנא רבי מאיר, וקאמריתו לי רבנן?! אמאי לא דייקת מילי שאני אומר: מזיק הוא, פושע הוא, נעשה כאומר לו ״שחוט לי מכאן״ ושחט לו מכאן; מאן אית ליה האי סברא רבי מאיר, דאמר: מבעי ליה למירמי אנפשיה!

    10הי רבי מאיר? אילימא [הא] רבי מאיר (קל"ן סימן)׃

    11דתנן: קשרו בעליו במוסירה ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק, בין תם בין מועד חייב, דברי רבי מאיר.

    12התם בקראי פליגי!

    13אלא הא רבי מאיר דתנן: לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו. התם בידים קלאו מיניה!

    14אלא הא רבי מאיר דתנן: נשברה כדו ולא סילקה, נפלה גמלו ולא העמידה רבי מאיר אומר: חייב בנזקן, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם, וחייב בדיני שמים. וקיימא לן דבנתקל פושע הוא פליגי.

    15אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: טבח אומן שקלקל חייב, ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי. ומי אמר רבי יוחנן הכי?! והאמר רבה בר בר חנה: עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון, ואמר ליה: זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים, ואפטרך!

    16לא קשיא; כאן בחנם, כאן בשכר. כי הא דאמר רבי זירא: הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר.

    17מיתיבי: המוליך חטים לטחון ולא לתתן, ועשאן סובין או מורסן; קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין; בהמה לטבח וניבלה; חייב, מפני שהוא כנושא שכר! אימא: מפני שהוא נושא שכר.

    18ההוא מגרומתא דאתאי לקמיה דרב, טרפיה ופטריה לטבח מלשלומי דמי. פגעו ביה רב כהנא ורב אסי בההוא גברא, אמרו ליה: עביד בך רב תרתי.

    19מאי תרתי? אילימא תרתי לגריעותא דאיבעי ליה לאכשורי כר' יוסי בר' יהודה, וטרפה כרבנן; ואי נמי כרבנן דאיבעי ליה חיובא לטבחא; ומי שרי למימר כי האי גונא?!

    20והתניא: לכשיצא, לא יאמר: ״אני מזכה וחבירי מחייבין, אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי״, ועל זה נאמר: (משלי יא, יג) ״הולך רכיל מגלה סוד״!

    21אלא תרתי למעליותא דלא אוכלך ספק איסורא, ומנעך מספק גזילה.

    22איתמר: המראה דינר לשולחני ונמצא רע, תני חדא: אומן פטור, הדיוט חייב; ותניא אידך: בין אומן בין הדיוט חייב!

    23אמר רב פפא: כי תניא אומן פטור כגון דנכו ואיסור, דלא צריכי למיגמר כלל. אלא במאי טעו? טעו בסיכתא חדתא, דההיא שעתא דנפק מתותי סיכתא.

    24ההיא איתתא דאחזיא דינרא לרבי חייא, אמר לה: מעליא הוא. למחר אתאי לקמיה, ואמרה ליה: אחזיתיה, ואמרו לי בישא הוא, ולא קא נפיק לי! אמר ליה לרב: זיל חלפיה ניהלה, וכתוב אפנקסי: ״דין עסק ביש״.

    25ומאי שנא דנכו ואיסור דפטירי משום דלא צריכי למיגמר? רבי חייא נמי לאו למיגמר קא בעי! רבי חייא, לפנים משורת הדין הוא דעבד. כדתני רב יוסף: (שמות יח, כ) ״והודעת להם״ זה׃

    תוספות

    אימא מפני שהוא נושא שכראבל בחנם פטור אף על גב דאדם מועד לעולם באונס כי האי לא מחייב אדם המזיק כדפרישית בריש המניח (לעיל בבא קמא דף כ': ושם.):

    מנעך מספק איסוראאור"ת דמשום הכי קרי ליה ספק איסורא משום דרב פסיק בפ"ק דחולין (דף יח.) כרבי יוסי בר' יהודה בטבעת הגדולה והיה רב מחמיר עליו לפי שהיה עם הארץ שלא יבא להקל בשאר טבעות כדאשכחן בפרק קמא דחולין (דף טו.) גבי. מבשל בשבת כי מורי [רבא] לתלמידיו מורי להו כר"מ וכי דריש להו בפירקא דריש כר' יהודה משום עמי הארץ ולהכי קרי ליה ספק גזילה ולא ודאי גזילה דאותו האיש ששחט לעם הארץ ה"ל לאסוקי אדעתיה. שיחמירו עליו ור"י מפרש דההיא עובדא בשאר טבעות הוה ורב דקאמר בפרק קמא דחולין (דף יח:) ואין הלכה כמותו בשאר טבעות משום דמספקא ליה אי הלכה כמותו אי לאו:

    ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייבלא שייך הכא לשנויי כאן בשכר כאן בחנם כדמשני גבי שחיטה דבהכרת מטבע צריך בקיאות גדול ולית ליה למיחזי אם אין בקי כדנכו ואיסור:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    רבא אמר דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והמקדש במלוה אינה מקודשת. וכן הלכתא. ובשלהי פרק קמא דע"א (יט, ב) נמי אמרינן בנה שכרו מותר מאי טעמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אימת קא הוי ע"א במכוש אחרון מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה.

    מגרומתאפירש רש"י ז"ל ששחט מתוך אחת הטבעות והגרים לחוץ בין טבעות לטבעות ושייר מלא חוט על פני רובה, וכן פירש גם כן בחולין בפרק קמא (יח, א). ואין פירושו כאן מחוור, דכל הטבעות מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה תחתונה כולה מקום שחיטה, וכבר כתבתי בארוכה בפרק קמא דחולין גבי השוחט מתוך הטבעת (שם) אלא מגרומתא דשחיט בטבעת גדול והרים חוץ לטבעת ואי נמי חוץ משפוי כובע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה התם בחולין, והכא בששחט בשאר טבעות שאינן מקיפות כל הקנה ואחר ששחט רוב הקנה הגרים ויצא חוץ ממקום שחיטה ורב מספקא ליה התם אי הלכה כרבי יוסי בר יהודה בשאר טבעות דנימא אם שייר מלא חוט על פני רובה כמו שאמר בטבעת גדול אם לא ומשום הכי קאמר הכא מנעך מספק אסור.

    ולענין פסק הלכהבטבח אם טבח אומן הוא בשכר חייב דלהכי יהבי ליה אגרא כי היכי דלידוק טפי ואם בחנם פטור. ואף על גב דאמרינן (לעיל בבא קמא כו, א) אדם מועד לעולם בין ער בין ישן באונס כי האי לא מחייבינן ליה משום מזיק דלא בכל הנזקין חייב וכדאיתא בריש פרק המניח את הכד (כז, ב ותוד"ה ושמא), ואם הדיוט אפילו בחנם חייב.

    והתניא בין אומן בין הדיוט חייבואם תאמר אמאי לא פריק כאן בשכר וכאן בחנם דברייתא קמייתא דפטור אומן בחנם ובתרייתא דחייב אפילו אומן בשכר י"ל דאילו אומן בראיית המטבעות לא היה לו להכניס עצמו ואפילו באונס עד שיהא אומן כדנכו ואיסר דלא צריכי למילף כלל.

    אמר רב פפא הא דתניא אומן פטור כגון דנכו ואיסר דלא צריכי למילף. יש מפרשים דאפילו דנכו ואיסר בשכר חייבים דאפילו אומן כטבחא דצפורי חייב כל שהקדים לו שכר וטבח דצפורי בשחיטה כדנכו ואיסר בראיית המטבע. ולדידי קשיא לי, דאם כן אפילו בדנכו ואיסר איכא חילוק הוה ליה לאפלוגי ברייתא קמייתא באומן גויפה כדנכו ואיסר בין בשכרא בין בחנם. ועוד דכי משני רב פפא ברייתא תרווייהו הוה ליה למימר איבעית אימא באומן אפילו כדנכו ואיסר וקמייתא בחנם ובתרייתא בשכר. ואיבעית אימא כאן וכאן בחנם וקמייתא בדנכו ואיסר ובתרייתא בשארא. אלא ודאי דנכו ואיסר דבקיאי טפי אפילו בשכר פטורים וכל השאר בחנם חייבין וברייתא מלתא פסיקא תנו, דהפרש יש בין אומן דשחיטה לאומן דראיית המטבעות דאלו גבי שחיטה תלוי באומנות דידים שייך שאפילו האומן הבקי כטבחא דצפורי יקלקל לעתים אלא אם כן ישגיח ויכוין במלאכתו היטב ולפיכך לאו אנוס גמור חשבינן ליה אבל בראיית המטבעות כל שהוא בקי הרבה כדנכו ואיסר כיון שהדבר תלוי בראייה והבקיאות בצורת המטבע לא שייך שיטעה בו הבקי כדנכו ואיסר וכשטעה אונס גמור הוא ושומר שכר פטור מן האונסין והלכך דנכו ואיסר אפילו בשכר פטורין. כנ"ל.

    הא דאמרינןוהא רבי חייא לא צריך למילף. איכא למימר דמידע הוי ידעי דרבי חייא לא צריך למילף דבקי היה כדנכו ואיסר. אי נמי איכא למימר דמסתמא אי לאו דמומחה שפיר לא הוה מחית נפשיה לספיקא.

    מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא קמא דף צ״ט עמוד ב׳

    מסכת בבא קמא דף צ״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־604 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    רבא אמר דכ"ע כו' ודכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי ה"ג:

    מלוה ופרוטה כי יהיב לה פרוטה מדידיה:

    דעתה אפרוטה ומיקדשא להכי נקט פרוטה דקדושי אשה דיו להו בכך:

    בשכר שעשיתי עמך התקדש לי:

    אינה מקודשת הואיל וכבר החזירו לה והוא מלוה גבה:

    בשכר שאעשה עמך מקודשת דאינה לשכירות אלא לבסוף וכי מהדר להו ניהלה מיקדשא ליה בשכרו:

    וכל שכן שעשיתי דמיום שהחזירו לה נזקף שכרו עליה במלוה:

    בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת דקסבר ר' נתן ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וכל פרוטה ופרוטה הוה ליה מלוה:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bava Kamma 99b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    אימא מפני שהוא נושא שכר אבל בחנם פטור אף על גב דאדם מועד לעולם באונס כי האי לא מחייב אדם המזיק כדפרישית בריש המניח (לעיל בבא קמא דף כ': ושם.):

    מנעך מספק איסורא אור"ת דמשום הכי קרי ליה ספק איסורא משום דרב פסיק בפ"ק דחולין (דף יח.) כרבי יוסי בר' יהודה בטבעת הגדולה והיה רב מחמיר עליו לפי שהיה עם הארץ שלא יבא להקל בשאר טבעות כדאשכחן בפרק קמא דחולין (דף טו.) גבי. מבשל בשבת כי מורי [רבא] לתלמידיו מורי להו כר"מ וכי דריש להו בפירקא דריש כר' יהודה משום עמי הארץ ולהכי קרי ליה ספק גזילה ולא ודאי גזילה דאותו האיש ששחט לעם הארץ ה"ל לאסוקי אדעתיה. שיחמירו עליו ור"י מפרש דההיא עובדא בשאר טבעות הוה ורב דקאמר בפרק קמא דחולין (דף יח:) ואין הלכה כמותו בשאר טבעות משום דמספקא ליה אי הלכה כמותו אי לאו:

    ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב לא שייך הכא לשנויי כאן בשכר כאן בחנם כדמשני גבי שחיטה דבהכרת מטבע צריך בקיאות גדול ולית ליה למיחזי אם אין בקי כדנכו ואיסור:

    Tosafot on Bava Kamma 99b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    רבא אמר דכולי עלמא אין אומן קונה בשבח כלי וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והמקדש במלוה אינה מקודשת. וכן הלכתא. ובשלהי פרק קמא דע"א (יט, ב) נמי אמרינן בנה שכרו מותר מאי טעמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אימת קא הוי ע"א במכוש אחרון מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה.

    מגרומתא פירש רש"י ז"ל ששחט מתוך אחת הטבעות והגרים לחוץ בין טבעות לטבעות ושייר מלא חוט על פני רובה, וכן פירש גם כן בחולין בפרק קמא (יח, א). ואין פירושו כאן מחוור, דכל הטבעות מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה תחתונה כולה מקום שחיטה, וכבר כתבתי בארוכה בפרק קמא דחולין גבי השוחט מתוך הטבעת (שם) אלא מגרומתא דשחיט בטבעת גדול והרים חוץ לטבעת ואי נמי חוץ משפוי כובע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה התם בחולין, והכא בששחט בשאר טבעות שאינן מקיפות כל הקנה ואחר ששחט רוב הקנה הגרים ויצא חוץ ממקום שחיטה ורב מספקא ליה התם אי הלכה כרבי יוסי בר יהודה בשאר טבעות דנימא אם שייר מלא חוט על פני רובה כמו שאמר בטבעת גדול אם לא ומשום הכי קאמר הכא מנעך מספק אסור.

    ולענין פסק הלכה בטבח אם טבח אומן הוא בשכר חייב דלהכי יהבי ליה אגרא כי היכי דלידוק טפי ואם בחנם פטור. ואף על גב דאמרינן (לעיל בבא קמא כו, א) אדם מועד לעולם בין ער בין ישן באונס כי האי לא מחייבינן ליה משום מזיק דלא בכל הנזקין חייב וכדאיתא בריש פרק המניח את הכד (כז, ב ותוד"ה ושמא), ואם הדיוט אפילו בחנם חייב.

    והתניא בין אומן בין הדיוט חייב ואם תאמר אמאי לא פריק כאן בשכר וכאן בחנם דברייתא קמייתא דפטור אומן בחנם ובתרייתא דחייב אפילו אומן בשכר י"ל דאילו אומן בראיית המטבעות לא היה לו להכניס עצמו ואפילו באונס עד שיהא אומן כדנכו ואיסר דלא צריכי למילף כלל.

    אמר רב פפא הא דתניא אומן פטור כגון דנכו ואיסר דלא צריכי למילף. יש מפרשים דאפילו דנכו ואיסר בשכר חייבים דאפילו אומן כטבחא דצפורי חייב כל שהקדים לו שכר וטבח דצפורי בשחיטה כדנכו ואיסר בראיית המטבע. ולדידי קשיא לי, דאם כן אפילו בדנכו ואיסר איכא חילוק הוה ליה לאפלוגי ברייתא קמייתא באומן גויפה כדנכו ואיסר בין בשכרא בין בחנם. ועוד דכי משני רב פפא ברייתא תרווייהו הוה ליה למימר איבעית אימא באומן אפילו כדנכו ואיסר וקמייתא בחנם ובתרייתא בשכר. ואיבעית אימא כאן וכאן בחנם וקמייתא בדנכו ואיסר ובתרייתא בשארא. אלא ודאי דנכו ואיסר דבקיאי טפי אפילו בשכר פטורים וכל השאר בחנם חייבין וברייתא מלתא פסיקא תנו, דהפרש יש בין אומן דשחיטה לאומן דראיית המטבעות דאלו גבי שחיטה תלוי באומנות דידים שייך שאפילו האומן הבקי כטבחא דצפורי יקלקל לעתים אלא אם כן ישגיח ויכוין במלאכתו היטב ולפיכך לאו אנוס גמור חשבינן ליה אבל בראיית המטבעות כל שהוא בקי הרבה כדנכו ואיסר כיון שהדבר תלוי בראייה והבקיאות בצורת המטבע לא שייך שיטעה בו הבקי כדנכו ואיסר וכשטעה אונס גמור הוא ושומר שכר פטור מן האונסין והלכך דנכו ואיסר אפילו בשכר פטורין. כנ"ל.

    הא דאמרינן והא רבי חייא לא צריך למילף. איכא למימר דמידע הוי ידעי דרבי חייא לא צריך למילף דבקי היה כדנכו ואיסר. אי נמי איכא למימר דמסתמא אי לאו דמומחה שפיר לא הוה מחית נפשיה לספיקא.

    Rashba on Bava Kamma 99b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    מאירי

    מי שאמר לאשה הרי את מקודשת לי בשכר מלאכה שאעשה לך ועשאה אינה מקודשת אלא אם כן נתן לה פרוטה משלו מפני שהשכירות זוכה בה הפועל מתחלה ועד סוף ר"ל שכל שעשה מקצת המלאכה זכה במקצת השכר ונמצא השכר מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת ואין צריך לומר שכן אם אמר בשכר שעשיתי עמך וכן אין אומן קונה בשבח כלי עד שנאמר שכבר קנה שבחו של כלי בגוף הכלי אלא מלוה גמורה היא ואם הוסיף לה בכך משלו מקודשת שכל מלוה ופרוטה דעתו על הפרוטה ואפילו אמר בפירוש התקדשי לי במלוה שאת חייבת לי ובפרוטה זו הרי זו מקודשת:

    טבח מומחה שמסר לו אדם בהמה לשחוט ונבלה אם בשכר חייב לשלם ואם בחנם פטור ואם אינו מומחה אע"פ שהוא בחנם חייב לשלם ומומחה זה לא בבקיאות הלכות אנו עסוקים בה אלא בבקיאות ידים והוא הוא לשון אומן:

    שור שקשרו בעליו במוסרה ויצא והזיק אם תם הוא חייב ואם מועד פטור שהרי הכתוב תלאו בשמירה וכבר בארנוה בפרק רביעי:

    נשברה כדו ולא סלקה נפלה גמלו ולא העמידה והוזק אדם בהם יש צדדים שהוא פטור ויש צדדין שהוא חייב שאם נתכון לזכות בחרסים ונבלה חייב ואם לא נתכון לזכות פטור וכבר בארנוה בפרק שלישי:

    זה שבארנו שכל שהוא אומן ועשה בחנם פטור בקלקלתו אם לא נודע אם הוא מומחה אם לאו והיו חולקים בזה על זה שעושה עצמו אומן להביא ראיה שהוא מומחה ואם לא הביא ראיה משלם ואם היה מומחה לדבר זה שעשה אע"פ שלא היה מומחה בכללי האומנות פטור ושני דברים אלו אתה למד ממה שאמרו בכאן זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגלי ואפטרך ומ"מ אם לא היה מומחה לזה שעשה אע"פ שהיה מומחה לדברים הקלים שבאותה אומנות חייב וקצת מפרשי הלכות ראיתי שפירשו אייתי ראיה דממחית אף לתרנגולי ואפטרך אף משוורים ופרות ואיני מודה בזה אלא שמא אף לדבריהם נראה שכל המומחה בשחיטה מומחה בכל שחיטה הא בשאר דברים אינו כן:

    המוליך חטים לטחון ולא לתתן ועשאן סובין קמח לנחתום ואפאה פת נפולים חייבין לשלם כמו שבארנו בבהמה לטבח ונבלה במה דברים אמורים בשכר אבל בחנם אם אומן הוא פטור ואם אינו אומן אף בחנם חייב:

    טבח ששחט ונחלקו בעלי הוראה בשחיטתו אם כשרה או פסולה ולא הוכרעה הוראתם לצד אחד ראוי לדיין לאסור את הבהמה מספק ומ"מ אינו מחייב בכך את הטבח שמא כשרה היא ושיעור שחיטה ודין הגרמה כבר התבאר במסכת חולין:

    אחד מן הדיינין שיצא והוכרע הדין שלא כדבריו לא יאמר אני מזכה וחברי מחייבין אבל מה אעשה שחברי רבו עלי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר לא תלך רכיל בעמך ומ"מ יראה מכאן שיכול הוא לומר אני מחייב וחברי מזכין ולא סוף דבר בדינים אלא אף בכל הוראה אלא יאמר כל אחד ואחד כפי מה שהוכרע הדין:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Bava Kamma 99b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' המוליך חטים לטחון כו' ולא ניחא ליה לאוקמא כר"מ הך סתמא דברייתא ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Kamma 99b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    רבא אמר דכולי עלמא ישנה לשכירות וכו' ושמעינן מהא דרבא ארבעה מילי תלת לדברי הכל וחדא בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן שמע מינה אין אומן קונה בשבח כלי בשבח שהשביח בו ושמע מינה דאף על גב דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ישנה לזכיית האומן אצל בעל הבית מתחילה ועד סוף כמלוה את חברו לזמן קצוב ושמע מינה המקדש במלוה אינה מקודשת ושמע מינה מלוה ופרוטה כתנאי רבי מאיר סבר דעתה אפרוטה ורבנן סברי דעתה אמלוה והלכתא בהא כרבי מאיר דאמר דעתה אפרוטה דהא רבא גופיה הוא דמוקים לה לדרבנן דסבירי להו דדעתה אמלוה והוא גופיה קא מסיק בפרק האיש מקדש שמע מינה מדרבי אמי תלת וחדא מינייהו מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה וקיימא לן כוותיה. הרמ"ה ז"ל בפרטיו.

    למה ליה למימר מזיק הוא פושע הוא כלומר כיון דאמר מזיק הוא מאי איצטריך תו למימר פושע הוא. ומשני מהו דתימא הני מילי בשכר פירש רש"י דמזיק חייב באונסין דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד מדקרי ליה מזיק לחייבו באונס שמע מינה בעושה בשכר קאמר אף על גב דעושה בשכר לא מחייב באונס מכל מקום אדם המזיק חייב באונס הדומה לגנבה דעושה בשכר חייב בה כדפירשתי לעיל ואי לא קאמר מזיק הוא פושע הוא הוה מוקמינן מילתיה דשמואל מסתברא דאיירי דוקא בעושה בשכר ומיהו לא הוה צריך למימר אלא פושע הוא אלא לא זו אף זו קתני לא מיבעיא בשכר דחייב אלא אפילו בחנם חייב. הרא"ש ז"ל.

    ליעכר מוחיה כלומר אין לו מוח בקדקדו. גאון ז"ל.

    זיל אייתי ראיה דמומחית לתרנגולי ואפטרך שמעינן מהכא דהא דאמרינן דכל שהוא אומן ועשה בחנם פטור בקלקלתו אם לא נודע אם הוא מומחה אם לאו והיו חולקים בזה על זה שעושה עצמו אומן להביא ראיה שהוא מומחה ואם לא הביא ראיה משלם. ועוד משמע מזה שאם היה מומחה לדבר זה שעשה אף על פי שלא היה מומחה בכלל האומנות פטור ומכל מקום אם לא היה מומחה לזה שעשה אף על פי שהיה מומחה לדברים הקלים שבאותה אומנות חייב. וקצת מפרשי הלכות ראיתי שפירשו אייתי ראיה דמומחית אף לתרנגולי ואפטרך אף משוורים ופרות ואיני מודה בזה. אלא שמא אף לדבריהם נראה שכל המומחה בשחיטה מומחה הוא בכל שחיטה הא בשאר דברים אינו כן. הרב המאירי ז"ל.

    קדים לו דינר כתב הרמ"ה ז"ל מסרקסטה וז"ל הני בודקין דשקלי כרכשתא בשכרן או שקצצו להם שכר אם קלקלו חייבין כיון דאגרא קא שקלי. וצריך עיון כיון דלא שקלי אגרא אלא לבסוף כדאמרינן יקדים לו דינר הטבח ויתחייב לו השוחט. ודילמא יקדים לפסוק שכרו קאמר וכן נראה. ע"כ.

    וכן כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל יקדים לו דינר דתניא המוליך חטיו לטוחן וכו'. ואסיקנא אימא מפני שהוא נושא שכר. והני כולהו מכי פסק בהדייהו למיתב להו אגרא ומשכוה לההוא מדעת או אגבוהה מחייביה בכל מאי דמחייב ביה שומר שכר בודאי דמצריך רבי זירא הקדמת דינר גבי טבח משום דלא מסר ליה אלא למשחט בלחוד וזימנין דלא צריך לממשכה ולא לאגבוהה. ועוד דלא ניחא ליה לממשכה ולא לאגבוהה כי היכי דלא תיקום ברשותיה לכל מילי הילכך אי אקדים ליה דינר משתעבד ואף על גב דלא משך דהא לאו לאוקמה ברשותיה לנטורה קא בעי אלא למעבד ליה עבידתא בעלמא הוא דקא משעבד נפשיה והוה ליה כשכיר דעלמא דמשתעבד בדמים. ואם משך או הגביה על מנת ליטול שכר קיימא ברשותיה לנטורה לכל מילי ואף על גב דאכתי לא שקיל אגרא מחייב בכולו חיובי כשומר שכר. ע"כ.

    המוליך חטיו לטוחן אומן של ריחים נקרא כך והוא שם התואר כמו קרוב רחוק ועל זה האומן על כך עליו ללתתם במים ולתתם במכתשת להסיר קליפה ראשונה כדי שתהא סלת נקייה. ה"ר יהונתן ז"ל.

    ח"מ י"ט לא יאמר אני מזכה וכו' ומכל מקום יראה מכאן שיכול הוא לומר אני מחייב וחברי מזכין ולא סוף דבר בדינין אלא אף בכל הוראה אלא יאמר כל אחד ואחד לפי מה שהוכרע הדין. הרב המאירי ז"ל.

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubetzet on Bava Kamma 99b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    פני יהושע

    בפרש"י בד"ה אומן פטור דאנוס הוא עכ"ל וצ"ל דהאי אנוס לאו דוקא דא"כ בשכר נמי ליפטר וא"ל דחייב משום אדם המזיק דקי"ל אדם מועד לעולם אפי' באונס דא"כ בחנם נמי ליחייב אע"כ דהאי אנוס היינו כעין גניבה ואבידה ולגבי פשיעה קרי ליה אונס וכ"כ התוספות בר"פ המניח באריכות והביאו כאן בקיצור דהא דקיי"ל נמי דאדם חייב אפי' באונס לאו באנוס גמור איירי ע"ש באריכות ובסמוך אכתוב עוד טעם נכון דאפי' באנוס גמור יש לחייב בשכר:

    שם בגמרא אר"י טבח אומן אפי' כטבחי צפורי נ"ל דקמ"ל בזה דלא תימא דוקא סתם אומן חייב בשכר משום דה"ל כעין גניבה ואבידה משום דה"ל למירמי אנפשיה טובא ולהזהר טפי אבל באומן גמור כטבחי צפורי דמיזהרי טובא בענין שהמכשול לגבייהו אונס גמור הוא סד"א שאין סברא לחייבם אפי' בשכר וקמ"ל ר"י דאפ"ה חייב בשכר והטעם נ"ל משום דלא דמי לשאר ש"ש דפטור מאונסין משום דאמרינן דעיקר השכר שנוטל היינו כדי לשמור מגניבה ואבידה אבל שמירת האונסין לא סליק אדעתיה אבל הכא בטבח ע"כ דעיקר השכר שנוטל היינו כדי לשחוט שפיר בכשרות וכיון שלא נשחט כהוגן אע"ג דאנוס הוא מ"מ לא קיים שמירתו המוטלת עליו ועשה מעשה המטריף בידים וה"ל כמו שהתנה בפי' דקיי"ל מתנה ש"ח להיות כשואל כן נ"ל נכון:

    שם בגמרא מיתיבי המוליך חיטים וכו' מפני שהוא כנושא שכר וקשיא לי טובא חדא אמאי לא מקשו ברייתות אהדדי דהא מייתינן לעיל ברייתא דאומן פטור בחנם ומאי מקשה לר"י כיון דברייתא דלעיל מסייעא ליה לגמרי בכל דבריו ועוד קשה אמאי לא מוקי לברייתא דהכא כר"מ דס"ל נתקל פושע הוא וכדאמרינן לעיל בסמוך ועוד דאפי' כרבנן מצי לאוקמי ולומר דאיירי בהדיוט והנלע"ד בזה דהא דלא מוקי לה כר"מ היינו משום דדייקינן לישנא דברייתא דקאמר מפני שהוא כנ"ש דמשמע להדיא דאעפ"י שאינו נוטל שכר אפ"ה חייב כש"ש במידי דהוי כעין גניבה ואבידה והיינו מטעם אדם המזיק וכמ"ש התוספ' כאן דאדם המזיק דינו כש"ש אלא שחילקו בין כעין גניבה לכעין אבידה בר"פ המניח ואין זה מתנגד לסברתינו כאן נמצא דלפ"ז לא מצי לאוקמי כר"מ דא"כ אמאי מסיק מפני שהוא כנ"ש ותיפוק ליה דאפילו לא הוי אלא כש"ח חייב דהא ס"ל נתקל פושע ומה"ט נמי לא מצי לאוקמי בהדיוט דהא בשמעתין משמע בפשיטות דהדיוט ה"ל פושע גמור אע"כ מדמסיק מפני שהוא כנ"ש דבאומן איירי דלגביה ה"ל כעין גניבה ואבידה ואפ"ה חייב אפי' בחנם משום דאדם המזיק דינו כש"ש וא"כ קשיא לר"י דמחלק באומן בין בחנם לבשכר ובשלמא בלא דר"י לא קשיא האי ברייתא אברייתא דלעיל דפוטר נמי באומן היכא דעביד בחנם דאיכא למימר דהתם איירי דוקא באומן גמור כגון טבחי צפורי דבכה"ג אנוס גמור הוא הלכך פטור והיינו משום דלא חשבינן ליה אלא כש"ש לגמרי כדקאמר להדיא בהאי ברייתא נמי והא דמחייבינן בשכר היינו מטעם שכתבתי דבשכר ה"ל כאילו התנה בפירוש כיון דעיקר שכרו אינו אלא לשוחטו בכשרות אבל לר"י דקאמר טבח אומן שקלקל ואפי' כטבחי צפורי משמע להדיא דלדידיה ל"ש ליה בין סתם אומן ובין טבחי צפורי ובשניהם בחנם פטור ובשכר חייב וכדקאמר להדיא באידך מימרא אייתי ראיה דמומחה לתרנגולים את ואיפטרך ולא הצריכו להביא ראיה דאומן גמור הוא כטבחי צפורי אע"כ דאפי' אומן גרידא פטור בחנם וא"כ מקשה שפיר דהא בהאי ברייתא דאיירי ע"כ מסתם אומן וכדכתיבנא וקאמר דאפי' בחנם חייב משום דה"ל כנ"ש כנ"ל נכון ואע"ג דלשון רש"י בד"ה כנ"ש משמע דמטעם פשיעה מחייב הנלע"ד כתבתי עפ"י סברות נכונות ודו"ק. אח"ז מצאתי בתוספות פ' האומנין דף פ"ב ע"ב שפירשו דקדוק הלשון מפני שהוא כנ"ש כעין מה שכתבתי בשינוי קצת וחדאי נפשאי:

    Penei Yehoshua on Bava Kamma 99b · Sefaria · מהדורה: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בבא קמא, דף צ״ט, עמוד ב׳, בהיקף של כ־604 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר: דכ"ע ישנה לשכירות מתחילה ועד…״

      חכמים: רבא.

    2. קטע 222 מילים

      נפתחת ב״אלא הכא במאי עסקינן כגון שהוסיף לה…״

      חכמים: רבי מאיר.

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: ״בשכר שעשיתי עמך״…״

      חכמים: רבי נתן.

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״ורבי יהודה הנשיא אומר, באמת אמרו: בין…״

      חכמים: רבי יהודה.

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״(מאי איכא) בין ת"ק לרבי נתן? איכא…״

      חכמים: רבי נתן.

    6. קטע 620 מילים

      נפתחת ב״אמר שמואל: טבח אומן שקלקל חייב לשלם.…״

      חכמים: שמואל.

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״למה ליה למימר ״מזיק הוא, פושע הוא״?…״

    8. קטע 826 מילים

      נפתחת ב״איתיביה רב חמא בר גוריא לשמואל: הנותן…״

      חכמים: רב חמא בר גוריא, שמואל.

    9. קטע 951 מילים

      נפתחת ב״אתא ההוא מרבנן קא מותיב ליה. א"ל…״

      חכמים: רבי מאיר.

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״הי רבי מאיר? אילימא [הא] רבי מאיר…״

      חכמים: רבי מאיר.

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״דתנן: קשרו בעליו במוסירה ונעל בפניו כראוי,…״

      חכמים: רבי מאיר.

    12. קטע 123 מילים

      נפתחת ב״התם בקראי פליגי!…״

    13. קטע 1324 מילים

      נפתחת ב״אלא הא רבי מאיר דתנן: לצבוע לו…״

      חכמים: רבי מאיר.

    14. קטע 1432 מילים

      נפתחת ב״אלא הא רבי מאיר דתנן: נשברה כדו…״

      חכמים: רבי מאיר.

    15. קטע 1542 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה בר בר חנה אמר רבי…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבה.

    16. קטע 1618 מילים

      נפתחת ב״לא קשיא; כאן בחנם, כאן בשכר. כי…״

      חכמים: רבי זירא.

    17. קטע 1728 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: המוליך חטים לטחון ולא לתתן, ועשאן…״

    18. קטע 1824 מילים

      נפתחת ב״ההוא מגרומתא דאתאי לקמיה דרב, טרפיה ופטריה…״

      חכמים: רב כהנא, רב אסי, רב תרתי.

    19. קטע 1927 מילים

      נפתחת ב״מאי תרתי? אילימא תרתי לגריעותא דאיבעי ליה…״

    20. קטע 2024 מילים

      נפתחת ב״והתניא: לכשיצא, לא יאמר: ״אני מזכה וחבירי…״

    21. קטע 2110 מילים

      נפתחת ב״אלא תרתי למעליותא דלא אוכלך ספק איסורא,…״

    22. קטע 2219 מילים

      נפתחת ב״איתמר: המראה דינר לשולחני ונמצא רע, תני…״

    23. קטע 2325 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא: כי תניא אומן פטור…״

      חכמים: רב פפא.

    24. קטע 2435 מילים

      נפתחת ב״ההיא איתתא דאחזיא דינרא לרבי חייא, אמר…״

      חכמים: רבי חייא.

    25. קטע 2532 מילים

      נפתחת ב״ומאי שנא דנכו ואיסור דפטירי משום דלא…״

      חכמים: רבי חייא, רב יוסף.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בבא קמא דף צ״ט ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026