אף הנחש — מדקתני אף מכלל דלר' אלעזר הוו אינך מועדין:
והא אנן תנן ר' אלעזר אומר — נחש הוא מועד אבל הני לא:
דרס — שלא הרגה אלא מחיים אכלה פטור דאורחיה הוא ושן ברה"ר פטור:
טרף — שהרגה ואכלה:
חייב — דלאו אורחיה היא ותולדה דקרן הוא ומשלם חצי נזק ברה"ר:
בדי גורותיו — די מאכל גורותיו ילדיו אלמא טורף הוא:
ומשני בשביל גורותיו — אורחיה להרוג ולהביא ולהצניע אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו כי האי לאו אורחיה:
וקפריך והכתיב ומחנק ללבאותיו — אלמא אורחיה להרוג ומשני בשביל לבאותיו:
והכתיב וימלא טרף חוריו ומשני בשביל חוריו — אורחיה להרוג ולהביא לחוריו ולהצניע אבל לאכול מיד לאחר הריגה כי הא דשמואל לאו אורחיה הוא:
טרפה בהמה — והרגתה ואכלה הבשר:
משלם נזק שלם — מדמשלמת בחצר הניזק נזק שלם מכלל דאורחיה הוא ותולדה דשן היא וברה"ר ליפטר:
ועוד דשמואל נמי — דאמר טרף ואכל חייב אמאי חייב דלמא הכי הוא דטרף על מנת להצניע ונמלך ואכל וליפטר:
ה"ג אמר רב נחמן לצדדין קתני טרפה והניחה או דרסה ואכלה משלמת נזק שלם. כלומר הא דקתני ברייתא טרפה בהמה ואכלה בשר תרי מילי נינהו טרפה בהמה והניחה או אכלה בשר על ידי דריסה משלם נזק שלם:
להניח — להצניע אורחיה להרוג:
רבינא אמר — לעולם אורחיה הוא לטרוף ולאכול ושמואל דמחייב ליה ברה"ר בארי תרבות כו' ואליבא דר' אלעזר:
אי הכי — אפי' דרס נמי לחייב אלא ודאי דרבינא לא אדשמואל אתמר אלא אי איכא לאוקמא לדרבינא אמתניתא הוא דמוקמת ליה והכי קאמר רבינא הא דקתני מתניתא נזק שלם לאו משום דאורחיה לטרוף דאפי' בארי תרבות נמי מתוקמה: ופרכינן מתניתא נמי היכי איתא לדרבינא חצי נזק בעי לשלומי:
אי הכי — דתולדה דקרן היא אדתני להא מתניתא (לקמן בבא קמא דף יט:) גבי תולדה דשן גבי תולדה דקרן ליתני:
מתני' מן העלייה — ואפי' אין הנוגח שוה שיעור הנזק דבמועד כתיב ישלם שור תחת השור ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע:
גמ' ויקברוהו במעלה וגו' — בחזקיה כתיב בספר דברי הימים:
וישכיבוהו במשכב — באסא מלך יהודה:
זני זני — מיני מיני בשמים הרבה כדמתרגמינן למינהו לזנוהי (בראשית א):
כי כרו שוחה ללכדני — בירמיה הנביא כתיב:
עצתם עלי למות — דאשת איש אית ביה חיוב מיתה אבל בזונה פנויה ליכא מיתה:
וכבוד עשו לו במותו — בחזקיה כתיב:
ישיבה — תלמידים לעסוק שם בתורה:
שלשה — ימים הושיבו שם ישיבה:
